שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

שחייה בשלושת השבועות

רווחה במשפחתנו הידיעה/מנהג שאם שוחים לפני 3 השבועות, אפשר גם אח"כ, אימי אשה מבוגרת, ורוצה קצת להינפש, ולא שחתה קודם, האם יכולה? מבקש תשובה מהירה, משפיע על תכנון קרוב, תודה רבה

שלחת את השאלה בטעות עשר פעמים…

ידיעה/מנהג זה שרווח במשפחתכם אינו נכון. אמנם אין בו צורך שכן עד חודש אב מותר להינפש וללכת לבריכה, כפי שמובא בפניני הלכה זמנים פרק ח.

אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

ח – מנהגי שלושת השבועות

ימי בין המצרים

א. שלושת השבועות שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד ט' באב, הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". לכן נהגו ישראל להימנע בימים אלו מדברים משמחים, ושלוש מדרגות ישנן: מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב, נמנעים מדברים חגיגיים ומשמחים במיוחד. מראש חודש אב, ממעטים בכל דבר שיש בו שמחה. ובשבוע שחל בו תשעה באב, ממעטים יותר בשמחה.

בילוי ונופש

ב. עד סוף חודש תמוז מותר לטייל ולנפוש במלון וללכת לבריכה. אבל טיול שיש בו משתתפים רבים, לכתחילה אם אפשר עדיף שלא לקיימו בימים אלו, כי יש בו שמחה יתרה.

ומשנכנס אב, יש להימנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה, אמנם מותר לצאת לטיול או לנופש שנועדו בעיקר לצורך לימודי או בריאותי. וכן מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות, מותר לשחות בתשעת הימים. ומי ששוחה כחלק מאורח חיים בריא, או מי שנמצא באמצע לימוד שחייה, נכון שיעשה הפסקה בשבוע שחל בו תשעה באב.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-07-15 06:08:32

מנהגי האבלות בתשעת הימים

אני משתתף בתשעת הימים בקייטנה לילדים עם צרכים מיוחדים וחונך ילד עם שיתוק cp רציתי לדעת מה הן המגבלות שחלות עליי בתשעת הימים לא משום הנאה אלא רק מהמחוייבות לחניך לדוגמא: החניך חייב שאני אכנס איתו לבריכה אבל אני לא נכנס ושוחה להנאתי אלא משיט אותו במים חוץ מזה בקייטנה יש גם הרבה מוזיקה שמחה אציין שהקייטנה מתקיימת במושב דתי וכבר הרבה מאוד שנים פועלת במתכונת הזאת של תשעת הימים תודה רבה

להכנס איתו למים באופן שתארת ודאי שמותר, שכן כפי שאמרת אין לך בכך הנאה. הרבה מוזיקה שמחה – כנראה שסברתם היא שלא ניתן לקיים את הקייטנה אלא בתשעת הימים, ולא ניתן לקיימה ללא מוזיקה שמחה שנועדה עבור הילידים הללו שאין עליהם חובת קיום מנהגי תשעת הימים.

אשריך שזכית לקיים מצווה גדולה זו.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-07-15 05:29:42

שלושת השבועות

האם מותר לעשות חור באוזן בשלושת השבועות?

עד ר"ח אב מותר לעשו חור באוזן כי זה לא משהו שמברכים עליו שהחיינו. אבל על עגילים חדשות מברכים שהחיינו. מראש חודש אב על לאחר תשעה באב עדיף לוותר על עשיית דברים מיוחדים/משמחים, במיוחד כאלו שאפשר לדחות אותם בקלות לאחר תשעה באב.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-07-14 10:10:42

תספורת בבין המצרים

שלום בזמנים (ח,ח) הרב כתב שלנשים מותר להסתפר רק לצורך צניעות. ובהערה הביא שיש מיקלים לאישה לגמרי בתספורת. מה ההכרעה? (המיקלה יש לה על מה לסמוך?)

אם היה סובר כך למעשה, כמובן שהיה מביא זאת למעלה ולא בהערה. כאשר אתה מסופק במשהו בפניני הלכה, הפתרון הוא לראות את ספר הקיצור.

האם למקלה יעמל"ס – לא ניתן לומר שאין על מי לסמוך כאשר יש פוסקים שאומרים זאת, השאלה אם כך ראוי לנהוג. התשובה היא שמכיוון שכל אישה יודעת מתי יחולו שלושת השבועות, היא יכולה להתכונן כראוי, לכן מכיוון שלדעה העיקרית אין הבדל בין גברים לנשים, כך ראוי לעשות אלא אם כן מדובר על שעת הדחק, לכן דעה זו הובאה בהערה ללא הסבר כדי לומר שיש מקום לדעה זו במקרים מסוימים או לאישה שיודעת שכך מנהג משפחתה באופן מובהק.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-07-13 16:08:43

יש לך שאלה?

מבראשית – לפרשת בראשית ותחילת השנה

כמה מופלא להתחיל שוב מבראשית, כדברי שירה העמוק של נעמי שמר:

"לקום מחר בבוקר, עם שיר חדש בלב,
לשיר אותו בכוח, לשיר אותו בכאב,
לשמוע חלילים ברוח החופשית,
ולהתחיל מבראשית …

מתוך החשכה אנחנו מבקשים –
לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית"

יש בהתחלה תחושה מעורבת, תחושת התחדשות ופריחה, הרגשה שאפשר לבנות וליצור, להתחיל מחדש ולא לחזור על משגי העבר, אך מאידך יש תחושה חמצמצה על מה שעבר ואיננו, על מה שנשאר מאחור, תחושת פרידה מהשנה הישנה, מהזמן שחלף לבלי שוב, עד שהגענו לפסגה, עלינו והתעלינו לפסגת וחותם המועדים שמיני עצרת, התקדמנו והגענו לסיומה של תורה, הסיום המבורך ב'וזאת הברכה', וכעת אנו עומדים אחרי החגים, יש איזה סוג של נפילה, נפילת מתח, בשעה זו, היטיב לתאר זאת הסופר האהוב ש"י עגנון, בהקדמתו לספר ימים נוראים:

"השמים היו טהורים והארץ הייתה שקטה וכל הרחובות היו נקיים, ורוח חדשה הייתה מרפרפת בחללו של עולם. ואני תינוק כבן ארבע הייתי, ומלובש הייתי בגדי מועד, ואיש אחד מקרובי הוליכני אצל אבי ואצל זקני לבית התפילה.

ובית התפילה היה מלא עטופי טליתות ועטרות כסף בראשיהם ובגדיהם בגדי לבן ובידיהם ספרים, ונרות הרבה תקועים בתיבות ארוכות של חול, ואור מופלא עם ריח טוב יוצא מן הנרות. ואיש זקן עומד מוטה לפני התיבה וטליתו יורדת עד למטה מלבו וקולות ערבים ומתוקים יוצאים מטליתו. ואני עומד בחלון בית התפילה מרעיד ומשתומם על הקולות הערבים ועל עטרות הכסף ועל האור המופלא ועל ריח הדבש היוצא מן הנרות נרות השעוה. ודומה היה לי שהארץ שהלכתי עליה והרחובות שעברתי בהם וכל העולם כולו אינם אלא פרוזדור לבית זה.

עדיין לא הייתי יודע להגות במושגים עיוניים ואת המושג הדרת קודש לא הכרתי. אבל אין ספק בלבי שבאותה שעה הרגשתי בקדושת המקום ובקדושת היום ובקדושת האנשים העומדים בבית ה' בתפילה ובניגונים. ואף על פי שעד לאותה השעה לא ראיתי דבר כזה לא עלה על דעתי שיש הפסק לדבר. וכך הייתי עומד ומביט על הבית ועל האנשים שעמדו בבית, ולא הבחנתי בין אדם לאדם, שכולם כאחד עם כל הבית כולו דומים היו עלי כחטיבה אחת. ושמחה גדולה הייתה בלבי ולבי נדבק באהבה לבית זה ולאנשים אלו ולניגונים אלו.

על יד על יד פסקו הניגונים, ועדיין בת קול הייתה מנהמת עד שפסקה אף היא. נתקמטה נפשי פתאום וגעיתי בבכייה גדולה. אבי וזקני נתחלחלו ושאר כל העם עמדו עלי לפייסני. ואני דמעותיי מתגלגלות והולכות מתוך הבכייה. אלו לאלו שואלים, מי גרם לתינוק שיבכה? ואלו לאלו משיבים, מי יודע.

עתה אספר מי גרם לי שאבכה. אותה שעה שנפסקה התפילה נפסקה פתאום אותה חטיבה נאה. מקצת מן האנשים הורידו טליתותיהם מעל ראשיהם ומקצתם התחילו מסיחים זה עם זה. אותם שאהבתי נדבקה בהם החליפו פניהם פתאום והשחיתו את דמותם הנאה ודמות הבית ודמות היום. ועל זה היה דוה לבי ועל זה געיתי בבכייה.

כמה שנים יצאו ועדיין אותה השתוממות מופקדת בלבי. וכשם שהיא מופקדת בלבי כך שמור בלבי אותו הצער. וכל שנה ושנה ביום הכיפורים כשאני רואה אנשים מישראל "כולם צגים לובן מוצעפים, לאדרך בשרפים עפים", מחליפים פנים של חילוי בפנים של חולין נפשי מתקמטת כבאותו היום".

והתחושה היא מתוך החשיכה, מתוך הפרידה, אנו מבקשים להתחיל מחדש, ואיך אפשר שוב להתחיל?, מניין נמצא את העוז והכוח, ללכת שוב במסלול הספירלה, שוב באותה הדרך אך יותר גבוה, שוב באותן השבילים, באותן הפרשיות, באותם המועדים, מה ייתן לנו את הכוח להמשיך לצעוד, לעלות ולהתקדם? לפני שאנסה להציג כיוון לתשובה חשוב לי לומר שהשאלה חשובה מהתשובה, זוהי שאלה שכל חפץ חיים, כל מי שרוצה להישאר על מסלול עלייה מתמדת כל חייו, כל מי שרוצה לזכות להתחדשות והתלהבות חדשה בכל שנה ושנה חייב לשאול את עצמו, מה נותן לי את האנרגיה להמשיך, לחיות באמת עוד שנה?

התשובה שאני נותן לעצמי, היא כפולה, מחד שום דבר לא חלף, המחשבות שליוו אותו לאורך פרשיות התורה, ההתרגשות בליל הסדר, אהבת התורה של שבועות, כל התעוררות בימים הנוראים, כל שמחה בחג הסוכות, כל ריקוד בשמחת תורה, הכול הכול מצוי בי, בליבי, בנפשי ובנשמתי, זה המצע הגדול והרחב עליו אני ממשיך ומתחיל, אני לא מתחיל מבראשית…

אבל באותה נשימה ומחשבה, אני אומר לעצמי כל יום הוא החיים, אני חי כאן ועכשיו, וברגע הזה ההווה הוא הכול, יש עוצמה אדירה ברגע הזה, כי כאן אני נמצא ולכן כאן כל עולמי עכשיו, ולכן אני חי ופועל מתרגש ומתלהב, שמח ובוכה כי כאן כרגע כל חיי.

לזכות להיות מחוברים לכל מה שעברנו, אבל לחיות את כל העוצמות הללו כאן ועכשיו כי זה החיים, זה שיא השיאים של העוצמה, ואסיים בפסוק שפותח כל קריאת בתורה: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום", היום זה החיים, אך מתוך דבקות בנצח…

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן