כשקדושת החג פוגשת את השבת

מצווה להניח בערב יום טוב עירוב תבשילין • כך מותר לבשל ולאפות לשבת ביום טוב • גם מי שאינו מתכוון לבשל לשבת בחג, מצווה שיניח עירוב תבשילין • תבשיל העירוב צריך להיות מאכל שראוי לאוכלו עם פת • רבים נוהגים לאכול את תבשיל העירוב באחת מסעודות השבת • מצווה על גדול העיר להניח עירוב תבשילין בשביל כל בני המקום • מי שהיה יכול להניח עירוב ועבר ולא הניח, אינו יכול לסמוך על העירוב של גדול העיר

עירוב תבשילין

השנה חג השבועות חל ביום שישי, כך שהוא צמוד לשבת, ובמצב כזה מצווה להניח בערב יום טוב עירוב תבשילין, שעל ידו מותר לבשל ולאפות ולהכין את כל צורכנו מיום טוב לשבת.

עירוב תבשילין הוא תבשיל שמכינים מערב יום טוב לשבת, ונקרא 'עירוב', מפני שעל ידו נעשו תבשילי יום טוב ושבת מעורבים, ואזי כשם שמותר לבשל ולאפות ביום טוב בשביל יום טוב, כך מותר לבשל ולאפות בו בשביל שבת. וכל זמן שהעירוב קיים, מותר לעשות ביום טוב בשביל שבת את כל מה שמותר לעשות בשביל יום טוב. ואומנם מהתורה גם בלא עירוב תבשילין מותר לבשל מיום טוב לשבת, כי רק ליום חול אסור לבשל מהתורה. אלא שחכמים אסרו זאת בלא עירוב תבשילין, משום כבוד יום טוב וכבוד שבת (ביצה טו, ב).

כבוד יום טוב, שאם היה מותר לבשל מיום טוב לשבת בלא הגבלה, היו עלולים בעקבות כך להקל לבשל גם מיום טוב לחול, והיו עוברים בכך על איסור תורה. לפיכך, התירו לבשל מיום טוב לשבת רק כאשר מתחילים במלאכת ההכנה בערב יום טוב על ידי עירוב תבשילין, כך שכל מה שמכינים מיום טוב לשבת הוא המשך למה שהתחילו בערב יום טוב. וכשיראו שאפילו לשבת אסור לבשל בלא עירוב תבשילין, יאמרו קל וחומר הוא שאסור לבשל מיום טוב לחול (דעת רב אשי).

כבוד שבת, שאם לא יכינו עירוב תבשילין, יש חשש שמא מתוך ההתעסקות בהכנת סעודות יום טוב, ישכחו שלמחרת שבת, ויגמרו את כל המנות המשובחות ביום טוב. ועל ידי עירוב תבשילין שצריכים להניח מערב יום טוב, יזכרו במשך יום טוב שצריך להשאיר מנות יפות לשבת (דעת רבא).

מצווה על כל משפחה להניח עירוב תבשילין

כיוון שעל ידי עירוב תבשילין מכבדים את החג וזוכרים את השבת, גם מי שאינו מתכוון לבשל לשבת בחג, מצווה שיניח עירוב תבשילין. ואין לחשוש שיש בכך ברכה לבטלה, מפני שעיקר מגמת העירוב לתת לאדם את האפשרות לבשל מיום טוב לשבת גם אם בפועל לא יבשל. בנוסף לכך, בפועל בכל בית צריכים להיעזר בעירוב תבשילין. שכן בכל בית צריכים להדליק לקראת סיום החג את נרות השבת, ולדעת רוב הפוסקים, העירוב הוא שמתיר להדליק ביום טוב את נרות השבת. כמו כן בזכות העירוב מותר לשטוף בחג את הכלים לקראת שבת, וכן לערוך את השולחן לקראת השבת.

עירוב אחד מועיל לכל בני המשפחה והאורחים

על ידי עירובו של בעל הבית או בעלת הבית רשאים כל בני ביתם והאורחים שלנים אצלם להשתתף במלאכת הבישול והאפייה, שטיפת הכלים ועריכת השולחן לקראת השבת. ורשאי בעל הבית למנות אחד מבני ביתו או אורחיו שיניח את העירוב בשביל כולם.

כמו כן המתארחים בבית מלון כשר, כיוון שהם אוכלים מתבשילי מטבח המלון, הרי שהעירוב של המלון מועיל להם, וכולם רשאים להדליק ביום טוב נרות לכבוד שבת. וכן בישיבה, העירוב של הישיבה מועיל לכל תלמידי הישיבה ואורחיה (פניני הלכה מועדים ח, ג).

כיצד מניחים עירוב תבשילין

נוטלים בערב החג תבשיל ופת ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב". ואומרים: "בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק נר ולעשות כל צורכנו מיום טוב לשבת".

תבשיל העירוב צריך להיות מאכל שראוי לאוכלו עם פת, כדוגמת בשר, דגים, ביצים, סלטים מבושלים, או תבשיל ירקות. אבל דבר שאין ראוי לאוכלו עם פת, כגון דייסה, אטריות ואורז, למרות שהם מבושלים, אינם ראויים לעירוב (ביצה טז, א; שולחן ערוך תקכז, ד). לכתחילה מניחים גם פת, אבל מצד הדין די בתבשיל.

לכתחילה טוב להניח לעירוב מנה יפה ומכובדת, ואם אפשר טוב לערב על סיר מלא שבושל בערב יום טוב לכבוד שבת. אמנם מצד הדין אפילו נטל מעט עדשים שנשארו בשולי הקדירה שבושלו לצורך יום חול, יצא ידי חובה, ובתנאי שיהיו כשיעור כ'זית' (כמחצית ביצה) (פנה"ל מועדים ח, ב).

מה עושים בתבשיל העירוב

רבים נוהגים לאכול את תבשיל העירוב באחת מסעודות השבת, שהואיל ונעשתה על ידו מצווה אחת, ראוי להמשיך ולקיים בו את מצוות עונג שבת. וכן נוהגים לקחת את לחם העירוב כלחם משנה ולבצוע עליו בסעודה שלישית (משנה ברורה תקכז, יא; מח).

התחילו לאכול מתבשיל העירוב ביום טוב, כל זמן שנותר ממנו כזית, מותר לבשל ולאפות ולהכין את כל צורכי השבת. אבל אם לא נותר ממנו כזית, אסור לעשות יותר מלאכות לשבת ביום טוב. וגם אם נותרה הפת שהונחה לעירוב, אין היא מועילה, כי עיקר העירוב הוא התבשיל (פניני הלכה מועדים ח, ג).

אימתי העירוב של גדול העיר מועיל

על אף שמצווה על כל אדם להניח עירוב תבשילין, מצווה על גדול העיר, כלומר על רב המקום, להניח עירוב תבשילין לכל בני המקום. ועל ידי העירוב שלו יהיה מותר גם למי שלא הניח עירוב תבשילין מחמת אונס או שכחה, לבשל מיום טוב לשבת. וכן מי שאינו יודע להניח עירוב תבשילין, יכול לסמוך על העירוב שגדול העיר מניח.

אבל מי שהיה יכול להניח עירוב ועבר ולא הניח, כיוון שביטל את המצווה להניח עירוב, אינו יכול לסמוך על העירוב של גדול העיר. וכן מי ששכח פעמיים רצופות להניח עירוב, בפעם השנייה דינו כמי שלא הניח בפשיעה, ואינו רשאי לסמוך על העירוב של גדול העיר. אבל מי ששכח פעם אחת, ובפעם הבאה זכר, ושוב שכח, אינו נחשב כפושע והעירוב של גדול העיר מועיל לו (פניני הלכה מועדים ח, ד, 5).

צריך להקנות את העירוב לכולם

כדי שהעירוב יועיל לכולם הוא צריך להיות שייך לכולם, לשם כך צריך לעשות פעולת קניין. כלומר הרב צריך לתת את תבשיל העירוב לאדם אחר, שיגביה אותו טפח כדי לקנות אותו בשביל כל בני העיר וגם הרב והוא בכללם. ואז, כאשר תבשיל העירוב שייך לכל בני העיר, ייקח הרב את העירוב, יברך עליו ויאמר: "בזה העירוב יהא מותר לנו ולכל בני העיר לאפות ולבשל ולהדליק נר ולעשות כל צורכנו מיום טוב לשבת".

לכתחילה טוב שיעשה את הקניין מבוגר שהגיע למצוות ואינו סמוך על שולחנו של הרב, ובדיעבד אפשר שאשתו של הרב תעשה את פעולת הקניין עבור כל בני העיר (שולחן ערוך שסו, י; תקכז, י-יא).

למי העירוב של הרב יכול להועיל

העירוב של הרב מועיל לכל מי שנמצא בתחום שבת, ואפילו מי שלא ידע בעת הנחת העירוב שכיוונו עליו, כל שנודע לו ביום טוב שהרב הניח עירוב לכולם, יכול לבשל לשבת על סמך העירוב שהרב הניח. אבל מי שמחוץ לתחום שבת, אין העירוב מועיל לו, מפני שאינו יכול לבוא לאוכלו (שולחן ערוך תקכז, ח-ט).

במקום שידוע שהרב מקפיד להניח תמיד עירוב לכולם, יכול מי ששכח לסמוך על כך בלא בירור נוסף, שחזקה על הרב שזכר להניח עירוב לכולם, ואם ישכח יודיע זאת ברבים, כדי שלא יטעו לבשל על סמך העירוב שלו (רמ"א תקכז, ט).

בנוסף לרב המקום, רשאי כל אחד מתושבי המקום להניח עירוב בשביל כולם, כדי שאם הרב ישכח, יודיע לרב ולציבור שהניח עירוב, ויוכלו לסמוך על עירובו. לשם כך עליו להקפיד שאדם אחר יגביה את תבשיל העירוב טפח, כדי לקנותו בשביל כולם, ויאמר את הנוסח המיועד לכל בני העיר (משנה ברורה תקכז, לב; שער הציון לא).

האם נשים חייבות ללמוד תורה?

שני חלקים במצווה ללמוד תורה, האחד לדעת את הוראת התורה להדרכת החיים, ובחלק זה גברים ונשים חייבים כאחד. וכפי שאמר ה' למשה רבנו: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים… ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ… אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל… ויענו כל העם יחדו ויאמרו: כל אשר דיבר ה' נעשה" (שמות יט, ג-ח). הפנייה של ה' דרך משה הייתה אל הגברים והנשים כאחד, וכפי שדרשו חכמים: "'כה תאמר לבית יעקב' – אלו הנשים, 'ותגיד לבני ישראל' – אלו האנשים" (מכילתא שם). והתשובה הייתה מאת "כל העם יחדו – כל אשר דיבר ה' נעשה".

החלק השני והוא הנקרא מצוות תלמוד תורה ועניינו ללמוד את התורה כולה, בין מצוות שקשורות לחייו של הלומד ובין שאינן קשורות, ולהתעמק ולדקדק בתורה כולה, גם במה שאינו נוגע באופן ישיר להדרכת החיים. בחלק זה גברים חייבים בלבד, שנאמר: "ולימדתם אותם את בניכם" (דברים יא, יט), דרשו חכמים: "ולא את בנותיכם" (קידושין כט, ב). אומנם אישה שתתנדב לקיים את מצוות תלמוד תורה, תזכה לשכר (סוטה כא, א).

בעבר, ההבדל בחובת מצווה זו בין הגברים לנשים היה גדול, וכיום ההבדל הצטמצם מאוד, שכן כדי לדעת לחיות חיי תורה בימינו, צריך ללמוד הרבה הלכה תוך הבנת ההיגיון שבה, והרבה אמונה ומוסר דרך לימוד התנ"ך וספרי אמונה, ואף רוב הגברים אינם מצליחים למלא את חובתם בכך.