האם הנביאים התנבאו על ידי מלאך

מקורות בחז"ל

ספרי זוטא

בספרי זוטא במדבר יב, ח, מבואר שנבואת משה לא היתה על ידי מלאך, ומשמע שנבואת שאר הנביאים היתה על ידי מלאך:

"פה אל פה אדבר בו – מלמד שלא היתה נבואתו על ידי מלאך. יכול שהיתה אימת שכינה על משה בשעה שהיה מדבר עמו? – 'ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו', מה אוהבו של אדם מדבר ואין אימתו עליו, כך לא היתה אימת שכינה על משה בשעה שהיה מדבר עמו".

מסכת ברכות

במסכת ברכות נה, ב, הגמ' מקשה סתירה בין שני פסוקים שבאחד מהם משמע שהחלומות הם מראות שוא ללא משמעות אמיתית, ובאחד משמע שהנביאים מתנבאים על ידי מראות בחלום, והגמ' מתרצת שחלומות השווא הם על ידי שד, וחלומות האמת על ידי מלאך. ומשמע לכאורה שהנבואות הן על ידי מלאך:

"שמואל כי הוה חזי חלמא בישא אמר: 'וחלמות השוא ידברו'. כי הוה חזי חלמא טבא אמר: וכי 'החלומות השוא ידברו'? והכתיב: 'בחלום אדבר בו'! רבא רמי: כתיב בחלום אדבר בו וכתיב וחלמות השוא ידברו! – לא קשיא, כאן – על ידי מלאך, כאן – על ידי שד".

זוהר

וכן מובא גם בזוהר, רעיא מהימנא פרשת פנחס דף רלד, ב, ומבואר שם שהחלום שעל ידי השד הוא ה'תבן' המוזכר בנבואת ירמיהו שאצל חולמי החלומות מעורב בר ותבן בערבוביה[1]:

"… ובג"ד אוקמוה רבנן מארי מתיבתא 'החלומות שוא ידברו', והכתיב 'בחלום אדבר בו'! לא קשיא: כאן על ידי שד כאן על ידי מלאך. חלום ע"י מלאך – חד משתין בנבואה, חלום על ידי שד – איהו שוא מסטרא דמותא, ואיהו תבן, דהכי אוקמוה: כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים".

דעת הרס"ג והרמב"ם

רבנו בחיי בשם הרס"ג

רבינו בחיי על ויקרא א, א, מביא בשם רב סעדיה גאון שנבואת הנביאים מלבד משה היא באמצעות מלאך:

"וזה לשון הגאון רבינו סעדיה ז"ל: דבר ברור הוא, כי קול הדבור הנשמע לנביא הוא דבר המחודש, ופעולה מפעולות השי"ת. והנה נבואת שאר הנביאים היתה באמצעות מלאך, כי המלאך היה שומע הקול הנפלא והיה מודיעו אל הנביא. ומשה רבינו ע"ה היה ממלא מקומו של מלאך, כי הוא היה שומע קול הדבור הנפלא בעצמו בלא אמצעי. וזהו שכתוב בו: "פנים אל פנים", ואמר: "אשר ידעו ה'", וזאת מעלת משה ויתרונו על שאר הנביאים, ועל זה העיד עליו הכתוב: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" ".

רמב"ם בהלכות יסודי התורה

וכן כתב הרמב"ם יסודי התורה ז, ו:

"כל הדברים שאמרנו הם דרך נבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים, חוץ ממשה רבינו רבן של כל הנביאים. ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים? – שכל הנביאים בחלום או במראה, ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד… כל הנביאים על ידי מלאך, לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה. משה רבינו לא על ידי מלאך, שנאמר: 'פה אל פה אדבר בו', ונאמר: 'ודבר ה' אל משה פנים אל פנים', ונאמר: 'ותמונת ה' יביט', כלומר שאין שם משל, אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל. הוא שהתורה מעידה עליו: 'במראה ולא בחידות', שאינו מתנבא בחידה אלא במראה שרואה הדבר על בוריו".

רמב"ם במורה הנבוכים

וכן כתב הרמב"ם בספר מורה הנבוכים ב, לד, שהמלאך שאמר ה' שישלח לפני ישראל לא יצווה את ישראל ישירות, אלא יצווה את הנביא, והנביא יצווה את ישראל מה שאמר לו המלאך. וסיים דבריו באמירה שכל הנביאים התנבאו על ידי מלאך מלבד משה:

"זה הכתוב אשר בא בתורה, והוא אמרו: 'הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו", ענינו הוא מה שהתבאר במשנה תורה, שהשם אמר למשה במעמד הר סיני: 'נביא אקים להם מקרב אחיהם וגו", והראיה על זה אמרו בזה המלאך: 'השמר מפניו ושמע בקולו וגו", ואין ספק שזאת הצואה אמנם היא להמון בני אדם, והמון בני האדם לא יראה להם המלאך ולא יצום ולא יזהירם עד שיצטוו שלא ימרוהו. ואמנם ענין זה המאמר שהוא יתעלה הודיעם שיקים נביא להם שיבואהו המלאך וידבר עמו ויצוהו ויזהירהו, והזהירנו השם ממרוד במלאך ההוא אשר יגיע לנו הנביא דברו, כמו שאבאר במשנה תורה, ואמר: 'אליו תשמעון', ואמר: 'והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי וגו". והוא באור אמרו הנה 'כי שמי בקרבו'. ואמנם זה כולו להודיע להם שזה המראה הגדול אשר ראיתם אותו, ר"ל במעמד הר סיני, אינו ענין מתמיד עמכם, ולא יהיה בעתיד כמותו, ולא יהיה תמיד לא אש ולא ענן כמו שהוא עתה על המשכן תמיד, ואמנם יכבוש לכם הערים וישקיט לכם הארץ ויודיעכם מה שתעשוהו, מלאך שאשלחהו לנביאיכם וילמדכם מה שצריך לעשותו ומה שראוי להשמר ממנו. ובזה נתן היסוד אשר לא סרתי לבארו תמיד, והוא שכל נביא בלתי משה רבינו תבואהו הנבואה על ידי מלאך, ודעהו".

מבי"ט

וכן כתב המבי"ט בספר 'בית אלוהים' שער היסודות כד:

"וזהו ההבדל הראשון שאמר הר"ם ז"ל, שהובדלה נבואת משה מנבואת שאר הנביאים בארבעה דברים… ואני אומר כי מעלת משה רבנו עליו השלום על שאר הנביאים שדבר לו האל יתברך פה אל פה בכל הפעמים שדבר לו בלשון 'ויאמר ה' אל משה לאמר' או 'וידבר ה' אל משה לאמר', שהם כמו ק"ע פעמים לשון אמירה ודבור, בכולם דבר לו שלא על ידי אמצעי אלא הוא בעצמו ובכבודו פה אל פה, כמו שהוא משמעות הכתוב 'ויאמר ה' אל משה' 'וידבר ה' אל משה', לא כפעם הראשונה שנראה לו על ידי מלאך, כמש"ה 'וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וגו'".

גר"א

וכן כתב הגר"א באדרת אליהו מהדורה תליתאי פרשת בלק כב:

"ומשה רבינו עליו השלום היה לו מעלה עוד, שהוא קבל הדבור מפי הקב"ה בעצמו, ונביאים מפי אמצעי דהיינו על ידי מלאכים שנקראו 'אישים'…".

החולקים על הרמב"ם

רמב"ן

הרמב"ן על בראשית יח, א, חולק על הרמב"ם, ומאריך להביא ראיות שמהן מוכח שלא כל מי שהמלאך צווה אותו דברים שונים נחשב לנביא, ומאידך לא כל נביא רואה נבואות על ידי מלאכים:

"ובאמת כי כל מקום שהוזכר בכתוב ראיית מלאך או דבור מלאך, הוא במראה או בחלום, כי ההרגשים לא ישיגו המלאכים, אבל לא מראות הנבואה, כי המשיג לראות מלאך או דיבורו איננו נביא, שאין הדבר כמו שהרב גוזר כי כל נביא זולת משה רבינו נבואתו על ידי מלאך. וכבר אמרו בדניאל: אינהו עדיפי מיניה, דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא. וכן לא נכתב ספרו עם ספר הנביאים, מפני שהיה עניינו עם גבריאל, אף על פי שהיה נראה אליו ומדבר עמו בהקיץ, כמו שנאמר במראה של בית שני 'ועוד אני מדבר בתפלה, והאיש גבריאל'. וכן המראה של קץ הגאולה בהקיץ היתה, בלכתו עם חביריו על יד הנהר. ואין הגר המצרית מכלל הנביאות, וברור הוא גם כן שלא היה ענינה בת קול, כמו שאמר הרב.

והכתוב חלק נבואת משה רבינו מנבואת האבות, כמה שנאמר: 'וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי', וזה שם משמות הקדש לבורא, איננו כנוי למלאך. ורבותינו עוד למדו על החילוק שביניהם, ואמרו: 'מה בין משה לכל הנביאים? רבנן אמרי: כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא שאינה מצוחצחת, הדא הוא דכתיב: 'ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה'; ומשה ראה מתוך אספקלריא מצוחצחת, הדא הוא דכתיב 'ותמונת ה' יביט", כמו שהוא מפורש בויקרא רבה ומקומות אחרים, ולא נתנו בשום מקום נבואתם למלאך. ואל תשומם בעבור שכתוב 'גם אני נביא כמוך, ומלאך דבר אלי בדבר ה' לאמר', כי פירושו: 'גם אני נביא כמוך, ויודע אני שהמלאך שדבר אלי בדבר ה' הוא'. וזו מדרגה ממדרגות הנבואה, כאשר אמר איש האלוהים כי כן צוה אותי בדבר ה', ואמר כי דבר אלי בדבר ה'.

וכבר אמרו רבותינו בענין בלעם, שאמר 'ועתה אם רע בעיניך אשובה לי' – אני לא הלכתי עד שאמר לי הקדוש ברוך הוא 'קום לך אתם', ואתה אומר שאחזור?! כך הוא אומנותו, לא כך אמר לאברהם להקריב את בנו, ואחר כך 'ויקרא מלאך ה' אל אברהם, ויאמר: אל תשלח ידך אל הנער'? למוד הוא לומר דבר, ומלאך מחזירו וכו'. הנה החכמים מתעוררים לומר שאין הנבואה בדבור הראשון שהזכיר בו השם שוה לדיבור השני שאמר בו שהוא על ידי מלאך, אלא שהוא דרך בנביאים שיצוה בנבואה ויבטל הצואה במלאך, כי הנביא יודע כי דבר ה' הוא…".

ושנה הדברים בדרשת "תורת ה' תמימה" ד"ה: 'ומה שאמרתי', ושם באר שכשהוצרך משה למלאך שנגלה אליו בסנה, זה משום שהיה אז "טירון לנבואה", ומה שכתוב על זכריה הנביא שנבואותיו היו על ידי "המלאך הדובר בי", זה היה משום שזכריה חי בשלהי עידן הנבואה, ולכן דרגת נבואתו היתה פחותה והוצרך למלאך. וגם מלאכי וחגי קיבלו נבואתם על ידי מלאך:

"ומה שאמרתי "או על ידי מלאך", כוונתי לומר שאין הנדבר להם על ידי מלאך נביאים, שהרי אני רואה דניאל שהיה מדבר עם גדולי המלאכים, מיכאל שנאמר בו "השר הגדול", ואמרו במסכת מגילה "אינהו עדיפי מיניה, דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא". ובזה אין אנו מודים לדברי המדע, שאמר "לידע שהבורא מנבא בני אדם", ואמר כל הנביאים על ידי מלאך חוץ ממשה רבינו עליו השלום", והוא ז"ל מיחד להם מלאך העשירי הנקרא אישים; ולא לדברי רבי יהודה הלוי ז"ל שאמר "ידברו ואך ברשיונך, יעשו ואך ברצונך, ובכן יאמרו שומעי מליהם כי פיך המדבר אליהם".[2] ומה שכתוב במשה "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה" אמרו ב'ואלה שמות' רבה "היה משה טירון לנבואה". ומה שכתוב "המלאך הדובר בי", המפרש לו מראותיו, שהיה זה קרוב להסתלקות הנבואה, כי כן נסתלקה מן האלוהים למלאכֵי חגי זכריה ומלאכי, שיפרש להם מלאך, ומהם למלאכֵי דניאל, שכל המראה למלאכים, ומהם לבת קול בבית שני. והוא קול שניתן עליהם מן השמים, כמו שאמר "ונתנה עליהם קול מן השמים" והיו שומעין אותו הראויין מהם לנבואה".

שערי אורה

וכ"כ שערי אורה לרבי יוסף ג'יקטיליה, שער ג-ד דף לו, א:

"…ומה שאתה צריך לדעת ולהאמין, כי נבואת כל הנביאים בין נבואת משה רבינו עליו השלום בין נבואת שאר כל הנביאים היתה מאת שם ה' יתברך, לא שתאמר שנבואת משה רבינו עליו השלום על ידי ה' יתברך ונבואת שאר כל הנביאים על ידי מלאך – אל תאמן זה… נמצאת למד כי הנבואה של כל הנביאים היתה בדבוק ובדבור ה' יתברך, ואין נבואה על ידי מלאך אלא כל הנביאים על ידי ה' יתברך".

הסוברים שכוונת הרמב"ם שהמלאך הוא כוח הדמיון

ספר העיקרים

בספר העיקרים ג, י, באר את מאמר חז"ל "כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד", שכאשר אצל האדם המקבל את החלום כח המחשבה מתגבר על כח הדמיון, זה נקרא שהחלום הוא על ידי מלאך, וכשכח הדמיון מתגבר אצלו על כח המחשבה, זה נקרא שהחלום הוא על ידי שד:

"ואולם כשיגבר הכח הדברי על הכח המדמה, הנה אז יראה חלומות צודקים בלא דברים בטלים כלל. אמרו רבותינו ז"ל: רבא רמי – כתיב 'וחלומות השוא ידברו', וכתיב 'בחלום אדבר בו', לא קשיא: כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד. כלומר, על ידי כח הדברי או על ידי כח המדמה, כי כשיגבר הכח הדברי על הכח המדמה, יראה האדם חלומות צודקים או מראות ישיג בהם מה שלא השיג קודם לכן. וכפי שעור התגברות הכח השכלי על כח המדמה כן תהיה הכנת האיש לנבואה".

שער כבוד ה'

בספר שער כבוד ה', בתשובה להשגות הרמב"ן על הרמב"ם בפרשת וירא אליו ה', ד"ה: 'ונשאר לנו להשיב', מבאר שמה שכתב הרמב"ם שכל נביא מקבל נבואה על ידי מלאך, הכוונה שהוא מקבל את הנבואה על ידי עירוב של כח המדמה, אבל משה רבנו מקבל נבואותיו ללא כל עירוב של דמיון[3]:

"ונשאר לנו להשיב על מה שסתר עוד דברי המורה במה שהשריש לנו בפרק ז' מהלכות יסודי התורה, ובמורה בפרק מ"א ומ"ה מהחלק השני, שכל הנביאים זולתי משה רבנו עליו השלום נבואתם היא על ידי מלאך. וגזר שאין הענין כן, שאין נבואה על ידי מלאך כלל… והחליט הדבר וגזר שאין ראיית המלאך ברוח נבואה, אבל היא מראה, תִקָרא 'גילוי עיינים', כענין בלעם ונער אלישע, לא נבואה. וחילק הוא נבואת משה עליו השלום משאר נביאים, שנבואת משה רבנו עליו השלום היתה מתוך אספקלריה מצוחצחת, כדכתיב "ותמונת ה' יביט", ושאר נביאים מתוך אספקלריה שאינה מצוחצחת, שנאמר: "וביד הנביאים אדמה", כמו שמפורש בויקרא רבה ובמקומות רבים.

ונאמר שהרב המורה לא אמר שכל המשיג לראיית המלאך או דבורו בלבד שהוא נביא, כמו שחושב הרמב"ן ז"ל, שהרי במורה אמר בפרק מ"ב חלק ב', וזו לשונו: וממה שהקדמנו מצורך ההזמנה לנבואה, וממה שהזכרנו משיתוף שֵם מלאך, תדע שהגר המצרית אינה נביאה, ולא מנוח ואשתו נביאים. ובפרק מ"ה כתב בזה הלשון: ולזה העירותיך שזה המין מן הנבואה שבא לדניאל ושלמה, אף על פי שראו בו מלאך בחלום, לא מצאו בעצמם שהיא נבואה גמורה, אבל חלום יודיע באמיתת עניינים, עד כאן לשונו. ומאחר שהמורה מודה בכך, אין כאן קושיא ולא סתירה על דבריו כלל. ומה שאמר האלוהי שכל הנביאים נבואתם על ידי מלאך, אינו רוצה לומר נבואתם ממלאך, כמו שהוא חושב עליו גם כן, אלא נבואתם באמצעות מלאך, כמו שבאר לנו בגדר הנבואה בפרק ל"ו חלק ב', הוא שפע מה' יתברך באמצעות השכל הפועל על הכח הדברי, ואחר כך על המדמה. ובפרק ו' חלק ב' באר שהמדמה יקרא 'מלאך', ובפרק מ"ה חלק ב' אמר שהנביא ישמע הדבר באמצעות מלאך, ושהאמצעי הוא הכח המדמה. ולפי הנראה שקרה לרמב"ן ז"ל עם המורה ז"ל בשיתוף שֵם 'מלאך' כמו שקרה לערבי עם העברי, שהבין ממנו הפך כוונתו בעבור שיתוף השם, כמו שכתב במורה בפרק כ"ט חלק ב'. ואולי אם הסתכל הרמב"ן ז"ל בכוונת המורה בשיתוף שם מלאך, לא היה חולק עליו בזה ולא סותר דבריו. ולא עוד אלא שהראיה שהביא לסתור דבריו – היא בעוזריו, כי אמרם ז"ל 'כל הנביאים נתנבאו מתוך אספקלריה שאינה מצוחצחת – היא אספקלריאת הכח המדמה, והפסוק שהביאו ממנו ראיה לעד – "וביד הנביאים אדמה", כלומר אדמה להם דמיונות על ידי חידות ומשלים, שהם פועל המדמה המסתבך בדמיונים ועניינים גשמיים לדמות בהם העניינים הרוחניים השכליים… והנה אין ביניהם מחלוקת כלל, אלא בשיתוף שם מלאך, כמו שזכרנו למעלה, והשיתוף ההוא לא נעלם מהאלוהי ז"ל".

תשב"ץ

כיוצא בזה כתב בשו"ת התשב"ץ ב, קכח, שהמלאך הוא או כח המדמה, או כח השכלי, אך אין מדובר בישות רוחנית שהיא חיצונית לנביא ומוסרת לו את הנבואה[4]:

"ואני אומר כי מה שמרפא שבר קושיא זאת הוא מאמר אחד הנזכר באחרון מברכות, והוא שאמרו שם: רבא רמי – כתיב 'החלומות שוא ידברו', וכתיב 'בחלום אדבר בו'. לא קשיא: כאן על ידי מלאך, כאן על ידי שדים. הרי שהם ז"ל נתעוררו וראו כי יש חלומות שראוי לסמוך עליהם ולחוש להם, ויש מהם שאין ראוי לסמוך ולחוש להם. כי יש מהם ע"י מלאך, והמלאך לא יכזב. ויש מהם על ידי שד, והם דברים כענן בקר אשר אין להם שחר. והמאמר הזה אמתו אותו החוקרים במקום הזה ואף על פי שדבריה' ז"ל הם כדברי תורה ואינם צריכים חזוק טוב הוא לסמוך אותם בדברים שכליים כדי להטעימם ולהבין יופי חכמתם כי כל רז לא אניס להו. וידוע הוא משרשי החכמה החיצונית כי החלומות מהם צודקים ומהם בלתי צודקים. והצודק מהם הוא בהיות הכח המדמה אשר באמצעותיו הם החלומות בריא ביצירתו בהרכבתו ובמזגו, ולא יעיקהו מזג רע ממזונות מולידים לחה עבה ושחורה ואידים עבים מערבבים אותו. וכשהוא על אופן זה ילוה אליו הכח השכלי ובאמצעו' כח עליוני מהשכל הפועל רואה חלומו' צודקי' וכבר אמרו כי אחד ממופתי ההשגחה הוא ענין הודעת העתיד לבא כדי שישמור ממנו האדם וזהו אומרם ז"ל כאן על ידי מלאך ולפי זה אמרו (ברכו' נ"ז ע"ב) חלום אחד מששים בנבואה ואמרו נובלות נבואה חלום ובמדרש קהלת אמרו בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך ומלאך אומר לכרוב ופי' הרמב"ם ז"ל הנפש במקום הזה הוא השלמו' הראשון אשר למין האנושי' המוכן לקבל המושכלות, והמלאך הוא הכח המדומה, כי כל כח הוא מלאך, כמו שהשריש הרב ז"ל בספר המורה, והכרוב הוא הכח השכלי. או יהיה פירושו נפשו הכח המדמ' והמלאך הכח השכלי והכרוב הוא השכל הפועל. או יהיה פירושו נפשו החוש המשותף, והמלאך הכח המדמה, והכרוב הוא השכל הפועל… והחלום הבלתי צודק הוא בהיות הכח המדמה בלתי בריא: או מפני שרש יצירתו ברוע הרכבתו וברוע מזגו, או מפני מזונות עבים רעי הכמות המולידים אידים עבים שחורים יטרידוהו. ומפני זה מורכב מחושים אין להם מציאות כלל. ועל זה אמרו ביומא: חלמא דבי שמשא – בטלין אינון. וזהו אומרם כאן: על ידי שד, כי השד השאילוהו במקום הזה אל רוח רעה מזקת ושודדת את האדם, והם כלם מאין ופעלם מאפע, אין ידים להם ואין לחוש להם כלל".

אברבנאל

האברבנאל על בראשית מא, מבאר ש'חלום שעל ידי מלאך' הכוונה שה' שולח מלאך שישגיח שלא יתערבו דברים בטלים במראה שמראים לנביא בחלום. ואילו 'חלום שעל ידי שד' הכוונה שמעורבים דברים בטלים וכוזבים במראה:

"וגם מה שאמר שאול שלא ענהו השם בחלומות, לא באורים ולא בנביאים, היה מזה המין שכלם היו השפעות נבואיות אלוהית. ובפירוש אמרו בפרק הרואה: רבה רמי – כתיב 'בחלום אדבר בו', וכתיב 'וחלומות השוא ידברו'! לא קשיא: כאן על ידי מלאך, כאן על ידי שד. רוצה לומר, שמה שכתוב 'בחלום אדבר בו' הוא החלום המושגח, שהוא ע"י מלאך, ושחלומות השוא הם מפועל הכח המדמה הרכבותיו וכזביו, והוא אשר כינה רבה בשם 'שד'".

ערוך השולחן

כיוצא בזה כותב ערוך השולחן או"ח רכ, א, שאדם שאוכל במידה, ומטהר מחשבותיו בתורה וביראה, חלומותיו הם חלומות שעל ידי מלאך, כלומר שמראים לו מהשמיים דברים השומרים על האדם. אבל מי שמשוקע בהבלי העולם הזה, כלומר הוא מנוהל על ידי שדים ששודדים את הצלחתו בחיים, או שהוא חולם לאחר שאכל אכילה מרובה, אין ממש בחלומותיו, שהם מעורבים בהרבה דברי הבל וכזב, וזהו חלום שעל ידי מלאך. וכן אם חולם על מה שהרהר בו במהלך היום – אין בזה ממש:

"בעניין החלומות… לא קשיא: כאן ע"י מלאך כאן על ידי שד. כלומר האיש אשר הוא טהור ומחשבותיו בתורה ויראה, וישן שלא במילוי כרס – החלום של איש כזה וודאי יש בו ממש, שמראין לו מן השמים ע"י המלאכים השומרים את האדם השלם, כדכתיב: 'כי מלאכיו יצוה לך וגו". אבל האנשים הפשוטים המשוקעים בהבלי העולם, שהם השדים הגמורים השודדים הצלחת האדם האמיתית, והברואים השדים עשוים לכך להזיק ולשדוד ההצלחה האמיתית – שוא ידברו חלומותיהם, ואין בהם ממש. וכל שכן אותם האוכלים הרבה קודם השינה, שהאידים העולים בקרבו יבלבלו הכח המדמה, ואין בהם אמתיות כלל. וכן אם חלם לו רעיונות שחשב ביום, פשיטא שהכח המדמה מראה לו מעין מחשבותיו. וכל כי האי אין ממש בחלומות כאלו".

ליקוטי מוהר"ן

מעין זה מבאר רבי נחמן מברסלב בספרו ליקוטי מוהר"ן תניינא תורה ה, ט, ש'חלום שעל ידי מלאך' הכוונה שכאשר אדם מזכך את מחשבתו, אזי גם כשנרדם ותודעתו מסתלקת ממנו, כח המדמה שלו הוא בחינת 'אדם' שעליו נאמר שהוא 'בצלמנו כדמותנו', וממילא הדברים שהוא יראה בחלום הם דברים זכים ללא עירוב של דברי כזב והבל. אך אם מחשבתו אינה מזוככת, אז לאחר שנרדם ותודעתו מסתלקת, כח המדמה שלו בבחינת 'בהמה' שאין לה צלם אלוהים, וממילא הדברים שיראה בחלומו אינם זכים ומעורבים בהם כזב והבל, וזהו 'חלום על ידי שד':

"וזה בחי' חלום ע"י מלאך, כי אלו המאמרות טהורות הם בחינת מלאך, בחינת חלום ע"י מלאך, כי הדיבור הוא הרשימה של המוח, כי מה שנרשם ונעלם במוח נחקק ונרשם בהדיבור. וכשהמוחין זכים, שעי"ז נעשין אמרות טהורות כנ"ל, אזי גם כשנסתלק המוח בשעת שינה, ואין נשאר רק הרשימה של המוח, שהוא בחי' דיבור, אזי גם הרשימה זכה, בבחינת חלום ע"י מלאך. וזה בחינה שאחר הסתלקות משה, בא שר צבא ה' ואמר 'עתה באתי'. הסתלקות משה, זה בחי' הסתלקות הדעת, בחי' שינה. שאז הדעת מסתלק, ואין נשאר רק הרשימו. אזי הוא בחי' ויאמר וכו' אני שר צבא ה', דהיינו מלאך. עתה באתי, כי אז נשאר הרשימו בבחינת מלאך, בחינת חלום על ידי מלאך כנ"ל… כי חלום ע"י מלאך, זה בחינת אדם, בחינת 'נעשה אדם בצלמינו כדמותינו'. 'כדמותינו' – זה כח המדמה שהוא בצלמינו, בבחינת מלאך, בחינת חלום ע"י מלאך. כי בשעת שינה המוח מסתלק, ואין נשאר רק בחינת כח המדמה. וכשהמוחין זכים, אזי גם הכח המדמה שנשאר, הוא בבחינת מלאך. בחינת כדמותינו בצלמינו, שהכח המדמה הוא בצלמינו, בבחי' מלאך כנ"ל, בחי' חלום ע"י מלאך. וזה בחי' אדם, כמ"ש נעשה אדם וכו'. אבל חלום ע"י שד, זה בחינת בהמה, בבחינת 'ושד בהמות יחיתן'. וזה בחינת 'אדם ביקר בל ילין', היינו כשאינו לן וישן ביקר, בבחי' תפילין כנ"ל, היינו שאינו מזכך המוחין, בבחינת תפילין, אזי נמשל כבהמות נדמו. היינו אז הכח המדמה, בבחינת בהמה, בחינת חלום ע"י שד, שזה בחי' בהמה כנ"ל".

[1] ירמיהו כג, כח: "הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם – יְסַפֵּר חֲלוֹם, וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ – יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת. מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם ה'".

[2] מכאן משמע שגם רבי יהודה הלוי נוקט כשיטת הרמב"ם בזה.

[3] יש לציין שמלשון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה ז, ו, הנ"ל, אכן משמע כביאורו של שער כבוד ה' ברמב"ם, שכן הרמב"ם מדגיש שם שוב ושוב ש'על ידי מלאך' היינו בדרך משל וחידה, ולא שמלאך מדבר עם הנביא ומוסר לו את תוכן הנבואה:

"כל הנביאים על ידי מלאך, לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה. משה רבינו לא על ידי מלאך, שנאמר: 'פה אל פה אדבר בו', ונאמר: 'ודבר ה' אל משה פנים אל פנים', ונאמר: 'ותמונת ה' יביט', כלומר שאין שם משל, אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל. הוא שהתורה מעידה עליו: 'במראה ולא בחידות', שאינו מתנבא בחידה אלא במראה שרואה הדבר על בוריו".

[4] הנושא שעליו נסובים דברי התשב"ץ הוא הגמ' בברכות הנ"ל, המחלקת בין חלום על ידי מלאך לחלום על ידי שד.