פרשתנו פותחת בהיתר לקחת אשה יפת תואר, לא נכנס במסגרת דבר תורה זה לכל פרטי הדין, רק נזכיר, שבעצם התירה התורה לאדם לקחת אשה נוכרית, אשת איש, שהסיבה היחידה שהאדם רוצה בה היא בגלל יופייה, ולכן מתגברת תאוותו ורוצה בה, כלומר יש כאן תאווה פשוטה, והתורה מתירה זאת, וכן נראים פשט הפסוקים:
כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו, וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה
ואכן חז"ל הסבירו שהתורה התירה אשת יפת תואר בגלל שהיצר הרע חושק בה, ונביא את לשונו הנפלאה של ספר החינוך: שלא התירה התורה יפת תואר אלא כנגד יצר הרע, שאם לא התירה הכתוב ישאנה באיסור לתוקף יצר לב האדם רע בעניין החשק…
ולכאורה השאלה זועקת לשמיים, 'קשה אז נשברים?', הרי כותב המסילת ישרים:
כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה, הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בניסיון!
אז מדוע מוותרת התורה לאדם?
ונראה שיש ללמוד מכאן כמה יסודות הבסיסי שבהם התורה מתאימה לאדם, לאדם כולו על יצריו, על אנושיותו, ובמקום שראתה התורה שלא יוכל האדם להתמודד עם הציווים, לא ציותה תורה.
אולם לא ניתן להסתפק בכך, שהרי התורה לא התירה נוכריה, ואפילו לא ישראלית אשת איש, במצב רגיל, וידועים דברי הגמרא:
אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא. ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל. אמרו חכמים: ימות, ואל תבעל לו. – תעמוד לפניו ערומה? – ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. – תספר עמו מאחורי הגדר? – ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר.
לכן יש לומר שהתורה לימדה אותנו יסוד חשוב ביותר לעבודת האדם, עם ישראל נמצא במלחמה כללית כנגד אויביו, והאדם נתקל במלחמה פרטית ביצרו, אם נדרוש ממנו לחם עם יצריך עלול הוא לנצח במלחמתו הפרטית ולהסיט את מחשבתו מן המלחמה הכללית דבר שח"ו עלול להביא להפסד של עם ישראל, לכן אומרת התורה, זה לא הזמן למלחמות פרטיות שדורשות כוחות, מחשבה, מאמצים והתמקדות, עכשיו זה הזמן למלחמה כללית, מלחמת מצווה של עם ישראל.
ויש כאן לימוד גדול ויסודי, צריך לבחור איזה מלחמות אני הולך להילחם, כי לנצח בכל המלחמות יחד זה לא שייך, וצריך לבחור באיזה מלחמות אני הולך לנצח, כי ייתכן שאנצח במלחמות קטנות פרטיות ואפסיד בקרב הגדול, אם לא אזהה מה המלחמה החשובה והמשמעותית, והדברים אמורים לכלל ישראל, לציבור הדתי-לאומי, ולכל יחיד ויחיד.
אסיים בדבר ששמעתי משמו של הראשון לציון לשעבר, רבה של ירושלים, הרב שלמה עמאר, נהוג לומר: 'אין דבר שעומד בפני הרצון', אך מה בכל זאת עומד בפניו?
עוד רצון….הבעיה שיש רצון ועוד רצון ועוד רצון, וכך האדם לא מתקדם ולא מצליח.
היכולת לבחור ולהתמקד היא השלב הראשון בניצחון, לא לחינם 'להתמקד' ול'התקדם' זה אותן האותיות.
חשוב מאד לבחור נכון, לבחור מתוך מבט רחב וכללי, אחת העצות הכי חשובות זה לדעת להתמקד.
ונסיים בסיפור, שימחיש את העניין מעט:
רבי לייב חסמן, המשגיח הגדול, ראה לפתע את תלמידו רבי שלום שבדרון מגיע ושואל: "איזו קבלה אקבל עליי?", אמר לו רבי לייב חסמן: "רבי שלום תלמידי היקר, אני מבקש ממך שתשב עם עצמך ותבדוק מה המינימום של המינימום שאתה יכול לקבל עצמך ושבמאת האחוזים תעמוד בו".
ישב עם עצמו רבי שלום שבדרון והכין רשימה של כמה דפי גמרא בכל יום מינימום שהוא יכול לעמוד בהם, כמה מעשי חסד, כמה מצוות ומעשים טובים יוכל לעשות מדי יום במינימום של המינימום שהוא יודע שבוודאות הוא יוכל לעמוד.
ניגש עם הרשימה לרבו הגדול רבי לייב חסמן. רבי לייב עובר על הכל ואומר לו: "כעת קבל על עצמך מחצית מכל מה שרשמת".
רבי שלום התפלא: "למה לקחת על עצמי פחות ממה שאני יכול?"
ענה לו רבי לייב: "אם קבלה אחת תיפול לך במהלך השנה אתה תאמר לעצמך: 'אני כבר לא יוצלח, אני לעולם לא יהיה צדיק, נפלתי, הידרדרתי', במקום זאת, קח את המינימום של המינימום, קח את החצי מתוך מה שאתה מאמין בוודאות שאתה יכול לעמוד בו, ועם זה תעמוד מול הקדוש ברוך הוא, כי שם תחווה אך ורק הצלחות.
"שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם", הוא יקום רק כאשר הוא ממשיך לקרוא לעצמו צדיק.
אנו נמצאים בחודש אלול, חודש של התבוננות ומודעות, חודש של מאמץ להתקדם ולצמוח, להתעלות ולצמוח, אח
יהי רצון שנבחר נכון איזה מלחמות ננצח השנה ואכן נעשה ונצליח בעזרת ה'.
שבת שלום!
