שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

ברכות

מילקשייק עם תמרים ברכה ראשונה שהכל ברכה אחרונה מברכים גם על העץ?(היו יותר מכזית תמרים) אשמח להסבר ולמקורות

אם ברכה ראשונה היתה שהכל, זה אומר שלפי כללי עיקר וטפל החלטת ששאר המרכיבים עיקר והתמרים טפל, אז גם ברכה אחרונה מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-04-14 07:05:32

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת צו – שבת הגדול ופסח

תוכן עניינים

אחרי שבוע עמוס במיוחד, בשיא ההכנות אנו נכנסים לשבת. אולי זו סיבה נוספת מדוע נקראת שבת זו שבת הגדול, שכן אין שבת אליה משתוקקים יותר מהשבת לפני הפסח. וכאן המקום לעצור ולשאול, מה העבודה הזאת…? מדוע כל כך הקפידה התורה על איסור החמץ? מה הדבר שאנו למדים מאיסור החמץ?

יסוד כל חג הפסח הוא האמירה הבסיסית: הקב"ה הוא גואלנו, כל יצירת עם ישראל וקיומו איננה דבר רציונאלי, אנושי, הגיוני, אלא הוא נס אלוקי. וזהו היסוד לאיסור החמץ.

"מצה זו שאנו אוכלים, על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, וגאלם, שנאמר: ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות, כי לא חמץ, כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה, וגם צדה לא עשו להם".

הדגש הוא שהגאולה שהופיעה היא אלוקית, ולכן היא בחיפזון, שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם. וכך אומר ריה"ל בספר כוזרי: "אמר הכוזרי: נשוב אל ענייננו והודיעני, איך קמה תורתכם ואיך פשטה ונראתה, ואיך נתחברו הדעות אחרי אשר היו חלוקות, ובכמה שנים נתייסדה האמונה ונבנתה עד שנתחזקה ונשלמה… אמר החבר: לא יקום ויגדל על הדרך הזה אלא הנימוסים השכליים אשר התחלתם מן האדם, וכאשר יגמר וייעזר יאמר כי הוא נעזר מן הבורא ומלומד והדומה לזה, אבל הנימוס אשר התחלתו מהבורא, הוא קם פתאום נאמר לו. היה ויהי, כבריאת העולם".

 זהו יסוד כל עניינו של הפסח, ההבנה והאמונה שה' הוא המחולל את חיינו כולם. זו גם הסיבה שהמצה נקראת לחם האמונה, זו הבריאות המחשבתית והנפשית שאנו צריכים לחזור אליה בפסח. אחרי שדבר זה יקבע בנו, נוכל לעלות לשלב הבא ולשאול מה תפקידנו? – והתשובה תגיע אחרי חמישים יום במתן התורה. אבל אי אפשר להתחיל את הבירור של תפקידנו אלא אחרי העמדת היסוד, שהקב"ה הוא בעל הכוחות כולם, המחייה ומנהיג את העולם: 'הנותן לייעף כוח…', 'החונן לאדם דעת', 'ואתה מחייה את הכול…', 'שהכול נהיה בדברו'.

היסוד הזה כל כך משמעותי, להבין שהכול ללא יוצא מן הכלל ברצונו, שאנו עמלים לא להשאיר פירור של מחשבה שאנו עושים משהו, שאפילו באלף לא בטילה מחשבת הגאווה (שהיא יסודו של כל יצר הרע), שאנו עושים משהו, שיש דבר שלא ברצונו וחפצו.

יהי רצון שנזכה בחג הפסח הזה לבנות את היסוד הזה בקרבנו, כי הוא הנותן לנו כוח וגבורה לעשות חיל, שיש אמונה שלימה, יש כוח ועוצמה לפעול ולעשות ולפעול וליצור, ללא פחד ומורא, בעוצמה וגבורה, כפי מה שקרה בשבת הגדול, שלקחו ישראל את אלוהי מצרים, ושקרו לכרעי מיטתם, ללא פחד ומורא, מאמונה שלימה.

שבת שלום.

 

אולי יעניין אותך

הרב אליעזר מלמד בשיעור עם דגלים ברקע

להודות, להלל ולנצח

מצווה לקבוע יום טוב לשמחה והודאה לה' ביום שנעשית תשועה לישראל • כך קבעה מועצת הרבנות הראשית, בעת שכיהנו בה פאר גדולי הרבנים בארץ • הגאון רבי משולם ראטה כתב שמצווה לומר ביום העצמאות הלל עם ברכה, וכן הורה מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל • ביום העצמאות, חובה להעלות על נס את חיילינו הגיבורים שמחרפים את נפשם על הגנת העם והארץ • ראוי להזכיר לכל החוגגים את הקמת היישובים החדשים, וכן לחוגגים את שיקומם של היישובים שחרבו, כדוגמת חומש ושא־נור
ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן