חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת ויקהל פקודי – פרשת החודש

שכינה במעשה ידיהם

התורה מדגישה מאוד את מעלתו של בצלאל. ומפשט הפסוקים נראה שהתורה רוצה שנתבונן במעלתו הגדולה של בצלאל, כפי שכתוב "ראה קראתי בשם בצלאל", "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל…"

והתורה מאריכה מאוד בשבחיו של בצלאל, כפי שלא מצאנו בכל התורה כולה שבח גדול כזה כלפי אדם יחיד. ויש להתבונן מדוע התורה מדגישה כ"כ את עניינו של בצלאל וקוראת להתבונן במעלתו?

הגמרא (ברכות נה.) מספרת על דיון מופלא בין בצלאל למשה: "…בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו, משה מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן? כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים. אמר לו שמא בצל אל היית וידעת?"

והדבר מעורר התפעלות, מהיכן שאב בצלאל את העוז והעוצמה לחלוק על נבואת משה. ומאידך, שאלתו הפשוטה של בצלאל מעוררת תמיהה, האם לא עלתה בלב משה השאלה 'ארון וכלים שאעשה להיכן אכניסם?'. ועל כורחנו לבאר שמשה במידתו אחז ובצלאל במידתו אחז.

מידתו של משה היא 'תמונת ה' יביט', "פנים אל פנים אדבר בו", הוא הרואה באספקלריה מאירה. אין מידתו ה'צל' אלא מידתו "באור פניך יהלכון". ואילו מידתו של בצלאל היא הצל. ומה ההבדל ביניהם? האור הוא ההופעה הישירה של הגוף המאיר, ואילו הצל הוא תוצאה של האור שנחסם ע"י חציצה וממילא נוצר הצל, שהאור מקיף את האזור המוצל.

מידתו של משה היא לקבל את דבר ה', ושכינה מדברת מתוך גרונו. משה לא מתבונן על הארץ, על הציבור, על ההופעה המעשית של התורה בעולם, אלא הוא מקבל את דבר ה', כשלדבר זה ביטויים רבים, החל מפרישותו מאישתו, עובר לאי הכנסתו את עם ישראל לארץ ועד לגמגומו של משה שמוסבר על פי המהר"ל כחוסר יכולת להוריד את הדברים לעולם. וכל זה כמובן למעלתו של משה, לגדלותו ולקישורו לקב"ה.

ואילו מידתו של בצלאל הפוכה. כל עניינו ומגמתו להוריד את החוכמה האלוקית לארץ, לבנות לה כלים בכדי שנוכל להכיל אותה, ולכן בצלאל מצטיין בעשייה גשמית, עשייה גשמית עליונה שמצליחה להוריד את הדברים הכי עליונים לתוך כלי זהב, כסף ועץ. ולכן גם מציינת התורה באופן מיוחד את יכולתו של בצלאל להורות, "ולהורות נתן בליבו" (לה,לד). כלומר, בצלאל יודע ללמד את התורה, שזוהי הדרך הגדולה ביותר להוריד את התורה לעולם, לחיים.

ועל פי זה ברור שמשה אומר "ארון וכלים ומשכן" כי בעולם הרוחני, עולם האידאות, צריך להתחיל מהדבר החשוב ביותר, המשמעותי ביותר- הארון, ולאחריו הכלים ורק בסוף המשכן. אולם בצלאל, שמבין שצריך שהדברים יקלטו ולא שייך שהארון יופיע לפני שיהיה משכן שיכיל אותו. שואל בצלאל את משה 'האם לא שמעת אחרת?', והדבר המדהים שמגלה לנו הגמרא הוא שהציווי האלוקי אכן היה כדברי בצלאל, כי התורה מתאימה למנהגו של עולם, התורה היא תורת חיים שנועדה להדריך את המציאות והעולם.

ומשה מתפעל מהדבר מאוד, כי ההבנה שמנהגו של עולם מחייב ולא סותר את הדברים הכי עליונים של השראת שכינה היא הבנה שיכולה להיות רק לנמצא בצל – אל, שיודע להוריד את הדברים לעולם ולראות ולהראות את ההופעה האלוקית במציאות ובחיים ולא בהתנתקות מהם.

הדברים אמורים לכולם. החיבור שצריך להיעשות בין האידיאלים העליונים לבין ההורדה שלהם למציאות הוא הכרחי. האיחוד של אנשי התורה יחד עם אנשי המעשה- רק הוא יכול לגרום להשראת השכינה ובניין המשכן. ולכן מדגישה התורה 'ראו' את גדולתו של בצלאל, כי גדולתו של איש התורה ניכרת, אך את גדולתו וחשיבותו של איש המעשה צריך התבוננות כדי לראות.

ונסיים בכך שהקב"ה אומר למשה, בסופו של התהליך, 'גם אתה צריך להשתמש בידיים', לא תשרה שכינה עד שתעשה מעשה ממשי וריאלי להבאתה לעולם, כדברי המדרש "אמר משה, רבש"ע, איני יודע להעמידו, אמר ליה, עסוק בידך…", וכפי שברך משה את כל העוסקים במלאכת המשכן, "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם".

יהי רצון שנמשיך לפעול יחד, אנשי התורה עם אנשי המעשה, להשראת שכינה בארץ.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן