ידועה ההנחה על חשיבות רושם ראשוני. מחקרים הצביעו כי השניות הראשונות של פגישה עם אדם לא מוכר, מסוגלות לקבע בנפשנו הנחות יסוד כלפיו, שיצריכו עבודה רבה בהמשך על-מנת לשנות אותם! מפגש עם דבר חדש נמשל לדף חלק שעליו נכתבים רשמי הפגישה, ובשביל כתיבה מחדש נצטרך למחוק היטב את הכתוב. וזו, כאמור, מצריכה עבודה רבה.
התרשמות ראשונית אינה מצטמצמת רק להיכרות עם העולם החיצוני הסובב את האדם, אלא פונה גם אל תוככי נפשנו. הצלחות וכישלונות יכולים לבנות התייחסות עצמית. הצלחה ראשונית יכולה לנסוך בטחון עצמי וגאוות יחידה. מנגד, האדם עלול להסיק מכישלון כי הוא משקף את פגמיו וחסרונותיו. אצל חלק מהאנשים טמון כישלון ראשוני מהעבר, שחותמו עדיין נשאר ומהדהד בנפשם.
התורה מודעת לחשיבות הרושם הראשוני העצמי, ומתייחסת אליו בהרחבה בשלוש מצווות הבכורה: ביכורים, פטר רחם ופדיון הבן. על מנת להדגיש את החשיבות הכוללת של עניין הראשונית, מצוות התורה מקיפות את שלוש הדרגות בבריאה: צומח (ביכורים), חי (פטר רחם) ומדבר (פדיון הבן).
ראשון קודש לה'
בשביל להבין כראוי את יחס התורה לראשוניות, נביא את דבריו היפים של הרש"ר הירש על מצוות ביכורים:
"מצות ביכורים מבטאת את הרעיון שביכורי פרי אדמתנו אינם מבשילים כ"תבואה" לצורך ביתנו, אלא הם מבשילים לצורך בית ה', לצורך בית מקדש תורתו. על ידי כך מצווה זו מטפחת את ההכרה ואת ההודאה שהסיבה הראשונה לברכת אדמתנו ולהצלחת עבודתנו היא רק רצון ה' ונאמנותנו לברית תורתו, ואילו חריצותנו וסיוע ההשפעות הפיסיות הם רק סיבה שניה".
האדם נדרש להשריש בנפשו כי הברכה במעשי ידיו נובעת בראש ובראשונה מברכת הא-ל. העושר מפירותיה המשובחים של הארץ יכול לסמא את עיני האדם מלהבחין כי יסוד רוחני הצמיח את השפע הגשמי. הסיבה רוחנית – התוצאה גשמית.
באופן עמוק, קדושת הראשוניות מלמדת את הערך הרוחני הגלום בכל מעשי האדם. הרושם הראשוני הנוצר לאדם עם מעשיו מעולמות הצומח והחי עולה מעולם הקודש. רשמי קודש אלו מתקבעים בנפש האדם, ועל גביהם ההולדות שיבוא אחריהן יקבלו גם כן משמעות רוחנית. יתברר לאדם, כי אם ב'ראשון' היה תוכן של קדושה – כך קיים בדורות שאחריו.
יהי רצון, שנזכה להמשיך את רשמי הקודש, ולחשוף את ניצוצות הקדושה הקיימים בבריאה כולה.
שבת שלום
