חיפוש
לוגו ישיבת הר ברכה
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

לימוד כל התורה כולה

שלום רב, יש לי שאיפה להקיף את כל התורה כולה לפני גיל ה40 (אני בן 32). עשיתי את כל הבדיקות לפי הלו"ז היומי שלי (לקחתי הכל החשבון : תפילות, עבודה, ילדים, אשתי, קניות, ספורט, שינה וכו'), ואני יכול לקדש שעתיים ביום ללימוד, לא פחות ולא יותר. האם יש לכם תוכנית מסודרת כדי שאוכל לגמור את כל התורה – גם אם זה יהיה בבקיאות כמובן – תוך 8 שנים ? אני חשבתי לעשות 40 דקות של תנ"ך (כך אני מקיף כל התורה שבכתב), 40 דקות של משנה תורה (כך אני מקיף את כל התורה שבעל פה ההלכתית), ו40 דקות של ספרי מחשבה, מוסר, חסידות וקבלה יסודיים (כך אני מקיף את כל התורה שבעל פה הרעיונית. יש כ-30 כאלה בגדול לפי מה שראיתי : אמונות ודעות, כוזרי, מורה נבוכים, ספר העיקרים, ספרי רמח"ל המרכזיים, ספרי מהר"ל המרכזיים, מסילת ישרים, אורחות צדיקים, תניא, ליקטוי מוהר"ן, ספרי הרב קוק המרכזיים, ספרי הרב סולובייציק המרכזיים, ספרי מבוא לתורת הקבלה). התוכנית הזה יהיה מיום ראשון עד חמישי. בימי שישי חזרות, ובשבתות עמוד גמרא אחד, כדי לא לאבד את לימוד הגמרא בכל זאת. האם זה נראה לכם תכנית טוב או שלדעתכם אפשר לשפר את זה ? אני אשמח לקבל הערותיכם על זה בתודה רבה מראש כל טוב

קודם כל אין גבול לשמחה ששמחת אותי ברגע זה שאני רואה את השאלה. ירבו כמותך בישראל.

אומר כמה נקודות:

  1. באופן טבעי יש הבדל בין הרצוי למצוי. שעתיים ביום זה בהחלט יכול להיות מעשי, אבל תלוי מאוד מהי עבודתך ועבודת אשתך וכמה צריך אותך לעזרה בבית ולשמח את אשתך. לכן אם תראה ששעתיים זה לפעמים יותר מדי, לדעתי אפשר בהחלט ללמוד את יסודות כל התורה גם בשעה וחצי ביום במשך שמונה שנים. שכן מעבר לחשיבות העצומה של לימוד התורה, יש חשיבות עצומה לגדל בית טוב ושמח.
  2. לא הזכרת את שעות השבת החשובות והמרובות מאוד שאפשר ללמוד בהן הרבה מעבר לעמוד גמרא.
  3. לא הזכרת לימוד הלכה למעשה מספר בן דורנו. לדעתי זה הרבה יותר חשוב מלימוד רמב"ם, שכן אמנם הרמב"ם כתב על כל התורה, אבל זו רק דעת הרמב"ם, ועוד שבימינו נתרבו המקרים החדשים שאין ברמב"ם. לכן אני חושב שכדאי לך במקום רמב"ם ללמוד פניני הלכה. התועלת העצומה שתראה מלימוד ספרים אלו, אין לה שיעור. לידיעתך הוצאנו כעת ספר קיצור נפלא שמביא בספר אחד את כל הפסקים שיש ב 15 כרכים של פניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOopnXHGryywHV7Qh__yChuoPFl1e9RqVpwZTIGbHKuYRWCTVdA8k).
    אם תגיע לספרי זוגיות ומשפחה של פניני הלכה ועדיין לא יצא הקיצור על זה, אשלח לך בשמחה את הקובץ של קיצור משפחה, שמחת הבית וברכתו, טהרת המשפחה שאני כותב כעת.
    כשתסיים את כל ספרי פניני הלכה, נחשוב יחד אלו ספרים כדאי ללמוד כדי לדעת את יסודות דיני ממונות ושאר הדינים שתרם הובאו בפניני הלכה.
  4. לגבי ספרי מחשבה, אני חושב שכדאי להקדים את העיקרים שבהם: את הכוזרי ללמוד היטב (יצא כעת ספר מצוין של הישיבה שלנו עם הסבר של הרב זאב סולטנוביץ), וכן את שלושת הקדמות הרמב"ם הידועות, רמח"ל – דעת תבונות ודרך ה' ומסל"ש, ספרי הרב קוק. עד כאן לדעתי אלו היסודות. אחר כך או תוך כדי, אני רואה חשיבות גדולה לספרים של בני דורנו. אחד הטובים ביותר לדעתי הוא הסט של 'טללי חיים'. קראתי את כולו, הוא מעולה, ואפשר בהחלט להשתמש בו גם כספר מבוא לקבלה. היתרון הגדול שלו מלבד שהוא מסוגנן היטב בשפה בהירה, זה שהוא מחולק לנושאים ומביא הרבה מאוד את האר"י, הרחמ"ל ויחד איתם את הרב קוק, שזה שילוב מצוין.
  5. שוב יישר כח גדול ובהצלחה רבה.

    אתן לך טעימה הקשורה לנושא זה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

    ערך לימוד התורה

    א. המצווה החשובה ביותר היא מצוות תלמוד תורה, שעליה אמרו חכמים שהיא שקולה כנגד כל שאר המצוות (פאה א, א). שתי סיבות עיקריות לכך:

    ראשית, על ידי הלימוד ניתן להבין את הייעוד של הבריאה ולחיות על פי ערכי התורה המקודשים, לקיים את מצוות התורה ולתקן את המידות. וזהו שאמרו חכמים: "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה".

    שנית, על ידי לימוד התורה האלוקית אנו מתקשרים אל המימד הרוחני שהוא שורשו של העולם הזה הגשמי, ומתוך כך נמשכת ברכה לעולם. וזהו שאמרו חכמים שהתורה קדמה לעולם, והוסיפו ואמרו שאילו היה העולם בטל רגע אחד מתורה, מיד היה חוזר לתוהו ובוהו.

    מכיוון שכך, גם אדם שזכה לדעת את כל יסודות התורה (להלן, ה), צריך להוסיף ולהתעמק בה, כדי להמשיך אורה וברכה לעולם. שכן תכלית הלימוד אינה רק לדעת כיצד לנהוג וכיצד להתבונן בעולם, אלא הלימוד עצמו נחשב למצווה הנעלה ביותר, מפני שבלימוד התורה אנו עוסקים בדבר ה' שמופיע בעולם, ואין מצווה שמקשרת את האדם אל ה' יותר מאשר מצוות תלמוד תורה, שעל ידה דברי התורה האלוקית נספגים בשכלו של הלומד והופכים להיות חלק ממנו.

    חובת הלימוד

    ב. לרוב חשיבותה של מצוות תלמוד תורה, קיומה מבוסס על שלוש מצוות: ראשית, חובה על ההורים לדאוג לכך שילדיהם ידעו את יסודות התורה, שנאמר (דברים יא, יט): "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם". בנוסף לכך, חובה על חכמי ישראל ללמד את העם תורה, שנאמר (דברים ו, ז): "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ", וביארו חכמים שהכוונה לתלמידים, שגם הם קרויים בנים. בנוסף לכך, חובה אישית על כל אחד ללמוד בעצמו את התורה, שנאמר (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם".

    ג. נאמר על דברי התורה (דברים ו, ז): "וְדִבַּרְתָּ בָּם", ודרשו חכמים: "בם יש לך רשות לדבר, ולא בדברים אחרים". וכן נאמר (יהושע א, ח): "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". מכאן למדנו שמצוות לימוד תורה היא מצווה תמידית, ולכן אסור לאדם לאבד את זמנו לבטלה, ואם אינו עושה דבר בעל ערך חיובי – אסור לו להתבטל מלימוד תורה.

    אמנם גם העושה דברים בעלי ערך חיובי, כמו רוב האנשים העוסקים בפרנסה וביישובו של עולם, לא ימלא את כל יומו בהם, אלא עליו להקדיש בכל יום זמן ניכר עבור לימוד תורה, כל אחד לפי יכולתו. ובימים שבהם הוא טרוד מאוד, ילמד מעט בבוקר ומעט בערב, ובזה יצא ידי חובת "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". ובשבתות וחגים שנועדו ללימוד תורה (ירושלמי שבת טו, ג), צריך כל אחד להקדיש שעות רבות ללימוד (עי' בהלכות שבת ה, א).

    ד. חובה על כל אדם לחזור על תלמודו, כדי להיות כמה שיותר קשור לדברי התורה, וכדי לזכור את דברי התורה המדריכים את חייו, שנאמר "וְשִׁנַּנְתָּם", ולמדו חכמים – "שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד". ומי שמתרשל ואינו חוזר על תלמודו ושכחו, עובר על האיסור: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים" (דברים ד, ט).

    דברי תורה שכל אדם צריך עבור חייו השוטפים, הן בהלכה והן באמונה – חובה על כל אחד לזכור. ורבנים שהציבור שואל אותם שאלות – צריכים לזכור יותר, וצריכים לדעת למצוא תשובות בספרים ובמאגרי המידע המצויים.

    ידיעת יסודות התורה

    ה. במשך הדורות נכתבו ספרים רבים מאוד כדי לבאר את דברי התורה, עד שכיום נעשתה התורה מרובה ומפורטת מאוד, ולא ניתן לדעת את כל מה שכתוב בה. אמנם את יסודות התורה המבארים כיצד לנהוג ולהתייחס למאורעות החיים, ניתן לדעת.

    על כן חובה על כל אחד ללמוד את כל התנ"ך עם פירוש פשוט, ואת יסודות האמונה והמוסר המבוארים בספריהם של גדולי ישראל, וכן ללמוד את ההלכות הנצרכות לחייו בטעמיהן, בלא פירוט מדוקדק המחייב רק תלמידי חכמים. על גבי זה, יוסיף כל אחד להעמיק לפי זמנו, כישרונו ונטיית ליבו.

    ו. המקור לכך שיש להקדים את הלימוד הנוגע למעשה, מן הפסוק (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם", כלומר צריך ללמוד כדי לדעת לשמור ולעשות. וכן אמרו חכמים (קידושין מ, ב): "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה", משמע שהעיקר הוא ללמוד את הדברים המביאים לידי מעשה, וכך הדריכו רבים מגדולי ישראל (עי' בפניני הלכה ליקוטים א' פרק א הערה 2).

    לכן, נכון שבכל הישיבות ילמדו את המסכתות הנוגעות למעשה, עם שיטות הראשונים והאחרונים המרכזיות ועד ההלכה למעשה, מתוך מטרה להקיף בשנים המעטות של הלימוד בישיבה כמה שיותר סוגיות מעשיות, הן בהלכה והן בתנ"ך ואמונה, כך שכאשר הבחורים יסיימו את המסלול הישיבתי, יהיו מוכנים כראוי לחיי המעשה ולבניית ביתם.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-02 07:23:31

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר לתכנן איי רובוט ששואב ושוטף את הריצפה לפני שבת כדי שיפעל בשבת? תודה

לכתחילה אין זה מכבוד השבת שיפעל כשיש אנשים בסביבה. לכן אם מפעילים אותו בזמן שאין אנשים בבית, או באמצע הלילה כשכולם ישנים, או במקום צורך גדול – אפשר להקל בזה לכתחילה. והרוצה לסמוך ולהקל גם שלא במקום צורך גדול וכשיש אנשים בסביבה, רשאי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-06 12:51:20

שבת

שלום וברכה פנה"ל שבת ב,ד: "היינו שהבגדים העליונים יהיו מיוחדים לשבת וחגים, ואת הלבנים יחליף לקראת השבת בלבנים נקיים ומכובסים" 1.לבנים הכוונה לתחתונים? 2.ובפשטות הוא הדין לגופיה שמתחת לחולצה ולגרביים?

  1. כן. הם קרויים לבנים משום שבעבר לא היה עניין להשקיע בצבע שלהם, ולכן תמיד עשו אותם מצבע הבד הפשוט יותר שהוא לבן.
  2. אכן

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-05 06:28:11

שבע ברכות כשחתן וכלה מתארחים בסעודת בת מצווה

אנו עורכים מסיבת בת מצווה לבתנו, ואחד מזוגות המוזמנים הם חתן וכלה בשבעת ימי המשתה. האם אסור / רשות / חובה לברך שבע ברכות? תודה

עורכים שבע ברכות בסעודת בר מצוה, ויש להקפיד ששמחת החתן והכלה תהיה ניכרת, או בהוספת אורחים לכבודם (כגון ההורים או האחים של החתן/הכלה מהצד שאינו קשור לבר המצווה), או בהוספת שמחה לכבודם (כגון ריקודים עם שיר חתונה), או בהוספת דבר מאכל באופן שניכר שהוא לכבודם (שו”ת בצל החכמה ה, י).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-04 08:04:25

לפרך בפני אישה שלא מכנה את הזרוע או השוק

שלום קראתי בלימוד פניני הלכה של היום שאין לברך בפני אישה שהשוק או הזרוע שלה אינם מכוסים האם הכוונה שאסור לברך מעצם זה שהאישה בטווח ראייה שלי, אפילו במצב בו אני לא רואה את החלק החשוף בגופה?

נכון, כל עוד אתה מולה אסור לברך, אלא יש להפנות עצמך לכיוון אחר. ואם לא ניתן להסתובב, כגון אורחת שיושבת בשולחן השבת, אפשר להסתפק בהבטה בסידור או עצימת העיניים בעת ברכת המזון.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-03 20:09:58

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת וישלח – מה בא ללמדנו המאבק עם האיש?

אחד הסיפורים התמוהים המופיעים בתורה, הוא הסיפור שמופיע בפרשתנו, מאבק יעקב עם האיש, וכך מספרת התורה:

 

ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר, וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו, ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני, ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב, ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל, וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם, ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלקים פנים אל פנים ותנצל נפשי, ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צלע על ירכו, על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה

 

הסיפר מעורר שאלות רבות, מיהו האיש? מדוע הוא נאבק עם יעקב? מדוע הוא חייב ללכת בעלות השחר? מדוע מבקש יעקב שהאיש יברך אותו? מדוע התוצאה היא שיעקב צולע על ירכו?

וננסה ללכת בדרכו של הנצי"ב מוולוז'ין בהעמק דבר בהסברת הדברים, על פי פירוש הנצי"ב האיש הוא מלאך, ולא סתם מלאך אלא מלאך שמייצג את מידת הדין, על מה הדין, בפירוש הנצי"ב לא מבוארים הדברים, וניתן לומר בפשטות, שיעקב עומד לקראת פגישה מכרעת עם עשו, פגישה שממנה הוא כל כך חושש, ולקראת כל שעת סכנה יש דין, האם אדם זכאי להגנה אלוקית, ולכן המלאך שמייצג את מידת הדין נאבק עם יעקב, ויעקב מנצח, ובכך מקבל יעקב איתות שאינו צריך לפחד, כי הוא ראוי להגנה מעשו, וראוי הוא להמשיך בדרכו ולהיכנס לארץ.

איתות זה הוא חשוב מאד, כי אחד הדברים שעוצרים את האדם מלהצליח, הוא התחושה שלא מגיע לו, שהוא לא ראוי ולא כדאי, וההססנות והפחד, מחלישים את האדם, והם עצמם יכולים להביא את האדם לאי הצלחה, ולכן יעקב מקבל איתות אלוקי, שהוא ראוי וכדאי.

חלק מהאמונה הנדרשת מהאדם היא האמונה שהוא ראוי לעזר וסיוע אלוקי, הוא ראוי לסייעתא דשמיא, כי הוא רוצה טוב, הוא רוצה לשם שמיים, נכון אינו מושלם, אבל כוונותיו טובות והוא מכוון לעשות טוב.

מכיוון שהמלאך הוא מידת הדין כשמגיע הבוקר הוא מבקש ללכת שהרי מידת הדין זמנה בלילה, כדברי הנצי"ב:

 

עד עלות השחר – שאז אינו שולט כח הדין וכח הקדושה מתחזק. ע״כ משך המלאך עצמו ממנו

 

אלא שעדיין נשאר להבין מדוע יעקב ניזק?

על כך עונה הנצי"ב תשובה מפתיעה, תוך שהוא מדייק בלשון הפסוק שאומר:

 

"ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עימו",

 

שלכאורה מיותר לומר את המילים 'בהאבקו עימו', הרי כבר נכתב בתחילת העניין 'ויאבק איש עימו':

עונה הנצי"ב:

 

"לפי הפשט הפירוש 'בהאבק יעקב' עמו שעד כה נאבק המלאך את יעקב, ועתה רצה למשוך את ידו ממנו וחזר יעקב ונאבק את המלאך. ומשום הכי נענש ותקע כף ירכו וזה היה בשביל שמדתו של יעקב היה אהבת השלום במידה גדושה כמו שכתבתי לעיל על כן כאן שהיה לו לנוח גם כן בהמשך המלאך ממנו ועבר על מדתו משום הכי נענש. ועוד י״ל שבא ללמדנו לדורות ומעשה אבות אות לבנים בזה…"

"ובא ללמדנו איך להתנהג עם מתקוממיו שלא להתחר עמהם ביותר וכאשר יסור הפחד ראוי להניח את הרודף לילך לדרכו. ובא האות על זה"

"בגיד הנשה – שלא יהא אדם קשה כגיד וכדאיתא במסכת תענית לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז"

 

כמה יסודות למדנו מהנצי"ב:

האחד, האדם צריך לשמור על מידתו מיוחדת, כי כל אדם יש לו מידה מיוחדת שהיא האור המיוחד שהוא בא להאיר בעולם ולכן על מידה זו הוא צריך לשמור באופן מיוחד, כפי שהנצי"ב מרחיב את הדברים בהעמק דבר:

 

"וזהו כלל גדול כשאדם רגיל במידה טובה נעשה עליו כנדר, כמו שכתב הר״ן במס׳ נדרים, ואח״כ כשעובר עליו הרי זה נענש…וגמרא מפורשת היא בברכות: כל מי שרגיל לבא לבית הכנסת ופעם אחת לא בא הקב״ה משאיל עליו אם לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם לאו אין נוגה לו, ודווקא משום שרגיל במידה טובה זו…"

 

ואם ישאל האדם אז אולי עדיף לא להתרגל במידות טובות…מובן שהגדולה שהאדם זוכה בהיותו רגיל בהנהגה טובה, היא לאין ערוך, לעומת הדין כאשר הוא מפספס במידה זו, אלא שככל שדבר יותר גדול ויותר חשוב כך גם הדין עליו יותר גדול.

הדין רק מראה כמה זה יקר וחשוב, כמה ברכה ואורה מביאה לאדם מידה שהוא מתרגל בה, ולכן כל כך מדקדקים בה.

 

השני, צריך להיזהר גם שהאדם מנצח, לא לנצח מידי…כל כוח יש לו מקום במציאות, גם הכוחות שנאבקים בנו, יש להם מקום, ולכן צריך אחרי הנצחון, להניח מקום לכוח המנוצח, לתת לו את המקום שלו, כפי ששמו חז"ל בפי המלאך – הגיע זמני לומר שירה – כלומר כעת ששמתני במקומי – הגיע זמני לומר שירה.

לא להיות קשה כארז, יש מקום להכלה, להקשבה, לתת מקום לכוחות השונים במציאות, המאבק החריף מידי, גורם לחסרון וחוסר יציבות, לצליעה.

 

יהי רצון שנזכה לאמץ את שלוש היסודות שלמדנו כאן:

  • כל אחד שבא לעשות טוב, למרות האתגרים הניצבים למולו, ידע שה' איתו, כי הוא לעשות טוב, ולא יחוש לכך שאינו ראוי ואינו כדאי.
  • כל אחד ראוי לו שישים לב מה מידתו המיוחדת, מה האור המיוחד שהוא מביא לעולם וישמור את אורו המיוחד מכל משמר.
  • ראוי לשים לב, להילחם ברע, אבל להבין גם את מקומו, אין כוח שאין לו מקום.

 

שבת שלום!

 

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן