אחד מיסודות האמונה היהודית הוא תוקפה האלוקי של התורה והשפעתה על האדם. לימוד התורה מפגיש את האדם עם גילוייו של הקב"ה, וקיום המצוות יוצק תוכן רוחני למעשה הגשמי ומרוממו. הליכה בדרך זו אינה קלה, וההולך בה משול לאדם שעול משא מוטל על כתפיו. נטיות הטבעיות של האדם גולמיות הן, והתורה מנתבת את הוצאתן לפועל במסגרת ראויה ונכונה. דרישות הטבע ברוכות בשורשן, והמבקש לפגום בהן בשל 'הצדקה רוחנית', לוקה בחסר בתפיסת האמונה. הוויית האדם נבראה בחכמה על-ידי הבורא מחומר ורוח, לרבות יצריו היכולים להפיק יצירות טובות ויפות בעזרת הכוונת התורה.
ככל שהנטייה הגולמית בעלת פוטנציאל ליצירה גדולה וחשובה יותר – כך עידונה וריסונה יצריך התמודדויות קשות ורבות. המשך ההיסטוריה האנושית תלוי ועומד בהולדת דורות המשך. בשל כך, טבוע באדם יצר הדוחפו להקמת מסגרת זוגית של איש ואשה. התמודדות נכונה עם יצר המין מביא את האדם לדרגה רוחנית גבוהה, כפי שלמדו חכמים (רש"י, ויקרא יט): "קדושים תהיו – הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה".
למרבה הפלא, בפרשתנו מופיעה הדרכה הסותרת – לכאורה – את יסוד התיקון של התורה את האדם. כאשר חייל ישראל יוצא למלחמה, ומבין שבוייו נמצאת אשה המושכת את עיניו ואת תאוותו ('וְחָשַׁקְתָּ בָהּ'), התורה מאפשרת לו להתייחד איתה (!), ולאחר תהליך ניוול האורך 30 יום, תינתן לו גם האפשרות לשאת אותה לאשה.
לאור זאת מתבקש לשאול:
- כיצד הדרכה זו מתאימה עם מגמת התורה לתקן את טבע האדם?
הרי היינו מצפים שהתורה תצווה: "חייל, התקדש וכבוש את תאוותך!".
תיקון ולא ניתוק
לאחר קבלת התורה בהר סיני, מתחיל משה ללמד את ישראל חוקים ומצוות בפרשת משפטים. למרבה הפלא, המצוות הראשונות עוסקות בכללי מוסר במקרים קשים, כדוגמת אדם הנמכר לעבד, ואיש המוכר את בתו לאמה! גם בעניין זה, לא היינו מצפים מתורה אלוקית שתעסוק בדיוטות תחתונות, ולא היינו משערים שאומה שזה עתה חוותה מאורע רוחני נשגב יכולה להגיע למצבי קיצון המאפיינים עמים בעלי תרבות קלוקלת.
מכאן ניתן ללמוד הבנה חשובה לשני העניינים.
התורה המבקשת לרומם את האדם, אינה מתעלמת ממורכבות טבעו ומהאתגרים המזדמנים לפתחו חדשים לבקרים. חיי האדם מורכבים מעליות וממורדות, וגם בנקודה הנמוכה ביותר שהאדם יכול להגיע – כדוגמת מכירת בתו לאמה ותאוות חייל לאשה במלחמה – התורה תאיר את אורה ותדריכו כיצד להתנהל בשפל המוסרי והכלכלי.
תיקון שלם יכול להתבצע מתוך הבנת טבע האדם ולא במנותק ממנו. נתינת הדרכות המתעלמות ממוגבלות האדם יכולה להביאו לידי שבר כלי! התורה מלמדת כי היא מודעת לקיומם של מצבים בהם האדם שבוי בטבעו. כשם שלאדם שאחזה בו התקפת רעב חמורה היכולה להביא לידי מוות (בולמוס) הותר להאכילו דברים טמאים שיאירו את עיניו (יומא פג.), כך יציאת חייל ישראל לקרב היא יציאה המשדדת מערכות מוסר ועדינות, ויכולה להביא לידי תאווה מינית בלתי נשלטת במקרה אשת יפת תואר, כפי שדרשו חכמים (ספר החינוך): "שאם לא התירה הכתוב ישאנה באיסור לתוקף יצר לב האדם רע בעניין החשק". כמו כן, גם עוני רב יכול להביא את האדם לידי שבר מוסרי ולמכירת בתו לאמה.
באופן עמוק, עבדות ואשת יפת תואר מסמלים את מצב האדם בעולמו, כאשר רוחו משועבדת לטבעו החומרי היכול לכפות עליה שבי במצבי קיצון.
גם במחשכים העמוקים של העבדות והשבייה התורה מאירה ומתווה אמות מידה מוסריות לפי יכולותיו של האדם. בתחילה, הצד הרוחני של אדם לא היה דבוק בחומר וכפוף אליו, אולם חטא האדם הראשון חיבר את הרוח בחומר שהוריד את המיתה לעולם, כפי שלימד המהר"ל (תפארת ישראל מז): "אלמלא לא חטא האדם… והיה שכל האדם נבדל מן החומר לא נגזרה על האדם מיתה כלל… ולכך כאשר נטה אל התאווה החומרית אז נגזרה המיתה".
ניתן להקיש מלימודנו גם לימי הרחמים והסליחות. הכרה במורכבות האדם היא העומדת ביסוד התשובה, והיא המעניקה חיים פעם אחר פעם לאלו הנופלים בעפר החטא וקמים על מנת לשוב בתשובה, כפי שאמר החכם מכל אדם (משלי, כד טז): " כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם…". הצדיק הוא האדם שמכיר היטב את טבעו שמפילו שבע פעמים, אך יודע שכשם שקלקל, כך ביכולתו לתקן.
שבת שלום
