חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

חתונה אזרחית

שלום הרב, רציתי לשאול האם מותר לי להשתתף בטקס חתונה אזרחית? תודה רבה .

אסור להשתתף בטקס נישואין שמנוגד להלכה.

https://www.tzohar.org.il/wp-content/uploads/39_05.pdf

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-16 05:44:24

צעידת הצעדים אחורה של החזן

ערב טוב הרב: א. בשל הדין שבו חזן עושה את שלושת הצעדים אחורה שמכוונות לתפילתו בקדיש שלם- אמנם מותר לו לעקור רגליו לצורכי תפילה: האם הוא חייב לחזור ולעמוד בבימה של החזן?(לצורך העניין אחרי הולכת הספר תורה מהארון לבימה) האם הוא צריך להצמיד רגליו? ב. מה הדין אם החזנים מתחלפים באשרי(לחיוב או סתם החלפה)- האם הצעדים של החזן השני אחורה בקדיש עולים לחזן הראשון? האם החזן הראשון צריך להתכוון מראש בדרך כזאת או אחרת לצאת ידי חובת מישהו אחר?

א. הוא לא צריך לחזור למקום שהיה בתפילת עמידה, ורק לפני שמתחיל את הקדיש יצמיד רגליו.

ב. מכיוון שתפילת חזרת הש"ץ היא תפילה עבור הציבור, וכן הקדיש הוא עברו הציבור, יכול החזן השני, שגם הוא חלק מהציבור, לצעוד במקומו, והחזן הראשון לא צריך לכוון לכך. ויש חזנים שמדקדקים במקרה כזה לצעוד מיד בסוף תפילת חזרת הש"ץ.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-15 20:52:19

הרהור בדברי תורה

ידוע החילוק שברואה את הערווה מותר להרהר בד"ת ואילו בצואה אסור להרהר בד"ת. הרמ"א בסימן ע"ו כותב ששכבת זרע על בשרו זה כצואה. האם כוונתו לאסור גם הרהור? והאם ניתן להקל בכך מכיוון שהמג"א והגר"א חולקים עליו. תודה

כאשר הדבר קל לביצוע נכון לנקות עצמו משאריות זרע על ידי מגבת או מגבון לפני שמהרהר. אבל כאשר יש קושי לנקותו, מותר להרהר (עי' פסקי תשובות עו, ו).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-15 13:28:17

רוח רעה

האם מותר לשתות משקה שהיה גלוי כל הלילה. קרטון עם קשית שלא היה סגור במקרר

גם לנוהגים לחשוש לסכנה במשקים גלויים, אינם צריכים לחשוש במשקה שהיה בתוך המקרר, שהרי המקרר סגור.

אביא לך כאן את עקרי הדברים כפי שמופיעים בספר שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה'. ספר המביא את הפסקים של ספרי פניני הלכה בספר אחד.

לו – סכנות

ב. כיום שאין נחשים מצויים בסביבות הבתים, אין צורך לחשוש שנחש הטיל ארס לתוך משקה, ולכן מותר להשאיר משקים גלויים ולשתותם. אבל אם רואים נחש או שאר מינים ארסיים ששותים מהמשקה או מנקרים מאכל, אסור לטעום ממנו. ויש מהדרים לכסות כל משקה.

ו. אין צריך לחוש כיום למנהגי זהירות שנהגו בעבר מפני חשש סכנות סגוליות הנובעות מרוחות רעות ושדים, כגון הזהירות מלשתות כוסות או לאכול מאכלים במספר זוגי, או לא לאכול שום, בצל או ביצה קלופים שעבר עליהם הלילה. אבל אנשים שעדיין נותנים מקום לשדים ורוחות בתפישת עולמם, מפני נטייתם או מפני חינוכם, צריכים לחוש לזוגות. וכן מי שבמשפחתו נהגו להימנע מאכילת שום, בצל או ביצה קלופים, ובטעות השאירם גלויים בלילה ללא חלק מהקליפה או השורש, וללא מעט מלח או שמן, אף שעדיף שיאכל אותם, רשאי לזורקם בלא לחשוש לאיסור בל תשחית.

ח. ראוי לחוש לאזהרות שההדרכה הסגולית שלהן תואמת את ההדרכה המוסרית, כגון שלא לזרוק על הרצפה פירורי לחם, משום שהמלאך הממונה על העוני שמו 'לכלוך', וממילא העושה כן גורם לעצמו עניות. וכן לא להניח מאכלים ומשקים תחת המיטה, משום שהשינה נחשבת כאחד חלקי שישים של מיתה, ואין זה מכבודם של מאכלים ומשקים שנועדו להעניק חיים, שיהיו תחת המיטה שעליה האדם שוכב דומם כמת. ובדיעבד, מותר לאוכלם.

 

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-14 08:09:19

האם צריך לשים לב למשהו בתבנית בהכנת פרווה

שלום, כתוב בפניני הלכה לגבי בישול פרווה בתנור שבישלו בו בשרי או חלבי: רבים נוהגים שכאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי, מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים – מחממים לפני כן את התנור על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה, כדי לעשותו פרווה. והרוצים להקל, רשאים לאפות את מאכל הפרווה בלא הכשרה, שכן ברור שאין שום אפשרות שיורגש במאכל הפרווה טעם בשר או חלב. אבל לא כתוב לגבי התבנית (אם לא מחממים על החום הכי גבוה לחצי שעה) – האם צריך לשים לב שאין שם שאריות חלב / בשר או לשים לב למשהו אחר? האם צריך לשים לב למשהו או שלא? תודה רבה

אם לא מכשירים את התבנית, דינה כדין סיר חלבי נקי שמבשל בו מאכל פרווה שרוצה לאוכלו גם אם בשר. דין זה מבואר בפרק שם שלכתחילה אין לעשות כן, ובמקום הצורך מותר אם התבנית נקייה היטב. אביא לך את הדינים הלכה למעשה כפי שמופיעים בספר הקיצור לפניני הלכה פרק כה:

פרווה

יד. כאשר רוצים לאכול מאכל פרווה עם מאכלים בשריים וחלביים, לכתחילה יש להכינו בכלי פרווה, וכאשר מתכוונים לאוכלו רק עם מאכלים ממין אחד, לכתחילה יש להכינו בכלי של אותו המין.

אמנם בשעת הצורך, אם הכלי עשוי מתכת או זכוכית ונוקה היטב עם סבון, מותר לבשל או לאפות בו מאכל פרווה שרוצים לאוכלו עם המין השני, מפני שכיום כלים אלו איכותיים ואינם סופגים טעמים. וכן הדין לגבי מאכל חריף כבצל, שום ופלפל חריף, שבושל או נצלה או נחתך בכלי מתכת או זכוכית שנוקה היטב.

אבל אם מדובר בכלי מתכת או זכוכית שלא נוקה היטב, או בכלי מסוג אחר אפילו נוקה היטב, אין לאפות או לבשל או לחמם בו מאכל פרווה שיודע שירצה לאוכלו עם המין השני. אמנם בדיעבד שהמאכל הפרווה התערב עם מאכל מהמין השני, או שנוצר פתאום צורך ממשי לאוכלו עם המין השני, אפשר להקל. את המאכל הפרווה לבדו מותר לאכול לכתחילה בכלים מהמין השני, אפילו אם הוא רותח.

היה המאכל הפרווה חריף ובישל אותו בכלים אלו, או שחתך אותו אפילו בעודו קר בסכין מתכת שנותר עליה שמנונית בשר או חלב – דין המאכל כדין הכלי ואסור לאוכלו עם המין השני, ואם עירבו במין השני ולא היה בו פי שישים כנגדו, המאכל אסור.

טז. גם כאשר רוצים להכין מאכל פרווה קר, נכון להכינו במערך כלים ממין אחד, כדי לשמור על ההפרדה בין כלי בשר לחלב. לדוגמה, כאשר מכינים סלט ירקות בקערה בשרית, נכון לערבב אותו בכף בשרית. ובשעת הצורך אפשר להקל אפילו אם מדובר על צורך קל, כגון שהכלי החלבי מתאים ביותר למטרה זו, או כשממהרים ואין שם כלי בשרי שטוף.

תנור אפייה

כז. רבים נוהגים שלא להשתמש בתנור אחד לבשרי ולחלבי, אמנם הרוצה להשתמש בתנור אחד לשני המינים, רשאי, ובתנאי שתהיה תבנית לכל מין, ויקפיד להכשיר את התנור בין האפיות על ידי חימומו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה מרגע הפעלתו, ונוהגים גם לנקותו לפני כן.

כח. לא הכשיר את התנור לפני האפייה של המין השני – המאכל כשר, והתנור צריך הכשרה. וגם אם בטעות אפה בשר על התבנית החלבית, אם היתה נקיה לגמרי – המאכל כשר, והתבנית צריכה הכשרה על ידי הפעלת התנור. וכן אם אפה בבת אחת מאכל בשרי ומאכל חלבי בתבניות שונות – המאכלים כשרים, והתנור והתבניות צריכים הכשרה.

כט. כאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים, רבים נוהגים להכשירו לפני כן. והרוצים להקל, רשאים לאפות את המאכל בלא הכשרת התנור, ולכתחילה ישתמשו בתבנית פרווה (לעיל, יד).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-09 20:36:16

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת מטות – כוח הדיבור

בפרשתנו אנו נפגשים עם אחד הכוחות האנושיים הכי חזקים, כוח הדיבור, כוח הדיבור הוא כל כך חזק, שכאשר יהודי יכול בדיבורו ליצור מצוות עשה ואיסור לא תעשה.

כפי שאומרת התורה בפרשת נדרים:

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר,  זה הדבר אשר צווה ה' איש כי ידור נדר לה' או השבע שבעה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה

צריך האדם להבין את עוצמת כוח הדיבור שלו, ולהיזהר לעשות את מה שיוצא מפיו, ולהיזהר לא לפוגע בכוח הדיבור, לא לחלל אותו.

כפי שכותב השפת אמת:

בעניין הנדרים ושבועות דכתיב: 'לא יחל דברו', לא יעשה דבריו חולין, מכלל שכוח הדיבור קודש והוא כוח הפה שזכו בני ישראל בכוח התורה. וכל ארבעים שנה שעסק עמהם משה רבינו ע"ה בתורה קבע בהם כוח הקול ולשון הקודש. לכן צווה להם על שמירת הדיבור.

כלומר, מכך שהתורה אומרת 'לא יחל דברו', מכאן לומדים שבמצב המתוקן והרגיל, דיבור האדם הוא קודש, והדיבור התקדש והתעלה בזכות התורה, שניתנה לישראל, שהאדם מדבר בדברי תורה, זה מרומם ומקדש את הדבור כמו שאומר המדרש:

אמר הקב"ה ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפא את הלשון, מנין שכן כתיב 'מרפא לשון עץ חיים', ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר: 'עץ חיים היא למחזיקים בה'…

וכפי שאומרת הגמרא:

אמר רבי חמא ברבי חנינא: מה תקנתו של מספרי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, שנא': 'מרפא לשון עץ חיים'.

וממשיך השפת אמת וכותב:

ונסמכה הפרשה לתמידין ומוספין להיות התפילות במקום תמידין כמו שכתוב: 'ונשלמה פרים שפתינו'. וזהו בכוח פיהם של ישראל כמו הראשונים שהתפללו בשם והיה ניתקן ע"י התפלה שיודעין איך להתפלל בשם היה זה עצמו תיקון הקרבן. וזה שאמר 'ככל היוצא מפיו יעשה', וכמו כן בתורה כמ"ש זאת התורה לעולה כו' העוסק כאלו הקריב כו'. וזה הקול קול יעקב קול בתורה קול בתפלה.

שאדם שומר על דיבורו לדיבור יש כוח, יש לו עוצמה, הדיבור שלו הוא דבר בעל ערך ומשקל, ולכן גם שהוא נושא את קולו, ןמתפלל לקב"ה תפילותיו נענות, כפי שממשיך השפת אמת וכותב:

"…וזהו תכלית האדם כמאמר 'כל עמל האדם לפיהו' – לתקן כוח הפה ואז יש בידו כוח החירות להיות נושע בעת צרה".

ובאמת ייחודו של האדם וגדולתו של האדם היא בפיו, כפי שכתב אונקלוס על הפסוק:

"וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה"

"…ונפח באפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא"

וכפי שכותב רש"י:

"לנפש חיה – אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתווסף בו דעה ודבור"

כלומר גדולתו של האדם היא ביכולת הדיבור שלו, ביכולת שלו לבטא רעיונות, אבל אין הכוונה רק לומר את הרעיונות, אלא הכוונה היא גם ליצור התחייבויות כלפי עצמו וכלפי החברה.

זוהי תמציתה של פרשת נדרים, שהאדם מתחייב ובהתחייבות שלו הוא יוצר מצווה מן התורה, ואיסור מן התורה שאם הוא עובר עליו הוא חייב להביא חטאת, כפי שהעובר על דבר ה' חייב להביא חטאת.

כפי שכותב הרב אייל ורד:

"הדיבור הוא כלי אדיר ורב עוצמה בכוחו לברוא עולמות ולהחריבם, עלינו לדעת איך לשמור עליו, לא לדבר דיבורים נמוכים, סתמיים, לא לחינם הלשון נמצאת בקו האמצע של הגוף, שבו נמצא גם איבר הברית והיסוד, שניהם קשורים לאותו העניין – שמירת כוחות החיים מבזבוז ונזילה, מילה שיצאה מפינו היא ניצוץ מנשמת החיים שלנו שיש לשמור עליו שלא יאבד"

יהי רצון שנזכה לשמור את דיבורנו, לקדשו ולטהרו!

שבת שלום!

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן