אחר מיטתו של הרב אליעזר נחום רבינוביץ' זצ"ל

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל היה אחד מגדולי הדור המיוחדים שבדור, הראויים לשבת ראשונה בסנהדרין • מבטו הרחב כלל את העולם ההלכתי, הרוחני והמדעי כאחד, והעניק לו הבנה עמוקה בתורה • אהבתו הגדולה לארץ ישראל מנעה ממנו לקנות בית בחוץ לארץ עד גיל 55, שבו עלה לארץ כדי לכהן כראש ישיבת מעלה אדומים • את ספריו האחרונים הקדיש לאשתו, שאותה אהב וכיבד, ואף הקפיד לסעוד בעצמו בימי מחלתה

גדול אמיתי

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל היה אחד מגדולי הדור האמיתיים. אילו זכינו שתקום הסנהדרין, היה בוודאי הרב רבינוביץ' אחד מהראשונים לשבת בה, אלא שהואיל ולמרבה הצער כמעט אין בדורנו גדולי תורה אמיתיים, כנראה לא זכינו שתקום הסנהדרין.

רוב תלמידי החכמים רואים את התורה כאוסף של פרטים. הטובים שבהם יודעים לדייק ולדקדק בכל פרט, לומר אותו נכון ולזכור אותו בעל פה, אבל לא זוכים לראות את הקשר בין הפרטים, ולכן הסברות שלהם קטנות ומצומצמות. הם תופסים את כל התורה, ההלכה והמחשבה בצורה פרטנית, צו לצו קו לקו, והתורה כולה נראית להם כהדרכות סגוליות בלא משמעות עמוקה ומאירה.

הגדולים יותר זוכים לראות תמונות רחבות יותר, למשל את הלכות שבת כמערכת אחת עם העקרונות היסודיים העומדים בבסיס כל ההלכות והמצוות, וממילא סברותיהם יותר טובות. אולם כיוון שהם רואים כל תחום בנפרד – שבת לחוד, כשרות לחוד, נישואין לחוד – אינם זוכים לעמוד על עומק היסודות, ולכן הבנתם מוגבלת.

ויש יותר גדולים, שזוכים לראות את כל עולם ההלכה על תחומיו השונים כמערכת אחת עם יסודות ועקרונות משותפים, ומתוך כך הם מבינים את כל הסברות באופן עמוק יותר, והם כבר נחשבים לגדולים. הדבר בא לידי ביטוי ביכולתם לפרש את היסודות, או כאשר הם נצרכים להתמודד עם שאלה חדשה. אלה הם הפוסקים הגדולים מחברי השו"תים החשובים, וראשי הישיבות שידועים בשיעוריהם העמוקים.

ויש גדולים מהם, שבנוסף על כך מעמיקים בתחומים מעולם המחשבה והמוסר שבתורה, ואף מכירים את עולם המדע על תחומיו השונים, המדעים המדויקים ומדעי החברה והאדם, ומתוך כך מבינים יותר את העולם שבו אנו חיים, שאליו נתן ה' את תורתו. ומתוך כך הם זוכים לראות את התורה כולה כמערכת אחת שיש לה עקרונות, יסודות, ענפים, פרטים ופרטי ופרטים, ויודעים להבחין יותר בין עקרונות יסודיים לעקרונות משנה, ומבינים לעומק, בבהירות ובישרות את העקרונות שבתורה, ותמונת עולמם נהיית צלולה ומוארת. הם זוכים להבין את דבר ה' בתורתו, את התוכנית ואת הדרך. הם גדולי הדור האמיתיים, שראויים לשבת בסנהדרין ולהורות תורה לכלל ישראל. והם מעטים מאוד. הרב רבינוביץ' זצ"ל היה אחד מיוחד שביניהם.

חברי הסנהדרין

אמרו חכמים (מנחות סה, ב): "אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חוכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעלי כשפים, ויודעים שבעים לשון". הרי שגדולי הדור חברי הסנהדרין צריכים להיות בקיאים בחוכמות המצויות בעולם, ומי שאינו כזה, אינו יכול להיחשב גדול באמת ואינו יכול לשבת בסנהדרין. כי גם אם יהיה דייקן ובקי עצום, לא יהיה אפשר לדון איתו בעמקות, ביסודיות ובנחת על שום עניין, שהואיל ואינו יודע להבחין בין עיקר לטפל – בקול גדול ובטענות צדדיות ידחה שיקולים עקרוניים, יטה את הדיון וישבש אותו. אדם גדול בתורה שמדריך את הדור חייב להבין את התהליכים המניעים את העמים והחברה, את הכלכלה והמדע, את משקלם של היחסים הבינלאומיים ואת מערכת ההשפעות התרבותיות הקיימות בעולם. זו המשמעות העמוקה של ידיעת 'שבעים לשון' בימינו.

מובן שבכל תחום בתורה ישנם סוגי עיון והעמקה שונים, ולכל תלמיד חכם שיטה משלו, ולכל שיטה יתרונות וחסרונות, אבל העיקרון הוא שהגדולה נמדדת לפי גודל התפיסה. הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל, שבחר להקדיש את חייו לתורה, הן בצד העיוני העמוק והן בהרבצת התורה לציבור ולתלמידי ישיבות, ונוסף על כך גם התמחה במתמטיקה, היה אחד מגדולי הדור האמיתיים. עלינו להתאמץ מאוד בהספדו, כדי שיהיו דברי תורתו ממשיכים להאיר את אורם עלינו.

תפיסתו הגדולה

עצם בחירתו של הרב רבינוביץ' לעסוק ברמב"ם, מצביעה על מבט רחב וכולל, כפי משנתו של הרמב"ם. גם במפעלו האדיר, פירוש 'יד פשוטה' על משנה תורה לרמב"ם, בולט המבט הרחב והכולל. בכל סוגיה הוא פותח בהצבת העקרונות והגדרתם, ומתוך כך מבאר את הפרטים. גם בתשובותיו ההלכתיות בולטת מאוד התפיסה הכללית שממנה הן נגזרות. גם בסוגיות הציבוריות בלטה מחשבתו התורנית הכללית, שמתוכה יצק את עמדותיו הישרות והבהירות בתחומי יישוב הארץ והביטחון, החינוך והחברה, הרבנות והגיור, ישראל והעמים. תפיסה כוללת שכזו מעניקה ודאות פנימית, והיא שהעניקה לו את היכולת לומר את עמדותיו בביטחון ובנחת.

רבנות ומסירות

במשך שנים שימש הרב רבינוביץ' ברבנות קהילות בחוץ לארץ, ובתוך כך היה שותף בעריכת כתב העת של רבני ארה"ב 'הדרום', ועמד בקשרים עם כל גדולי הרבנים שפרסמו בו את מאמריהם ופסקיהם. עוד בהיותו בחור, כשלמד בישיבת 'נר ישראל' בבולטימור, שימש כרב בית כנסת. לאחר נישואיו שימש ברבנות בטקסס, לאחר מכן שתים־עשרה שנה בצ'רלסטון שבדרום קרוליינה, ועוד שמונה שנים בטורונטו שבקנדה. בתפקידי הרבנות התמסר לחיזוק מערכות החינוך והכשרות, וכשהיה צורך, ידע להיות תקיף ולעמוד על משמר הרבנות, ופעם הורה לזרוק קרון של בשר משום 'בשר שנתעלם מן העין'.

לפני שהסכים לקבל את הרבנות בצ'רלסטון הציב תנאי – שיעמידו לרשותו את האמצעים להכשיר את המקווה כראוי, ולהקים בית ספר יהודי כשר. הקמת בית הספר לוותה בקשיים רבים, הוא נצרך לדפוק על דלתות בתיהם של ההורים כדי לשכנעם לשלוח את ילדיהם לבית הספר היהודי. כשלא נמצא מורה לכיתה א', נאלץ ללמד את ילדי כיתות א' וב' בעצמו. בזכות בית ספר זה, שקיים עד היום, זכו משפחות רבות לחזור לתורה ולמצוות.

בגיל ארבעים ושלוש עבר ללונדון, לשמש כראש בית המדרש לרבנים במשך כאחת־עשרה שנה. אולם תמיד נכסף לעלות לארץ. בהיותו כבן חמישים וחמש קיבל הצעה לעמוד בראש ישיבת מעלה אדומים, וכך זכינו שעלה לארץ להעמיד תלמידים ולהאיר מציון את אור תורתו.

ישיבת מעלה אדומים

זכות גדולה מאוד נפלה בחלקם של ראשי ישיבת מעלה אדומים, הרב יצחק שילת והרב חיים סבתו, שבצדקותם וענוותנותם פנו אל הרב רבינוביץ' וביקשו ממנו לעמוד בראש הישיבה שהקימו, ובזכות כך זכתה הישיבה להיות מגדלור של תורה ויצירה, ולגדל תלמידים חכמים וישרים, ומהם גדולי תורה, מדע ומעש. מטבעו של עולם, לתלמידי חכמים דעות שונות, והנכונות של הרב סבתו והרב שילת להעמיד בראשם תלמיד חכם עצום מצביעה על גדולתם בתורה ובמידות. עליהם אפשר לומר את דברי חכמים (עירובין יג, ב): "כל הבורח מן הגדולה – גדולה מחזרת אחריו… וכל הנדחה מפני שעה (ומוותר על ראשות הישיבה כפי שרב יוסף ויתר בשעתו לרבה) – שעה עומדת לו".

על סדר לימודו

סיפר תלמידו ויד ימינו בכתיבת ספריו ועריכתם, הרב אלי רייף שליט"א: "היה לו כוח ריכוז עצום… אי אפשר היה להסיטו כלל לשיחות בעניינים אחרים מחוץ לנושא הלימוד… פעם כשלמדתי עימו בבוקר, התחלנו ב־9:30 ואחר שלוש שעות לפתע נזכר שלא הציע לי כלל לשתות ולא קמנו מהכיסא, והתנצל מאוד שלא נהג במידת הכנסת אורחים וגם שאין זה בריא לשבת הרבה זמן. מאז נהג שכאשר הגעתי, הציע לי לשתות תחילה כדי שלא ישכח, וכן היינו קובעים הפסקה כדי לקום מהכיסא, וזה היה הזמן לשיחה בעניינים אחרים. כשנהגתי לאכול עימו צהריים ערך את השולחן בעצמו גם עבורי ולא הסכים שאעזור לו (זה היה לאחר פטירת הרבנית או בעת מחלתה), כדי שלא אגזול ממנו את הכנסת האורחים. אחרי זמן מצאתי פטנט, ואמרתי לו, הרי הרב אומר לי שאני בן בית, אז מותר לי לסייע, ואז נתרצה".

על הרבנית

סיפר חתן נכדתו, הרב שמואל ישמח: "סבתא ליוותה את סבא בנדודיו הרבים, והייתה שותפה נאמנה במפעליו הרבים. למרות היותה בעלת טעם טוב, ויתרה על בית משלה, והסכימה לנדוד ממקום למקום כדי לסייע בהקמת קהילות יהודיות באמריקה. היו להם הזדמנויות נדל"ניות מצוינות, אך הם סירבו לרכוש בית בחו"ל מתוך ציפייה לבנות את ביתם בארץ ישראל.

סבתא שמרה על סבא וניהלה את ביתו ביד רמה ובטוב טעם. באי הבית נהנו מהמאפים הנפלאים שלה, ואת הנכדים פינקה במתנות. הטלפון בבית היה מצלצל, שאלה ועוד שאלה, בשעות נוחות יותר או פחות, וסבתא הייתה עונה. ההרגשה הייתה שהבית שייך לעם ישראל.

סבתא העריצה את סבא, וסבא אהב אותה מאוד. כשהייתה חולה בסוף ימיה, טיפל בה סבא בעצמו במסירות ובסבלנות רבה, למרות שכבר היה אז כבן שמונים. כשסבתא נפטרה לפני כשבע שנים היה סבא מדוכא זמן רב, אך גם אז המשיך להתנהג באצילות כלפי כל אדם, להתעניין באחרים, והמשיך למלא את כל תפקידיו. לבסוף התנער בעזרת ה' וחזר לחייך".

סיפר נחמן רוזנברג: "לפני מספר שנים בזמן לימוד משותף בביתו, הרב אמר לי בנימה אישית: 'שתדע, אין שמחה ללא אישה'. ואז סיפר לי שהוא משתדל שלא לערוך חופות, מפני שמעמד הנישואין המרגש גורם לו להתגעגע לאשתו ולהתעצב מדי".

הקדשה לזכרה

בפתיחת הספרים שהוציא לאחר פטירת הרבנית הקדיש עמוד לזכרה וכתב: "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. לעולם לא אשכח פיקודיך כי בם חייתני. לפני … שנים חשך עולמי בעדי בהילקח ממני נוות ביתי, אשה חכמת לב, הרבנית רחל מלכה, תהא נשמתה צרורה בצרור החיים, ועליה נאמר כדברי רבי עקיבא: 'שלי ושלכם – שלה הוא'. אני תפילתי לך ה', לברך את כל בני ביתי לאורך ימים טובים בבריאות ונחת, ונזכה לראות את כולם זרע ברך ה' הגדלים על אהבת ה' ותורתו ויראת שמים היא אוצרם, ויאיר עינינו בתורתו. א־לוהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך".