חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

חתונה אזרחית

שלום הרב, רציתי לשאול האם מותר לי להשתתף בטקס חתונה אזרחית? תודה רבה .

אסור להשתתף בטקס נישואין שמנוגד להלכה.

https://www.tzohar.org.il/wp-content/uploads/39_05.pdf

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-16 05:44:24

צעידת הצעדים אחורה של החזן

ערב טוב הרב: א. בשל הדין שבו חזן עושה את שלושת הצעדים אחורה שמכוונות לתפילתו בקדיש שלם- אמנם מותר לו לעקור רגליו לצורכי תפילה: האם הוא חייב לחזור ולעמוד בבימה של החזן?(לצורך העניין אחרי הולכת הספר תורה מהארון לבימה) האם הוא צריך להצמיד רגליו? ב. מה הדין אם החזנים מתחלפים באשרי(לחיוב או סתם החלפה)- האם הצעדים של החזן השני אחורה בקדיש עולים לחזן הראשון? האם החזן הראשון צריך להתכוון מראש בדרך כזאת או אחרת לצאת ידי חובת מישהו אחר?

א. הוא לא צריך לחזור למקום שהיה בתפילת עמידה, ורק לפני שמתחיל את הקדיש יצמיד רגליו.

ב. מכיוון שתפילת חזרת הש"ץ היא תפילה עבור הציבור, וכן הקדיש הוא עברו הציבור, יכול החזן השני, שגם הוא חלק מהציבור, לצעוד במקומו, והחזן הראשון לא צריך לכוון לכך. ויש חזנים שמדקדקים במקרה כזה לצעוד מיד בסוף תפילת חזרת הש"ץ.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-15 20:52:19

הרהור בדברי תורה

ידוע החילוק שברואה את הערווה מותר להרהר בד"ת ואילו בצואה אסור להרהר בד"ת. הרמ"א בסימן ע"ו כותב ששכבת זרע על בשרו זה כצואה. האם כוונתו לאסור גם הרהור? והאם ניתן להקל בכך מכיוון שהמג"א והגר"א חולקים עליו. תודה

כאשר הדבר קל לביצוע נכון לנקות עצמו משאריות זרע על ידי מגבת או מגבון לפני שמהרהר. אבל כאשר יש קושי לנקותו, מותר להרהר (עי' פסקי תשובות עו, ו).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-15 13:28:17

רוח רעה

האם מותר לשתות משקה שהיה גלוי כל הלילה. קרטון עם קשית שלא היה סגור במקרר

גם לנוהגים לחשוש לסכנה במשקים גלויים, אינם צריכים לחשוש במשקה שהיה בתוך המקרר, שהרי המקרר סגור.

אביא לך כאן את עקרי הדברים כפי שמופיעים בספר שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה'. ספר המביא את הפסקים של ספרי פניני הלכה בספר אחד.

לו – סכנות

ב. כיום שאין נחשים מצויים בסביבות הבתים, אין צורך לחשוש שנחש הטיל ארס לתוך משקה, ולכן מותר להשאיר משקים גלויים ולשתותם. אבל אם רואים נחש או שאר מינים ארסיים ששותים מהמשקה או מנקרים מאכל, אסור לטעום ממנו. ויש מהדרים לכסות כל משקה.

ו. אין צריך לחוש כיום למנהגי זהירות שנהגו בעבר מפני חשש סכנות סגוליות הנובעות מרוחות רעות ושדים, כגון הזהירות מלשתות כוסות או לאכול מאכלים במספר זוגי, או לא לאכול שום, בצל או ביצה קלופים שעבר עליהם הלילה. אבל אנשים שעדיין נותנים מקום לשדים ורוחות בתפישת עולמם, מפני נטייתם או מפני חינוכם, צריכים לחוש לזוגות. וכן מי שבמשפחתו נהגו להימנע מאכילת שום, בצל או ביצה קלופים, ובטעות השאירם גלויים בלילה ללא חלק מהקליפה או השורש, וללא מעט מלח או שמן, אף שעדיף שיאכל אותם, רשאי לזורקם בלא לחשוש לאיסור בל תשחית.

ח. ראוי לחוש לאזהרות שההדרכה הסגולית שלהן תואמת את ההדרכה המוסרית, כגון שלא לזרוק על הרצפה פירורי לחם, משום שהמלאך הממונה על העוני שמו 'לכלוך', וממילא העושה כן גורם לעצמו עניות. וכן לא להניח מאכלים ומשקים תחת המיטה, משום שהשינה נחשבת כאחד חלקי שישים של מיתה, ואין זה מכבודם של מאכלים ומשקים שנועדו להעניק חיים, שיהיו תחת המיטה שעליה האדם שוכב דומם כמת. ובדיעבד, מותר לאוכלם.

 

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-14 08:09:19

האם צריך לשים לב למשהו בתבנית בהכנת פרווה

שלום, כתוב בפניני הלכה לגבי בישול פרווה בתנור שבישלו בו בשרי או חלבי: רבים נוהגים שכאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי, מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים – מחממים לפני כן את התנור על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה, כדי לעשותו פרווה. והרוצים להקל, רשאים לאפות את מאכל הפרווה בלא הכשרה, שכן ברור שאין שום אפשרות שיורגש במאכל הפרווה טעם בשר או חלב. אבל לא כתוב לגבי התבנית (אם לא מחממים על החום הכי גבוה לחצי שעה) – האם צריך לשים לב שאין שם שאריות חלב / בשר או לשים לב למשהו אחר? האם צריך לשים לב למשהו או שלא? תודה רבה

אם לא מכשירים את התבנית, דינה כדין סיר חלבי נקי שמבשל בו מאכל פרווה שרוצה לאוכלו גם אם בשר. דין זה מבואר בפרק שם שלכתחילה אין לעשות כן, ובמקום הצורך מותר אם התבנית נקייה היטב. אביא לך את הדינים הלכה למעשה כפי שמופיעים בספר הקיצור לפניני הלכה פרק כה:

פרווה

יד. כאשר רוצים לאכול מאכל פרווה עם מאכלים בשריים וחלביים, לכתחילה יש להכינו בכלי פרווה, וכאשר מתכוונים לאוכלו רק עם מאכלים ממין אחד, לכתחילה יש להכינו בכלי של אותו המין.

אמנם בשעת הצורך, אם הכלי עשוי מתכת או זכוכית ונוקה היטב עם סבון, מותר לבשל או לאפות בו מאכל פרווה שרוצים לאוכלו עם המין השני, מפני שכיום כלים אלו איכותיים ואינם סופגים טעמים. וכן הדין לגבי מאכל חריף כבצל, שום ופלפל חריף, שבושל או נצלה או נחתך בכלי מתכת או זכוכית שנוקה היטב.

אבל אם מדובר בכלי מתכת או זכוכית שלא נוקה היטב, או בכלי מסוג אחר אפילו נוקה היטב, אין לאפות או לבשל או לחמם בו מאכל פרווה שיודע שירצה לאוכלו עם המין השני. אמנם בדיעבד שהמאכל הפרווה התערב עם מאכל מהמין השני, או שנוצר פתאום צורך ממשי לאוכלו עם המין השני, אפשר להקל. את המאכל הפרווה לבדו מותר לאכול לכתחילה בכלים מהמין השני, אפילו אם הוא רותח.

היה המאכל הפרווה חריף ובישל אותו בכלים אלו, או שחתך אותו אפילו בעודו קר בסכין מתכת שנותר עליה שמנונית בשר או חלב – דין המאכל כדין הכלי ואסור לאוכלו עם המין השני, ואם עירבו במין השני ולא היה בו פי שישים כנגדו, המאכל אסור.

טז. גם כאשר רוצים להכין מאכל פרווה קר, נכון להכינו במערך כלים ממין אחד, כדי לשמור על ההפרדה בין כלי בשר לחלב. לדוגמה, כאשר מכינים סלט ירקות בקערה בשרית, נכון לערבב אותו בכף בשרית. ובשעת הצורך אפשר להקל אפילו אם מדובר על צורך קל, כגון שהכלי החלבי מתאים ביותר למטרה זו, או כשממהרים ואין שם כלי בשרי שטוף.

תנור אפייה

כז. רבים נוהגים שלא להשתמש בתנור אחד לבשרי ולחלבי, אמנם הרוצה להשתמש בתנור אחד לשני המינים, רשאי, ובתנאי שתהיה תבנית לכל מין, ויקפיד להכשיר את התנור בין האפיות על ידי חימומו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה מרגע הפעלתו, ונוהגים גם לנקותו לפני כן.

כח. לא הכשיר את התנור לפני האפייה של המין השני – המאכל כשר, והתנור צריך הכשרה. וגם אם בטעות אפה בשר על התבנית החלבית, אם היתה נקיה לגמרי – המאכל כשר, והתבנית צריכה הכשרה על ידי הפעלת התנור. וכן אם אפה בבת אחת מאכל בשרי ומאכל חלבי בתבניות שונות – המאכלים כשרים, והתנור והתבניות צריכים הכשרה.

כט. כאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים, רבים נוהגים להכשירו לפני כן. והרוצים להקל, רשאים לאפות את המאכל בלא הכשרת התנור, ולכתחילה ישתמשו בתבנית פרווה (לעיל, יד).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-09 20:36:16

יש לך שאלה?

חג הסוכות | זמן שמחתנו בקשר שלנו עם הקב"ה

אנו מתכוננים לקראת חג הסוכות, מתכוננים להיכנס לחיבוק האלוקי, כדברי האר"י, להיות צפונים בצל השכינה – כי יצפנני בסוכו – הסוכה היא מקום השראת השכינה, לא לחינם למדו חז"ל את הגובה של הסוכה על פי הדעה המרכזית מכנפי הכרובים שהיו סוככים בכנפיהם על הכפורת, כי הסוכה היא הביטוי של האהבה הגדולה ביננו לבין הקב"ה, והכרובים שהיו הביטוי לאהבת העצומה בין הקב"ה לעם ישראל כדברי הגמרא:

אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להן ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה.

מכאן השמחה הגדולה והמופלאה של חג הסוכות, כי זוכים להיות ב'צילא דמהימנותא', בשל האמונה – בצל השכינה.

אהבה אמת, היא הדדית, ובאמת גם בסוכות אפשר לומר שהקב"ה מגלה את אהבתו אלינו ואנו מגלים את האהבה אליו:

הצד האלוקי, הוא שהקב"ה עוזר לנו לראות ולחוש, איך הוא כל הזמן איתנו, התחושה העמוקה שהקב"ה חופף ומשגיח על עולמו ככלל, ועל עם קרובו בפרט, ממלאת אותנו

היציאה אל בית הארעי, מפנימה בנו את התחושה, שחיינו תלויים בידיו אנו ארעיים, כל שהותנו בעולם היא ארעית, אבל איננו יוצאים סתם לבית ארעי, אלא לבית ה', לכן מחד קיומנו הפיזי הוא ארעי, אך הקיום האמיתי שלנו הוא נצחי,  ועצם חיינו מחוברים אל הנצח, ביציאה מביתנו הפיזי, אנו נענים להזמנה האלוקית לבוא לבית ה'.

ואולי ניתן להסביר כך את הזמנת ה'אושפיזין העליאין', בשני צדדים, הצד האחד הוא הוא שהנה אנו מזמינים כאורחים, את אבותינו, שקיומם הפיזי, כבר לא קיים שנים רבות מאד, אך הם חיים וקיימים, בעולם הרוחני שלנו, אנו מגלים את הצד הנצחי של האומה.

הצד השני הוא, שבהזמנתנו את האבות הקדושים להשתתף איתנו בסוכה ולהתארח עימנו, אנו הופכים בעצמנו להיות האורחים. לפעמים הכנסת אורחים עשויה דווקא לחזק את עובדת היותנו בעלי הבית. אולם ככל שהאורחים גדולים יותר, במיוחד בהזמנת אברהם יצחק ויעקב ושאר אבות האומה, הדבר ממחיש לנו שאנחנו לא רק מארחים אותם אלא מתארחים יחד איתם בדירתו של הקב"ה, בכך הופכים גם אנחנו להיות האושפיזין שבסוכה.
זהו הרעיון המשמעותי שבחג הסוכות, שילווה אותנו גם כשנחזור לביתנו בימים שאחרי החג, לזכור שבסופו של דבר אנחנו אורחים המתארחים בעולמו של הקב"ה. אדם שמסתובב בעולם בתחושה כזו של היותו אורח ולא בעל הבית, צועד בוודאי על קצות אצבעותיו ומשתדל שלא לפגוע בעולמו של הקב"ה. גם יחסו לאורחים הנוספים האחרים הוא בענווה וביתר כבוד, שכן הזמנת האורחים ממחישה לו שגם הוא בעצמו רק אורח בעולם הזה. אבל הוא גם מרגיש את האהבה על של המארח בהזמנתו אותו לביתו ובנותנו לו טוב וחסד, כדברי בן זומא:

בן זומא ראה אוכלוסא (הרבה מאד אנשים) על גב מעלה בהר הבית, אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני, הוא היה אומר כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח"כ אכל, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וטווה וארג ואחר כך מצא בגד ללבוש ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני, כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי ואני משכים ומוצא כל אלו לפני, הוא היה אומר אורח טוב מהו אומר כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי כמה בשר הביא לפני כמה יין הביא לפני כמה גלוסקאות הביא לפני וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי, אבל אורח רע מהו אומר מה טורח טרח בעל הבית זה פת אחת אכלתי חתיכה אחת אכלתי כוס אחד שתיתי כל טורח שטרח בעל הבית זה לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו…

אך ביציאה לסוכה אנו גם מביעים את האהבה העצומה שלנו לקב"ה, אנו מזכירים לקב"ה את חסד נעורינו:

…זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.

כפי שכותב רבינו בחיי, בהסבירו מדוע עלינו לעשות זכר לסוכות אם הם היו סוכות ממש:

דעת האומר סוכות ממש עשו להם, מפני זה נצטווינו לעשות סוכות דוגמתן, כדי שיתגלה ויתפרסם מתוך מצוות הסוכה גודל מעלתן של ישראל במדבר. שהיו הולכים עם כובד האנשים והנשים והטף במקום ההוא, אשר אין בטבע האדם לחיות בו והוא שהעיד הכתוב 'ארץ ציה ושממה, לא מקום זרע ותאנה וגפן'.

אך חסד נעורינו לא היה מאורע חד פעמי, במשך דורות, אנו מוסרים את נפשנו באמונה ובנאמנות לקב"ה, יוצאים לבתי ארעי, מסכנים את קיומנו החומרי מתוך אהבה גדולה לקב"ה.

הרב אבישי מזרחי, שאת דבריו נביא מכאן ועד סיום דברינו, מעלה שסוכות הוא סוג של השלמה ליום הכיפורים, ביום הכיפורים עמדנו לפני ה', והכינו על חטא שוב ושוב. אשמנו. בגדנו. גזלנו. על חטא שחטאנו ועל חטאים שחטאנו, האגרוף מכה על החזה והלב מתבקע מבושה וכאב.

אמנם בניגוד לכל משפט אזרחי אחר לא ניסינו לרגע לספר על עצמנו גם משהו טוב, בכל זאת אם ישמע אדון-כל גם על המצוות שעשינו במרוצת השנה, על החסד וכיבוד ההורים, על תורה ותפילה על ששמרנו מצוותיו והקפדנו על קלות וחמורות, אולי ירחם. מדוע לא הצגנו לפניו גם את זכויותינו? שופט בשר ודם ודאי היה מתרשם מעשייתנו הברוכה ובטיעונים לעונש היה ממתיק את גזר הדין. מדוע לא תיקנו חכמים לספר את מעשינו הטובים?

דומה כי חג הסוכות בא להשלים את החלק הזה במשפט. בסוכות אנו מזכירים לריבונו של עולם את אהבת כלולותינו, את לכתנו אחריו במדבר בארץ לא זרועה. אחרי שהודינו לו בשיר והלל על צאתנו ממצריים (פסח) ועל שנתן לנו תורתו (שבועות) אנו מזכירים לו שגם אנחנו עמדנו בתנאי ההתקשרות, גם אנחנו התמסרנו אליו עד אין קץ. איננו רק חוטאים ופושעים, אלא גם יכולים לעמוד בגאון, זקופים כלולב, ולספר ששילמנו ועודנו משלמים מחיר כבד על אהבתנו אליו. בסוכות אנו מבקשים לספר את גודל מעלתנו ואת האהבה היוקדת שבוערת בנו. אנחנו מרשים לעצמנו לטפוח עצמאית על השכם ואולי בשל כך אנחנו גם מכרכרים בכל עוז בחג הסוכות ומוצפים משמחה, הלב מתרחב וזורח כאתרוג זהוב, מהודר, בסוכות אנחנו מבקשים לנער את אבק הדרכים והחטאים, הנפילות והכישלונות, לדבר על הטוב בפשטות ולשמוח במי שאנחנו ויותר מזה בחיבור העמוק האוהב, השלו והבטוח שיש לנו עם ידיד נפשנו ואהובנו לעד, משוש חיינו וגעגועינו.

אנו אומרים לקב"ה רק רצינו להזכיר לך (ולנו), ריבונו של עולם, בין ענפי הסכך וריחות ההדס, שעודנו אוהבים ומאמינים גדולים. הלכנו אחריך ארבעים שנה בעיניים כלות, לוהטות, בארץ לא זרועה. גם כשפקפקנו, גם כשנסתפקנו, גם כשהתגעגענו לשומים ולבצלים ממצרים תמיד הסתנוורנו מאהבה אליך, צעדנו אחריך באש ובמים תחת סוכות עראיות, בארץ ציה ושממה.
גם בחלוף שנות גלות ויסורי אין קץ עודנו אוהבים ומשלמים יום יום מחיר כבד על אהבתנו.

סוכות הוא החג שלנו, הוא מספר על החלק שלנו ברומן המיוסר והמצמיח שרקמנו איתך.

ויש וידוי אחר לומר בחג הסוכות:

שֶׁאֵין אָנוּ מַעֲמִידֵי פָּנִים אוֹ עַנְוְתָנִים גְּמוּרִים  לוֹמַר לְפָנֶיךָ רְשָׁעִים אֲנַחְנוּ וְלֹא צָדַקְנוּ. אָבַל צָדַקְנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ.

אָהַבְנוּ. בָּטַחְנוּ. גָּמַלְנוּ חֶסֶד. דִּבַּרְנוּ טוֹב.הֶעְצַמְנוּ. וִתַּרְנוּ. זִכִּינוּ. חָמַלְנוּ. טִהַרְנוּ. יָצַרְנוּ. כִּבַּדְנוּ הוֹרִים וּמוֹרִים. לָמַדְנוּ.  מָחַלְנוּ. נִצַּחְנוּ אֶת יִצְרֵנוּ הָרַע. סָלַחְנוּ. עוֹרַרְנוּ. פָּעַלְנוּ טוֹב. צִיַּתְנוּ. קָרָאנוּ בְּכָל לֵב. רָצִינוּ לְהֵיטִיב. שִׁבַּחְנוּ. תְּמִימִים וִישָׁרִים הָיִינוּ.

שָׁמַרְנוּ מִצְווֹתֶיךָ וְשָׁוָה לָנוּ וַעֲדַיִן שְׂמֵחִים בִּבְחִירָתֵנוּ.

 

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן