חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אבטחת גוי בשבת

שלום הרב רציתי לשאול האם מותר לאבטח גוי חשוב (הכוונה לשר או נשיא גוי) בשבת, האבטחה נעשית כחלק מצוות של ישראלים כך שבמקרה של אירוע יש שמירה אחד על השני. תודה הרב

ההיתר לחלל שבת עבור גוי הוא רק במקום שאין שם גוי אחר שיעשה זאת.

עיין בדברים בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/01-27-03/#_te01ftn27_2

ובספר הקיצור לפניני הלכה מובא כך: "מחללים שבת עבור גוי, שהואיל ואנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנו צריכים להציל אותם. אבל כשיש שם גוי אחר עדיף שהוא יציל, ולכן בבתי חולים עדיף לקבוע בשבת תורנות לרופאים ואחיות גויים שיטפלו בגויים."

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 08:43:39

בשר וחלב

שלום אשמח לקבל מידרג של גיל ושעות לילדים לשמירת בשר וחלב לדוג' עד גיל 6 שומרים כך שעות עד גיל 9 שומרים כך שעות

עניין זה מובא בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/17-26-07/

ובתמצות בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) כך:

קטנים

ט. אסור להאכיל אפילו תינוק מאכלים אסורים, ובכלל זה נתינת המאכל בידו. ומשהגיע לגיל שלוש, על ההורים להתחיל לחנכו שלא לאכול מאכלים אסורים, כיוון שמגיל זה הוא מסוגל להתרגל לכך שהדבר אסור תמיד (ועי' הלכות שבת כד, א-ג). לפיכך אסור להאכיל תינוק בבשר וחלב יחד. אבל לגבי שהיית הזמן, הדבר תלוי בהבנתו ובמצבו הגופני והנפשי:

עד גיל שלוש בערך, הקטן לא מבין את ההבדל בין בשר לחלב, ולכן מותר להאכילו חלב אפילו מיד אחרי בשר, ובלבד שפיו וידיו נקיים משאריות בשר. מגיל שלוש עד חמש בערך, הקטן מבין את ההבדל שבין בשר לחלב, אבל עדיין לא מסוגל להבחין בין זמנים ארוכים לקצרים, ולכן נכון כשאפשר שימתין כשעה בין בשר לחלב. וכאשר יש צורך מיוחד לתת לו מאכל חלבי, אפשר לעשות זאת לאחר ניקוי פיו וידיו בלא להמתין שעה.

מגיל חמש עד תשע בערך, הילד מתחיל להבחין מעט בזמנים, ולכן מתחילים להרגילו להפסיק כשלוש שעות בין בשר לחלב. ומגיל תשע, הוא כבר יודע לחשב את השעות ומסוגל להמתין יותר זמן, ולכן נכון כשאפשר להרגילו להמתין כשש שעות. ובשעת הצורך, כגון כאשר הוא אוכל עם אחיו הקטנים, וקשה לתת לו אוכל אחר כך, אפשר שימתין רק שלוש שעות בין הסעודות. וכשנה לפני שיגיע למצוות, יתרגל להמתין שש שעות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 09:40:21

דיבור או הרהור?

1) האם האזנה לשיעור מוקלט עם אוזניות נחשבת דיבור בתורה או הרהור בתורה? 2) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות אם הוא רואה נשים לבושות לא צנוע? 3) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות בחדר רחצה שאין בו אסלה?

  1. מצב ביניים.
  2. לא. אמנם אם הוא עושה ריצה, ובדרכו הוא חולף על פני נשים לא צנועות, זה מסדר, משום שאינו מסתכל בהן, אלא רק רואה אותן וממשיך בדרכו.
  3. בזמן הרחצה עצמה נכון להחמיר בזה מפני כבוד התורה, אבל אם הוא רק עובר שם, כגון שהוא צריך משם משהו לרגע או שנכנס לשם תוך כדי שטיפת הבית, אינו צריך לסגור את השיעור בזמן שנכנס לחדר הרחצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 06:44:30

נטילת ידיים אחר תרומת דם

האם יש דין של חובת נטילת ידיים אחר תרומת דם כמו הדין של נטילת ידיים אחר הקזת דם?

כיוון שנטילת הידיים היא פעולה פשוטה , נכון להחמיר, ואם שם נטלה, יסתפק בשטיפת הידיים. אין צורך להמנע מלשתות ולאכול לפני הנטילה, כל עוד הוא שוכב על המיטה כדי להחזיר לעצמו את הכוחות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 18:42:20

נופש וטיול מישפחתי בימי בין המיצרים

אנחנו רוצים לעשות נופש מישפחתי, קשה לנו למצוא תאריך שמתאים לכולם. האם בסדר לצאת לנופש מישפחתי ( במיוחד השנה נחוץ כי רובינו היו מגוייסים ללחימה) בימים שבין יז תמוז לא' אב? האם יש דינים מיוחדים?

במקרה שלא מוצאים זמן אחר, אפשר להקל. דינים מיוחדים – הדינים הרגילים של שלושת השבועות, כגון לא לשמוע מוזיקה שמחה.

אביא לך את עקרי הדינים הנוגעים לעניין זה מתוך מפניני הלכה, כפי שהם מופיעים בספר הקיצור שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה' (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

ח – מנהגי שלושת השבועות

ימי בין המצרים

א. שלושת השבועות שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד ט' באב, הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". לכן נהגו ישראל להימנע בימים אלו מדברים משמחים, ושלוש מדרגות ישנן: מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב, נמנעים מדברים חגיגיים ומשמחים במיוחד. מראש חודש אב, ממעטים בכל דבר שיש בו שמחה. ובשבוע שחל בו תשעה באב, ממעטים יותר בשמחה.

בילוי ונופש

ב. עד סוף חודש תמוז מותר לטייל ולנפוש במלון וללכת לבריכה. אבל טיול שיש בו משתתפים רבים, לכתחילה אם אפשר עדיף שלא לקיימו בימים אלו, כי יש בו שמחה יתרה.

ומשנכנס אב, יש להימנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה, אמנם מותר לצאת לטיול או לנופש שנועדו בעיקר לצורך לימודי או בריאותי. וכן מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות, מותר לשחות בתשעת הימים. ומי ששוחה כחלק מאורח חיים בריא, או מי שנמצא באמצע לימוד שחייה, נכון שיעשה הפסקה בשבוע שחל בו תשעה באב.

שמחה של רשות

ג. בכל שלושת השבועות אסור לנגן ולשמוע כלי נגינה, ואסור לערוך אירועים שיש בהם שמחה יתרה. לפיכך אסור להשתתף במסיבות, ערבי שירה וחוגי ריקוד. וכן אסור להשתתף בקונצרט אפילו שמנגנים בו מוזיקה עצובה.

ד. כאשר מקיימים אירוע תרבותי, מותר להשמיע בו נגינה עצובה לזכר ירושלים אפילו בתשעת הימים. וכן מותר ללמוד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, הואיל ואין בזה שמחה, וטוב שילמדו ניגונים עצובים. וכן מותר לקיים חוג אירובי עד סוף חודש תמוז, מפני שעיקרו לצורך התעמלות, וישתדלו להתאים מוזיקה שאינה שמחה.

ה. מותר לשמוע שירים שאינם שמחים דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים עד סוף חודש תמוז, מפני שאין בשמיעה כזו חגיגיות כשאינה בקול רם. ומראש חודש אב מותר לשמוע רק שירים עצובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 20:17:59

יש לך שאלה?

הרב גור גלון

הצטרפו לקבוצות הלימוד שלנו!

הרב אליעזר מלמד

רביבים

הרב אליעזר מלמד

בקבוצה תוכלו לקבל את הטור 'רביבים' של הרב אליעזר מלמד מדי שבוע. הקבוצה שקטה.

לימוד יומי בנ"ך

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-10 דק, להאזנה, הכולל את הקראת הפרק בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת הנביאים והכתובים!

דף יומי

הרב מאור קיים

האזינו לשיעור בן כ-20 דקות, בליווי הסבר בהיר ומרתק ובצירוף תמונות להבנת הסוגיה!

פרשת השבוע

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-20 דקות להאזנה, הכולל הקראת העלייה של אותו יום בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת התורה!

דף יומי

הרב גור גלון

לימוד הדף היומי, בן כ-25 דק' להאזנה וקריאה הכולל הסבר קצר ובהיר של סוגיית הדף שלא ישאיר אותך מאחור!

פרק יומי במשנה

הרב נתן ארונס

הרב נתן ארונס מקריא ומסביר באופן בהיר ותמציתי על הפרק היומי במשנה. שיעור האזנה יומי בן כעשר דקות.

הפנינה היומית

הרב גור גלון

לימוד יומי בן כ-10 דק', לצפייה, האזנה וקריאה של שתי הלכות מתוך פניני הלכה, לידיעת ההלכה למעשה והקפת הנושאים הרלוונטיים לחיים!

פרשת פנחס – הקנאה הרעה והקנאה הטובה

בפרשת השבוע אנו נפגשים עם מידת הקנאה, מידה שלכאורה הינה מידה רעה, כפי שאומר התנא במסכת אבות (ד,כא): "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". הקנאה מביאה לחורבן, כפי שראינו בפרשת קורח, וכן אצל יוסף ואחיו, ואצל שאול ודוד. הקנאה גורמת שהמקנא מתעלם מהמציאות הסובבת אותו, מהשיקולים הרציונאלים וההגיוניים, ומתמסר כולו לקנאה.

מאידך גיסא אנו רואים את השבח הגדול שמשבחת התורה את פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן שהשיב את חימת ה' מעל בני ישראל "בקנוא את קנאתי בתוכם". קנאתו של פנחס גרמה לכך שעם ישראל לא כלה ח"ו ("ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי"). פנחס אף מקבל על קנאתו שכר לדורות עולם- "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קינא לאלוקיו".

על מנת להסביר את הסתירה לכאורה ביחס השונה לקנאה בכל אחד מהמקרים שראינו, יש להבחין שתי הבחנות. ראשית יש לחלק בין "קנאה ב…" ל"קנאה ל…". לקנא במשהו או במישהו זו קנאה פסולה שכן המניע לקנאה זו הוא המעמד האישי של המקנא. לעומת זאת לקנא למשהו או למישהו זו קנאות בשביל ערך ואידיאל, בשביל משהו שמחוץ לאדם ולא נוגע למעמדו האישי.

האבחנה השנייה היא בין קנאה שגורמת לעיוורון מוחלט לכל המציאות הסובבת, לבין קנאה שמגיעה מתוך הסתכלות כוללת ומקיפה. כשאדם מקנא מתוך עיוורון (מיקוד מוחלט בקנאה), פעמים רבות שהוא יפגע בערכים אחרים, באידיאלים נוספים ובאנשים שסביבו.

הרב חרל"פ מדייק דיוק נפלא בפסוק "בקנא את קינאתי בתוכם", ומסביר שהקנאה הייתה בתוך ישראל. המקנא הרע לא רואה את הכלל ולא רואה את התמונה הכללית מול עיניו. לעומת זאת פנחס קנא את קנאתו בתוך בני ישראל- לא מתוך פירוד אלא מתוך אהבה גדולה.

כשהרמח"ל דן בספרו מסילת ישרים ב"ביאור חלקי החסידות" הוא מונה את מידת האהבה ככזו הנצרכת לחסיד, כאשר אחת משלושת המידות המבטאות את האהבה היא מידת הקנאה. וזו לשונו:

"וזה פשוט כי מי שאוהב את חברו אי אפשר לו לסבול שיראה מכים את חברו או מחרפים אותו ובוודאי שיצא לעזרתו. כך גם מי שאוהב את שמו יתברך לא יוכל לסבול לראות שיחללו אותו חס ושלום, ושיעברו על מצוותיו".

וכאשר מבאר הרמח"ל מה כוללת מידת הקנאה, הוא כותב:

"שיהיה האדם מקנא לשם קדשו, שונא את משנאיו ומשתדל להכניעם במה שיוכל, כדי שתהיה עבודתו יתברך נעשית וכבודו מתרבה. והוא מה שעמר דוד ע"ה 'הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים'…".

המשותף לקנאה השלילית ולקנאה החיובית הוא מעורבות רגשית עמוקה של המקנא לעניין שאליו הוא מקנא. בהקשר זה עולה השאלה מה יכול למנוע את האדם מלקנא?

נראה לומר שישנן ארבע סיבות מרכזיות להימנעות מקנאה:

  1. אדישות. כפי שאמרנו, קנאה נובעת מרגש חם ואוהב. כשרגש זה לא קיים, כשאדם עושה דברים בלי לב ורגש, לא תתעורר בקרבו הקנאה – שהרי הקנאה היא תולדה של אהבה גדולה, כפי שאומר שלמה המלך (שיר השירים): "שימני כחותם על ליבך, כחותם על זרועך, כי עזה כמוות האהבה, קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש שלהבתיה". בלי אש אין קנאה. לכן גם אדם המאמין בצדקת דרכו, אך הינו ללא חום הלב וללא שלהבתיה, הרי שלא תופיע אצלו הקנאה.
  2. חוסר אמון ביכולת להשפיע ולשנות. כשאדם חש חוסר אונים מול המציאות הוא חש שזעקתו ומחאתו, שמעשיו ודיבוריו, לא יועילו דבר- הוא נמנע מלקנא.
  3. חוסר אמונה בצדקת הדרך. כשאדם לא מאמין שהאידיאל אותו הוא מייצג הוא אמת מוחלטת שכולם צריכים ללכת לאורה – דבר שיכול לנבוע הן מספקות 'על הדרך' והן מתפיסת עולם קלוקלת בה אין אמת ושקר, טוב ורע, רשעים וצדיקים, אלא 'כל העדה כולם קדושים', כל הדעות לגיטימיות, לכל המחשבות יש מקום, ותפקיד האדם הוא לומר את האמת שלו מתוך הכלה והבנה שדרכו איננה האמת אלא אך חלק וצעד מתוך האמת.
  4. פחד מהתגובה הציבורית. כשאדם אוחז באמת ורבים סביבו אינם מכירים שזו האמת- הרי שהקנאה עלולה לעורר תרעומת, מחלוקת וביקורת- היא עלולה לגרום לכך שאנשים יצאו נגד המקנא, יגנו את דבריו, ו'חס ושלום' עוד יאמרו עליו שהוא קיצוני…

כנגד ארבע הסיבות שמנינו עומד המקנא באהבה גדולה, באמת ואידיאליסטיות גדולה, באומץ ועוז גדול, ומקנא לערכים ולאידיאלים, מתוך הסתכלות שכוללת את אהבת ה', אהבת ישראל, אהבת ארץ ישראל, אהבת תורה ואהבת אדם.

כשאנו לומדים את פרשת פנחס נדרש מאיתנו להיות אנשים מלאי שלהבתיה, מלאי אהבה, מלאי עוז ועוצמה, ולומר את האמת ולעשות כל שלאל ידינו כדי להחליש את השקר.

נסיים בברכת יישר כוח לרב יגאל לוינשטיין שמאהבה גדולה קינא קנאת אמת לכבוד ה', התורה והארץ.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן