חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

שהחיינו בספירת העומר

היי, המאור הקטן אומר שלא מברכים שהחיינו בספירת העומר כי אין הנאה וזה זכר לחרבן בית המקדש, זה מדובר רק על ימינו, נכון? ספירת העומר מראשיתה היא משהו חיובי, בהמשך לזה: כשיבנה בית המקדש, נברך שהחיינו על ספירת העומר?

מתחילת הדברים חשבתי שאתה שואל האם מברכים שהחיינו בספירת העומר על דברים חדשים שקונים – התשובה לזה היא – כן, כפי שמובא בפניני הלכה זמנים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

מסוף הדברים אני מבין שאתה שואל האם נברך שהחיינו על הספירה כשיבנה בית המקדש – לפי רוב הפרשנים התשובה היא – לא. בפניני הלכה זמנים ב, 2 מובא כך: כתב בספר האשכול (הל' פסח קנט, א), שאין מברכים 'שהחיינו' על הספירה, משום שהיא לקראת חג השבועות, וברכת 'שהחיינו' של חג השבועות חלה גם על הספירה. ומהרי"ל כתב, מפני שהספירה מכשירי מצווה, ונשלמת בחג השבועות. וכטעמים אלו כתבו רדב"ז ד, רנו, מהרש"ם א, ריג, ורב פעלים ג, או"ח לב. והוסיף מהרי"ל, שיש חשש שישכח לספור יום אחד ויפסיד את הספירה, ואיך יברך בהתחלה 'שהחיינו'. ובכלבו סי' קמה, באר, מפני שהמצווה כיום מדרבנן. ובשו"ת רשב"א א, קכו, מפני שאין בה הנאה, שהלולב ניטל לשמחה, והשופר לזיכרון, והספירה רק הכנה, ועוד שהיא כיום זיכרון לאבלות החורבן, וכ"כ רבנו ירוחם בשם רז"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-28 05:32:01

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה:

הנאה ממלאכה שעשה באיסור

כח. העושה במזיד מלאכה אסורה בחול המועד, אסור לכל ישראל ליהנות ממנה עד סוף החג אף אם יש בדבר הפסד, ולאחר החג מותר ליהנות ממלאכתו. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממנה בחג (ועי' בהלכות שבת כו, א-ז).

כט. שוגג הוא רק מי שחשב שהיה מותר לו לעשות מה שעשה, אבל אם לא היה בטוח שהדבר שעושה מותר בחול המועד ולמרות זאת עשה אותו, נחשב מזיד.

 

הלכות שבת:

כו – מעשה שבת ולפני עיוור

הנאה ממלאכה שנעשתה בשבת

א. איסור תורה שנעשה במזיד על ידי יהודי שעבר גיל מצוות, אסור לו עצמו ליהנות ממעשיו לעולם, ולכל ישראל מותר ליהנות ממעשיו רק במוצאי שבת. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת, ובמקום הצורך מותר ליהנות אף בשבת עצמה. אבל אם קטף פירות, צד דגים או חלב פרה בשוגג, אסור ליהנות מהם בשבת אף במקום הצורך, כי הם מוקצה.

ב. איסור מדברי חכמים שנעשה במזיד, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת. ואם עשה את האיסור בשוגג, מותר ליהנות ממעשיו אף בשבת עצמה (דין קטן מבואר בפרק כד, ה. ודין גוי בפרק כה, י-יא).

ג. גדר מזיד ושוגג: חילוני שיודע שאולי הדבר שעושה אסור בשבת, נחשב מזיד ולא שוגג. וכן דתי שלא בטוח שהדבר שעושה מותר בשבת, נחשב מזיד. עשה את האיסור כמתעסק, כגון שנשען על קיר ובטעות גרם להדלקת האור, כיוון שלא היתה לו שום כוונה להדליק את האור, אין איסור ליהנות ממה שעשה. אבל מי שהדליק את האור בהיסח הדעת, כפי שהוא רגיל להדליק במשך כל השבוע, נחשב כשוגג ולא כמתעסק.

ד. כאשר אסור ליהנות מהאיסור בשבת, מותר לעשות מה שהיה יכול לעשות לפני כן בדוחק, אף שכעת ניתן לעשותו ביתר קלות (כמבואר בפרק כה, יא). אבל מה שלא היה יכול לעשות – אסור, כגון לקרוא ספר חול לאור החשמל, או להתחמם ליד התנור, או ליהנות משמיעת שיר. וכשלא נוח לצאת מן המקום, אין חובה לצאת, הואיל והודלקו בניגוד לרצונו והוא אינו רוצה ליהנות מהם. ואם אפשר, יפתח את החלון כדי שלא ליהנות מהחימום.

היתרים

ה. נעשה דבר שיש אומרים שהוא מותר, אף שלמעשה נוהגים להורות כדעה המחמירה, בדיעבד מותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת, אפילו אם נעשתה במזיד. דוגמאות: חיממו על הפלטה מרק קר; עירו על שקית תה ישירות מהמיחם; ביררו פסולת מאוכל סמוך לסעודה. וכן הדין כאשר נעשתה מלאכה בזמן תוספת שבת, או בזמן בין השמשות של כניסת השבת.

ו. איסור שנעשה במזיד אך לא שינה דבר בגוף החפץ, כגון שהביאו מאכלים ברכב, או שהעבירו חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, בשעת הדחק אפשר ליהנות מהם בשבת. ואם אפשר היה להגיע בהיתר אל החפץ, כגון שהביאו אוכל ברכב מבית הנמצא מספר רחובות משם, ניתן להקל בשעת הצורך. אבל כאשר הנאתו תגרום שימשיכו לחלל שבתות בעתיד, אין ליהנות מהאיסור.

ז. כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:36:04

פסח

האם מותר להתגלח בחול המועד?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת:

יז. ייפוי הגוף שרגילים לעשות כל שבוע או שבועיים בכלל צורכי הגוף המותרים בחול המועד, כגון איפור וסידור שיער מקצועי, סידור השפם וגזירת ציפורניים. וכן מי שהתגלח לפני החג ורגיל להתגלח כל יום או כל כמה ימים, מצווה שיתגלח גם בחול המועד אם אין בזה פגיעה בכבוד אביו שנוהג להחמיר.

יח. אסרו חכמים לספר את שיער הראש או הזקן, כדי שייכנסו למועד באופן מכובד. ואלו מותרים להסתפר: אדם שבשום אופן לא היה יכול להסתפר לפני החג. הנצרך להסתפר בגלל פצעים שבראשו. קטן ששיערו המגודל גורם לו צער. קטן שרוצים לספרו בפעם הראשונה ('חלקה').

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:09:21

קטניות האשכנזים

שלום, האם יש דרך להצדיק אכילת קטניות בפסח על ידי אשכנזים? – אשתי ספרדית והיא ממש רוצה לאכול קטניות בפסח. נוסף על כך, כל כך הרבה מאכלים כוללים קטניות במיוחד בארץ. אחרון אחרון חביב, יש הרבה אשכנזים הן בארץ והן בחו"ל שכבר אוכלים קטניות בפסח. למה הרבנים מסרבים להתיר אכילת קטניות על ידי אשכנזים לאור המצב הזה? תודה על העזרה. מועדים לשחמה ברנדון

עוד לא זכינו שיבטלו את מנהג הקטניות, ואשכנזים שאוכלים קטניות הם לא בסדר, ולא קובעים הלכה לפי אנשים שלא מקיימים אותה כראוי. לכן גם אישה של אשכנזי צריכה לשמור על מנהג זה, אמנם כל זה לגבי קטניות ממש. אבל יש כמה וכמה קולות שנאמרו בקטניות. אביא לך את סיכום הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

ט – מנהג איסור קטניות

מנהג אשכנז

א. אף שרק מאכל שנוצר מחמשת מיני דגן בכלל חמץ שאסרה התורה, נוהגים כל יוצאי אשכנז להחמיר שלא לאכול קטניות בפסח, שמא מעורב בהם מיני דגן, וגם מחשש שיהיו אנשים שיטעו בינם לבין מיני דגן.

מנהג ספרד

ב. רוב יוצאי ספרד אוכלים קטניות בפסח לאחר בדיקה מדוקדקת ממיני דגן, או שקונים אותם באריזה שיש עליה השגחה מיוחדת לפסח. ויש נוהגים להחמיר באורז ובחלק ממיני הקטניות, מפני שלפעמים מוצאים בהם מיני דגן גם לאחר ברירתם (איזמיר, מרוקו, בגדאד), וכל אדם ימשיך במנהג אבותיו.

בני זוג מעדות שונות

ג. בני זוג שאחד מהם ממשפחה שנוהגת איסור קטניות, והשני ממשפחה שאוכלת קטניות, האישה צריכה לילך אחר מנהג בעלה, ואינה צריכה לעשות התרת נדרים. נפטר הבעל ויש לה ממנו בן או בת, תמשיך במנהגיו עד שתתחתן שוב. ואם אין לה ממנו ילד, תחזור למנהג בית אביה.

המינים הכלולים באיסור

ד. המאכלים המוכרים הכלולים במנהג הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (כוסמין זה מין דגן), כמון, כרשינה, לוביה, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל, קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים שעשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס, וכן פריכיות אורז.

ה. מאכלים שאינם כלולים במנהג, ומותרים לאחר בדיקה מגרגירי דגן: כורכום, זעפרן, קינואה, שבת וגרגירי כוסברא. גם קטניות בתרמיליהן, כגון שעועית ואפונה, נחשבות כמיני ירק ואינן כלולות במנהג האיסור, וכן קמח תפוחי אדמה, וכן בוטנים מותרים למי שאין לו מנהג שלא לאוכלם.

ו. שמן סויה, שמן קנולה (לפתית), שמן בוטנים ושמן כותנה, אינם בכלל האיסור. וכן שוקולדים וממתקים ושאר מאכלים שהקטניות שבהם אינן ניכרות ובטלו ברוב לפני פסח, מותרים מצד הדין אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות בלבד'.

דיני המנהג

ז. תחילת זמן איסור אכילת קטניות ביום י"ד, כזמן איסור אכילת חמץ. אמנם מותר להשהותם בבית בפסח בלא למוכרם, משום שאינם חמץ. וכן מותר ליהנות מהם, כגון להאכילם לבעלי חיים.

ח. מותר למי שנוהג באיסור קטניות, לבשל קטניות עבור מי שנוהג לאכול קטניות. וכן מותר לו לבשל עבור עצמו בכלים נקיים שבישלו בהם לפני כן קטניות.

ט. מאכל שנפלו לתוכו קטניות שלא ניתן להוציאם, הן בטלות ברוב והמאכל מותר. כמו כן, המתארח אצל אנשים שאוכלים קטניות, ובטעות לא הכינו עבורו גם מאכלים שלא מעורב בהם קטניות, בדיעבד יכול לקחת מתוך המאכלים את מה שאינו קטניות. ואם התערבו לגמרי עד שאינו יכול להפרידם, יכול בדיעבד לאכול מכל התבשיל אם הקטניות בטלו בו ברוב.

י. כאשר שביעי של פסח חל בערב שבת, מותר בשבת לאכול קטניות, אלא שלא נהגו להכינם בפסח, אבל מותר לקבלם ממי שנוהג לאכול קטניות. ומי שרוצה להכינם בפסח, אין בידו איסור.

יא. מותר לחולה שצריך לאכול מיני קטניות, לאוכלם בפסח לאחר ברירה מגרגירי דגן. למשל, חולה הסובל מעצירות יכול לבלוע זרעי פשתן שנשרו במים. וכן מותר להאכיל מאכלי קטניות לתינוקות הצריכים לכך, וראוי להקצות לצורכם כלים מיוחדים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-25 22:19:57

מנהגי אבלות של ספירת העומר בחול המועד

שלום כבוד הרב-רציתי לשאול את הרב מה ההלכה אומרת לגבי דיני האבלות של ספירת העומר בחול המועד? האם קדושת המועד גבוהה יותר ממנהגי האבלות? האם מותר לשמוע שירים? ולהתגלח?

מותר לשמוע שירים ולהתגלח כפי שמובא בפניני הלכה, וכעת גם בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור, ספר המביא את כל פסקי ההלכות שבספרי פניני הלכה בספר אחד. אביא לך את הדברים ממנו (זמנים סוף פרק ג):

סיכום ימי השמחה שבספירת העומר

טז. בחול המועד פסח מותר לנגן ולשמוע מוזיקה שמחה, מפני שמצווה לשמוח בחג. אמנם לא מתחתנים בחול המועד, מפני שאין מערבים שמחה בשמחה. עולי מרוקו וחבריהם נוהגים לחגוג במוצאי החג את ה'מימונה' שבו מתפללים לברכת התבואה ולגאולה שלמה, ומרבים בשירות ותשבחות בשמחה.

יז. כאשר ראש חודש אייר חל בשבת, למנהג יוצאי אשכנז מותר להסתפר ביום שישי, וכן להינשא ביום שישי לפני שבת, כך שהשמחה והסעודה יהיו בשבת וראש חודש.

יח. לכבוד יום העצמאות נכון להתגלח ומותר להסתפר (עי' להלן ד, י), והרוצה להקל רשאי להתחתן.

יט. בל"ג בעומר, למנהג רוב ככל יוצא אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, מותר להסתפר ולהינשא. וכאשר ל"ג בעומר חל ביום שישי, לכל המנהגים מותר להסתפר לכבוד שבת. וכאשר ל"ג בעומר חל ביום ראשון, למנהג יוצאי אשכנז מותר להסתפר ביום שישי, ולמנהג יוצאי ספרד אסור. והנוהגים על פי האר"י נזהרים שלא להסתפר במשך כל ימי ספירת העומר, עד ערב חג שבועות, שאז מסתפרים לכבוד החג.

כ. בכ"ח באייר – יום ירושלים, גם ליוצאי אשכנז המחמירים, מותר לקיים שמחות גדולות ולשאת אישה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-25 17:14:59

יש לך שאלה?

למה הרעותה לעם הזה? לפרשת וארא

פרשת שמות מסתיימת בשאלה גדולה אותה שואל משה רבנו את ריבונו של עולם, "ויאמר אדנ-י למה הרעותה לעם הזה? למה זה שלחתי? ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך?".

תחילת התשובה לשאלה זו מופיעה בסוף פרשת שמות, "עתה תראה את אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלם, וביד חזקה יגרשם מארצו". אלא שהקב"ה לא מסתפק בתשובה זו (שתמציתה הינו "יהיה טוב"), אלא מעמיק בפרשתנו להסביר למשה מה עניינה של גלות מצריים וגאולתה, "וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה', וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי ה' לא נודעתי להם". כלומר הקב"ה מגלה למשה שמטרת שיעבוד מצרים וסדרי הגאולה העומדים לבוא, הינם כדי לחשוף קומה חדשה בהתגלות האלוקית בעולם.

בספר בראשית נחשף הקב"ה כ"א-ל שד-י", וכעת עומד להופיע השם המפורש י'-ה'-ו'-ה'- ומעתה ועד סוף הפרשה יחזור הביטוי פעמים רבות.

שם שד-י עניינו חוקי הטבע, וכפי שמפרשת הגמרא בחגיגה: "שד-י- שאמר לעולמו די". כלומר, הקב"ה קבע לעולם חוקים וכללים, גבולות וצמצומים, מהם חוקים פיזיים, ומהם חוקים רוחניים.

בספר בראשית גילו האבות שה' שולט ומנהיג את הטבע. האבות חשפו שיש מנהיג לבירה, שהחוקים של הטבע נקבעו על ידי מחוקק עליון. לא זו בלבד אלא שבתוך החוקים ובתוך הכללים יש מקום לשכר לצדיקים ועונש לרשעים. לכן האבות זוכים לאושר כלכלי, לנצחנות במלחמות, ולעוד שפע וברכה. מאידך, כאשר ישנם חטאים מתגלגלים לפתחם צרות ורעות.

בדרך זו של ההתגלות האלוקית יש שני חסרונות בולטים:

האחד, שצריך להיות גדול כאברהם אבינו בכדי להצליח לראות את מה שמעבר לטבע, את מה שמנהיג את הטבע. הדברים אינם גלויים ומפורשים. קל מאוד לתלות את הדברים במזל ובמקרה ולא לחשוף את ההנהגה האלוקית.

החיסרון השני הינו שהקב"ה לא גילה מפורשות מה רצונו, מה האדם צריך לעשות כדי לעבוד את ה'. האדם צריך לזהות מפנימיותו מהו רצון ה', ששתי כליותיו ילמדו אותו מה טוב ומה רע, מה נכון ומה איננו נכון. צריך להיות עם לב טהור ונקי, עם הקשבה פנימית עליונה בכדי לזהות בכל רגע ורגע מהו רצון ה'. דרך זו התאימה ליחידים ענקיים, ל'אברהם העברי'- שרואה את מה שמעבר- אך אינה מתאימה לכלל, לציבור, לאומה, לעולם כולו.

בספר שמות מתגלה השם המפורש שעניינו שהדברים מפורשים ובהירים, ללא מקום לטעות ומכשול. הספר כולו נקרא ספר שמות והוא בא לחשוף את השמות, את המהות, את הפנימיות שבעולם. כפי שכשאנו קוראים לילד בשמו אנו חושפים ומגלים את פנימיותו.

לכן מופיעות עשרת המכות שעניינם הכללי היה לשבור את הטבע , לרסק לרסיסים את התפיסה שהכל הוא טבע, להסיר את כל המסכים ולגלות את השם המפורש.

כהמשך לכך ניתנת התורה שאומרת באופן מפורש מהו רצון ה', איך חיים על פי החוקים האלוקיים. האדם לא זקוק יותר לזיהוי הדברים מתוך עצמו, אלא הדברים מתפרשים לו באר היטב.

זה תשובתו של הקב"ה למשה, אמנם המצב לא השתפר, ואפילו נהיה גרוע יותר, כי המגמה היא לא להוציא את בני ישראל ממצריים, אלא לחשוף קומה חדשה של התגלות אלוקית, ולכן באופן טבעי יהיה יותר ויותר גרוע, ודווקא בשל כך, הפלא והנס של היציאה יהיה יותר יותר בהיר וברור, דווקא בשל העובדה שהטבע כולו יראה שהמצב חסר אונים תהיה התגלות בהירה וברורה יותר.

בכדי שיופיע עם, על כל מדרגותיו, הדברים צריכים להיות חדים וברורים, חד משמעיים, ללא ספקות. זהו עניינו של ספר שמות וזוהי עניינה של יציאת מצרים- לצאת מהמיצרים, לצאת מהגבולות וההגבלות של הטבע ולגלות שיש הרבה הרבה מעבר.

המסר הזה נכון גם לימינו. אם אנו חפצים לחנך דור, לעצב עם, אנו צריכים להיות בהירים וברורים- לומר בשפה בהירה מה טוב ומה הרע, מה אמת ומה שקר, מה טמא ומה טהור.

יהי רצון שיחד עם הפרשיות הללו יתבהרו ויתלבנו הדברים בתוכנו.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן