חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

שבת

האם מותר למרוח משחה בשבת? או שמן רוזמרין

התשובה לשאלתך מופיע בפניני הלכה, וכעת גם בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור, פרק יד:

ט. אסור למרוח על השפתיים והגוף דבר שאינו נוזלי, כגון ווזלין, קרם ושאר משחות, משום איסור 'ממרח'. ובמקום צער משמעותי, מותר למרוח משחה רפואית שמעוניין שכולה תיבלע בגוף ולא יישאר ממנה דבר על העור.

י. מותר לסוך את הגוף בשמן או כל דבר נוזלי להנאתו. אם זהו שמן רפואי, השימוש בו מותר רק לבריא או במקום צער משמעותי, ולא במקום מיחוש מטריד בלבד. ואם הוא שמן שגם בריאים משתמשים בו – מותר לכל (כמבואר בפרק כח, יא). כמו כן, מותר לסוך את הגוף בנוזל שנועד להרחקת יתושים.

יא. מותר להתיז על הגוף והשיער בושם, אך אסור להתיז בושם על בגד, מפני שדומה למלאכה ('מוליד').

יב. נוהגים להחמיר ולרחוץ בסבון נוזלי ולא קשה, כיוון שיש בזה דמיון לממרח ומוליד. והנוהגים להקל, יש להם על מי לסמוך. בשעת הצורך ניתן להקל ולצחצח שיניים במשחה סמיכה.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-06 10:09:44

תספורת בספירת העומר

שלום רב יש לי הצעה לדייט אני בשביל הפגישות יצטרך להיסתפר ולקנות בגדים מה אני יכול לעשות מצד ספירת העומר

לקנות בגדים מותר בימי הספירה, כפי שמובא בפניני הלכה, וכעת גם בספר הקיצור לפניני הלכה הלכות זמנים פרק ג סעיף טו: "אין איסור לקנות בימי הספירה דברים חדשים ולברך עליהם 'שהחיינו' ".

היום הקרוב ביותר שמותר להסתפר בו, זה ביום העצמאות. וכך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה זמנים פרק ד סעי י: "מי שנראה לא מכובד בשערותיו, ראוי שיסתפר לקראתו, ומי שנראה בסדר, רשאי להסתפר ביום העצמאות עצמו."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 11:53:07

אשר יצר אחר שיצא מביתו

שלום אם שכחתי לברך אשר יצר ונזכרתי לאחר שיצאתי מביתי, לפני שעברו 72 דמות האם עדיין אפשר לברך, או שעזיבת המקום מעכבת?

עזיבת המקום לא מעכבת. אם היתה מעכבת, הדבר היה מובא בפניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-05 04:41:51

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

יש לך שאלה?

פרשת וירא – הצחוק והקול הפנימי

אחרי בשורת המלאכים המשמחת על לידת יצחק, אנו מוצאים דו שיח בין הקב"ה לאברהם ושרה בנוגע לצחוקה של שרה:

"ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך, ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו, ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה אורח כנשים. ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדוני זקן. ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, היפלא מה' דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן. ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה, ויאמר לא כי צחקת"

מקריאה פשוטה של הפסוקים עולות כמה תמיהות:

  • שרה אימנו, שהנביא ישעיה קורא לנו ללמוד מדרכיה וחייה ("הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם"), מתגלית כחסרת אמונה, וחמור מכך כדוברת שקר.
  • מדוע התוכחה מגיעה בפניו של אברהם אבינו. שאמנם –'הוכח תוכיח את אמיתך', אבל 'לא תשא עליו חטא', ואין להלבין פניו של אדם ברבים ללא צורך.
  • מה הביקורת על שרה הרי גם אברהם אבינו צחק – "ויאמר אלוקים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה, וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והייתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו, וייפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, ויאמר אברהם אל האלוקים לו ישמעאל יחיה לפניך, ויאמר אלוקים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקמתי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו…".

נראה לומר, כדברי אונקלוס, שישנם סוגים שונים של צחוק. יש צחוק שעניינו שמחה ויש צחוק שעניינו צחוק אירוני-מריר ומפקפק. אצל אברהם אבינו כותב אונקלוס: "ונפל אברהם על אפוהי וחדי ואמר בלביה הלבר מאה שנין יהא ולד ואם שרה הבת תשעין שנין תליד", ואילו אצל שרה תירגם אונקלוס: "וחייכת שרה במעהא למימר בתר דסיבית תהי לי עולימו ורבוני סיב".

שרה צחקה ואברהם צחק, אלא שצחוקו של אברהם כולו הודיה ושמחה – אברהם נופל על פניו בהודיה ושמח בשמחת ההמשכיות דרך האמונה והחסד, תוך שהוא מציין את גודל הפלא והנס  "הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד". לעומת זאת הצחוק של שרה מערב בתוך שמחת הבשורה גם אירוניה וצחוק מריר שמבטא פקפוק בכך שהדבר יהיה. ואולי זו הכוונה במילים  "ותצחק שרה בקרבה…", שמבחוץ היה כאן צחוק של שמחה והודיה, אך בפנים היה שמץ של הרהור, שמץ של ספק.

ודווקא בגלל שהספק הזה, שחסרון הדק הזה של האמונה איננו גלוי, צריך הקב"ה לחשוף אותו. דווקא הדברים שאינם גלויים הם הדברים הכי משפיעים. דווקא לקולות הפנימיים, לתת מודע, לדברים שאיננו מודעים אליהם (ולכן אנו לא יכולים להתמודד איתם), יש השפעה עצומה. את הקולות הגלויים, את המודע, אנו מעצבים באופן מודע, יכולים לזהות בו בעיות וטעויות. לעומת זאת את התת מודע, הקולות הפנימיים שמתחת לרדאר, אנו לא מזהים בצורה ברורה ולכן לא מתמודדים איתו.

זהו החידוש העצום בפרשיה קטנה זו, שימת לב לקולות הפנימיים, לתת המודע.

לכן שרה אומרת: "לא צחקתי", כי היא באמת לא רוצה שיתערב בצחוקה שמץ של חסרון אמונה. היא יראה מאד מפני חסרון אמונה, חוסר דבקות מלא בדבר ה'. היא באמת התאמצה במודעות לפתח אמונה ולשמוח בה, ורק יודע תעלומות, יודע לומר לה: "לא, כי צחקת", שהיה מעורב שם צחוק אירוני-ספקני-מריר.

האור החיים הקדוש מקשה על פירוש אונקלוס: "…אבל על מי סמך הקב"ה להבין ב' פירושים משונים בתיבה אחת"? שאלה זו היא שאלה נפלאה, איך רצה הקב"ה שנבין בשני פסוקים שמופיעים בפרקים עוקבים, עם מילים דומות שני פירושים שונים, בשניהם צחוק, בשניהם משפט פליאה: "הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד"; "אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדוני זקן".

לפי הפרוש שהבאנו  זה בדיוק מה שרצה הקב"ה שנבין, שבשני דברים שונים עלולות להיות מעורבות כוונות שונות, ועלינו להתבונן היטב היטב בעולם הכוונות שלנו, בעולמנו הפנימי, כי כל עיוות קטנטן בעולם הפנימי עלול להוביל לתוצאות הרות אסון בעולם הגלוי.

אולי אפשר לומר, ואני מעלה זאת בזהירות רבה, ובעיקר כדי שנוכל ללמוד מזה לחיינו, שאחרי שהקב"ה בישר את הבשורה על לידת יצחק, הוא היה חייב לדבר עם אברהם ושרה כדי למוסס את המחסום ללידתו של יצחק, שעד שלא תהיה אמונה שלימה של שרה, לא יוכל יצחק להיוולד. הקב"ה כבר פתח את החסימה, אך כל זמן שגם שרה לא פתוחה זה לא יוכל להופיע.

לעיתים גם כשהקב"ה פותח אנחנו עוד סגורים, כי חיכינו כל כך הרבה ונכנס לנו שמץ של חוסר אמונה, שמץ של חוסר תקווה וציפייה… כדברי הנביא ישעיהו: "…אִם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי לֹא תֵאָמֵנו",ּ ומסביר הרד"ק: "אמר הנביא אם לא תאמינו לדברי אלה למה היא? זה לפי שאין אתם נאמנים וקיימים באמונת האל", ואם אתם לא מאמינים – לא יתקיימו הדברים: "תאמנו – ענין קיום כמו מימיו נאמנים".

יהי רצון שנזכה לשים לב לכל הקולות הפנימיים שבנו ולכוונם באופן שלם ומדוייק, שנזכה לאמונה שלימה, שתביא לתשובה שלימה ומתוך כך לגאולה שלימה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן