לכבוד ימי החנוכה הבאים עלינו לטובה נכתוב על עניין החנוכה.
הרב קוק באיגרתו לבנו כותב על שאלתו המפורסמת של הבית יוסף מדוע חוגגים שמונה ימים, הרי ביום הראשון לא היה נס, שהרי היה בפח שמן ליום אחד? שההסבר לכך הוא שהיה חייב להישאר שמן מן היום הראשון, שהרי אם לא היה נשאר שמן מן היום הראשון, והקב"ה היה עושה נס ובורא שמן, לא היה שמן זה כשר להדלקת המנורה, שהרי אין זה 'שמן זית' אלא 'שמן נס'.
וממשיך מרן הרב לבאר: "אמנם הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל העיר על דברי הש"ס ב'במה מדליקין' דף כא, שמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקים בהם בשבת אין מדליקים בהם במקדש דמאי שייך שמנים לשון רבים, הא שמן זית זך כתית בעינן, ונראה לעניות דעתי שכשם שאמרו במנחות כ"ח דזהב אינו מעכב במנורה, משום דכיוון דכתיב גם כן גביעים כפתורים ופרחים דרשינן באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים, אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים, הכי נמי יש לדרוש באה שמן זית באה זך כתית, אינה באה שמן זית אינה באה זך כתית, ונמצא שבדיעבד או כשאין להם שמן זית גם שאר שמנים כשרים, אובל אותם שאין מדליקים בהם בשבת גם בדיעבד פסולים"- כלומר, מבאר הרב קוק שכפי שלגבי המנורה כתוב שצריכה להיעשות מזהב ודורשת הגמרא שאין הכוונה שאי אפשר לעשות את המנורה מחומרים אחרים, אלא הכוונה היא שכאשר נעשית מזהב אז שייכים בה כל פרטי הדינים המפורטים בתורה, ואילו כשנעשית ממין אחר אז אין את כל פרטי הדינים של עשיית כפתורים, פרחים וגביעים. והוא הדין בשמן בו מדליקים את המנורה, שאמנם כתוב בתורה 'שמן זית' אבל אין הכוונה שאי אפשר להדליק בשאר שמנים, אלא הכוונה היא שרק בשמן זית שייכים הדינים המוזכרים בתורה, שצריך להיות זך וכתית.
החידוש הזה מיוסד על דברי המשנה: "שמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקים בהם בשבת- אין מדליקים בהם מקדש", שמדבריה עולה שכל מה שכן מדליקים בו את נרות השבת, ניתן להדליק בו במקדש. ועל פי זה ממשיך הרב וכותב: "ולפי זה נעשה הנס ביום הראשון בשביל הידור מצווה"- שהרי גם שמן נס כשר כפי שכשר לשבת, אלא שאין זה הידור מצווה, כפי שהמנורה כשרה להיעשות גם מברזל או עץ, אלא שזהו הידור מצווה לעשותה מזהב. ומדגיש הרב "וזה אינו דוחק שנעשה הנס בשביל הידור מצווה, דבלאו הכי כתבו המפרשים שנעשה הנס בשביל הידור, דטומאה דחויה או הותרה בציבור, אלא להודיע חיבתם"- כלומר, כבר העירו המפרשים שמן הדין את עבודת הציבור, אם אי אפשר לעשות בטהרה אז מותר לעשות בטומאה, ולכן מן הדין יכלו להדליק את המנורה בשמן שנטמא, ולכן ברור שכל עניינו של הנס הוא הידור מצווה (ולכן רק בחנוכה אנו מוצאים שכל ישראל נוהגים כמהדרין מן המהדרין- מושג שהתחדש רק בחנוכה).
ממשיך הרב: "אלא שיש להתעורר למה נעשה הנס בשמן בשביל הידור ובמנורה לא נעשה להם נס, שתמצא בשביל הידור, שהרי אמרינן התם (מנחות כ"ח) דמלכי בית חשמונאי עשו אותה משיפודין של ברזל, ולחד מאן דאמר מעץ, אמנם יסוד הנס דחנוכה נעשה להודיע סגולת רוח הקודש השורה בישראל, שהוא מקיים את החומריות ואינו תלוי בה, וזה אין בכח שום רוח ותרבות של חול, על כן אף על פי שהתיקון הרצוי הוא שהתוכן החומרי, שהוא הכלי להאופי הרוחני, יהיה בהידור ושלמות, אבל בכל זאת כשגלי צרות משברים את הצד החומרי שבישראל נשאר רוחו חי, ואור ה' יקימהו לעד וישוב ופרח בכל ערכיו. ואז היה הדבר כן, במצב של עניות חומרית נשארה האומה אבל בעושר רוחני, על כן עמד טעמה ונמשכה שלשלת קיומה ואור קודשה כהיום הזה, שעומדת לתחיה עליונה ומושלמת. על כן לא נעשה נס על הכלי, המנורה… אבל בנוגע לעצם המכוון נגד הרוח, הפנימיות, התוך, השמן, נעשו ניסים כדי שיהיה בתכלית ההידור"- כלומר, המנורה רומזת לצד החומרי שבישראל, שצריך שיהיה בתכלית ההידור, הסידור והתיקון, כדי שיוכל להכיל בתוכו את התכנים, הערכים והאידיאלים האלוקיים של עם ישראל. ואילו השמן מרמז על עצם האידיאלים, הערכים והקדושה שמשתמשת בכלי. וכדי שיהיה ברור שהאידיאלים הפנימיים קודמים לכלים שעל ידם מופיעים האידיאלים הללו, לכן נעשה ההידור דווקא בשמן ולא במנורה.
וזהו יסוד ההבדל שבין החוכמה היוונית לבין התורה הישראלית, שהחוכמה היוונית מיסודו של יפת נועדה לשמור על הכלים, וכל המידות והאידיאלים עניינם לסדר את העולם החומרי באופן טוב יותר. וזוהי תכונתו של יפת, לסדר את הדברים באופן יפה (יפה אינו אומר שהדבר צודק, טוב, או אמיתי). לעומת זאת תורת ישראל עניינה להגשים את הערכים והאידיאלים, את הצדק והמוסר בעולם, וכל הכלים הממלכתיים, הצבאיים והכלכליים נרתמים לשם כך.
בימים אלו נזדמן לפתחנו אותו מאבק, כפי שהיה בין היוונים למכבים. יש המקדשים את הכלי, את הצבא, ללא קשר לתוכן מעשיו, ולכן טוענים שאף על פי שפקודות המפקד סותרות את הערכים והאידיאלים האלוקיים יש לקיימים. ואנו טוענים שלא ייתכן שיקום הגולם על יוצרו, ושכל מטרת הכלי הוא ליישם את האידיאלים האלוקיים. ולכן ברור שכאשר אנשים שלא מבינים לשם מה נוצר הכלי מפעילים אותו בניגוד לערכים הפנימיים שהביאו להקמתו, נעדיף, בנקודה זו, את הערכים הפנימיים מאשר את כלי. ובסופו של דבר תגרום עמדה זו להחזרת הכלי לשימושו המקורי, וממילא לחיזוקו הגדול. וכפי שנאמר בהפטרת חנוכה: "כל כלי יוצר עלייך לא יצלח…".
יהי רצון שהאור הקטן שאנו מאירים במקדש המעט שלנו, יאיר אור גדול ויודלק בכל בתי ישראל.