חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

דרך ארץ – דבר תורה לפרשת ויצא

יש ערכים רבים, אידאלים רבים, השאלה הגדולה הזקוקה להכרעה היא איננה מהם הערכים, אלא מהו הדירוג הפנימי ביניהם, איזה ערך הוא חשוב מאד ואיזה ערך הוא בדרגת חשיבות פחותה. דבר זה קשה ומורכב, אבל יש לו משמעות אדירה בכל הנוגע לחלוקת הזמן, המאמצים והמשאבים.

כולם מודים שלימוד תורה, תפילה, כשרות, שמירת שבת, שרות צבאי, יישוב הארץ, משפט, כלכלה ועוד רבים הם ערכים קדושים, השאלה הגדולה היא מהו הדירוג הפנימי ביניהם, בכלל ובדור הזה בפרט, יש דירוג לכללי-ציבורי, ויש דירוג פרטי-אישי. אלו הם השאלות הגדולות והמורכבות, אותם אנו מנסים לדלות מלימוד התורה, לימוד פרשיות השבוע, למוד התנ"ך ולימוד דברי חז"ל.

פעמים רבות יש תחושה מעיקה שכל מיני רבנים שמתבטאים בעניינים אלו לא למדו את התורה, לא קראו את פשטי הפסוקים, לא ראו כמה מקום ונפח תופס כל דבר ועניין בתורה.

ואתן דוגמא אחת מיני רבות המופיעה בפרשיות האחרונות ובולטת גם בפרשתנו, פרשת ויצא.

בפרשתנו אנו רואים שיעקב אבינו מגיע לחרן והדברים הראשונים שהוא אומר בפוגשו את אנשי המקום, אחרי שהוא מברר מאין הם והאם הם מכירים את לבן בן נחור, הינם דברי תוכחה וביקורת על חוסר החריצות ואי ההשקעה בעבודה של הרועים. "ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, השקו הצאן ולכו רעו".

הרועים מנגד משיבים ומתרצים את עצמם. אלא שכפי הנראה יעקב אינו מקבל את התירוצים וכאשר הוא רואה את רחל ואת הצאן, כפי שמדגישה התורה "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל… ואת צאן לבן אחי אמו", הוא חש אחריות לסייע ולעזור, הוא גולל לבדו את האבן מעל פי הבאר ומשקה את הצאן. דבר מופלא הוא שפעולה זו קודמת לנשיקה שמעניק יעקב לרחל.

ניתן לומר שיעקב מרגיש שעוד לפני ההתקשרות הרגשית, הרוחנית, יש צורך באחריות ואכפתיות, יש צורך בדרך ארץ הקודמת לתורה והקודמת לבניין המשפחה והזוגיות. וכפי שפוסק הרמב"ם (ע"פ הגמ') שדרך בעלי החוכמה קודם לעסוק במלאכה, לבנות בית, ורק אחרי שני אלו גם לשאת אישה.

גם לאחר מכן, לפני שיעקב מבקש לשאת את רחל הוא עובד במשך חודש ימים. התורה לא מציינת שלבן ביקש מיעקב לעבוד, וכפי הנראה זה היה דבר פשוט וברור ליעקב שהוא יסייע ויעבוד ככל יכולתו.

לאחר מכן ממשיך יעקב לעבוד במשך 21 שנה. בדבריו ללבן אנו מוצאים את מסירות הנפש המופלאה שהייתה לו על עבודתו זו. "זה עשרים שנה אנכי עימך, רחליך ועזיך לא שיכלו ואילי צאנך לא אכלתי. טרפה לא הבאתי אליך, אנכי אחטנה מידי תבקשנה, גנובתי יום וגנובתי לילה. הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני". כלומר, יעקב מספר על התמדה ומסירות, על אחריות ונאמנות, על כך ששום קושי לא עצר אותו מלמלא את תפקידו נאמנה.

שיא השיאים בהקשר זה מופיע בדבריו של יעקב לרחל ולאה, "ואתנה ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן". יעקב, איש האמת ויושר, אומר שהוא עבד בכל כוחו, שהוא נתן את כל מה שיש לו כדי לעבוד את לבן.

יש בכך מוסר גדול, שגם אם בעל הבית הוא רמאי ושקרן, נצלן ונוכל, וכל עושרו הגיע בזכות העובד המסור, עדיין אין לעובד סיבה להתרשל. ניתן ללמוד מכאן על ערכה הגדול של העבודה. בית ישראל לדורותיו נבנה מתוך תקופת העבודה הגדולה של יעקב אבינו.

באבות דרבי נתן (יא) אנו מוצאים דברים חריפים מאד בערך המלאכה:

"יהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה שונא את המלאכה. שכשם שהתורה ניתנה בברית כך המלאכה ניתנה בברית, שנאמר: "ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת… ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש".

הדברים מבהילים, כל התורה בברית והמלאכה בברית, ויש השוואה כשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה.

וממשיך שם:

'רבי דוסתאי אומר: מניין שאם לא עשה מלאכה כל ששה, שיעשה כל שבעה? הרי שישב כל ימות השבת ולא עשה מלאכה, ולערב שבת אין לו מה שיאכל, הלך ונפל בין הגייסות, ותפשוהו ואחזו אותו בקולר ועשו בו מלאכה בשבת, כל זאת שלא עשה כל ששה. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה, שנאמר: (בראשית ב) "ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשמרה", והדר "מכל עץ הגן אכול תאכל". רבי טרפון אומר: אף הקדוש ברוך הוא לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר: (שמות כה) "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". רבי יהודה בן בתירא אומר: מי שאין לו מלאכה לעשות, מה יעשה? אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה, ילך ויתעסק בה, שנאמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך". ומה תלמוד לומר 'ועשית כל מלאכתך'? להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות, ילך ויתעסק בהן. ר' טרפון אומר: אין אדם מת אלא מתוך הבטלה, (שנאמר: (בראשית מט) "ויגוע ויאסף אל עמיו".

והדברים מדברים בעד עצמם. כל מי שיקרא את פרשיות השבוע יראה שעיקר עבודתם של אבותינו ליישב את העולם בכלל והארץ בפרט.

מי ייתן ונזכה ללכת כל בוקר לעבודתנו מתוך שמחה אמיתית של מצווה, מתוך ידיעת המשמעות האדירה של המלאכה, מתוך ההבנה שהעבודה איננה צורך, אלא ערך אדיר, איננה רק חובה, אלא זכות.

אשריכם ישראל, הקמים בחריצות בוקר בוקר, יוצאים לעסוק ביישובו של עולם, נושאים ונותנים באמונה, ומשרים בארצנו את השכינה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן