חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אבטחת גוי בשבת

שלום הרב רציתי לשאול האם מותר לאבטח גוי חשוב (הכוונה לשר או נשיא גוי) בשבת, האבטחה נעשית כחלק מצוות של ישראלים כך שבמקרה של אירוע יש שמירה אחד על השני. תודה הרב

ההיתר לחלל שבת עבור גוי הוא רק במקום שאין שם גוי אחר שיעשה זאת.

עיין בדברים בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/01-27-03/#_te01ftn27_2

ובספר הקיצור לפניני הלכה מובא כך: "מחללים שבת עבור גוי, שהואיל ואנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנו צריכים להציל אותם. אבל כשיש שם גוי אחר עדיף שהוא יציל, ולכן בבתי חולים עדיף לקבוע בשבת תורנות לרופאים ואחיות גויים שיטפלו בגויים."

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 08:43:39

בשר וחלב

שלום אשמח לקבל מידרג של גיל ושעות לילדים לשמירת בשר וחלב לדוג' עד גיל 6 שומרים כך שעות עד גיל 9 שומרים כך שעות

עניין זה מובא בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/17-26-07/

ובתמצות בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) כך:

קטנים

ט. אסור להאכיל אפילו תינוק מאכלים אסורים, ובכלל זה נתינת המאכל בידו. ומשהגיע לגיל שלוש, על ההורים להתחיל לחנכו שלא לאכול מאכלים אסורים, כיוון שמגיל זה הוא מסוגל להתרגל לכך שהדבר אסור תמיד (ועי' הלכות שבת כד, א-ג). לפיכך אסור להאכיל תינוק בבשר וחלב יחד. אבל לגבי שהיית הזמן, הדבר תלוי בהבנתו ובמצבו הגופני והנפשי:

עד גיל שלוש בערך, הקטן לא מבין את ההבדל בין בשר לחלב, ולכן מותר להאכילו חלב אפילו מיד אחרי בשר, ובלבד שפיו וידיו נקיים משאריות בשר. מגיל שלוש עד חמש בערך, הקטן מבין את ההבדל שבין בשר לחלב, אבל עדיין לא מסוגל להבחין בין זמנים ארוכים לקצרים, ולכן נכון כשאפשר שימתין כשעה בין בשר לחלב. וכאשר יש צורך מיוחד לתת לו מאכל חלבי, אפשר לעשות זאת לאחר ניקוי פיו וידיו בלא להמתין שעה.

מגיל חמש עד תשע בערך, הילד מתחיל להבחין מעט בזמנים, ולכן מתחילים להרגילו להפסיק כשלוש שעות בין בשר לחלב. ומגיל תשע, הוא כבר יודע לחשב את השעות ומסוגל להמתין יותר זמן, ולכן נכון כשאפשר להרגילו להמתין כשש שעות. ובשעת הצורך, כגון כאשר הוא אוכל עם אחיו הקטנים, וקשה לתת לו אוכל אחר כך, אפשר שימתין רק שלוש שעות בין הסעודות. וכשנה לפני שיגיע למצוות, יתרגל להמתין שש שעות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 09:40:21

דיבור או הרהור?

1) האם האזנה לשיעור מוקלט עם אוזניות נחשבת דיבור בתורה או הרהור בתורה? 2) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות אם הוא רואה נשים לבושות לא צנוע? 3) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות בחדר רחצה שאין בו אסלה?

  1. מצב ביניים.
  2. לא. אמנם אם הוא עושה ריצה, ובדרכו הוא חולף על פני נשים לא צנועות, זה מסדר, משום שאינו מסתכל בהן, אלא רק רואה אותן וממשיך בדרכו.
  3. בזמן הרחצה עצמה נכון להחמיר בזה מפני כבוד התורה, אבל אם הוא רק עובר שם, כגון שהוא צריך משם משהו לרגע או שנכנס לשם תוך כדי שטיפת הבית, אינו צריך לסגור את השיעור בזמן שנכנס לחדר הרחצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 06:44:30

נטילת ידיים אחר תרומת דם

האם יש דין של חובת נטילת ידיים אחר תרומת דם כמו הדין של נטילת ידיים אחר הקזת דם?

כיוון שנטילת הידיים היא פעולה פשוטה , נכון להחמיר, ואם שם נטלה, יסתפק בשטיפת הידיים. אין צורך להמנע מלשתות ולאכול לפני הנטילה, כל עוד הוא שוכב על המיטה כדי להחזיר לעצמו את הכוחות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 18:42:20

נופש וטיול מישפחתי בימי בין המיצרים

אנחנו רוצים לעשות נופש מישפחתי, קשה לנו למצוא תאריך שמתאים לכולם. האם בסדר לצאת לנופש מישפחתי ( במיוחד השנה נחוץ כי רובינו היו מגוייסים ללחימה) בימים שבין יז תמוז לא' אב? האם יש דינים מיוחדים?

במקרה שלא מוצאים זמן אחר, אפשר להקל. דינים מיוחדים – הדינים הרגילים של שלושת השבועות, כגון לא לשמוע מוזיקה שמחה.

אביא לך את עקרי הדינים הנוגעים לעניין זה מתוך מפניני הלכה, כפי שהם מופיעים בספר הקיצור שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה' (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

ח – מנהגי שלושת השבועות

ימי בין המצרים

א. שלושת השבועות שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד ט' באב, הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". לכן נהגו ישראל להימנע בימים אלו מדברים משמחים, ושלוש מדרגות ישנן: מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב, נמנעים מדברים חגיגיים ומשמחים במיוחד. מראש חודש אב, ממעטים בכל דבר שיש בו שמחה. ובשבוע שחל בו תשעה באב, ממעטים יותר בשמחה.

בילוי ונופש

ב. עד סוף חודש תמוז מותר לטייל ולנפוש במלון וללכת לבריכה. אבל טיול שיש בו משתתפים רבים, לכתחילה אם אפשר עדיף שלא לקיימו בימים אלו, כי יש בו שמחה יתרה.

ומשנכנס אב, יש להימנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה, אמנם מותר לצאת לטיול או לנופש שנועדו בעיקר לצורך לימודי או בריאותי. וכן מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות, מותר לשחות בתשעת הימים. ומי ששוחה כחלק מאורח חיים בריא, או מי שנמצא באמצע לימוד שחייה, נכון שיעשה הפסקה בשבוע שחל בו תשעה באב.

שמחה של רשות

ג. בכל שלושת השבועות אסור לנגן ולשמוע כלי נגינה, ואסור לערוך אירועים שיש בהם שמחה יתרה. לפיכך אסור להשתתף במסיבות, ערבי שירה וחוגי ריקוד. וכן אסור להשתתף בקונצרט אפילו שמנגנים בו מוזיקה עצובה.

ד. כאשר מקיימים אירוע תרבותי, מותר להשמיע בו נגינה עצובה לזכר ירושלים אפילו בתשעת הימים. וכן מותר ללמוד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, הואיל ואין בזה שמחה, וטוב שילמדו ניגונים עצובים. וכן מותר לקיים חוג אירובי עד סוף חודש תמוז, מפני שעיקרו לצורך התעמלות, וישתדלו להתאים מוזיקה שאינה שמחה.

ה. מותר לשמוע שירים שאינם שמחים דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים עד סוף חודש תמוז, מפני שאין בשמיעה כזו חגיגיות כשאינה בקול רם. ומראש חודש אב מותר לשמוע רק שירים עצובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 20:17:59

יש לך שאלה?

דעת האחיעזר בגיור מי שאינו צפוי לקיים אורח חיים דתי

תוכן עניינים

במאמר זה נבקש לברר כיצד הבינו האחרונים את דעת האחיעזר בעניין גיור מי שאינו צפוי לקיים אורח חיים דתי לאחר הגיור. נפתח בהצגת דברי האחיעזר עצמם וננתחם.

דברי האחיעזר

ג, כו

בשו"ת אחיעזר ג, כו, נשאל אודות גויה שנישאה ליהודי בנישואים אזרחיים בארה"ב, וכעת מבקשת להתגייר. וישנו חשש שאם לא יקבלוה להתגייר, תעשה גיור רפורמי. הבעיות שהעלה השואל ביחס לגיור זה הם שהוא 'לשם אישות' וכן שההערכה היא ש'גם אחרי שתתגייר לא תשמור דיני ישראל'.

את הטענה שהיא לא מתכוונת לשמור את המצוות מפרק האחיעזר לשני נידונים:

  1. כיוון שברור שהיא תינשא לזה שחיה עימו כעת, הרי שהיא מתגיירת מתוך ידיעה שתעבור על איסור דרבנן של נישואים עם 'הנטען על הנוכרית', וזה בכלל מקבל עליו המצוות 'חוץ מדבר אחד', שאין מקבלים אותו. על טענה זו משיב האחיעזר שבמקרה דנן אין לחשוש לכך, הן מצד שאיסור זה הוא על הגברה נושא, ולא על הגיורת. ואם נאמר שעליה יש איסור 'לפני עור' שמכשילה אותו באיסור זה, אפשר לומר שמכיוון שאיסור זה הוא איסור לכתחילה, שהרי אם נישאת לא תצא, אולי באיסור כזה אין 'לפני עוור' וממילא לא מכשילה אותו. בנוסף, המקבל על עצמו את המצוות 'חוץ מדבר אחד', הכוונה שכלל אינו מקבל עליו שדבר זה אסור, כלומר מתנה להתגייר על מנת שדבר זה מותר לו. אך אם מכיר בכך שזה אסור, אלא שלא מתכוון לקיימו מחמת קושי כזה או אחר, אין זה נחשב ל'חוץ מדבר אחד'.

אך מסייג האחיעזר ואומר שכל זה כשמדובר על איסור מסוים, אבל אם ניכר לדיינים שאין בדעת המתגיירת לשמור שבת ולאכול כשר כלל, וכל הצהרתה אינה אלא 'לפנים' – הרי זה 'אומדנא דמוכח' שלא מקבלת עליה המצוות, ולכן אין מקבלים אותה.

  1. אולי אף שאסור לכתחילה לגייר אותה, מכל מקום נעבור על איסור דרבנן זה כדי להציל את הישראל מאיסור דאורייתא של חיי אישות עם גויה. על כך אומר האחיעזר שזה בתנאי שתשמור על טהרת המשפחה, אך אם לא תשמור הרי שאין כאן הצלתו מאיסור כי במקום איסור דאורייתא ללא כרת יעבור מעתה על איסורי כרת של נידה. ולכן אין לגיירה.
  2. לגבי מציאות של גויה שנשואה ליהודי בנישואים אזרחיים, ויש חשש שאם לא תתגייר הבעל ישתמד, והיא מוכנה באופן כללי לקבל עליה דת ישראל אלא שהגיור לשם אישות, הביא את דברי מהרש"ק שהיקל בזה, ופסק גם הוא כן, והוסיף שהעובדה שממילא תחיה עימו באיסור מעידה שאין זה נחשב 'לשם אישות':

"ב"ה, בחורף תרע"ב.

(א) על דבר אשר נשאלתי מעלת רום כבוד תורתו שיחיה לפני נסיעתי מוויסבאדען, בנכרית שניסת לישראל בדרך ציווילי /בנשואין אזרחיים/ באמריקא, וכעת באה לפני מעלת כבוד תורתו ורצונה להתגייר, וצידד רומעכ"ת שי' אולי באפשרי להקל, כי אם לא יקבלוה לגירות בית דין כשר בדין טבילה וקבלת מצות – תלך לבית דין של רעפארמער /רפורמים/, והגירות לא יהיה שם כדת. גם הציע לפני שדעת הרה"ג הדיין מהר"י פאזען שיחיה נוטה להחמיר בדבר, לפי שהיא לשם אישות. וגם אחרי שתתגייר לא תשמור דיני ישראל, ואין מהנכון להזדקק לזה.

הנה בפשוטו נראה שיש בזה גם דין נטען על השפחה…

(ד) והנה בנדון דידן שמתגיירת על מנת להנשא, היה מקום לפקפק אף אי נימא דמתגיירת בלב שלם, דהא מבואר בבכורות ל"א נכרי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד – אין מקבלים אותו… אולם נראה דהדין דנטען על האשה לא ישאנה, האיסור רק עליו ולא עליה. וכמ"ש הנוב"י הכלל דכל מקום דתני לא ישאנה האיסור עליו, ולא תנשא האיסור עליה… מכל מקום יש לומר כיון דאם ניסת לא תצא, א"כ אין בזה גוף איסור, רק אסור לכתחלה, משום הסר ממך עקשות פה, ואפשר דעל איסור דלכתחלה אין דין דלפני עור לא תתן מכשול. ולבד זה נראה דדין זה דנכרי שבא להתגייר ולקבל עליו כל המצות חוץ מדקדוק אחד מדברי סופרים דאין מקבלין אותו, היינו במתנה שלא לקבל, ושיהיה מותר לו דבר זה מן הדין, בזה אין מקבלים אותו דאין שיור ותנאי בגירות ואין גירות לחצאין, אבל במי שמקבל עליו כל המצות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון בדין קבלת המצות.

ומהאי טעמא נראה מה שחשש הרה"ג מהר"י פאזען לגייר לפי שלא ישמור דיני ישראל כהלכה, אפשר לומר דאין לחוש לזה, כיון דמקבל עליו כל המצות אף שחושב לעבור על איזה מהמצות אח"כ לתיאבון, מ"מ אין זה מניעה לקבלת המצות. ודוקא היכא שמתנה שלא לקבל עליו זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב.

אולם היכא שברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה, חלול שבת ואכילת טריפות, ואנו יודעים בבירור כונתו שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו, הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא, א"כ זהו חסרון בקבלת המצות, דמעכב [ועיין בשו"ת חמדת שלמה חיו"ד סי' כ"ט וסי' ל' דהודעת המצות וקבלת המצות שני ענינים הם, דקבלת המצות הוא בסתם שקבל עליו לכנוס בדת יהודית, והודעת המצות להודיע לו ענין המצות ושכרן ועונשן וזה אינו מעכב, ולעולם קבלת המצות בסתם מעכב, דזהו עיקר הגירות. וכמש"כ הרמב"ם דבעי קבלת המצות בשלשה, יעוי"ש].

(ה) וראיתי כעת בספר בית יצחק חיו"ד ח"ב, שכתב כן, דכיון דאיכא אומדנא דמוכח, ולא שייך בזה 'דברים שבלב אינם דברים', לא הוי קבלת גירות…

אך מסברא נראה דכיון דקבלת מצות מעכב, בודאי בעינן שיקבל עליו כל המצות, אלא שיש להסתפק אם אינו מקבל דקדוק אחד מדברי סופרים דאפשר דמהתורה הוי גר, כיון דקבל עליו כל מצות שבתורה. ואולי כיון דמילי דרבנן אתנייהו ב'לא תסור', הוה כמתנה על דברי תורה. וצריך עיון.

(ו) ולענין הלכה, בפשוטו נראה שאין לבית דין כשר לקבלה לגירות, כיון שכונתה לשם אישות וגם אחר שנתגיירה אסורה לו, מצד נטען על הנכרית ונתגיירה דלא ישאנה. ומה שחשש מעכ"ת שמא תבוא לפני רעפארמער, אמת הדבר שזהו חשש גדול, שאצל רעפארמער לא תהיה הגירות כדת… מ"מ אין לנו לחוש לזה, ועל הבית דין כשר להזדקק רק באופנים המבוארים בפוסקים להלכה.

וגם אין לצדד להתיר איסורא זוטא כדי שלא לעבור ע"ה איסור חמור, וכמו שאמרו בעירובין ל"ב, וכמש"כ המהרשד"ם לצדד בכה"ג וכמש"כ ג"כ בשו"ת מוהר"ח צאנז, והכא נמי נאמר דנעבור לכתחלה איסור דרבנן כדי שלא יעבור על איסור דבא על הנכרית, דע"י נשואין הוי בפרהסיא ואסור מהתורה, דהא בנדון דידן דיש לחוש בזה, בודאי שלא תשמור פתחי נדה וטבילה ויהיה בועל נדה בכרת

(ז) והנה אחרי הרעוואלוציע /המהפכה/ שהיתה בימי המלחמה הגדולה, שהותר הגירות וגם הוכר על פי חק ונימוסים נשואי אזרחים, נשאלתי בכיוצא בו איזה פעמים, בנכרית שניסת לישראל בציווילעיהע ורצונה להתגייר ולהנשא בחופה וקדושין, באמרם שרצונם לגדל את בניהם ע"פ דת ישראל, וגם אומרים שאם הב"ד לא יקבלו לגירות ישתמד הבעל, אם יש להתיר לכתחלה.

וראיתי בשו"ת טוב טעם ודעת מהדו"ק מהגאון מוהר"ש קלוגער בסי' ר"ל שהעלה להקל ולהתיר לכתחלה בכי האי גוונא, ונסתייע מדברי המהרי"ק סי' קכ"ט ומדברי הרמ"א סי' קע"ג ס"ה, אף דלא דמי דהתם בפנויה, מ"מ הא לחד דיעה אסורה. ומ"מ כדי שלא תצא לתרבות רעה מתירים. מהאי טעמא יש להקל גם בזה. וכיון שאם היה רוצה היה משתמד. ונראה מזה דכונתם לש"ש יעוי"ש.

ומצאתי יסוד לזה מתשובת הרמב"ם פאר הדור סי' קל"ב…

עכ"פ מפורש בד' הרמב"ם דמפני תקנת השבים יש להתיר גם בשפחה, ומוטב שיאכל בשר תמותות. ודברי הרמב"ם יסוד גדול… עכ"פ הרי מפורש בדברי הרמב"ם הוראת הגאון מוהר"ש קלוגער… וכל זה לענין דין הנטען על השפחה מצד דין איסור דלזות שפתים, אבל מדין קבלת גירות לא שמענו מדברי הרמב"ם, וחילוק יש ביניהם דנטען על שפחה האיסור עליו ואמרינן מוטב שיאכל בשר תמותות, אבל בקבלת גרים לשם אישות הרי זה דין לגבי הבי"ד שאין לב"ד לקבל המתגיירים לשם אישות, והוי כמו חטא בשביל שיזכה חברך. מ"מ נראה לדין כיון דגם אם לא תתגייר הרי תשאר אצלו בגיותה, א"כ אין כאן לשם אישות, ובפרט למש"כ להסתפק כי באומרת שכונתה לשם גירות לשם שמים ואין אומדנא דמוכח להיפוך, מקבלים אותה. וע"כ נראה דלפי ראות עיני ב"ד יש מקום להקל ולסמוך על הוראת הגאון מוהר"ש קלוגער ז"ל".

ג, כח

בתשובה נוספת של האחיעזר (ג, כח), נשאל על גיור נוכרית שחיה עם כהן, ולאחר דיון נוטה לאסור לגיירה כיוון שכרגע אין היא עושה איסור ואחר שתתגייר היא תעבור על כמה איסורים.

אחר כך כותב באופן כללי על גיור נוכריות שחיות עם יהודים, שאמנם בתשובה אחרת צידד להקל בזה על בסיס תשובת הרמב"ם ומהרש"ק, אך כיוון ש"אין קבלת מצוות, אחרי שהוא אומדנא דמוכח שלבם בל עמם ויתנהגו בחלול שבת, באסור נדה נבלות וטרפות", לכן למעשה יש לנקוט כבית יצחק ש"העלה להלכה שאין לבית דין כשר להזדקק בזה". אמנם האחיעזר לא כתב שגירותן בטלה, אלא שאין לבית הדין להיזקק לזה.

ועם כל זה, בסוף תשובתו כותב "אך אין אני מוצא לנכון שירעישו על זה רבני הדור ולצאת במחאה גלויה נגד הגרות, כי בעיני עמי הארץ זהו כחלול השם שאינם מניחים הנשים להתגייר ובפרט הילדים שבאמת עפ"י דין אפשר לגיירם":

"עש"ק שו"פ תרצ"ד.

על דבר מה שנשאל, שיקרו מקרים לדאבוננו, שנושאים נשים נכריות ויש להם בנים ובנות, ובאים אח"כ להתגייר, ויש גם כהנים שנושאים נשים נכריות. ונוהגים היו עד כאן שאם הבעל כהן – לא גיירו את אשתו הנכרית. ואצלו הדבר מוזר: וכי איסור גיורת לכהן חמור יותר מאיסור נכרית? והביא מה שכתב בשו"ת מהר"ם שיק בנשואי נכרים, דאיכא איסור דאורייתא וחיוב כרת…

אולם אחרי ההתבוננות נראה להצדיק מנהגם, ושכן ראוי לכאורה לעשות כן למעשה. דהא לפני הגירות אין על הנכרית שום איסור, ועתה היא מוזהרת ג"כ משום איסור זונה, וגם יתוסף לאו ד'לא יחלל זרעו' אחרי כן לכשחזר ובא עליה, דאעפ"י דאין איסור חללה חל על איסור זונה, כמו שהקשה המהרי"ט בקדושין ע"ח, מ"מ איסורא איכא.

ועל דבר הגירות בכלל, שנהגו לגייר את הנשים הנכריות שנשאו לישראל, אשר באמת מצד הדין אין ראוי לגיירן, כיון שכוונתן לשם אישות, וגם אחרי הנשואין אסורה לו כמבואר בתשו' הרשב"א סי' אלף ר"ה. במקום אחר צדדתי להקל, ומצאתי יסוד לזה בתשובת הרמב"ם פאר הדור סי' קל"ב, וכן פסק בתשובת טוב טעם ודעת מהגאון ר' שלמה קלוגר הלכה למעשה. אולם דא עקא שאין קבלת מצוות אחרי שהוא אומדנא דמוכח שלבם בל עמם ויתנהגו בחלול שבת, באסור נדה, נבלות וטרפות, כמו שכתבתי במכתבי הקודם. וכבר התעורר בזה הגאון מוה"ר יצחק שמעלקיש בספרו בית יצחק חיו"ד והעלה להלכה שאין לבית דין כשר להזדקק בזה.

… אבל הצדק עם רומעכ"ת שאין לבי"ד כשר להזדקק בעניני גרות כאלה, אך אין אני מוצא לנכון שירעישו על זה רבני הדור ולצאת במחאה גלויה נגד הגרות, כי בעיני עמי הארץ זהו כחלול השם שאינם מניחים הנשים להתגייר ובפרט הילדים שבאמת עפ"י דין אפשר לגיירם".

המפרשים את דברי האחיעזר שרק גיור פיקטיבי פסול

והשיב משה

סימן נ

בשו"ת 'והשיב משה' לרב משה דריהם, מזכיר את דעת האחיעזר גם בסימן נ וגם בסימן נא. בדבריו בסימן נ' הוא מבאר את דעת האחיעזר שרק כאשר הגר "מתנה שלא לקבל עליו מצוה זו, ושיהיה דבר זה מותר לו מן הדין" אז "אין מקבלין אותו, דאין תנאי בגירות, ואין גירות לחצאין. אבל אם מקבל עליו כל המצות, רק שבדעתו לעבור על איזה מצות לתיאבון – אין זה חסרון בקבלת המצות":

"הנה בתשובה אחרת הוכחתי מדברי הרמב"ם ז"ל דקבלת המצוה אין הכוונה שהוא מוכרח לקבל עליו את כל המצות לקיימם, אלא לקבל עליו כל מצות תורה, ושאם יעבור הוא מקבל על עצמו ליענש העונש שמגיע לו. וכמו שאומרים לו: עד שלא באתה למדה זו אכלת חלב – אי אתה ענוש כרת, חללת שבת – אי אתה ענוש סקילה, ומשבאתה למדה זו אכלת חלב אתה ענוש כרת, חללת שבת אתה ענוש סקילה. והוא מקבל עליו כל זה המצות ועונשיהן. ואם כן, לא איכפת לנו אם בשעה שמקבל המצות הוא חושב וגומר בדעתו לעבור על מצוה פלונית, ולקבל העונש, ולא חשיב זה חסרון בקבלת המצות. והבאתי שם מתשובת אחיעזר ח"ג סי' כ"ו, שכתב דדוקא במתנה שלא לקבל עליו מצוה זו, ושיהיה דבר זה מותר לו מן הדין, הוא דאין מקבלין אותו, דאין תנאי בגירות, ואין גירות לחצאין. אבל אם מקבל עליו כל המצות, רק שבדעתו לעבור על איזה מצות לתיאבון – אין זה חסרון בקבלת המצות".

סימן נא

ושנה הדברים בסימן נא, שלדעת האחיעזר "רק אם נתברר שאינו מתגייר בלב שלם, ולפנים הוא עושה עצמו שרוצה להתגייר, ולבו בל עמו" אז "לא הוי גר אפילו בדיעבד. וגם בזה, כפי הנראה אין ולאו ורפיא בידיה" של האחיעזר לפסול את גיורו. אבל כאשר "באמת חפצה ורצונה להתגייר, רק שאנחנו יודעים על פי האומדנא שלא תוכל לקיים דיני התורה מאחר שהם גרים בסביבה חילונית, ובדיעבד הויא גיורת לכולי עלמא, נראה דלפי המצב יכולים לגיירה":

"ומכל מקום נראה מדברי הפוסקים דבדיעבד כולם גרים, ורק אם נתברר שאינו מתגייר בלב שלם, ולפנים הוא עושה עצמו שרוצה להתגייר, ולבו בל עמו, כתב הרב אחיעזר דלא הוי גר אפילו בדיעבד. וגם בזה, כפי הנראה אין ולאו ורפיא בידיה. ואם כן בנידון דידן שנראה דבאמת חפצה ורצונה להתגייר, רק שאנחנו יודעים על פי האומדנא שלא תוכל לקיים דיני התורה מאחר שהם גרים בסביבה חילונית, ובדיעבד הויא גיורת לכולי עלמא, נראה דלפי המצב יכולים לגיירה ולסמוך על תשובת הרמב"ם הנ"ל, שגם כן מתיר הנטען לישאנה לכתחילה, אע"פ דרק אם כבר נשאה לא תצא. ואף אנן נימא בנדון זה לגייר לכתחילה, אע"פ דרק בדיעבד מהני גירות זו משום תקנת השבים וכו', וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל".

הרב יצחק משה שחיבר

בביטאון המאור שנה כז חוברת ב עמ' 15 (ניו יורק תשל"ה) מובא מכתבו של הרב יצחק משה שחיבר, הרב הראשי לעדת הספרדים, בואינוס אייריס, ארגנטינא, ובו הוא מתאר ש"כל מה שעושים ומתגיירים רק אחיזת עינים", ולכן "כל רבני עולם היושבים על מדין, מתבקשים… לשים סוף וקץ להמגיפה הזאת ההולכת ופושה מיום ליום, כי לצערנו הרב גם רבנים חרדים ומומחים מגיירים כעין זה ומחשיבים אותה כדיעבד". והוסיף: "ולא נעלם שגיור כזה הידוע מראש שכולו זיוף ורמאות וחוכא ואטלולא הנעשה על ידי רבנים מוכרים ואורתודוקסים…". ומובן מכך שהיו מגיירים שם גם ללא כל קבלה כנה של הגר לקיים מצוות אפילו ברמה מינימלית.

על גיור שכזה כותב הרב שחיבר "יש מי שהגיד לי שבספר אחיעזר ח"ד כתב בענין, ופסל גיור כעין זה. אבל אין הספר מצוי אצלי":

"… אם כן השאלה: גיור כעין זה, האם מועיל אפילו בדיעבד לפי נקודת ההלכה, אם לאו. הגם שאמרו בש"ס יבמות: וכלם גרי אמת הן, היינו דוקא מאשר הגם שנתגיירו לא לשם שמיים אלא מפני אישות וכיוצא, אבל עכ"פ קבלו ושמרו מצות, וכהסבר התוס' ביבמות וחולין. וכאשר כתב הרב זצ"ל בהסכמתו בענין הגיור בספר דבר שאול. אבל אלו שאנו עדים בדבר שלא ישמרו כלל, וכל מה שעושים ומתגיירים רק אחיזת עינים – פשוט שיש לומר שאין כל גיור נחשב זה. והנה באגרות משה להגר"מ פיינשטיין יו"ד קנ"ו פסק משם אביו זלה"ה, שאפילו בדיעבד אין גיורם גיור כלל, ויעויין בחמדת שלמה הובא בפת"ש יו"ד ס"ס רס"ח בהסבר דברי המחבר, ובכן כל רבני עולם היושבים על מדין, מתבקשים שיעשו לכבוד ה' ותורתו הקדושה, להעמיק בענין ולתת חוו"ד בארוכה ולא בקצרה, בכדי לשים סוף וקץ להמגיפה הזאת ההולכת ופושה מיום ליום, כי לצערנו הרב גם רבנים חרדים ומומחים מגיירים כעין זה ומחשיבים אותה כדיעבד, ובכן יש לדעת האם באמת, אפילו בדיעבד מהני גיור זה או לאו. יש מי שהגיד לי שבספר אחיעזר ח"ד[1] כתב בענין ופסל גיור כעין זה, אבל אין הספר מצוי אצלי.

ולא נעלם שגיור כזה, הידוע מראש שכולו זיוף ורמאות וחוכא ואטלולא הנעשה ע"י רבנים מוכרים ואורתודוכסים, בעוה"ר נתן ונותן יד לפושעים להצעירים המונים להדבק בהנכרית הקשורה בו ככלב, ובמקום שהיה מתבייש לישא אותה באופן רשמי, הנה כעת אומר שהתירו הפרושים הדבר וגם אני אעשה כחברי ואגייר אותה כדת וכהלכה בהכרנת ראש ובפטומי מלי וכיוצא".

הסוברים בדעת האחיעזר שגם כשבית הדין מעריך שיחלל שבתות לתיאבון כמסורתי גיורו גיור

הרב יהודה הרצל הנקין

בביטאון התורני 'הדרום' נט, עמ' 18, נשאל הרב הנקין לגבי גיור לחומרא של ילד שאימו התגיירה וגרה בקיבוץ חילוני, כך שעוברת על מצוות רבות, וכתב שאין פגם בגיורה, ומוכיח דבריו מהאחיעזר, שאם לאחיעזר אין פגם בקבלת המצוות כאשר "בשעת קבלת המצוות חשב לעבור על איזה מהמצוות אחר כך לתיאבון", קל וחומר במקרה זה שהגיור תופס, שכן "אם היא סברה שסידורי החיים שבקבוץ לא יאפשרו לה, דהוי כעין אונס שעומד לבוא עליה לפי דעתה, ואינו חסרון בקבלת המצוות, אף על פי שלדינא אינו אונס, שהרי לא נאנסה להשאר בקבוץ". ומוסיף שמקרה זה אינו דומה למקרה שעליו אומר האחיעזר שהגיור לא תופס, שכן שם מדובר ש"ברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה, חילול שבת ואכילת טרפות, ואנו יודעים בבירור כוונתו שאינו מתגייר רק לפנים, ולבו בל עמו וכו' – זהו חסרון בקבלת המצוות ומעכב":

"ולענ"ד אסור לה להטביל את בניה, כי אינה נאמנת להשוות אותם גרים אחרי שנתגיירה קודם לידתם, ונתחזקו. ועיין ביורה דעה סימן רס"ח סעיף ג' וי"א, ובש"ך שם, כל שכן כאן, שאינה אומרת בברי שלא קבלה מצוות בלב שלם, אלא סתמא קבלה ואחר כך לא קיימה. ועיין בשו"ת אחיעזר חלק ג' סימן כ"ו אות ד', שאפילו אם בשעת קבלת המצוות חשב לעבור על איזה מהמצוות אחר כך לתיאבון, מכל מקום אין זה מניעה לקבלת המצוות, עכ"ל. וכאן עדיף אם היא סברה שסידורי החיים שבקבוץ לא יאפשרו לה, דהוי כעין אונס שעומד לבוא עליה לפי דעתה, ואינו חסרון בקבלת המצוות, אף על פי שלדינא אינו אונס, שהרי לא נאנסה להשאר בקבוץ. ואינו מה שהמשיך בשו"ת אחיעזר שם, שאם ברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה, חילול שבת ואכילת טרפות, ואנו יודעים בבירור כוונתו שאינו מתגייר רק לפנים, ולבו בל עמו וכו' – זהו חסרון בקבלת המצוות ומעכב. עכ"ל. ולפי מה דהוי כעין אונס, סרה גם תלונת שו"ת דבר אברהם חלק ג' סימן כ"ח אות ג', שקבלת המצוות ביחד עם מחשבה לעבור עליהם לתאבון, הוי תרתי דסתרי".

הרב חיים דוד הלוי

בשו"ת עשה לך רב ג, כט, כותב שיש לגייר גרים החיים עם חילוניים שחיים במדינת ישראל משום ש"אין כאן חיי שעמום ובטלה, צבירת הון לשם הגדלת השעמום וחוזר חלילה, אלא חיי תוכן של יצירה ובנין, מלאי טעם". הרב חד"ה כותב ש"אם קבל באופן כולל כל התורה ומצוותיה מבלי שידען, ולמחרת כאשר ישמע וילמד, לא יקיים את כולם מתוך הרגלו בהיותו גוי, או מתוך תיאבון, כרבים מישראל שאינם מקיימים כל מצוות התורה – זה גר גמור, וכישראל חוטא לכל דבר, ובלבד שבשעה שעמד להתגייר קבל בתום לב לקיים תורה ומצוות", ומוסיף: "גדולה מזו כתב בשו"ת אחיעזר ח"ג (סי' כ"ו אות ד') שאפילו המקבל עליו כל המצוות, אלא שבדעתו לעבור לתיאבון, אין זה חסרון בדין קבלת המצוות, עיי"ש. וכל שכן כאשר אינו מכוון לכך כלל":

"הצד החילוני של מדינת ישראל, כל אותו זוהר חלוצי של הקרבה ומסירות נפש הנראה במדינת ישראל, שאף כי אותם שחיים ממש בתוך אותו מעטה זוהר אינם יכולים לראותו, הרי מרחוק מדינת ישראל היא באמת כוכב אור לכל מי שעינים לו. אין כאן חיי שעמום ובטלה, צבירת הון לשם הגדלת השעמום וחוזר חלילה, אלא חיי תוכן של יצירה ובנין, מלאי טעם. נוסף על הילת התהילה והתפארת של הנצחונות הצבאיים…

הנה יש מרבני האחרונים, שדעתם להחמיר בקבלת גרים כאלה, מן הטעם "שמי שקבל לעיו כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד – אין מקבלים אותו". ואלה ודאי שלא ישמרו כל התורה ומצוותיה, ולכן אין לקבלם. וטעות היא בידם, כי זה איירי בגר שבא מתחילה ואומר 'אקבל כל התורה חוץ מדקדוק זה, שאין דעתי סובלתו, מפני שחקרתי ובררתי ובאתי למסקנא שאינו נכון', זה – אין מקבלים אותו. אבל מי שלא למד ולא חקר ולא הבין, ודוחה דקדוק מסוים, או אפילו כל התורה שבעל פה, עדיין אינו כופר, וכמו שביארנו לעיל ממעשה דהלל, שאפשר לקבלו אם יש לקוות שאחרי שילמד יקבל, וכמו שנתבאר. וכל שכן מי שכלל לא הודיעוהו המצוות כולן, שאינו יכול שלא לקבל. והלא מבואר שמודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת חמורות, ובודאי שלא כל המצוות. מעתה, איך אפשר בכלל לקבל גרים? הלא לא קבל כל המצוות כולם! אלא שאם קבל באופן כולל כל התורה ומצוותיה מבלי שידען, ולמחרת כאשר ישמע וילמד, לא יקיים את כולם מתוך הרגלו בהיותו גוי, או מתוך תיאבון, כרבים מישראל שאינם מקיימים כל מצוות התורה – זה גר גמור, וכישראל חוטא לכל דבר, ובלבד שבשעה שעמד להתגייר קבל בתום לב לקיים תורה ומצוות, והדברים ארוכים מאד, ואין להאריך יותר בנקודה זאת, המסורה לעיני הדיין והשתכנעותו בשעת קבלת המצוות.

וידועה כל המחלוקת הענפה בנקודה זאת בין גדולי האחרונים, וכמו שכתבנו נראה נכון לכל מעיין ישר הולך. גדולה מזו כתב בשו"ת אחיעזר ח"ג (סי' כ"ו אות ד') שאפילו המקבל עליו כל המצוות, אלא שבדעתו לעבור לתיאבון, אין זה חסרון בדין קבלת המצוות, עיי"ש. וכל שכן כאשר אינו מכוון לכך כלל".

הרב חיים דב אלטוסקי

הרב אלטוסקי כותב במפורש (חידושי בתרא, מסכת יבמות מהדו"ק רסד) שלאחיעזר גם כשליבו בל עימו ואומדנא דמוכח שלא ישמור שבת, כשרות וטהרת המשפחה – גיורו תופס. ורק לכתחילה אסור לגיירו. וכך גם מפרש את ה'בית יצחק' שהאחיעזר מביא בדבריו:

"…וגם האחיעזר, שממנו שאב מחבר הנ"ל מסקנתו "דלא מועיל גירות כלל באופן זה", הלא בפירוש כתב בחלק ג' סעיף כ"ז וז"ל: וכל זאת רק לכתחלה שאין מקבלים גרים המתגיירים לשם דבר אחר, אבל בדיעבד אינו מעכב אפילו נודע ברור שהתגייר לשם דבר אחר, דהלכה דכולם גרים הם, וכדמסיק ביבמות, וכדקיי"ל להלכה ברמב"ם ושו"ע עכ"ל. ומה שהביא מהאחיעזר שם סכ"ט וז"ל ודא עקא שאין בזה קבלת מצות אחרי שאומדנא דמוכח שלבם בל עמם ויתנהגו בחילול שבת, נדה, נבילות וטריפות, ע"כ, הא האחיעזר שם גמר דבר וז"ל: כבר התעורר בזה הגאון מוה"ר יצחק שמעלקיס בספרו בית יצחק חיו"ד והעלה להלכה שאין לבי"ד כשר להזדקק לזה ע"כ. והיינו שכיון שקבלתם לאו קבלה – אסור לקבל גרים, שבאים משום דבר אחר, ואסור לב"ד להזדקק להם. אבל מעולם לא כתב דלא יחול גירותם בדיעבד. ובפירוש אמר להפך בסימן כ"ח, כמו שהבאנו, וז"ל הרמב"ם פרק י"ד איסורי ביאה ק"ח, דאם לא רוצה לקבל כל המצות "אין מקבלין אותו" ולא דיבר מדינו בדיעבד".

ציץ אליעזר

יט, לד, ב

הצי"א בחלק יט, לד, ב, מביא את דברי האחיעזר, ומבאר את דבריו שלשיטתו "אין לחוש לזה שלא ישמור דיני ישראל כהלכה, כיון שמקבל עליו כל המצות. אף שחושב לעבור על איזה מהמצוות אח"כ לתיאבון מ"מ אין זה מניעה לקבלת המצות, ודוקא היכא שמתנה שלא לקבל עליו זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב". ומוסיף שרק "היכא שברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה כחילול שבת ואכילת טריפות ואנו יודעים בבירור כוונתו שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו, הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא". ומסכם הצי"א: "ואם כן תלוי הדבר בראות עיני בית הדין המטפל בדבר":

"אבל אם הילד וגם אביו יבטיחו שיכשירו את המטבח ולא יאכילוהו (ולא יאכל) נו"ט, ועם זאת יקבל הילד עליו עם הגירות עול המצות ושמירתן אזי אפשר לקבלו. אציין לזה לדברי שו"ת אחיעזר ח"ג סימן כ"ו שכותב דאין לחוש לזה שלא ישמור דיני ישראל כהלכה כיון שמקבל עליו כל המצות, אף שחושב לעבור על איזה מהמצוות אח"כ לתיאבון מ"מ אין זה מניעה לקבלת המצות, ודוקא היכא שמתנה שלא לקבל עליו זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב, ע"ש.

ברם האחיעזר שם מוסיף וכותב, שאולם היכא שברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה כחילול שבת ואכילת טריפות ואנו יודעים בבירור כוונתו שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו, הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא א"כ זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב, עיין שם.

וא"כ תלוי הדבר בראות עיני ביה"ד המטפל בדבר. וכאמור, עכ"פ לא גריע ילד זה מגדול הבא להתגייר במסיבות אלה שצד אחד הוא יהודי וכו'. וזכורני שזה מזמן שראיתי בספר נהר מצרים המביא ממנהגי מצרים להקל הרבה בקבלת – גירות כשהמדובר בנשואי תערובות, וכדומה".

מהלכות מדינה

בספרו 'מהלכות מדינה' ח"ג ג, ג, עמ' רה, מביא הרב ולדינברג את דברי האחיעזר להלכה במקרה של יהודי שחי עם גויה ובניהם מחזיקים עצמם כיהודים, ורוצים להתגייר, אך כאן בית הדין נמצא בדילמה, שכן מצד אחד "בית הדין יודע כמעט בבטחה שלא ישמרו על מצות התורה" ומאידך "יש אבל חשש מבוסס שאם לא יגיירום יתערבו גם ככה בין היהודים".

למעשה כותב הצי"א שמדברי האחיעזר עולה שכל שמקבל עליו המצוות, ורק עובר על חלקן לתיאבון – גיורו גיור. ורק אם "לבו בל עמו הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא", ולכן למעשה "הדברים תלויים לפי ראות עיני בית הדין" כל מקרה לגופו:

"ג) בנים שנולדו מאב יהודי ואם נכריה, ומחוסר ידיעה החזיקו את עצמם כל הזמן כיהודים, ונתערו בין היהודים, ושוב כשנודע להם כעבור זמן שצריכים גירות באים לפני בית הדין להתגייר, ובית הדין יודע כמעט בבטחה שלא ישמרו על מצות התורה הן מצד עצמם לפי המהות שהתחנכו והן מצד היותם מצויים בסביבה יהודית שכזאת שלדאבונינו גם כן אינם שומרים על מצות התורה, ומצד שני יש אבל חשש מבוסס שאם לא יגיירום יתערבו גם ככה בין היהודים ויתחתנו אתם מבלי שיודע כלל שנתערבו מעמי הנכר בקרב בית ישראל.

והנה נוסף על מה שהבאנו כבר מדברי הפוסקים בשאלות הקודמות, ששייכים גם בנוגע לשאלה זאת, יש להוסיף מה שבשו"ת אחיעזר ח"ג" (סי' כ"ו) מוסיף בסברא לומר דאין לחוש לזה שלא ישמור דיני ישראל כהלכה, כין דמקבל עליו כל המצות, אף שחושב לעבור על איזה מהמצות אחר כך לתיאבון, מכל מקום אין זה מניעה לקבלת המצות, ודווקא היכא שמתנה שלא לקבל עליו, זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב. ברם מוסיף שם וכותב שאולם היכא שברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה כחילול שבת ואכילת טריפות, ואנו יודעים בבירור כוונתו שאינו מתגייר רק לפנים, ולבו בל עמו, הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא, אם כן זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב, עיי"ש. ולכן הדברים תלויים לפי ראות עיני בית הדין".

הרב פרופ' נריה גוטל

בכתב העת 'שמעתין', גיליון 179 עמ' 141, כותב הרב פרופ' נריה גוטל שלדעת האחיעזר גם כאשר הגר אינו מקבל עליו לשמור את כל המצוות, אך עושה זאת מחמת 'תיאבון' ולא להכעיס – אין זה פוגם בגירותו, ועל כך נשען מערך הגיור שמגייר גרים כאלו:

"זאת ועוד, רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, אשר ללא ספק פסיקותיו מקובלות על המיגזר החרדי, בספרו אחיעזר (חלק ג', סימן כ"ו אות ה') הכריע שמתגייר אשר אומנם לא קיבל על עצמו לשמור את מלוא המצוות, אך עשה זאת לא בשל חוסר אמונה ("להכעיס") אלא בשל התגברות היצר ("לתיאבון"), אזי קבלת המצוות לא נפגמת בשל כך. אילו דבריו בנדון…

במילים אחרות: אי קבלת מצוות "לתיאבון" אינה נחשבת כהכרזת "חוץ מדבר אחד" המעכבת את הגיור, גם אם היא גלויה וידועה לבית הדין. מאחר ולית מאן דפליג שברוב-ככל המקרים של "דברים שבלב" בכך מדובר, הרי מוכח שפוסקים חרדים חשובים ומוכרים סבורים שהגיור במקרים אלה תקף גם תקף. אמור מעתה: אחיזת המערכת הממלכתית בגישה המכשירה גיורים כאלה, אמורה להיות מוסכמת ומקובלת – הלכתית – גם על אסכולות חרדיות, ולו גם בדיעבד, אם רק הדברים נבחנים הלכתית ועניינית".

מזרח שמש

בספר מזרח שמש (לרב נתנאל מעודד, רבה הראשי של הקהילה הספרדית בהונג קונג) בקונטרס בענייני גירות יט, ד, מביא את דעת האחיעזר, ואת דברי המשמר הלוי (שיובא להלן), ומסיק על פי דעת האחיעזר ש"באופן שקבל על עצמו את כל המצוות, אף על פי שיודע כבר בשעת קבלתו שלא יעמוד בחלק מהאיסורים ויכשל בהם, הרי זה נחשב לקבלה וחלה הגירות". שכן "דווקא באמירה מפורשת של הגר שאינו מקבל על עצמו דבר אחד מהתורה – לא חלה הגירות, אבל באומדנא שכך יהיה, ושהגר לא יוכל לעמוד בניסיון – לית לן בה, ומקבלים אותו להתגייר":

"והנה כל האמור לעיל הוא בגוונא כשאומר בפירוש שדין חד מדאורייתא או מדרבנן אין הוא מקבל על עצמו… עכ"ל האחיעזר. ומבואר מדבריו דדוקא כשבשעת קבלת המצוות התנה המתגייר שאינו רוצה לקבל על עצמו מצוה אחת, אז יש לדון דאין זה קבלה ולא הוי גירות, אבל באופן שקבל על עצמו את כל המצוות, אף על פי שיודע כבר בשעת קבלתו שלא יעמוד בחלק מהאיסורים ויכשל בהם, הרי זה נחשב לקבלה וחלה הגירות

ובספר משמר הלוי (בכורות סי' כז) האריך בבאור דברי האחיעזר, ותורף דבריו דכוונת האחיעזר היא דווקא באופן שהמתגייר באמת מקבל על עצמו את כל המצוות, אלא שיודע ומכיר בעצמו שבתקופה מסויימת לא יוכל לעמוד בניסיון ויכשל לתיאבון בדברים מסויימים, וכהאי גוונא מיקרי קבלה. וכתב שזה דומה למה שהבאנו להלן בסמוך מהאגרות משה שדן בכהאי גוונא בגר שיודע שלא יוכל לעמוד בניסיון של ממון או אם יאנסוהו לעבור עבירה יכשל בה, וכתב שם מכמה צדדים להקל הגירות חלה כהאי גוונא, ועיין שם היטב בדבריו…

העולה מדבריהם דדווקא באמירה מפורשת של הגר שאינו מקבל על עצמו דבר אחד מהתורה – לא חלה הגירות, אבל באומדנא שכך יהיה, ושהגר לא יוכל לעמוד בניסיון – לית לן בה, ומקבלים אותו להתגייר, ועיין עוד להלן…

ובגוונא שהגר קיבל על עצמו מצוות, אבל חושב בליבו לעבור על איזה איסורים לתיאבון, צידד האחיעזר להקל, דאכתי חשיב קבלת מצוות, והדבר אברהם מסתפק בזה, ומדברי האגרות משה נראה דכהאי גוונא לא חשיב קבלת מצוות ולא הוי גירות. ומרן הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א כתב דלא שבקינן פשטותיה דהאחיעזר מספקו של הדבר אברהם, ונראה שנוטה להקל בזה. אבל באופן שדעתו לעבור במזיד ובשאט נפש, משמע שגם לדעת האחיעזר אין להקל לגייר כהאי גוונא

אבל באופן שברור לנו באומדנא דמוכח ומעל לכל ספק דהגר אינו מתכוון כלל לשמור תורה ומצוות, וכך נראה מתוך ההתנהגות שלו לפני ואחרי הגירות, נראה דלדעת כל הפוסקים אין לקבל גר כזה כלל וכלל, כיון שכהאי גוונא אין זה נחשב שקבל על עצמו מצוות, וכמו שבארנו לעיל בארוכה, וקבלת מצוות מעכבת בגירות לרוב הפוסקים, וגם לדעת ר"ש קלוגר לכל הפחות מדרבנן היא לעיכובא…

אמנם מצד שני, נראה מכל הנ"ל דכל שאין אומדנא ברורה שהגר בודאי לא ישמור מצוות, חלה הגירות לפחות בדיעבד. ולכן נראה דקשה מאוד לבטל גירות ללא אומדנא ברורה מאוד שאכן לא היתה כוונת הגר כלל לשמור מצוות, וכמו שהבאנו לעיל מדברי האגרות משה. גם מדברי הגאון אחיעזר נראה שסבר כך, וגם היקל הלכה למעשה בגיורים שהיו בזמנו שלגבי חלק מהם היה ברור שהגר לא ישמור את כל המצוות, והיה חשש ברור שיעבור עליהם לתיאבון, ובכל זאת היקל לקבל את הגירות הנ"ל. ועיין עוד בזה בפרק הבא לגבי גירות קטנים, ובמה שהבאנו מדברי האחיעזר שאין להרעיש על זה כל כך".

הרב חיים אירם

הרב חיים אירם, רבו של היישוב אלעזר ולשעבר דיין בבית דין מיוחד לגיור, פרסם מאמר על דעת האחיעזר בעניין קבלת מצוות בגיור, שבא לשלול את ביטול הגיור של הרב שרמן, שהתבסס במידה רבה על הבנתו את דברי האחיעזר.

מסקנתו של הרב אירם היא שכל זמן שהגר מתכוון בכנות להצטרף לעם ישראל, אף שיודע שייאלץ לעבור עבירות לתאבון, אין פגם בגיורו. וכל מה ששלל האחיעזר הוא מקרה שבו ניכר שליבו של הבא להתגייר כלל אינו כנה בקבלת היהדות, ואינו מתכוון לקיים אף מצווה משום שהוא אינו מעוניין באמת לקבל עליו עול תורה ומצוות. לכן לא הייתה עילה מוצדקת לפסול את גיורה של המתגיירת על סמך דעת האחיעזר:

"בחורף תרע"ב [1911/12] כותב מי שהיה רשכבה"ג בקהילות מזרח אירופה, ובעולם היהודי בכלל, נשיא מועצת גדולי התורה, הרב חיים עוזר גרודזנסקי, [תרכ"ג- ת"ש] תשובה הנחלקת לשני חלקים מבחינת זמן הכתיבה, הקובעת מסמרות בתחום קבלת הגר בכל הקשור לחקירת מניעיו ותקפות קבלת המצוות להן הוא נדרש.

התשובה המופיעה בתשובות 'אחיעזר' חלק ג, סימן כו,  מובאת לאחר מכן כמעט על ידי כל מי שעסק בנושא מאחרוני זמננו, כשרובם ככולם משותפים בהבנתה, למרות קשיים שמתעוררים למקרא התשובה. לאור מרכזיות סמכות הפסיקה של ה'אחיעזר' מן הראוי לתת לתשובה זו מקום עיון בהיותה אבן פינה להבנת יסודות חשובים בגיור

ומה שהרב אלישיב מחלק בדברי הרמב"ם, הם הם דברי האחיעזר!   הפיסקא המבארת בדברי האחיעזר את דינו של מי שחסרה קבלת המצוות שלו, עוסק בגר העומד בפנינו ויש בו 'תרתי לרעותא:

א. 'שברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה חלול שבת ואכילת טריפות

ב. ואנו יודעים בבירור כונתו שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו'

אבל אם 'לבו עמו' ואין לנו ידיעה ברורה על כוונת סתר להרויח מהגיור רווח כזה או אחר, והוא רוצה להצטרף לעם ישראל בברית ובכניסה תחת כנפי השכינה, אין צורך כלל לחשוש לחסרון בקבלת המצוות אף אם בדעתו לעבור לתיאבון!

ודברים אלו מבוססים מפורשים בדברי האחיעזר לעיל בפסקא ד , ומאששים את הסברנו שם".

הרב אלדד סבג

בספרו 'באר הלכה' סימן לב עמ' רלז, כותב הרב אלדד סבג שעל פי דברי האחיעזר "יש עוד מקום להקל שאפשר שזו כוונת הרבה גרים", ולדברי האחיעזר אין מניעה לקבלם מצד שאינם מקבלים עליהם המצוות:

"ועוד עי' בשו"ת אחיעזר (ח"ג סי' כ"ו אות ד') דביאר דברי הגמ' בבכורות הנ"ל, דאם מתנה שלא לקבל ושיהיה מותר לו דבר זה מן הדין, בזה אין מקבלים אותו, דאין שיור ותנאי בגירות, ואין גירות לחצאין, אבל במי שקיבל עליו כל המצות רק שבדעתו לעבור בתיאבון – אין זה חסרון בקבלת המצות, עי"ש. ולפי זה יש עוד מקום להקל שאפשר שזו כוונת הרבה גרים, להיות כמו חילוניים שמתי שרוצים לקיים תורה ומצוות מקיימים, ומתי שלא אז הולכים אחרי שרירות לבם הרע

ועוד, הא כל הנך שחולקים היינו שלא קיבל מצוות בגיור, אבל הכא הרי באה לפני בית דין ומסתמא אמרו לה לקבל מצוות, ואם בלבה חשבה אחרת, אין לבית דין להזדקק לזה כאמור, ורק לכתחילה צריכים להיזהר לא להתעסק עמה, ועוד יש לצרף דברי האחיעזר הן לענין שיש לחוש שיחיה עמו בגיותה, והן דברי שכתב שמתגייר על מנת לקבל מצות, אולם לעבור לתאבון עליהם, בלי שום התנייה קודמת על מצוה כזו או אחרת".

הסוברים בדעת האחיעזר שכשיש חשש שיחלל שבתות לתיאבון כמסורתי גיורו גיור

הרב שאר ישוב כהן

בספר 'האיש על העדה', על הרב שאר ישוב כהן, מובא שדעתו בגיור היתה שבמצב דחק של נישואי תערובת, גם אם בשעת הגיור בית הדין חושש שהגר לא ישמור מצוות לאחר הגיור, אין להימנע מלגייר את הגר, ומסתמך בין השאר על דעת האחיעזר שסובר שאם הגר מקבל עליו את המצוות בכנות, "גם אם יש חשש שאחר כך יחלל שבת בגלל צורכי פרנסה, אין להימנע מלקבלו":

"לאחר ששימש במשך עשרים וחמש שנה כראש אב בית דין לגיור, שאלה זו עלתה בפניו פעמים רבות, במאמרים שכתב ובשיעורים שלימד, מבדיל הרב שאר ישוב כהן בין גיור של גוי גמור בחוץ לארץ, או גיור של גוי גמור תושב הארץ, לבין גיור של גוי או גויה שהגיעו לארץ מכוח זכות השבות, עקב נישואי תערובת ליהודי או ליהודייה. לדעתו, על גוי שבא ממשפחה נכרייה ורוצה להתגייר, או גוי, שנישא בנישואי תערובת בחו"ל – יש להחמיר ולוודא שגם לאחר הגיור יקפיד על שמירת תרי"ג מצוות, ואם אין אנו בטוחים בכך, אין לגיירו. אך בגיור של גוי הנשוי ליהודייה בנישואי תערובת, או גויה הנשואה ליהודי וילדיהם גויים לפי ההלכה, והם מתגוררים בארץ ישראל, יש לחשוש למצב של נישואי תערובת בארץ, ולכן יש לגיירם עם קבלת עול תורה ומצוות כנדרש בהלכה, אף כשיש חשש שלא ישמרו תורה ומצוות לאחר מכן.

הרב שאר ישוב כהן מדגיש, כי גם לאחר הגיור יש להשתדל לקרב את הגרים עד כמה שאפשר, ולהדריכם לשמירת מצוות.

בפסק זה מסתמך הרב שאר ישוב כהן על תשובתו של הגאון ר' חיים עוזר גרודז'נסקי זצ"ל, בשו"ת "אחיעזר": אף על פי שהוא פוסק, שאם לא הייתה קבלת מצוות בשעת הגיור, הגיור פסול, בכל זאת אם מקבל עליו בזמן הגיור עול מצוות, גם אם יש חשש שאחר כך יחלל שבת בגלל צורכי פרנסה, אין להימנע מלקבלו….".

משמר הלוי

בספר משמר הלוי (לרב משה מרדכי הלוי שולזינגר, נולד בשנת התש"א [1941], חי בארץ, נפטר בשנת התש"ע [2010]) על מסכת חגיגה דף ג, א, סימן ח מכתב שני, מגן על דעת האחיעזר מפני הרב השואל, וכותב שהרב השואל "משועבד כל כך להרעיון ש"קבלת מצוות" על ידי הגוי שבא להתגייר פירושה "הבטחה החלטית לקיים למעשה את כל המצוות", אבל "זה ברור כשמש שרבנו ה"אחיעזר" לא פירש כן", אלא שקבלת המצוות זו קבלה עקרונית שהוא "מקבל להיות יהודי החייב בתורה ומצוות, ומשתדל לקיימם בכל יכולתו, אבל יוכל להיות שאיזה מצוה יהיה קשה לו לקיים, או יתרשל מלקיימה" ואין זה מעכב את הגיור:

"… הנה בא לידי ספרם החדש, וראיתי שם בסימן ס"ב מכתב בהעלם שם מקבלו [ציום כ"ז חשון תשמ"ה], ולפי תוכן המכתב נראה שהוא תשובה אלי על מכתבי אל כבוד הדר"ג שליט"א בענין קבלת מצוות בגירות, או אולי נכתב למישהו אחר, כי על כל נים אני לא קבלתי מכתב זה בזמנו עד היום הזה, ואינני יודע למה לא נשלח אלי בזמנו, ורק כעת ראיתי נדפס, כנ"ל.

והנה כבוד הדר"ג שליט"א מראה מקום במכתב הנ"ל לתשובתם הרמתה הנדפסת שם בספר בסימנים ס"ג ס"ד, על דבר הענין הנ"ל ושם יקבלו הרובים תשובתם.

ועיינתי הרבה בתשובה זו של כבוד הדר"ג שליט"א, ובעניי כי רב הוא, לא זכיתי לראות שם אפילו התחלה של תשובה להצדיק את טענות כבוד הדר"ג שליט"א על נשיא ישראל רבנו ה"אחיעזר" זצוק"ל זי"ע ועכי"א.

דהנה הנני רואה שם כי כבוד הדר"ג שליט"א משועבד כל כך להרעיון ש"קבלת מצוות" על ידי הגוי שבא להתגייר פירושה "הבטחה החלטית לקיים למעשה את כל המצוות".

אבל הלא זה ברור כשמש, שרבנו ה"אחיעזר" זיע"א לא פירש כן, אלא זו "קבלה" שמאמין ומסכים ומקבל שיהדות זו תורה שבכתב ושבעל פה ותרי"ג מצוותיה וכל המצוות דרבנן, והוא מקבל להיות יהודי החייב בתורה ומצוות, ומשתדל לקיימם בכל יכולתו, אבל יוכל להיות שאיזה מצוה יהיה קשה לו לקיים, או יתרשל מלקיימה, או ייכשל ח"ו בעבירה רח"ל, לא מפאת שאינו מקבל אותה, אלא מפני השאור שבעיסה המעכב ומפריע, ממש כמו אצל כל יהודי שנולד יהודי.

הרב שלמה דיכובסקי

הרב שלמה דיכובסקי, בפסק הדין המפורסם של הגיורת מאשדוד, מבאר שלדעת האחיעזר כדי לבטל גיור צריך שתהיה אומדנא מוכחת ש"עולה בברירותה על נשותיהם של שמשון ושלמה" ש"ברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה.. ואנו יודעים בבירור שאינו מתגייר רק לפנים, ולבו בל עמו, הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצוות לאו כלום הוא":

"ג. ה"אחיעזר" שעליו נסמכתי מסייג את דבריו, רק כאשר "ברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה… ואנו יודעים בבירור שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו. הרי אומדנא דמוכח, שמה שאומר שמקבל עליו המצוות לאו כלום הוא".

מדובר רק בידיעה ברורה, אומדנא דמוכח. האם ניתן לומר שבנידוננו יש ידיעה ברורה ומוכחת? ואם כן, האם נתיר לה להנשא לגוי?

"הידיעה הברורה" שמדבר האחיעזר, עולה בברירותה על נשותיהם של שמשון ושלמה – ושם הרי קובע הרמב"ם שבדיעבד, יש לראותן כישראליות".

המפרשים את דברי האחיעזר באופן מחמיר, שמצריך שככלל יהיה דתי

הרב איסר יהודה אונטרמן (מצריך שלא יגור בקיבוץ)

הרב איסר יהודה אונטרמן, בביטאון 'תורה שבעל פה' יג, מאמר ראשון, מביא את דברי האחיעזר להלכה, וכותב בדעת האחיעזר ובדעת עצמו, שאם הגר מתכוון לקבל עליו המצוות בלב שלם, גם אם בשעת הגיור הגר יודע שיצטרך לעבוד בשבת – אין זה מעכב את קבלת המצוות, כיוון שעושה זאת לתיאבון ולא כמי שלא קיבל עליו את מצוות השבת. אולם "אם שכיחים הזדמנויות כאלה בכל אורח חייו, וחושב שלא יוכל להתגבר עליהם בכלל, וזה יאלצהו לעבור עבירות – אין קבלת עול מצוות שלימה אצלו, וזה מעכב. ולכן אם הגר קובע מקומו בקבוץ לא דתי, אע"פ שאומר כי אינו אוכל בשר ולא יעבוד בשבת, נראה כי אין כאן קבלת עול מצוות, שהרי אם אין במקום מגוריו שם כשרות – הרי אסור להשתמש בכליהם, וגם כשאינו עובד בשבת בקביעות, מזדמנים לו תמיד מקרים שונים של חילול שבת קודש, וקשה לעמוד בניסיונות תמיד":

"מכל זה מתברר לנו הקו הנכון היאך לגשת אל עניין הגירות בנוגע לקבלת המצוות, שכשנראה לנו כי מקבל הוא עליו לשמור המצוות בתום לב, זוהי קבלה נכונה, ואין מקום ליגע אותו בשאלות (כמו ששמענו פעם) לאמר: "ומה תעשה כשיבוא הממונה וידרוש ממך שתסע אליו ביום השבת, ואם לא תבוא יפטרוך?", כי לדברי האחיעזר אפילו אם יאמר בעניין גדול שפרנסתו תלויה בו שבמקרה כזה יהיה מוכרח לחלל שבת – אין זו נחשבת מניעה בקבלת המצוות, אלא שחושב שלא יוכל לעמוד בנסיון לאבד פרנסתו, אע"פ שהדין מחייב אותו בזה. ולדעת בעל אחיעזר אף שבדעתו לעבור לתיאבון, אין זה פוגע בקבלת המצוות, וכדאי לעיין בנקודה זו, שמביאה כמה פעמים לחלוקי דעות של הדיינים, וגורמת צער רב שלא לצורך. וכדאי גם להזכיר דברי הרמב"ם, כי אם עבר הגר עבירות אחר כך – אין זה פוגע בגירות שלו, וראיתי בערוך השולחן שלדעתו אחר הטבילה מיד הריהו כישראל, ואם חזר לסורו הריהו כעבריין יהודי. ואם קידש אשה – קידושיו קידושין, כי אחרי הטבילה הריהו יהודי לכל דבר.

כל האמור כאן בעניין קבלת עול מצוות הוא בנוגע למקרים לא שכיחים, שיכולים להביאו לידי נסיון ובדעתו שלא לעמוד בנסיון קשה כזה, שאין זה מעכב את הקבלה. אבל אם שכיחים הזדמנויות כאלה בכל אורח חייו, וחושב שלא יוכל להתגבר עליהם בכלל, וזה יאלצהו לעבור עבירות – אין קבלת עול מצוות שלימה אצלו, וזה מעכב. ולכן אם הגר קובע מקומו בקבוץ לא דתי, אע"פ שאומר כי אינו אוכל בשר ולא יעבוד בשבת, נראה כי אין כאן קבלת עול מצוות, שהרי אם אין במקום מגוריו שם כשרות – הרי אסור להשתמש בכליהם, וגם כשאינו עובד בשבת בקביעות, מזדמנים לו תמיד מקרים שונים של חילול שבת קודש, וקשה לעמוד בניסיונות תמיד. נקודה זו היא החמורה ביותר בקבלת גרים, וקשה להגדיר אותה כראוי, ולכן נראה לי שבכל מקרה כזה צריך בזמננו בית הדין לדון בכובד ראש מיוחד, וגם להוועץ עם בעלי הוראה מומחים לקבוע כראוי אם יש שם קבלת עול מצוות שלימה, שהיא מעכבת בקבלת הגר. ובדיעבד אם כבר נתגייר, אי אפשר לדחותו, וידועה הגמ' בשבת סח, ב, בגר שנתגייר בין העכו"ם, עיי"ש.

יש בזה עוד פרט חשוב, שדורש עיון מיוחד בכל מקרה, וזה בנוגע למקרה מיוחד בזוג מעורב, אשר הצד הנוכרי הבא להתגייר רוצה באמת לשמור המצוות, כפי שנראה הדבר לבית הדין, אולם הצד היהודי נמצא במצב שאינו שומר מצוה, ולפעמים גם בפרהסיא, כגון שאינו שומר שבת כראוי לפרטיה. נצייר לנו מצב שכזה בחיי משפחה, שבא לפני בית הדין של הרבנות ויש בו מקום עיון רציני. יהודי אחד, שבדרך כלל נחשב ליהודי חרד ושומר מצוה, ושייך לבית כנסת אורתודוקסי, נתאלמן ורוצה לישא אשה נכרית חשובה, המצהירה וגם מוכיחה כי זה מכבר גמל ובושל אצלה הרעיון להתגייר ולהתנהג ביהדות בשלימות. לכאורה נראה פשוט שאפשר לגיירה, אחרי חקירה ודרישה, כנהוג. אולם החקירה העלתה שיהודי זה מחלל שבת על ידי שהוא מבקר בשבת קודש שלוש שעות במשרד השייך לפירמה לא יהודית, שהוא אחד המנהלים שלו. כשנשאל אם הוא מחלל שבת שם, ענה שהוא בדרך כלל נזהר מכל מלאכה (אגב: ידוע שאינו מעשן בשבת אע"פ שבימות החול רגיל לעשן, וגם אינו נוסע למשרד ההוא בשבת אלא הולך ברגל, אע"פ שיש בזה מאמץ מיוחד). אולם לפעמים הוא צריך לחתום על מסמכים, וגם נאלץ להתקשר טלפונית כמה פעמים, ואי אפשר לו להתקשר על ידי נכרי. כשדנו בנדון זה אם לגייר את האשה שבדעתו לישא, היו כאלו שהחליטו בשלילה, מסברה פשוטה: האיך תיזהר האשה מלאכות ביום שבת, כשהבעל אינו נזהר? אמנם ק"ו זה לא נזכר בשום מקום, אבל משתמשים בו כדבר פשוט.

אכן, כיון שנתברר שבביתו אין שום חלול שבת, לא במטבח ולא במקום אחר, וכל שכן שאין שם בשול או כביסה וכדומה – חיוו כמה ת"ח דעתם לקבלה.

והנה מדברי אחיעזר שהבאתי אנו למדים שהוא מקיל גם באופן שכזה[2], שהרי אלו דבריו שם…  מכאן שבמקרה הנזכר דעת הגאון המחבר ברורה, שאין קבלת המצוות נפגעת על ידי כך שהבעל מחלל שבת, ולכן כשיש צורך דחוף בשביל המשפחה היהודית כולה, יש לסמוך על זה, והמיקל לא הפסיד…".

הרב אברהם שרמן (רק אם האיסור שהתכוון המתגייר לעבור אינו "איסור תורה חמור")

הרב אברהם שרמן, בפסק הדין המפורסם של הגיורת מאשדוד, כותב שגם לדעת האחיעזר, הסובר "שכאשר גר מקבל עליו כל המצות מתוך ידיעה בשעת קבלת המצות שיעבור על איזה מהמצות אח"כ לתיאבון", מכל מקום "אין הדברים אמורים ביחס לאסורי דאורייתא כשמירת שבת ואכילת טריפות", ולכן כאשר הגיורת הודתה שלא שמרה שבת כהלכה מיד לאחר הגיור, הגיור בטל, שכן "אם המתגייר ידע בברור שיעבור אח"כ על איסור תורה חמור של חלול שבת, שאני יודעים בבירור כוונתו שאינו מתגייר ומקבל המצות. ואף אם הכריז בפיו כלפי חוץ שמקבל כל המצות, לבו בל עמו ואמדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא וזהו חסרון בקבלת מצות דמעכב":

"ונ"ל ברור שאין לדמות דברי האחיעזר הנ"ל לנדון שבפנינו, שכן האחיעזר עצמו סייג את דבריו אלו, וקבע שם במפורש בזה"ל:

"אולם היכא שברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על אסורי תורה, חלול שבת ואכילת טריפות, ואנו יודעים בבירור כונתו שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו, הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא א"כ זהו חסרון בקבלת מצות דמעכב".

כלומר גם האחיעזר סבור שכאשר גר מקבל עליו כל המצות מתוך ידיעה בשעת קבלת המצות שיעבור על איזה מהמצות אח"כ לתיאבון, אין הדברים אמורים ביחס לאסורי דאורייתא כשמירת שבת ואכילת טריפות, ובנדון דידן הרי אמרה המערערת וכן אמר בן זוגה שהם המשיכו להדליק אור בשבת, וכן אמרה המערערת במפורש לאבה"ד ברחובות שנשאלה מדוע היא הדליקה אור בשבת, "הרי ידעת בגיור שצריך לשמור", היא השיבה שידעה אבל טענה שזה קשה בבת אחת", ועל כגון זה כותב האחיעזר במפורש שאם המתגייר ידע בברור שיעבור אח"כ על איסור תורה חמור של חלול שבת, שאני יודעים בבירור כוונתו שאינו מתגייר ומקבל המצות. ואף אם הכריז בפיו כלפי חוץ שמקבל כל המצות, לבו בל עמו ואמדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא וזהו חסרון בקבלת מצות דמעכב…

וצ"ע איך יתישב הסבר זה עם הסייג שכתב האחיעזר, "דהיכא שברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על אסורי תורה. חלול שבת ואכילת טרפות… הוי אומדנא דמוכח שמה שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא, אם כן זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב". הרי שאם בפועל התנהגותו של המתגייר לאחר הגיור היתה שעבר עבירות חמורות, כחלול שבת ואכילת טריפות, אין לפרש שעבירות אלו שנבעו מתאבון או יצר אין הם סותרים את דבריו בשעת הגיור שקבל ע"ע באופן עקרוני לשמור על כל המצות, ולפי"ז במקרה ב' שדן בו הרב רוזן, ודאי בזה שהמתגייר המשיך לחטא בחטא חמור ונורא כ"כ כמשכב זכור, יש אומדנא דמוכח שמה שקבל ע"ע כל המצות לא כלום הוא ויש בזה חסרון של קבלת המצות חלקית דמעכבת את חלות הגיור).

לאור דבריו אלו של האחיעזר, ברור שכאשר המתגייר עבר מיד אחרי הגיור על אסורי תורה כחלול שבת, זה גלוי ואומדנא דמוכח שקבלת המצות היתה חלקית, וזה חסרון בקבלת מצות דמעכב, היינו שגם בדיעבד הגיור לא חל, ולא רק לכתחילה כפי שכתב הגר"ש דיכובסקי בבאור דברי האחיעזר".

סיכום

המפרשים את דברי האחיעזר שרק גיור פיקטיבי פסול

להסבר 'והשיב משה', דעת האחיעזר לפסול גיור רק במקרה שהגיור פיקטיבי. וכן עולה מדברי הרב יצחק משה שחיבר.

הסוברים בדעת האחיעזר שגם כשבית הדין מעריך שיחלל שבתות לתיאבון כמסורתי גיורו גיור

לדעת הרב יהודה הרצל הנקין, הרב חיים דוד הלוי, ציץ אליעזר, הרב פרופ' נריה גוטל, מזרח שמש והרב חיים אירם, גם כשבית הדין מעריך בשעת הגיור שהגר מתכוון לחלל שבתות לתיאבון – אין זה פוסל את הגיור בדיעבד, ובשעת הדחק אף לכתחילה אפשר לגייר כן, כיוון שאין זה פגם בקבלת המצוות של הגר.

הסוברים בדעת האחיעזר שכשיש חשש ממשי שיחלל שבתות לתיאבון כמסורתי גיורו גיור

לשיטת הרב שאר ישוב כהן, 'משמר הלוי' והרב דיכובסקי, דעת האחיעזר היא שכאשר יש לבית הדין חשש שהגר יחלל שבתות לתיאבון – מותר לגיירו. אך לא מבואר מדבריהם האם כך הדין גם כשברור שיחלל שבתות, וגם אם במקרה כזה לכתחילה אין מגיירים אותו, האם זה מעכב את הגיור.

המפרשים את דברי האחיעזר באופן מחמיר, שמצריך שככלל יהיה דתי

הרב איסר יהודה אונטרמן סובר שרק כאשר בית הדין מעריך שלעיתים ייאלץ המתגייר לחלל שבתות לצרכי פרנסה וכדומה, כי לא יעמוד בפיתוי – גיורו גיור. אך אם כך צפוי להיות אורח חייו, כגון שגר בקיבוץ – אין לגיירו, ומשמע אף שגיורו אינו גיור כי יש בזה פגם בקבלת המצוות שלו.

הרב אברהם שרמן סובר שכל מה שהאחיעזר היקל לגייר זה רק כאשר בית הדין מעריך שיעבור לתיאבון על עברות קלות, אך אם מעריך שיעבור על "איסור תורה חמור" כמו חילול שבתות או מאכלות אסורות, אין לגיירו, ואף בדיעבד אין גיורו גיור כי זה פגם בקבלת המצוות.


[1] צ"ל: ח"ג.

[2] כלומר באופן שהמתגייר יחלל את השבת לצורכי פרנסתו, כפי התיאור שתיאר לעיל ("לפעמים הוא צריך לחתום על מסמכים, וגם לאנךץ להתקשר טלפונית כמה פעמים, ואי אפשר לו להתקשר על ידי נכרי").

אולי יעניין אותך

רביבים 1099 - לשוב ליסודות - revivim1099

לשוב ליסודות

⬅️ מדוע ההסברה הישראלית בעולם נכשלת? ⬅️ מה עשו נכון השגרירים חוטובלי ואידר? ⬅️ ברכת כוהנים - ברכה ניסית או ברכה בדרך הטבע? ⬅️ כיצד יש לעמוד בזמן ברכת הכהנים? ⬅️ איך ניתן לקיים טקס הפרשת חלה כאשר לכל אחת יש מאפה הקטן משיעור חלה? ⬅️ האם גננת שאופה בגן ביום שישי עם הילדים יכולה להפריש חלה?
דילוג לתוכן