חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

דיני מלכות

בס״ד שלום כבוד הרב, עד כמה חשובה ההקפדה על החוק המדיני, הרי גם יש אנשים דתיים שעוסקים בכביש, או מעסיקים בשחור (מנקות וכו) חברה שלי (גם שומרת מצוות) הציעה להסיע אותי 2 דקות לבית בשעה שכבר נגמר לה המלווה יום (כלומר הייתה צריכה מלווה לילה לנהיגה והייתה בלי) האם צריך להקפיד גם על כאלו דברים שהם חוק או לא? תודה רבה

שאלה טובה. עניין זה מובא בפניני הלכה העם והארץ פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ספר המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:

דינא דמלכותא דינא

א. לכל התקנות וחוקי המדינה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, יש תוקף הלכתי המחייב כל אחד (גמרא גיטין י), כגון תשלומי מיסים ושמירה על חוקי התנועה והבנייה, בין אלו שנתקנו על ידי הממשלה ובין אלו שנתקנו על ידי הנהלת העיריה או היישוב. אלא אם כן מדובר על חוק שסותר את ההלכה.

אמנם כאשר מדובר מקרה צדדי שאינו נאכף על ידי הרשויות, וגם אם יראה אותו שוטר למשל, לא יעשה לו דבר, כגון מי שלא עובר במעבר חצייה בשעה שתיים בלילה בתוך המושב, וכגון מי שנוסע על מאה וחמש במקום שהתמרור מראה על מאה – הדבר מותר.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 14:37:30

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

יש לך שאלה?

בין שני גויים – דבר תורה לפרשת תולדות

בפרשת השבוע אנו קוראים על תאומים- יעקב ועשו. מחד תאומים דומים אחד לשני, מאידך אנו יודעים שישנו הבדל עמוק בין עשו ליעקב.

הדמיון ביניהם מופיע עוד כשהם בבטן אמם. חז"ל מעידים שיעקב ועשו היו מפרכסים לצאת. כלומר, כבר בתחילת דרכם, הם היו בעלי כוחות רצון אדירים, שאיפות גדולות ונכונות להשקיע מאמצים גדולים על מנת להשיג את יעדם. יחד עם זאת, כבר בנקודת ההתחלה מתבלט ההבדל הגדול בין השניים. עשו מפרכס לצאת לבתי עבודה זרה ואילו יעקב מפרכס לצאת לבתי כנסיות ובתי מדרשות.

הן יעקב והן עשו בעלי רצון אדיר להנהיג ולשלוט. אצל יעקב הדבר מתבטא בכך שהוא קונה את הבכורה וכבר בלידה ידו אוחזת בעקב עשו, ואצל עשו הדבר מתבטא הן ביציאתו ראשון מבטן אמו והן בצערו הנורא ובכיו הגדול כאשר יעקב לוקח ממנו את הברכה- דבר שמביא לידי זעם וכעס כל כך גדולים עד שהוא חפץ להרוג את אחיו.

אלא שגם כאן הדבר בו חפץ עשו אינה מה שחפץ יעקב. וננסה לעמוד על שורש ההבדל שבין יעקב לעשו.

עשו מוגדר בתורה כאיש ציד. איש ציד הוא אדם שמסתובב בעולם ומנסה לקחת לו את הדברים בהם הוא חפץ. הוא איש היודע לנצל את העולם לצרכיו. חז"ל כותבים שעשו לא צד רק חיות אלא גם נשים, וכפי שאומר רש"י (בראשית כו,לד) "כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם". יתר על כן, חז"ל דורשים על הפסוק (כה,כח) "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" שעשו היה צד גם את אביו, וכדברי רש"י במקום "שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו", "שואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות".

הציד, לעומת כל מקצוע אחר כדוגמת רעיית צאן ועבודת האדמה, הוא מקצוע שרק לוקח ולא נותן, רק מנצל ולא מפתח. זהו מקצוע לא יצרני. הציד מייצג את המחלה האנושית הגדולה והחריפה ביותר- האגואיסטיות.

ואמנם התורה אומרת שעשו לא היה רק איש יודע ציד אלא גם 'איש שדה'. אבל חז"ל מפרשים, כפי שמביא רש"י "כמשמעו, אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות".

לעומתו, יעקב אבינו הוא איש תם, ומבאר רש"י שיעקב לא בקיא בכל המהלכים של עשו. הוא אינו יודע לרמות ולשקר. בנוסף להיותו 'איש תם' יעקב אבינו גם 'יושב אהלים' – כלומר, על פי הפשט, הוא היה רועה צאן (כפי שכותב הרשב"ם, וכפי שאנו מוצאים שיעקב עסק ברעיית צאן במשך שנים רבות בבית לבן הארמי).

רעיית הצאן הינה הפעולה ההפוכה למלאכת הציד. רעיית צאן הינה שיעבוד לעולם בכדי לפתחו ולהרבותו. הדבר חריף במיוחד אצל יעקב שבתחילה רועה את צאן אביו, לאחר מכן רועה את צאת לבן, אך את צאנו הוא אינו רועה. יעקב מייצג את הדמות שמסורה כל כולה לפיתוח העולם ויישובו. לכן גם מבארים חז"ל שכאשר יעקב מגיע לשכם, הוא מתקן שם מטבע, שווקים ומרחצאות.

גם אם נלך על פי המדרש שהכוונה שיעקב היה 'יושב אהלים' שהוא היה יושב באהלים של שם ועבר ועוסק בתורה, כוונתו של יעקב הינה להיות סולם שמחבר שמים וארץ. יעקב הוא איש תם, איש שלם, איש שנותן לעולם את משמעותו וערכו, על ידי שהוא עוסק בתורה ובחיים גם יחד, תוך שהוא עצמו מהווה סולם- "והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו"- ביעקב (נפש החיים).

לכן גם מובן שעשו נאלץ כל הזמן לרדוף אחר החומר, כי החומר לא מעוניין בו. זוהי דרכו של הצייד, לנסות באלימות ובתחבולות לתפוס את הבורחים ממנו. לעומת זאת ביעקב כל העולם רוצה להידבק, כפי שמבטאים זאת חז"ל במדרש שאפילו האבנים רבות על מי יניח הצדיק את ראשו.

בחיצוניות אפשר אולי היה להתבלבל שהרי, למשל, עשו היה מכבד את אביו. אלא שבאמת כל כוונתו הייתה לזכות בברכות (ואולי גם בירושה). עשו כן מחפש רוחניות- הוא רוצה עבודה זרה – אך כל מהותה של העבודה הזרה הינה לשעבד אליך ואל רצונותיך כוחות רוחניים כדי שתוכל לקבל מהם שפע. לעומת זאת יעקב מכבד את אביו ואת אמו לא כדי לקבל תמורה אלא כדי לתת. יעקב, רוצה לעבוד את ה' ואומר מראש שהוא מסתפק בלחם לאכול ובגד ללבוש ותו לא.

עומק ההבדל שבין יעקב לעשו הוא ההבדל בין איש נתינה והשקעה לאיש לקיחה וניצול.

זהו הזיהוי הפנימי של יהודי, יהודי הוא נותן, יהודים הם לא ציידים הם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים, כפי שמתאר זאת הרב קוק (אורות ישראל ד) 'עצמות החפץ של היות טוב לכול, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל'.

כל אחד צריך לשאול את עצמו, המניע את חיי הוא כוח הנתינה או רצון הלקיחה, ואהבת לרעך כמוך הוא הכלל הגדול ביותר בתורה, כי הוא קובע את מי אני עובד כאן בעולם, את האגו שלי, או את ה' 'הטוב ומטיב לרעים ולטובים'?, אלו שאלות שחייב אדם בכנות ובישרות לענות עליהם!

יהי רצון שנזכה להיות בני יעקב.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן