חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

תספורת בספירת העומר

שלום רב יש לי הצעה לדייט אני בשביל הפגישות יצטרך להיסתפר ולקנות בגדים מה אני יכול לעשות מצד ספירת העומר

לקנות בגדים מותר בימי הספירה, כפי שמובא בפניני הלכה, וכעת גם בספר הקיצור לפניני הלכה הלכות זמנים פרק ג סעיף טו: "אין איסור לקנות בימי הספירה דברים חדשים ולברך עליהם 'שהחיינו' ".

היום הקרוב ביותר שמותר להסתפר בו, זה ביום העצמאות. וכך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה זמנים פרק ד סעי י: "מי שנראה לא מכובד בשערותיו, ראוי שיסתפר לקראתו, ומי שנראה בסדר, רשאי להסתפר ביום העצמאות עצמו."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 11:53:07

אשר יצר אחר שיצא מביתו

שלום אם שכחתי לברך אשר יצר ונזכרתי לאחר שיצאתי מביתי, לפני שעברו 72 דמות האם עדיין אפשר לברך, או שעזיבת המקום מעכבת?

עזיבת המקום לא מעכבת. אם היתה מעכבת, הדבר היה מובא בפניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-05 04:41:51

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

דיני מלכות

בס״ד שלום כבוד הרב, עד כמה חשובה ההקפדה על החוק המדיני, הרי גם יש אנשים דתיים שעוסקים בכביש, או מעסיקים בשחור (מנקות וכו) חברה שלי (גם שומרת מצוות) הציעה להסיע אותי 2 דקות לבית בשעה שכבר נגמר לה המלווה יום (כלומר הייתה צריכה מלווה לילה לנהיגה והייתה בלי) האם צריך להקפיד גם על כאלו דברים שהם חוק או לא? תודה רבה

שאלה טובה. עניין זה מובא בפניני הלכה העם והארץ פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ספר המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:

דינא דמלכותא דינא

א. לכל התקנות וחוקי המדינה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, יש תוקף הלכתי המחייב כל אחד (גמרא גיטין י), כגון תשלומי מיסים ושמירה על חוקי התנועה והבנייה, בין אלו שנתקנו על ידי הממשלה ובין אלו שנתקנו על ידי הנהלת העיריה או היישוב. אלא אם כן מדובר על חוק שסותר את ההלכה.

אמנם כאשר מדובר מקרה צדדי שאינו נאכף על ידי הרשויות, וגם אם יראה אותו שוטר למשל, לא יעשה לו דבר, כגון מי שלא עובר במעבר חצייה בשעה שתיים בלילה בתוך המושב, וכגון מי שנוסע על מאה וחמש במקום שהתמרור מראה על מאה – הדבר מותר.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 14:37:30

יש לך שאלה?

אש תמיד

הרב גור גלון

תורה כללית – האש שבוערת

בפרשתנו אנו מוצאים ציווי מיוחד "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה…. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". בפסוקים אלו מודגש כי על האש לבעור תמיד, ולא לכבות – אף לא לרגע.

הזוהר הקדוש דורש את האש בפסוקים אלו במספר אופנים: אש התורה, אישו של יצחק, ואש השכינה.

 וזו לשונו:

"דא אורייתא דאתמר בה 'הלא כל דברי כאש נאום ה'. 'לא תכבה'- ודאי דעבירה אינה מכבה תורה אבל עבירה מכבה מצווה… אבל לגבי מארי תורה לית ליה כבייה עולמית"(ח"ג כח:); "ר' חייא אמר 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'- דא אישו דיצחק דכתיב 'הנה האש והעצים', והינו אש תמיד תקיימא תדיר" (שם ל.);"שכינתא קדישא דעלה אתמר 'אש תמיד תוקד על המזבח…" (תיקוני זוהר תקונא כט עג.).

כאמור, שלושה פירושים מפרש הזוהר בכוונת האש בפסוק: אש התורה, אישו של יצחק, ואש השכינה. ונראה שיש לחבר את שלושת הפירושים. השכינה, שכשמה כן היא- הקדושה השוכנת בתוך ישראל- והיא מתגלה ונחשפת על ידי מסירות נפש (המיוצגת על ידי יצחק) על התורה.

אלא שעולה שאלה יסודית- מהי אותה התורה שעליה יש למסור את הנפש? מהי אותה התורה ששום עבירה לא תכבה אותה? מה ההבדל בין תורה למצווה- הרי לכאורה התורה הינה דיני המצווה.

הכתוב אומר "כי נר מצווה ותורה אור". המצווה היא נקודה, פרט, נר בודד. לעומת זאת התורה הינה האור, המבט הכללי העולה מכל הפרטים והעניינים.

האש עליה יש למסור את הנפש היא האש של התורה הכללית, הלאומית, תורת עם ישראל.

כנוס את כל היהודים

לעיתים, ישנה מציאות מעוותת של אנשים ששייכים רק למצוות, רק לפרטים הקטנים, ולא לתורה. זוהי המציאות בפרס, בימי מרדכי ואסתר.

היהודים בפרס שמרו על כל המצוות, נזהרו מ"סתם יינם" ודיקדקו בענייני כשרות, אך שכחו את הייעוד הגדול של עם ישראל כאומה המקימה ממלכה בארצה, שבמרכזה ניצב בית המקדש, כאומה שהיא אור לכל העמים.

מסיבה זו, לא היתה ליהודים בפרס בעיה להיכנס ולאכול בסעודתו של אחשוורוש הרשע, בעודו לובש את בגדי הכהן הגדול ומשתמש בכלי המקדש. הם אמנם דרשו כי המאכלים יהיו בהשגחת "הבד"ץ", אך את הגאולה ואת הייעוד הם שכחו.

זו גם הסיבה בגינה היהודים בפרס, למרות הקפדתם במצוות, לא ניצלו את ההזדמנות המופלאה שגלגל לידם הקב"ה בהצהרת כורש, לעלות לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש.

הם שומרו מצוות אבל לא היו מחוברים לתורה. לעומתם, מרדכי הבין שצריך לזקוף את קומתם של ישראל, להזכיר להם את ייעודם וגאולתם, את כוחם ותפקידם. זו גם הסיבה שמרדכי לא כרע ולא השתחווה.

'קדושת הלוי' (רבי לוי יצחק מברדיצ'ב) מבאר שמרדכי היה פטור מלכרוע ולהשתחוות להמן, שכן הציווי היה רק כלפי עבדי המלך, ומרדכי היה משרי המלך. אלא שמרדכי טרח ללכת ולהדגיש בפני כל הסובבים אותו, שגם לו היה צריך להשתחוות – הרי שלא היה עושה זאת, "כי הגיד להם אשר הוא יהודי". ומדוע עשה זאת? בכדי לזקוף את קומתם של ישראל, להזכיר להם את האור הגדול, את התורה.

ואכן עם ישראל הבין את הדבר, "לך כנוס את כל היהודים". היהודים התכנסו כדי לגלות את כוחם כעם. עד שבסוף המגילה זכינו ש"ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר". 'אורה' זו התורה.

אחדות הפורים

היהודים חזרו אל האש הפנימית, הרוח, שלא נמצאת אצל היחיד, אלא בתוככי בית המקדש, על המזבח. את אותה הרוח הבוערת תמיד, שאסור לה שתפסיק לבעור, עליה נדרשת מסירות הנפש- רוח השכינה השוכנת באומה.

שום עבירה, חמורה ככל שתהיה, אין בכוחה לכבות את האש של השייך בנפשו למסירות הנפש על עם ישראל, הביטוי והגילוי של השראת השכינה בעולם.

בימי הפורים אנו מסירים את הדעת, 'עד דלא ידע…', אנו שולחים משלוחי מנות ונותנים מתנות לאביונים, סועדים ושמחים יחד, בכדי לחשוף את אותה הנקודה המאחדת את העם. ביום הזה אנו לומדים שהכל מתחיל ממקום עמוק יותר מידיעתנו והבנתנו. אנו מבינים שיש נקודה עמוקה יותר מכל הבנה וידיעה, והיא נקודת השכינה שבתוכנו – בתוך כל אחד ואחד מאיתנו, אפילו אם חלילה הוא נראה ארור כהמן. לנקודה זו אנו מנסים להתחבר בכל כוחנו בפורים.

יהי רצון שנזכה שליהודים תהיה אורה של תורת אמת ו"אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו". אמן.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן