שאלה גדולה שרבים דנים בה היא מה התחדש במתן התורה, הרי חז"ל מעידים שהאבות קיימו את התורה כולה (ואפילו חלק מתקנות חז"ל) עוד בטרם נתנה התורה? (ומשמע שאי אפשר לומר שהחידוש הוא בתוספת הידע שהופיע באותו המעמד). ועוד, שחז"ל מעידים שהתורה קדמה לעולם תתקע"ד דורות, ולכן יש לשאול מה בדיוק קרה במעמד הר סיני?
לשאלה גדולה זו ניתנו תשובות רבות, ואני אביא אחת מהם ששמעתי בשמו של הרב שמואל אליהו
עם ישראל נוצר בפסח, ביציאת מצרים, אלא שעדיין היה חלקים חלקים, ולא התגבש לכדי יצירה אחת, כעין העפר שקדם ליצירת האדם הראשון. והחל מיצירתו הלך עם ישראל ובנה את גופו עד אשר בא' בסיוון הגיע לאחדות, כעין השלב ביצירת האדם הראשון בו הקב"ה לוקח את העפר, החלקים המפורדים, מגבל אותם במים ויוצר דמות מאוחדת.
אולם, אחר שנוצר הגוף השלם והמאוחד צריך לזרוק בו נשמה, כפי שהקב"ה נפח נשמת חיים באפו של האדם הראשון. ונפיחת נשמת החיים בעם ישראל היא מתן תורה. במתן תורה עם ישראל מקבל חיים, עם ישראל מקבל נשמת חיים.
כלומר, אחדות ישראל מאפשרת לקבל את נשמת ישראל, שהיא התורה שמאחדת בין הקב"ה לעם ישראל. וכפי שחז"ל דורשים לגבי נתינת הנשמה לאדם הראשון, שכוונת הפסוק "ויפח באפיו נשמת חיים" הינו 'כנשיקה' ומאן דנפח מדיליה נפח [=נשמת החיים שהכניס ממנו הביא], דהיינו, אדם שנופח בחברו לוקח חיות ואויר מעצמותו ונותנו בתוך חברו, וממילא הדבר יוצר אחדות מופלאה. אלא שבשונה מאדם המנשים את חברו, שרצונו הוא שחברו ינשום מעצמו, הקב"ה מחייה, באופן קבוע ותמידי, את עם ישראל ובכל רגע ורגע נופח בנו נשמת חיים. ולכן גם אנו מברכים בברכת התורה "נותן התורה" בלשון הווה, שבכל יום ויום ובכל רגע ורגע הקב"ה נותן תורה, ואנו מצווים לחוש את נתינת התורה הזו, וכפי שאמרו חז"ל "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים".
ע"פ זה מבאר ה'בני יששכר' ש"ביום הזה (א' בסיוון) מתחיל שליטת מזל תאומים, על כן ביום הזה דייקא [=דווקא] נעשו עם הקודש באחדות עם קונם כביכול כתאומים, וכן בינם לבין עצמם, 'ויחן שם ישראל' לשון יחיד, כאיש אחד חברים".
וניתן לבאר באופן זה את דברי דוד המלך בתהילים מזמור קל"ג "שיר המעלות לדוד, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"- כלומר, המזמור בא לדבר על גודל מעלת האחדות. "כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן, זקן אהרן שיורד על פי מדותיו".
אחדותם של ישראל התבטאה באחדות המופלאה שבין משה ואהרון, שבשמחה עצומה משח משה את אהרון להיות כהן גדול, וזה כפי מדותיו של אהרון שמעיד עליו הקב"ה שכאשר ראה שמשה, אחיו הצעיר, קיבל את ההנהגה, שמח בכל ליבו, "וראך ושמח בליבו".
והם האחים שיושבים יחד (ובזה מתקנים את כל יחסי האחים העכורים של ספר בראשית: קין והבל, אברהם ולוט, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו), ובזכות ישיבתם המשותפת זוכים לקבל תורה, כפי שממשיך הפסוק (תהילים שם) "כטל חרמון (שמפורש בזוהר שהוא אילנא דחיי- עץ החיים) שיורד על הררי ציון (שמתגלה מאוחר יותר בהר ציון, אבל מקורו מכאן), כי שם (בהר סיני) ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם".
ולכן חז"ל מעידים שמכל דיבור ודיבור שאמר הקב"ה לישראל בסיני יתמלא העולם כולו בבשמים, שכידוע הריח הטוב הוא הדבק תמיד בחיים וזאת לעומת הריח הרע שמופיע בכל מקום בו יש ניתוק מן החיים.
ומכל דברנו נבין מה גדול ונורא חג מתן תורה העומד לפנינו, שהוא חג החיים ובו קיבלו ישראל חיים, ולכן כותב האר"י הקדוש (שער הכוונות עמוד רב) "ודע כי כל מי שלא ישן בלילה הזאת כלל, אפילו רגע אחד, ויהיה עוסק בתורה כל הלילה, מובטח לו שישלים שנתו, ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא. וכמו שכתב רשב"י בהקדמת בראשית, וזה לשונו "דיפוק ההוא שתא בשלם וכו" [= שיוציא אותה שנה בשלום] ע.כ, ולא עוד אלא שהוראת חיי האדם בשנה ההיא (כוונתו היא על החיים הרוחניים של האדם, שהרי על דברי התורה נאמר 'כי הם חיינו ואורך ימינו') תלויה בעניין הזה, כי אם לא ישן כלל, ודאי שלא ימות בשנה ההיא… ולכן פשט המנה הזה בישראל לעסוק בתורה כל ליל חג השבועות".
יהי רצון שנזכה להתמלא מהחיים האמיתיים, וכפי שכותב מרן הרב זצ"ל "תורת חיים חמדתנו, מפי עליון ניתנה, נצח היא נחלתנו ממדבר מתנה".