ערך החירות
פרשתנו מלאה במצוות והוראות, חוקים ומשפטים. אחרי פרשת יתרו הקצרה והיסודית שעסקה במתן תורה, מגיעה פרשת משפטים לפרט כיצד חיים את התורה למעשה.
המצוות הראשונות- שנראות על פניהן כמצוות שוליות ולא שכיחות- הינן המצוות הקשורות לעבד עברי.
מדוע מתחילה הפרשה דווקא במצווה אלה? וברמה הכללית, מדוע יד ה' בהיסטוריה תיכננה שבטרם יקבלו ישראל את התורה ויהפכו לעם הם ירדו למצרים, בית העבדים, יהפכו להיות עבדים משועבדים למשך כמה דורות, ומתוך היציאה מעבדות לחירות הם יקבלו תורה?
נראה לומר שעיקרון החירות הוא כה יסודי עד שאי אפשר להיות עם ולא לקבל תורה ומצוות, חוקים ומשפטים, בלא להקדים לכך את עיקרון החירות.
עיקרון החירות קובע שיש לאדם אחריות- יש ביכולתו לבחור בין טוב לרע, בין אמת לשקר. והוא האחראי לתוצאות מעשיו, לטוב ולמוטב.
הרצון שקיים אצל חלק מהאנשים להיות עבדים נובע מהבריחה מהאחריות. יש אנשים שמוכנים לוותר על משכורות גבוהות, יצירתיות, שליטה בזמן שלו, יכולת לבחור אלו משימות לעשות ואלו לא- וכל זאת כדי שהאחריות לא תהיה על כתפיהם. חלקם פוחדים מהסיכון ומההפסדים האפשריים, חלקם פוחדים שישאבו מידי לעבודה, וחלקם חוששים שישאבו מידי לבטלה.
יש אנשים שפוחדים להחליף מקום עבודה, למרות שהתנאים, סוג העבודה או אופי התפקיד, לא מתאים לכישרונותיהם, רצונותיהם, ופעמים רבות אפילו לערכיהם- וזאת משום שהם פוחדים לקחת את האחריות.
לקיחת אחריות
כל הפרשה כולה עוסקת בחירות של האדם, בלקיחת האחריות.
זה מתחיל בדיני העבדים ושיחרורם, ובחומרה של מי שרוצה להמשיך להיות עבד – 'ורצע אדוניו את אוזנו במרצע' – 'אוזן ששמעה על הר סיני 'כי לי בני ישראל עבדים' – והלך וקנה אדון לעצמו?', בחוסר האחריות של העבד, עד המציאות הנוראה, שהוא לא אחראי על אשתו ובניו: 'האשה וילדיה תהיה לאדוניה'.
ומאידך האחריות הגדולה של מי שהוא אדון, שזוהי המציאות המתוקנת, אדון לעצמו, אדון לחייו, אדון לסביבתו – עבד ה', הוא האדון. כל ישראל מלכים הם – האדון הוא אחראי: '…שארה, כסותה ועונתה לא יגרע…', מכאן למדו חז"ל את כל חיובי האיש כלפי אשתו. יש לך אחריות, אתה בעל, אתה איש.
לאחר מכן, התורה נותנת לאדם אחריות, הן אם הרג במזיד והן אם רצח בשגגה (שלא נזהר ולא נשמר כראוי). הם לא יכולים להתחמק מהאחריות למעשיהם.
הביטוי של התורה הוא לכך שאדם צריך לעמוד מאחורי מעשיו באופן מוחלט הוא: 'עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד…'. אדם אחראי על ידיו- מכות וחבלות, אדם אחראי על פיו- קללות ועלבונות, וכו.
אם יש לך עבד כנעני אתה אחראי עליו. אם אתה מועל בתפקידך- שחרר את העבד. אין לך זכות להשתמש בעבד, אם אינך לוקח עליו אחריות.
האחריות הולכת ומתפשטת – אם הבהמה שלך הזיקה, אתה תשלם, שהיה עליך לשומרה. תהיה בן חורין, תוביל, תנהיג, תשמור, תהיה אחראי.
גם על הדומם אתה אחראי, יצרת היזק, בור, זו אחריותך. תהיה ראש גדול, תחשוב מה יכול לקרות, מה עלול להתרחש, צפה את העתיד.
וכך הולכת כל הפרשה ומלמדת את האדם מהי חירות אמיתית, חירות שאיננה חופש, חוסר דעת וקלות דעת, אלא חירות הנותנת לאדם אחריות ושליטה: 'אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה', הוא הלוקח אחריות על העולם, על המציאות, הוא הראש הגדול. כך צריך להיות עובד ה'.
לא יכולתי להאריך בדוגמאות, אבל אם מסתכלים בפרשה במבט זה, רואים דברים מופלאים.
שנזכה לפתח את המבט הזה, את צורת המחשבה הזאת, צורת המחשבה של ראש גדול, של אחריות, לפעול ולעשות, מתוך אמונה והבנה לכוח שנתן ה' לנו, כוח הבחירה והעשייה.
