ברית מילה לזרע ישראל – קירוב רחוקים או טשטוש הגבולות?
ז׳ בכסלו תשפ״ו
הטור השבועי של הרב מלמד
ביאורי הרב זאב לכתבי הראי"ה
מבט הסטוריוסופי על תולדות ישראל
הישארו מעודכנים כל זמן, התחברו לקבוצת הוואצפ שלנו או קבלו עדכונים במייל!
13/07/2026 – 19/07/2026 @ כל היום – פרטים בהמשך
18/12/2025 @ כל היום – מקבלים את התורה יחד.בוגרים וידידים אהובים שלום,שמחים ונרגשים להזמינכם להצטרף אלינו למפגש החגיגי לרגל שנת בר המצווה של בינכם. האירוע יתקיים אי"ה ביום חמישי, כ"ח בכסלו תשפ"ו – נר חמישי של חנוכה (18.12.25) בבית המדרש של הישיבה.9:15 – פתיחה וכיבוד קל.13:30 – סיום משוערבתוכנית: מפגש עם הרב אליעזר מלמד, לימוד בחברותות – אבות, אמהות ובנים, סדנא […]
הצטרפו לאחת מקבוצות הוואצאפ שלנו ותהנו מתוכן רציף ומעשיר.
בקבוצה תוכלו לקבל את הטור 'רביבים' של הרב אליעזר מלמד מדי שבוע. הקבוצה שקטה.
לימוד יומי בן כ-20 דקות להאזנה, הכולל הקראת העלייה של אותו יום בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת התורה!
לימוד יומי בן כ-10 דק, להאזנה, הכולל את הקראת הפרק בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת הנביאים והכתובים!
לימוד הדף היומי, בן כ-25 דק' להאזנה וקריאה הכולל הסבר קצר ובהיר של סוגיית הדף שלא ישאיר אותך מאחור!
האזינו לשיעור בן כ-20 דקות, בליווי הסבר בהיר ומרתק ובצירוף תמונות להבנת הסוגיה!
לימוד יומי בן כ-10 דק', לצפייה, האזנה וקריאה של שתי הלכות מתוך פניני הלכה, לידיעת ההלכה למעשה והקפת הנושאים הרלוונטיים לחיים!
שאלות ששלחתם
ספק. הטוב ביותר ללכת לדין תורה כדי שהדיינים ישמעו היטב את פרטי המקרה והאם באמת לא ניתן לאמוד בדעת בעל הספר שלא התכוון לתיתו במתנה, שהרי כל אדם יודע שאם הוא כותב ספר תורה ונותן אותו לבית הכנסת במתנה, הוא מאבד את המצווה של כתיבת ספר תורה, ולכן ההוראה היא לתת אותו בהשאלה.
עיין למשל כאן
https://www.psakim.org/Psakim/File/907?highlight=
2025-12-09 21:26:17
יכולה בהחלט. אפשר גם לברך עם אמירת 'השם' במקום שם השם לאחר שתסבירי לילדים שרק בהדלקה בבית אומרים את שם השם.
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
2025-12-09 21:18:41
כן
פניני הלכה ליקוטים א פרק יג (אפשר לקרוא מספרי פניני הלכה דרך האתר)
ברוב מוחלט של הבגדים שקונים כיום אין חשש שעטנז, מפני שהם עשויים מחומרים סינטטיים או מכותנה. לפיכך, כל אימת שכתוב על הבגד שעיקרו מחומרים סינטטיים או מכותנה או משאר חומרים שאינם צמר או פשתן, אין לחשוש שמא יש בהם שעטנז. אמנם במקרים נדירים יתכן שיחברו לבגדים קישוט מצמר או פשתים, או יתפרו את הבגד בחוטי פשתן, ובמקרים נדירים ביותר יצא שיהיו מחוברים לבגד גם חוטים מפשתן וגם קישוט מצמר. אולם כיוון שמדובר בחשש רחוק מאוד, אין לחשוש לו. מה עוד שלדעת רוב הפוסקים, כל זמן שאין חיבור בין הצמר והפשתן, אין איסור (לעיל ו). לפיכך יש לקרוא את התווית שעל הבגד, ואם אין כתוב שהוא מצמר או פשתן, אין לחשוש לשעטנז.
גם בבגדי צמר או בבגדי פשתן די בכך שהקונה יסתכל על תווית הבגד, אם כתוב שהוא עשוי מצמר (Wool) או מפשתן (Linen) עם מינים נוספים בלא עירוב של צמר ופשתן, אין צורך לבודקו. אמנם לפעמים התווית אינה מדויקת, או מפני שאם יש בו פשתן או צמר בכמות של אחוז או שניים אין חובה לציינו, או מפני שלעיתים רחוקות טועים ומדביקים על הבגד תווית של בגד אחר. אולם למעשה, כל עוד לא כתוב על התווית שיש בבגד צמר ופשתן, הסיכוי שיהיה בו שעטנז הוא נמוך בהרבה מ'מיעוט המצוי', ולכן אין צורך לבודקו. גם בחליפות ובמעילים רגילים מצמר, הסיכוי שיערבו פשתן רחוק עד שאין צריך לחשוש לו.
החשש משעטנז יכול להיות בחליפות ובמעילים יוקרתיים מצמר, שמחירם גבוה מאוד, שלעיתים רחוקות תופרים אותם בתפירת יד בחוטי פשתן. ולעיתים מחזקים את הצווארון וסביבות הכפתורים בבדים חזקים מפשתן, ולעיתים מכניסים בכתפיים ובחזית בטנה מבד פשתן. לפיכך, הקונה חליפה או מעיל יקרים מאוד מצמר, הואיל וב'מיעוט המצוי' שלהם מערבים פשתן, חובה עליו לבודקם. וכן ראוי שהקונה חליפה מפשתן יבדוק אותה, הואיל ויש חשש מסוים שהניחו בצווארון שלה צמר.
מקום הבדיקה במעבדה לבדיקת שעטנז, שבה נעזרים במיקרוסקופ, שעל ידו ניתן לראות את הסיבים שמהם החוט עשוי, וכיוון שלכל חוט צורה משלו, המכיר את צורת החוטים יכול להבחין בין צמר לפשתים, וביניהם לחוטים מסוגים נוספים. ככלל, עמדתם של הבודקים במעבדות נוטה לחשוש לשיטות היחידים המחמירים, הן בדיני השעטנז והן בחובת הבדיקה.
כל מה שלמדנו עד כה נוגע לקונים, אולם על בעלי חנויות הבגדים מוטלת אחריות גדולה יותר, ועליהם להיזהר מכל ספק, כדי שלא יכשילו את הרבים באיסור שעטנז. וכל אימת שהם מקבלים בגדים של צמר או פשתן שלפי היכרותם יש לגביהם חשש מסוים, אף שהוא פחות מ'מיעוט המצוי', יתנו מדגם מהבגדים לבדיקה, ואם המדגם יצא נקי, אינם צריכים לבדוק את שאר הבגדים שמאותה סדרה. וכאשר לפי ניסיונם אין בהם חשש, אין צורך ליתנם לבדיקה. ומאידך, כאשר החשש גדול, כגון בחליפות ובמעילים יקרים, יתנו את כולם לבדיקה.
ראוי לקונים להעדיף לקנות בגדי צמר או פשתים אצל מוכרים יראי שמיים שנזהרים שלא להכשיל את הקונים באיסור שעטנז. אלא שאם קנו בחנות רגילה, חובה עליהם לבדוק רק חליפות ומעילי צמר יקרים במיוחד וחליפות פשתן.[1]
[1]. במשנה כלאים ט, ז, מובאים סוגים של בגדים שקונים מגויים וצריך לבודקם, כי לעיתים הגויים מערבים בהם שעטנז, ובגדים שאין בהם חשש כזה, כי החוט שבו תופרים את הצמר הוא מקנבוס ולא מפשתן. הוסיף הירושלמי, שמעת שהפשתן נעשה מצוי בכל מקום, יש לבדוק את כל בגדי הצמר. וכן נפסק בשו"ע שב, ב, שהקונה בגד צמר מגוי צריך לבודקו שמא תפרו אותו בחוטי פשתן, והוסיף שבמקומות שבהם הפשתן יקר מקנבוס, אין צריך לבדוק, כי מן הסתם תפר בקנבוס. בדורות האחרונים תעשיית הבגדים השתכללה והתגוונה לאין שיעור, והמסחר הסתעף בין כל המדינות והיבשות, עד שכבר לא ניתן לקבוע כללים מוגדרים עבור הבגדים השונים. ולכן הורו פוסקי זמננו לבחון כל סוג של בגד לפי כללי רוב ומיעוט (ראו אג"מ יו"ד א, סו"ס עב; השעטנז להלכה ז, ב-ג). שאם החשש הוא של 'מיעוט המצוי' חובה לבדוק מדרבנן, ורק בשעת הדחק כשאין שום אפשרות לבדוק – אפשר להקל. ואם החשש הוא של פחות מ'מיעוט המצוי', מותר ואין חובה לבדוק. בפנה"ל כשרות כג, ה, 6, מבואר שיש אומרים שמיעוט המצוי הוא בין כ-25%-ל49%, ופחות מזה מיעוט שאינו מצוי (ריב"ש). ויש אומרים שרק פחות מעשרה אחוז נחשב מיעוט שאינו מצוי (משכנות יעקב), וכן נוהגים להורות. נראה שלחשבון האחוזים אין לכלול את כלל הבגדים, אלא כל סוג בנפרד, מעילי צמר לחוד ומעילים מבדים אחרים לחוד, חליפות צמר רגילות לחוד וחליפות צמר יוקרתיות לחוד וחליפות מבדים אחרים לחוד, וכן סוודרים מצמר לחוד וכל כיוצא בזה.
אמנם נראה שעל בעלי חנויות יש חובה גדולה יותר, וכמה טעמים לכך: א) הואיל ומדובר בהכשלת הרבים, יש להיזהר יותר, וכפי שלמדנו לגבי מקווה, שהואיל והוא נועד לרבים, מחמירים ככל השיטות (עי' יביע אומר ו, יו"ד טו). ב) כיוון שהדבר בידם, שהם מבינים יותר אימתי יש חשש, וקל להם לברר אצל היצרן ממה עשוי הבגד, ויש ביכולתם לבדוק מדגם, חובת הבדיקה עליהם גדולה יותר. שכן יסוד ההיתר שלא לבדוק פחות ממיעוט המצוי, מפני הטורח שבדבר (עי' פנה"ל כשרות כ, ד; לח, ט, 8). ג) הטורח נמדד יחסית לדבר שבו עוסקים, שאין להטריח שוחט לבדוק במשך כמה שעות בהמה אחת, אבל אם כמה שעות יועילו לבהמות רבות, חובה היתה עליו לבודקם גם מחששות רחוקים, וכן לגבי שעטנז.
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
2025-12-09 09:23:13
אני מבין שאת מתכוונת שאת מתפללת תוך כדי נהיגה שלך ולא רק יושבת ליד הנהג. אם את מצליחה באמת להיות מרוכזת, אז אפשר לומר הכל חוץ מתפילת שמונה עשרה, שכדי לומר אתה אותה, אם את הנהגת, את צריכה לעצור. אבל אם אינך יכולה גם לנהוג כראוי בריכוז הנצרך לנהיגה וגם להתפלל בריכוז, אז תסתפקי בברכות השחר בנהיגה. לגבי תפילת שמונה עשרה – אם אין לך חמש דקות בכל משך זמן התפילה, לא שחרית ולא מנחה, אזי אם יש לך ילדים קטנים, את יכולה לנהוג כרוב הנשים שיש להן ילדים קטנים, שמסתפקות בשנים אלו רק בברכות השחר.
דברים אלו מבוארים בפניני הלכה תפילת נשים.
אביא לך את סיכום הדברים למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
תפילה בישיבה
כה. הנמצא בנסיעה ולא יוכל להתפלל לאחר נסיעתו, או שלא יוכל לכוון כראוי בתפילה לאחר נסיעתו, ואם יעצור כדי להתפלל שמונה עשרה בעמידה, יהיה טרוד לסיים מהר כדי להגיע למחוז חפצו ולא יוכל לכוון כראוי – יתפלל בישיבה. אבל לנהג אסור להתפלל, מפני שלא יוכל לכוון כראוי.
כו. המתפלל בישיבה יצמיד את רגליו, וישתדל להפנות את פניו לכיוון ירושלים, ויכרע כפי יכולתו בארבעת הכריעות שבתפילה. ואם הוא נמצא באוטובוס או ברכבת יקום כדי לכרוע, ואם יוכל, בסיום תפילתו יפסע לאחריו ג' פסיעות.
כז. ההיתר להתפלל בישיבה וביחידות הוא רק בדרך ארעי, בעת נסיעה מיוחדת, או באונס גמור. אבל אישה שרק בעת נסיעתה לעבודה יכולה להתפנות כדי להתפלל, יכולה לבחור האם להסתפק בברכות השחר והתורה, או גם להתפלל שמונה עשרה באופן קבוע בישיבה.
החובה והרשות בתפילת נשים
נשים חייבות במצוות התפילה למרות שהיא מצווה שהזמן גרמא, משום שכל יהודי צריך לפנות אל ה' בתפילה בכל יום ולבקש רחמים על עצמו ועל עם ישראל. אלא שיש הבדל בין תפילת שמונה עשרה וברכות השחר, לבין שאר חלקי התפילה:
א. תפילת שמונה עשרה: טוב שאישה תתפלל כל יום תפילת עמידה של שחרית ומנחה כדעת רוב הפוסקים (ועי' לעיל יח, כב). והרוצה להקל, יכולה להסתפק בתפילה אחת, ועדיף שתהיה זו תפילת שחרית כדי לפתוח את היום בתפילה. ומי שלא הספיקה להתפלל שחרית – תתפלל מנחה, ובדיעבד אם לא הספיקה להתפלל מנחה – תתפלל ערבית. אישה שאינה יכולה למצוא זמן להתפלל בעמידה, ורוצה להקל ולהתפלל בקביעות בישיבה בדרך לעבודתה, רשאית.
בשעת הדחק או אישה שטרודה בטיפול בילדיה ובענייני הבית ואין לה פנאי להתפלל תפילת עמידה, יכולה להסתפק בשנים אלו בברכות השחר וברכות התורה, אותן כל אישה חייבת לומר. הדבר שונה מאישה לאישה, ותלוי במספר הילדים, בגילם ובאופיים, וכן האם היא שולחת אותם למעון, והאם היא עובדת לפרנסת המשפחה. אמנם צריכה כל אישה לשים לב שלאחר שילדיה יגדלו ועול הבית יפחת, או בימים בהם היא פחות טרודה, כגון בשבתות, תתפלל תפילת עמידה.
ב. שאר חלקי התפילה: ראוי שכל אישה תאמר בכל יום את שני הפסוקים הראשונים של קריאת שמע – 'שמע ישראל' ו'ברוך שם', כדי שתקבל על עצמה עול מלכות שמיים (זמן ק"ש מבואר בפרק יא). והרוצה להדר ולומר חלקים נוספים בתפילה, זהו סדר החשיבות: הזכרת יציאת מצרים בפסוק האחרון של פרשת 'ויאמר', ויותר מהודר שתזכיר את יציאת מצרים על ידי אמירת ברכת 'אמת ויציב'; פסוקי דזמרה – ברוך שאמר, אשרי, חמשת מזמורי ההללויות, ישתבח; שלושת פרקי קריאת שמע וברכותיה; פרשת התמיד והקטורת שלפני פסוקי דזמרה; שאר מזמורי פסוקי דזמרה והמזמורים המובאים בסוף התפילה.
ג. במוסדות החינוך, יש מקום לחנך את הנערות לומר את כל סדר התפילה עד אחר תפילת עמידה (בפסוקי דזמרה ניתן להסתפק במובא לעיל), ולאחר שיכירו ויתרגלו לכל התפילה, אם המחנכות יראו שהתפילה הארוכה פוגעת בכוונה, ראוי לאפשר לבנות שרוצות לקצר לומר את עיקר התפילה בלא תוספות.
ד. מוסף והלל: מצד הדין נשים פטורות ממוסף והלל, אך טוב שיתפללו מוסף, ובמיוחד בראש השנה ויום הכיפורים. והאומרת גם הלל תבוא עליה ברכה, ולמנהג הרווח של יוצאות ספרד לא תברך עליו (דיני מוסף והלל הובאו בהלכות זמנים פרק א, יא-טו).
ה. קריאת התורה: נשים פטורות משמיעת קריאת התורה. אמנם אישה שיכולה, טוב שתשמע את הקריאה בשבת.
ו. קריאת שמע שעל המיטה: נשים חייבות לומר לפחות את פרשת 'שמע' וברכת 'המפיל' לפני השינה בלילה (ועי' לעיל פרק כו). וטוב שיכוונו לשם מצוות קריאת שמע של לילה.
2025-12-09 05:55:56
https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9
2025-12-08 18:57:45
