כפי שהבטחנו בפרשת וישב ננסה היום לראות כיצד יוסף, בחוכמה ותבונה, מנווט את אחיו לשלום ואחווה.
בפגישתם הראשונה יוסף אומר לאחיו: "ויאמר אליהם מרגלים אתם לראות את ערוות הארץ באתם". יוסף טוען כנגד אחיו שהם אנשים שאינם מתנהגים ביושר, שכמו מרגלים הם משדרים כלפי חוץ משהו אחד אבל באמת כוונותיהם אחרות. על כך עונים האחים: "כולנו בני איש נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים". אלא שתוך כדי דיבור הם מוסיפים תוספות שאינה מן העניין: שהם שנים עשר אחים "והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו".
השאלה העולה מעליה, כפי ששואל אותה יעקב, היא מדוע מוסיפים האחים תוספות מיותרות. "ויאמר ישראל למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד לכם אח". והאחים עונים דבר שעל פי פשט הפסוקים איננו נכון לכאורה "שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח". (אגב, מעניין לראות בהקשר זה שהאחים אומרים בתוך דבריהם חמש פעמים שהם כנים, שכן בנוהג שבעולם כשאדם אומר חמש פעמים שמה שהוא אומר לך הוא אמת, הרי שיש לחשוד שמא הוא משקר…).
כשיוסף שטוען כנגדם על אי הכנות, על הריגול, הוא בעצם מעמת עם התחושות הפנימיות שלהם, של השקר, של הרמאות- שהופיע גם במעשה דינה וגם במכירת יוסף. כשהאחים שומעים את טענת הריגול, ושומעים את עצמם אומרים שהם אנשים כנים, מיד עולה במחשבתם פרשת המכירה. ובאופן טבעי הם מזכירים את האחד שאיננו ואת עובדת היותם 12 אחים.
כאשר אחי יוסף רואים אותו מגיע אליהם לדותן, לשאול בשלומם, בשליחות אביהם, אומר הכתוב: "ויתנכלו אותו להמיתו. ומבאר רש"י במקום "נתמלאו נכלים וערמומיות". מעין זה מפרש רש"י גם את המילים "נלכה דותינה"- "לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם". בפגישתם במצרים יוסף טוען כנגד אחיו שהם נוכלים, וכשהם אומרים שהם כנים מיד עולה במחשבתם הנוכלות הגדולה.
במדרש תנחומא בתחילת פרשתנו ישנו דו-שיח נפלא בין יהודה ליוסף- דו-שיח שקרוב לודאי שלא קרה במציאות אך מבטא את השיחה הפנימית שבין יהודה ליוסף. באותו דו-שיח, כאשר יהודה מאיים ש"עכשיו אצא ואצבע כל צבעים שבמצרים בדם" עונה לו יוסף "צבעים הייתם מימיכם שצבעתם כתונת אחיכם בדם ואמרתם לאביכם טרוף טורף".
בשלב הבא יוסף כולא את כל אחיו אך משנה זאת ביום השלישי. "ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את האלוקים אני ירא. אם כנים אתם אחיכם אחד יאסר… ואתם לכו… ואת אחיכם הקטן תביאו אליי".
מה יוסף מתכוון לעשות כאן? מה משמעותו של היום השלישי? באופן פשוט נראה שיוסף רומז להם על יום שלישי אחר- "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וייקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר".
ביום השלישי למילה של שכם התבצעה הבגידה. שכם וחמור, עם כל רשעותם, האמינו שבני יעקב הם אנשים כנים- כפי שעולה מדבריהם לאנשי עירם: "האנשים האלה שלמים הם איתנו", וכפי שמבאר שם רש"י "בשלום ובלב שלם". ולכן כיוסף, ביום השלישי, אומר להם בדיוק את ההיפך "זאת עשו וחיו"- באותו יום שהמתתם אני מלמד אתכם לחיות-להחיות.
ובאמת ברגע שיוסף משאיר אח אחד בכלא נראה שהאחים מתחילים להבין את הרמז- (שמבחינתם הוא רמז אלוקי, שהרי לא יודעים שיוסף הוא המנהל את ההצגה)- ואומרים "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת". נראה שמה שמעורר כאן את האחים הוא גם העובדה שכמו בשידור חוזר אח אחד נלקח והם חוזרים אל אביהם, וגם העובדה שהאח שנלקח הוא שמעון- האח שהוביל את מכירת יוסף.
דבר זה מסביר גם מדוע כאשר הם מגלים בדרך שיש כסף בשקו של האחד, שמסביר רש"י שזהו לוי שנשאר יחיד משמעון בן זוגו, הם נחרדים: "ויצא ליבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלוקים לנו". לעומת זאת כאשר הם פותחים את השקים בבית ומגלים שהכסף הושב לכולם הם לא נחרדים ולא מתפעלים. ולאור הסברנו הדברים מובנים- כשהם רואים שיש לאח אחד בעיה הדבר מיד מחזיר אותם למכירת יוסף, ובפרט שהאח אצלו מתגלה הבעיה הוא לוי, השותף הבכיר השני במכירת יוסף.
שיאו של תהליך התשובה שיוסף מעביר את אחיו נמצא בהטמנת הגביע באמתחת בנימין. כאן יוסף מביא את האחים לתשובה שלמה. בן של רחל גונב גביע ומסבך את כל האחים ומסכנם. אחרי שבנימין הופלה לטובה על ידי מנהיג מצרים וקיבל 5 חליפות, והופלה לטובה על ידי אביו שדאג לו יותר מכל הבנים- דבר שמזכיר מאוד את האפליה שקיבל יוסף ואת כותנת הפסים שניתנה לו- מגיע בנימין וגונב. וכפי שחז"ל שמים בפי האחים שהתחילו לומר לו "גנב בן גנבת- כפי שאמך גנבה את התרפים כך אתה גונב את הגביע".
ואז מציע יוסף הצעה נדיבה "אשר ימצא איתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים"- כלומר, יש לכם הזדמנות אמיתית להמשיך את חייכם בשלווה ובשמחה והפושע יישאר במצרים. אך האחים מצליחים להתעלות על כך ויהודה אומר "ואתה ישב נא עבדיך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם אחיו". יהודה מוכן לוותר על כל חייו בשביל בנימין. וזאת לאחר שכל האחים קורעים את בגדיהם, כלומר, חושפים את נקודת האמת הפנימית שלהם ומקבלים על עצמם להיות עבדים יחד.
אחרי התשובה הגדולה הזו יוסף כבר לא יכול להתאפק. יוסף מבין שהאחים למדו את שיעור על האחווה, שהם מבינים שעדיף להיות כולם יחד עבדים במצרים ולא להיפרד, ויהודה המוביל עוד עושה יותר מכך ומוסר את חייו תמורת חיי בנימין. בשלב זה יוסף מרגיש שאין צורך יותר להסתתר וליבו, שכמהה להתאחד עם אחיו, לא יכול יותר להתאפק והוא מגלה להם שהוא אחיהם.
יהי רצון שנזכה לחיות את האחווה והשלום, את הערבות ההדדית ואת ההבנה שרק ביחד נוכל לקדש שם שמים ולמלא את שליחותנו.
