בסוף הפרשה יוסף מבקש כאביו יעקב להיקבר בא"י:
"ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלוקים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב, וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה".
ויוסף אכן זוכה לכך: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם", ונקבר בשכם, וחז"ל מבארים מדוע נקבר דווקא בשכם:
כשבא (=יוסף) ליפטר מן העולם, השביע אותם ואמר להם: בבקשה מכם אחי, משכם גנבתם אותי חי, החזירו את עצמותי לשכם. לכך נאמר: "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם"
וחז"ל מציינים דו-שיח, כביכול שהיה בין משה לקב"ה, על ההבדל בינו לבין משה רבנו:
"אמר לפניו רבש"ע עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ?
אמר לו הקב"ה מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו.
יוסף הודה בארצו מנין גבירתו אומרת: "ראו הביא לנו איש עברי וגו'" ולא כפר אלא "גנב גנבתי מארץ העברים", נקבר בארצו מנין שנאמר: "ואת עצמות יוסף אשר העלו מארץ מצרים קברו בשכם",
את שלא הודית בארצך, אין אתה נקבר בארצך כיצד בנות יתרו אומרות: "איש מצרי הצילנו מיד הרועים" והוא שומע ושותק לפיכך לא נקבר בארצו"
יוסף שהודה בארצו, שגאה ושמח בהיותו שייך לארץ ישראל, גם בתקופה קשה בבית האסורים, שאולי היה יותר נוח ונעים, להסתיר את היותו שייך לארץ אחרת ולעם אחר, הוא זוכה להיקבר בארצו, אך משה רבנו שלא מדגיש את היותו מארץ ישראל, לא זוכה להיקבר בה.
יש חשיבות עצומה שאדם גאה בשייכות שלו לעם ישראל ולארץ ישראל, שאדם שמח ומודה על כך.
אך כאן יש מקום לשאלה גדולה, שאלה פשוטה, לכאורה יוסף ומשה שניהם אמרו אמת, יוסף אכן נולד בארץ ישראל, והוא אמר זאת, ומשה אכן נולד במצרים, וגדל כל חייו במצרים, אז מדוע הייתה דרישה שיודה בארצו, א"י אינה ארצו?
אך כפי שקורה פעמיים רבות השאלה היא, היא התשובה, כל יהודי אפילו שכף רגלו לא לדרכה מעולם בא"י, הוא יהודי מארץ ישראל, כל מי שנשאל מי הוא ומאיפה הוא, התשובה צריכה להיות אני יהודי מארץ ישראל.
השבוע ביום רביעי לפנות בוקר, התרגש עם ישראל כולו עם נחיתתו של אחד מגדולי מוסרי הנפש על עם ישראל וארץ ישראל יונתן פולארד, דברים אלו צפו ועלו במחשבתי, כאשר ראש הממשלה אמר לו: ברוך בואך הביתה!
יונתן כמו כל יהודי בכל מקום בעולם, ביתו וארצו היא ארץ ישראל.
יונתן ירד מן המטוס, והתכופף לנשק את רגבי ארצו, את רגביה הקדושים של א"י.
ואז חשבתי, שיונתן לא רק הודה בארצו, והכיר את חובתו לסייע לארצו ולהעביר לה מיידע, אלא יונתן הלך בעוד דבר מופלא כיוסף הצדיק, יוסף מחל לאחיו, זה מופלא וקשה מנשוא, לסלוח בלב שלם, לאחיך שמכרו אותך לעבד עולם.
פולארד יכול לכעוס מאד מאד על מדינת ישראל, הבגידה שלה בו היא פשע נורא, אך הוא בחר לסלוח והמילים הראשונות שהוא אמר היו: זו מדינה נהדרת!
זה כל כך מרגש לראות את האיש המופלא הזה, ששנים נשאנו את שמו בתפילה, 'יהונתן בן מלכה', פה איתנו, והוא מזכיר לנו זהו ביתו של כל יהודי, זוהי ארצו של כל יהודי, ואנו שגרים פה, צריכים להודות בארצנו ולהודות על ארצנו ומדינתנו, לזכור שיש לנו מדינה מופלאה בחסדי ה'.
