בפרשת וילך התורה מספרת לנו שמשה כותב את השירה ומלמדה את בני ישראל – "ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל" – ולחלק מהראשונים השירה הזאת היא שירת האזינו, כלשון האברבנאל – "אבל צוה אלוקים שיכתבו מהשירה הזאת טופסים רבים לתת אותה לכל אדם כדי שכל איש ואשה ידענה וישגרנה בפיו ויזמרה תודה".
על פי ראשונים אלה עולה שיש חשיבות אדירה לשירת האזינו, עד כדי כך שמשה רצה שכל איש ואשה תהיה שירה זו שגורה בפיו.
ככל אם נרצה לתמצת את העולה משירה מופלאה זו בשני מילים – ה' איתנו!
בכל המצבים, יהיו עליות ומורדות, יהיו קשיים ונפילות, אך בכל המצבים, ה' משגיח עלינו, שנחטא ונעזוב את דרך ה', אז יהיו לנו קשיים ועונשים חמורים, אך המטרה היא שנחזור אל ה' ובשום שלב ה' לא יעזבנו.
הידיעה הזאת היא הידיעה היסודית שכל אחד ואחת מישראל צריכים לדעת, שה' הוא המנהיג את העולם, וכל המקרים הקורים לנו הם תוצאה של הקשר שלנו עם הקב"ה, ובעיקר חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, ולמרות החטאים והעונשים הבאים בעקבותיהם ה' איתנו בכל המצבים.
"הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא…הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך…בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו…כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו, ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר", ה' הוא עשנו ולא אנחנו, הוא יצר אותנו שלקחנו ממצרים, באהבה גדולה, כל האומות סודרו בהתאמה ללב העולם ישראל, ה' הוא לבדו המשגיח עלינו ואין אף כוח אחר, וגם אחרי החטא: "וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו, ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם…", עדיין הם בניו ובנותיו, לא אמון בם אך עדיין בנים, כדברי רבי מאיר שבין כך ובין כך קרויים בנים, ובסופו של דבר למרות הצרות האיומות והגזרות המחרידות שיהיו על ישראל השירה מסתיימת: "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו".
זו הידיעה היסודית שכל יהודי צריך לשאת בליבו תמיד, אנו חלק ה', וארץ ישראל היא ארצנו – ארץ ה', ויהיה מה שיהיה זה לא ישתנה וסוף דבר ישובו להתחבר העם, ארצו ואלוקיו.
זו הידיעה שעלינו להנחיל לבנינו ולבנותינו, זו הידיעה שעלינו להנחיל לכל ישראל.
באמת היה ראוי שאסיים כאן כי זה המסר המרכזי, אבל אני רוצה להוסיף עוד דבר יסודי שעולה מהפרשה, הפרשה מתחילה: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי", ויש מקום לשאול מדוע מדבר משה אל השמיים והארץ, ולא מדבר אל בני ישראל, מה משמעות העמדת השמיים והארץ כעדים?
יש לכך משמעות אדירה, משה רבנו כידוע מסתלק, ואולי יש כאן רמז לא לעד יהיו נביאים, יהיו תקופות ללא נבואה, יהיו תקופות שלא יהיה מי שיגיד את דבר ה', יסביר את פשר המאורעות איך בתקופות קשות וחשוכות אלה נדע מה ה' רוצה מעימנו, איך נדע האם אנו הולכים בדרך נכונה או לא?
האמירה של משה רבנו לכל הדורות הוא שיש עדים נאמנים, השמיים והארץ, שעם ישראל לא ילך בדרך הנכונה זה יופיע בשני מסלולים שמתחברים, לא יהיה לו כוח רוחני (שמיים), ולא תהיה לו ברכה גשמית (ארץ), השמיים והארץ – המציאות כולה, היא תלמדנו האם אנו צועדים בדרך הנכונה.
זוהי הבנה יסודית וחשובה, לימוד ההיסטוריה המציאותית והממשית, תלמדנו את דרך ה', ההסתכלות בקורות אותנו בעבר ובהווה זוהי הסתכלות בדבר ה' אלינו.
זו נכון לכלל כולו, ואפילו לכל פרט ופרט, זו עולה מכל השירה, ולכן השמיים והארץ אינם עדים סתמיים, הם ערבים, הם המופיעים את הברית הנצחית בין ה' לעמו.
יהי רצון שתהיה שנה שנזכה לאהבת ה', ומתוך כל לברכה גדולה בכל המציאות.
