תיקון: ב'רביבים' כתבתי על פי עצה רפואית מהעבר, שטוב למיניקות לשתות כחמישה ליטר ביום שלפני יום הכיפורים, ובשלושת הימים שלפני כן כארבעה ליטר ביום. בעקבות זאת קבלתי הערה חשובה וחמורה, במקרים נדירים, כמו של חולי כליות, שתייה כזו עלולה להיות מסוכנת, שכן היא עלולה ליצור ירידה מהירה ברמת הנתרן בגוף.
לפיכך, העצה היא להרבות בשתייה, כאשר כל אדם צריך להרבות לפי הרגליו והיכרותו את גופו. גם בפניני הלכה (ימים נוראים ח, י), כתבתי כעצה לשתות ביממה שלפני יום הכיפורים כחמישה עד ששה ליטר, וגם נוסח זה אשנה כעצה להרבות בשתיית בלא לנקוט כמויות.
הבהרה: ב'רביבים' ו'פניני הלכה' (שם ח, ד) כתבתי שחולים ומעוברות שמסתפקים בקשר לצום הכיפורים צריכים לשאול רופא ירא שמיים. כי לצערנו רופא שאינו ירא שמיים על כל צורך קל שהוא יורה לשתות בצום. הדגשתי שגם בין הרופאים שאינם חובשי כיפה ישנם יראי שמיים רבים שמתייחסים בכבוד הראוי לקדושת הצום.
אולם עלתה שאלה קשה, ישנם רופאים דתיים שסוברים על פי רבנים אחדים, שכל מעוברת ומיניקה רשאית לשתות לשיעורים. ואם כן הרוצים לנהוג על פי ההלכה המקובלת מדורי דורות, שמעוברות ומיניקות חייבות בצום. ואין שום מקום להקל בימינו יותר, מפני שבימינו המעוברות והמיניקות אינן חלושות יותר אלא אם כבר חזקות יותר (ראו פניני הלכה ימים נוראים ח, ח-י).
לפיכך צריך להוסיף, שאם הרופא ששואלים אותו משיב על פי דעת הרבנים הבודדים המקילים למעוברות ומיניקות, אין קביעתו נחשבת כלל לפי כל הפוסקים כפי ההלכה המקובלת מדורי דורות, שמעוברות ומיניקות חייבות בצום. ולכן יש לשאול רופא שמקבל את דעת כל הפוסקים שסוברים שאין סכנה בצום של מעוברות ומיניקות, ורק מעוברות מעטות נחשבות במצב של סכנה ועליהן לשתות ביום הכיפורים (נניח כ-10% מכלל המעוברות).
אמנם אפשר להקל על סמך דברי רופא שאוחז בדעת המעטים, אבל מסוגל לקבוע ביושר שהמעוברת ששואלת היא מאותן עשרה אחוזים שהשתייה נצרכת לה יתר מאשר לשאר המעוברות.
מעוברת שרוצה לנהוג כדעת רוב רובם של הפוסקים ובטעות שאלה רופא שמיקל לרוב המועברות והיקל כמובן גם לה, צריכה להזדרז לשאול לפני יום הכיפורים רופא ירא שמיים שמורה לפי ההלכה המקובלת. ואם לא הספיקה, וכבר הגיע יום הכיפורים, תשתה כפי שהורה לה הרופא ששאלה, מפני שאף שיש לנו ספק אם השיב לו כהלכה, מכלל ספק לא יצאנו, ובכל מצב של ספק נפשות יש להחמיר לשתות.
