יש ערכים רבים, אידאלים רבים, השאלה הגדולה הזקוקה להכרעה היא איננה מהם הערכים, אלא מהו הדירוג הפנימי ביניהם, איזה ערך הוא חשוב מאד ואיזה ערך הוא בדרגת חשיבות פחותה. דבר זה קשה ומורכב, אבל יש לו משמעות אדירה בכל הנוגע לחלוקת הזמן, המאמצים והמשאבים.
כולם מודים שלימוד תורה, תפילה, כשרות, שמירת שבת, שרות צבאי, יישוב הארץ, משפט, כלכלה ועוד רבים הם ערכים קדושים, השאלה הגדולה היא מהו הדירוג הפנימי ביניהם, בכלל ובדור הזה בפרט, יש דירוג לכללי-ציבורי, ויש דירוג פרטי-אישי. אלו הם השאלות הגדולות והמורכבות, אותם אנו מנסים לדלות מלימוד התורה, לימוד פרשיות השבוע, למוד התנ"ך ולימוד דברי חז"ל.
פעמים רבות יש תחושה מעיקה שכל מיני רבנים שמתבטאים בעניינים אלו לא למדו את התורה, לא קראו את פשטי הפסוקים, לא ראו כמה מקום ונפח תופס כל דבר ועניין בתורה.
ואתן דוגמא אחת מיני רבות המופיעה בפרשיות האחרונות ובולטת גם בפרשתנו, פרשת ויצא.
בפרשתנו אנו רואים שיעקב אבינו מגיע לחרן והדברים הראשונים שהוא אומר בפוגשו את אנשי המקום, אחרי שהוא מברר מאין הם והאם הם מכירים את לבן בן נחור, הינם דברי תוכחה וביקורת על חוסר החריצות ואי ההשקעה בעבודה של הרועים. "ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, השקו הצאן ולכו רעו".
הרועים מנגד משיבים ומתרצים את עצמם. אלא שכפי הנראה יעקב אינו מקבל את התירוצים וכאשר הוא רואה את רחל ואת הצאן, כפי שמדגישה התורה "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל… ואת צאן לבן אחי אמו", הוא חש אחריות לסייע ולעזור, הוא גולל לבדו את האבן מעל פי הבאר ומשקה את הצאן. דבר מופלא הוא שפעולה זו קודמת לנשיקה שמעניק יעקב לרחל.
ניתן לומר שיעקב מרגיש שעוד לפני ההתקשרות הרגשית, הרוחנית, יש צורך באחריות ואכפתיות, יש צורך בדרך ארץ הקודמת לתורה והקודמת לבניין המשפחה והזוגיות. וכפי שפוסק הרמב"ם (ע"פ הגמ') שדרך בעלי החוכמה קודם לעסוק במלאכה, לבנות בית, ורק אחרי שני אלו גם לשאת אישה.
גם לאחר מכן, לפני שיעקב מבקש לשאת את רחל הוא עובד במשך חודש ימים. התורה לא מציינת שלבן ביקש מיעקב לעבוד, וכפי הנראה זה היה דבר פשוט וברור ליעקב שהוא יסייע ויעבוד ככל יכולתו.
לאחר מכן ממשיך יעקב לעבוד במשך 21 שנה. בדבריו ללבן אנו מוצאים את מסירות הנפש המופלאה שהייתה לו על עבודתו זו. "זה עשרים שנה אנכי עימך, רחליך ועזיך לא שיכלו ואילי צאנך לא אכלתי. טרפה לא הבאתי אליך, אנכי אחטנה מידי תבקשנה, גנובתי יום וגנובתי לילה. הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני". כלומר, יעקב מספר על התמדה ומסירות, על אחריות ונאמנות, על כך ששום קושי לא עצר אותו מלמלא את תפקידו נאמנה.
שיא השיאים בהקשר זה מופיע בדבריו של יעקב לרחל ולאה, "ואתנה ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן". יעקב, איש האמת ויושר, אומר שהוא עבד בכל כוחו, שהוא נתן את כל מה שיש לו כדי לעבוד את לבן.
יש בכך מוסר גדול, שגם אם בעל הבית הוא רמאי ושקרן, נצלן ונוכל, וכל עושרו הגיע בזכות העובד המסור, עדיין אין לעובד סיבה להתרשל. ניתן ללמוד מכאן על ערכה הגדול של העבודה. בית ישראל לדורותיו נבנה מתוך תקופת העבודה הגדולה של יעקב אבינו.
באבות דרבי נתן (יא) אנו מוצאים דברים חריפים מאד בערך המלאכה:
"יהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה שונא את המלאכה. שכשם שהתורה ניתנה בברית כך המלאכה ניתנה בברית, שנאמר: "ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת… ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש".
הדברים מבהילים, כל התורה בברית והמלאכה בברית, ויש השוואה כשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה.
וממשיך שם:
'רבי דוסתאי אומר: מניין שאם לא עשה מלאכה כל ששה, שיעשה כל שבעה? הרי שישב כל ימות השבת ולא עשה מלאכה, ולערב שבת אין לו מה שיאכל, הלך ונפל בין הגייסות, ותפשוהו ואחזו אותו בקולר ועשו בו מלאכה בשבת, כל זאת שלא עשה כל ששה. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה, שנאמר: (בראשית ב) "ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשמרה", והדר "מכל עץ הגן אכול תאכל". רבי טרפון אומר: אף הקדוש ברוך הוא לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר: (שמות כה) "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". רבי יהודה בן בתירא אומר: מי שאין לו מלאכה לעשות, מה יעשה? אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה, ילך ויתעסק בה, שנאמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך". ומה תלמוד לומר 'ועשית כל מלאכתך'? להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות, ילך ויתעסק בהן. ר' טרפון אומר: אין אדם מת אלא מתוך הבטלה, (שנאמר: (בראשית מט) "ויגוע ויאסף אל עמיו".
והדברים מדברים בעד עצמם. כל מי שיקרא את פרשיות השבוע יראה שעיקר עבודתם של אבותינו ליישב את העולם בכלל והארץ בפרט.
מי ייתן ונזכה ללכת כל בוקר לעבודתנו מתוך שמחה אמיתית של מצווה, מתוך ידיעת המשמעות האדירה של המלאכה, מתוך ההבנה שהעבודה איננה צורך, אלא ערך אדיר, איננה רק חובה, אלא זכות.
אשריכם ישראל, הקמים בחריצות בוקר בוקר, יוצאים לעסוק ביישובו של עולם, נושאים ונותנים באמונה, ומשרים בארצנו את השכינה.