בכל פעם שאנו באים לקריאת התורה בציבור, אנו אומרים את הפסוק: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". וננסה היום לעמוד על משמעותו של הפסוק ולראות מדוע דווקא הוא נבחר להיות הקדמה להופעת התורה בציבור?
"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם" – החיבור שלנו לקב"ה איננו חיבור חיצוני אלא דבקות. התורה יוצרת ניגוד בין הנמשכים אחר החטא, התאווה והיצר לבין הדבקים בה'- "עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור, כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלוקיך מקרבך, ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".
כדי לבאר את הדבר מעמידים חז"ל, את ההליכה אחרי היצרים לעומת ההליכה אחרי ה' זה מול זה: "הנצמדים לבעל פעור' – 'כצמיד פתיל', 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם' – כשתי תמרות הדבוקות זו בזו. במתניתא תנא: "הנצמדים לבעל פעור" – כצמיד ע"י אשה, 'ואתם הדבקים בה' אלהיכם' – דבוקים ממש"
צמיד הוא לא חלק מגוף האישה, אלא קישוט חיצוני, שלעיתים לוחץ ולעיתים קשה מאוד להורידו, אך מכל מקום הוא איננו חלק ממרקם החיים של האישה – וכך גם הקשר בין האדם הישראלי לחטא ולתאווה. לעומת זאת, אך הקשר עם הקב"ה הוא קשר של חיים, כשתי תמרות, היונקות את חייהם מהעץ, – דבקות ממש, כדבקות האיש והאשה: " על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". האיש והאשה ושהגיעו משורש אחד, ומחוברים בקשר של חיים ויוצרים חיים משותפים, כדברי רש"י: "הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד". זו הדבקות שלנו בה', הבוראינו ומחיינו בכל רגע ורגע.
והדבקים בה' – הם חיים. הדבקות בה' היא הנותנת משמעות וערך לחיינו, היא מגמת חיינו, והיא האושר הגדול, כדברי הרב קוק: "סגולתה של כנסת ישראל, שהיא מסתכלת על ההוויה כולה באספקלריה המאירה של קודש; בכל עוז חייה היא מכירה שהחיים שווים הם את ערכם רק באותה מידה שהם אלוקיים, וחיים שאינם אלוקיים אינם חיים כלל. והידיעה הזאת, המונחת בעומק תכונת נשמתה, מטבעת עליה את ערכה המיוחד לה, המוטבע על כל יחיד ויחידה מיחידיה. כי אורו וישעו של היחיד תלויים הם במידת ידיעתו את התעמקותו והתבלטותו של החותם הכללי הזה, של הכרת ערך החיים רק באלוקיותם בתוך עומק נשמתו. "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".
יתר על כן, ככל שאנו דבקים בה' אנו חיים יותר. השייכות והדבקות במקור החיים – 'כי עמך מקור חיים באורך נראה אור'- היא המחייה אותנו. הדבק בה' איננו קמל ויבש, אלא מלא חיוניות ושמחה, רעננות ועוצמה פנימית. זוהי הצורה הבריאה של הדבקות בה' – ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים!
אבל לא בכך מסתיים הפסוק, אלא הוא ממשיך: "חיים כולכם היום". החיים אינם רק לעולם הבא, כדברי הכתב והקבלה, על הפסוק 'ובחרת בחיים': "חיי הגוף לבד, במלאת מבוקשיו הגשמיים שלא כתורה וכמצוה, הם חיים שאחריהם מיתה נפשית. אמנם חיי הגוף על פי התורה והמצוה, הם חיים שאחריהם חיי הנפש הנצחיים, ועל זה אמר "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך", ירצה לומר: איעצך לך ולזרעך לבחור בחיי עולם הזה באופן כזה, שיסובב ממנו החיים העתידים, והוא חיי העולם הבא". אלא החיים הם היום, בעולם הזה! כאן ועכשיו מקבלים חיינו משמעות וערך אדיר.
מי שיתבונן אכן יראה שהדבקים בה' חיים יותר – יותר שנים, יותר בשמחה ומביאים יותר חיים לעולם.
בין המילה 'חיים' למילה 'היום', אותן בארנו, ישנה המילה 'כולכם' – "חיים כולכם היום", אשר ניתנו לה שני פירושים: האחד שהחזון האדיר של הדבקות והחיים שייך לכל אחד, לגדולים וקטנים, לאנשים ונשים, כל הדבק בה' דבק בחיים, וכל יהודי יכול וחייב להגיע לדבקות בה'. השני, שהחזון המופלא הזה שייך לא רק לאדם הפרטי, אלא לאומה כולה. אנו עם הדבק בה', עם שחי שאור ה'.
מקווה שדברי אלו יפתחו פתחים להבין מדוע נבחר פסוק זה, להאמר לפני קריאת התורה. יהי רצון שנהיה כולנו דבקים בה', וממילא חיים, בעומק ועוצמה, היום!
