רבות ניתן ללמוד מסדר פרשיות השבוע לחיינו. השבת, אחרי שלוש פרשיות כלליות, אנו מגיעים לפרשת ראה שעוסקת בפרטי חיים. וכך צריכים להיות בנויים חיינו: אידאלים כלליים, שמובעים בהמון פרטי חיים, בהמון גוונים וצבעים, בהמון מצבים וסטואציות – בכל דרכיך דעהו!
כשאנו מתבוננים בפרטי החיים שבפרשתנו, אנו מוצאים שאחד העניינים שחוזר פעמים רבות הינו עניין הנתינה והחסד:
- כשהתורה מתארת מה עושים ב'מקום אשר יבחר ה", במקום המרכזי, אליו מתקבצים כל ישראל היא כותבת: "…והבאתם שמה את עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם, ונדריכם ונידבותכם ובכורות בקרכם וצאנכם…שמה תביאו את כל אשר אנוכי מצווה אתכם…ושמחתם לפני ה' אלוקיכם אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה איתכם". כלומר הדבר המרכזי שנעשה במקום אשר יבחר ה', הוא להעניק ולתת, לשמוח ושמח.
- התורה חוזרת ומזהירה: "הישמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך!". כלומר, היזהר לא להפסיק לתת והעניק, ללוי.
- "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה".
- התורה מצווה על מעשר שני ומעשר עני – שבהם מודגש: "והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה עמך…ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה".
- התורה מצווה על שמיטת כספים: "…ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך, אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה' בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה…כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' נותן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון, כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו, השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך, כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך…".
- התורה מצווה גם על הענקת העבד:"כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך, וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלוקיך תתן לו".
הכלל הגדול העולה ממכלול הדברים הוא החשיבות העליונה לתת ולהעניק מהשפע האלוקי. התורה מבטיחה 'לא יחדל אביון מקרב הארץ', שכן חברה ללא אביונים, חברה ללא נזקקים ועניים, היא חברה ללא איכפתיות וללא לב, ללא רחמים וללא חמלה, היא חברה קרה ואטומה. בכל חברה שבה השוו את המעמד הכלכלי צמח דור ערל לב, דור אטום, דור ללא אמפטיה ואיכפתיות.
זוהי ברכה גדולה לחברה שאפשר לתת ולהעניק, לעזור ולסייע. ובגלל האכפתיות והנתינה, הלבביות והענקה זוכים לברכה גדולה, כפי שמבואר בפסוקים.
צריך ללמוד לתת מכל הלב, לראות את הכאב והמחסור, את הצער והצורך – ולתת: לתת כסף ובגדים, מזון ומגורים, ולא פחות מכך לתת חיוך ויחס.
זמן החופש הגדול הוא הזמן המתאים לחנך לנתינה והענקה,לאיכפתיות ואמפטיה, בכל המעגלים: "…אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם והלוי…".
שבת שלום!