מעלת מצוות ביקור חולים

שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו • מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה • בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה • המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה • מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות • לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו

מצווה גדולה לבקר חולים, והיא ענף ממצוות "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), שעליה אמר רבי עקיבא שהיא "כלל גדול בתורה" (ספרא שם, ירושלמי נדרים ט, ד). וכן נאמר: "והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון" (שמות יח, כ), דרשו חכמים: "'את הדרך' – זו גמילות חסדים, 'ילכו' – זה ביקור חולים" (בבא מציעא ל, ב).

בנוסף לכך, המבקר את החולה דבק בה' והולך בדרכו, שה' ברא את העולם ולא השלימו, כדי שהאדם יוכל ללכת בדרכו של ה' ולהוסיף טוב לעולם. שנאמר: "אחרי ה' אלוקיכם תלכו ואותו תיראו, ואת מצוותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון" (דברים יג, ה). שאלו חכמים: "וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלוא כבר נאמר: 'כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא' (דברים ד, כד)! אלא להלך אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא מלביש ערומים… אף אתה הלבש ערומים; הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, שנאמר: 'וירא אליו ה' באלוני ממרא' (בראשית יח, א), אף אתה בקר חולים; הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים… אף אתה נחם אבלים; הקדוש ברוך הוא קבר מתים… אף אתה קבור מתים" (סוטה יד, א). עוד אמרו חכמים: "תורה – תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים" (שם), ללמדנו שזו תכליתה של התורה, להיות גומלי חסדים. וכן אמרו חכמים שגמילות חסדים היא אחת המצוות שעליהן העולם עומד (אבות א, ב).

שלוש מטרות ביקור החולים

שלוש מטרות למצוות ביקור חולים:

א. לסייע לחולה במה שנצרך, וכפי שכתב הרמב"ן (תורת האדם). וכך כתב הרא"ש: "הנכנס לבקר את החולה מפקח כל צרכיו ומחיהו" (נדרים מ, א).

ב. לעודד את רוחו, וכפי שכתב בצוואת רבי אליעזר הגדול: "כשתיכנס לחולה, תיכנס אצלו בשמחה, כי ליבו ועיניו על הנכנסים אליו" (אות כ).

ג. להתעורר להתפלל על החולה, ואם ביקר ולא התפלל עליו – לא קיים את המצווה כראוי (רמב"ן, רמ"א יורה דעה שלה, ד; אהבת חסד ג, ג). שכן היאך ייתכן שראה בצערו של החולה ולא פנה אל ה' בתפילה שירפא אותו?! מאידך, אם יתפלל בלא לבקר את החולה, תפילתו אינה חשובה כל כך, כי הביקור עצמו נחשב כחלק מהתפילה (מהר"ל נדרים מ, א).

בטור זה ארחיב בביאור שתי המטרות הראשונות, ובעזרת ה' בטור נוסף אבאר את המטרה השלישית, וארחיב בסוגיה כיצד התפילה מועילה אחר שמאת ה' באה המחלה.

המטרה הראשונה: לסייע, ובמיוחד לבודדים

המטרה הראשונה היא לבדוק האם יש צורך לסייע לחולה. חשיבות יתרה יש לכך כאשר אין לחולה בני משפחה שמסוגלים לטפל בו כראוי. וכפי שסיפרו חכמים על תלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו. נכנס רבי עקיבא לבקרו, וניקה את חדרו ואוורר אותו, וכדי שלא יעלה עפר מהרצפה ריבץ אותה במעט מים. התעודד התלמיד והחל להבריא ואמר לרבי עקיבא: "החייתני"! יצא רבי עקיבא ודרש: "כל מי שאינו מבקר חולים – כאילו שופך דמים" (נדרים מ, א).

מצוות בני המעגל הקרוב

ככלל, ישנם שני מעגלים של מבקרים. מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה ולהביע כלפיו אהבה ולעודד את רוחו. בכלל זה לדאוג למזונו, לבגדיו, לניקיון חדרו, לרופא שיטפל בו ולסייע בהבאת התרופות הנדרשות לו. בעת הצורך, מצווה ללוותו לביקור אצל רופא, ולעיתים אף לסייע לו לשאול את השאלות הנדרשות. פעמים רבות החולה נחלש, ובני המעגל הפנימי צריכים להזכיר לו ליטול את תרופותיו בזמן. עליהם אמרו חכמים שמצוות ביקור חולים אין לה שיעור "אפילו מאה פעמים ביום" (נדרים לט, ב; ראו שולחן ערוך שלה, ב).

בדרך כלל בני המעגל הראשון הם קרובי המשפחה, כדוגמת בני הזוג, ההורים, הילדים, האחים וחברי נפש. אולם לעיתים בני המשפחה אינם מסוגלים לטפל בחולה כראוי, ואזי חבריו של החולה או מכריו צריכים להיכנס למעגל הפנימי ולטפל בכל צרכיו.

מצוות בני המעגל השני

בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה שעיקר מצוותם לעודד את החולה, אולם תוך כך מצווה עליהם לבדוק בעדינות אם יש צורך לסייע לו באופן ממשי. שכן גם כאשר יש לחולה בני משפחה קרובים, לעיתים הם צריכים עזרה בטיפול בחולה, או הדרכה לגבי הבדיקות שהחולה צריך לעבור והרופא שאליו צריך לפנות.

בנוסף לכך, בני המעגל השני שיש ביכולתם לעזור בכסף, צריכים לבחון ברגישות אם יש בכך צורך. שכן גם משפחה שמצבה היה יציב, בעקבות המחלה עלולה להיקלע לקשיים (של"ה פסחים נר מצוה עו). ואם יש למבקר ספק בכך, יציע את עזרתו באופן כללי, כך שהחולה או בני משפחתו יוכלו לפנות אליו בבקשת עזרה בלא להתבייש.

הצעת העזרה צריכה להיעשות ברגישות מרבית, באופן שלא יפגע בקרובי החולה כלל. מפני שאם לדוגמה נבחר רופא מומחה שהתווה את דרך הטיפול, וכל מבקר ינסה לשכנע אותם לשאול רופא אחר שהוא מכיר או להוסיף שיטת טיפול אחרת, אזי בנוסף לטורח העצום של בני המעגל הפנימי סביב החולה, ייאלצו להתדיין עם כל אחד מהמציעים ולהסביר לו מדוע הצעתו אינה מתאימה להם. לפיכך, רק מי שמבין באמת בתחום, ראוי שיבדוק בעדינות אם ברצונם שיבחן אם ניתן לשפר את דרך הטיפול בחולה.

המטרה השנייה: ביקור לשם עידוד

המטרה השנייה של ביקור חולים היא לעודד את רוחו של החולה. שכן הייסורים הגופניים של החולה משפיעים על נפשו, וככל שמכאוביו נמשכים חייו הולכים ונצבעים בצבעים קודרים, והוא מתייסר על כוחותיו שעזבוהו ועל התוכניות שהיו לו ונגוזו. והוא עלול להיזכר באכזבות ובהחמצות מן העבר, ולחשוב שחייו הם כישלון ולשקוע בדיכאון. לפיכך, מצווה גדולה לעודד את רוחו ולשמחו, ומכך שהוא רואה שהמבקרים מכבדים ואוהבים אותו הוא מתעודד, וזוהי גמילות חסדים מן המעלה העליונה.

בנוסף לכך, עידוד החולה יכול להועיל להבראתו, וכפי שנאמר: "רוח איש יכלכל מחלהו, ורוח נכאה מי יישאנה" (משלי יח, יד). כלומר, כאשר האדם אמיץ וגיבור ברוחו, יוכל לעמוד כנגד המחלה ולהתרפא. אך כאשר רוחו מדוכדכת, לא יוכל לשאת את מחלתו (ראו רבנו יונה, מצודות דוד ומלבי"ם שם). גם מחקרים רפואיים מצאו שככל שחבריו ומכריו של החולה מעודדים אותו יותר, כך גדלים סיכוייו להתמודד עם המחלה ולהבריא.

לפיכך, המבקרים את החולה צריכים להשתדל לשמחו ולספר לו סיפורים שיעודדו אותו ויסיחו את דעתו ממכאוביו, ואם אפשר, טוב להצחיקו, כי הצחוק מועיל לבריאות, וזו מעלתם של העוסקים בליצנות רפואית. וכפי שכתב הרמב"ם בהנהגת הבריאות (כתבים רפואיים א, שער שני, 20).

שלא להכביד

עם זאת, המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה. לעיתים החולה חלש, ואין בכוחו לדבר או להקשיב, ואזי המבקרים צריכים להיכנס לומר שלום, להביע תפילה שיתרפא, ומיד לצאת. כך יעודדו אותו בלא להכביד עליו. ואם התברר שהחולה מרגיש חובה לדבר עם מבקריו ונחלש מכך, עדיף שלא ייכנסו אל חדרו, אלא יבקרו את מלוויו בחדר החיצוני, ויבדקו אם הם צריכים עזרה, וימסרו לו דרישת שלום ואיחולי רפואה, והחולה יתעודד מכך.

וכן אמרו חכמים שאין לבקר חולים שסובלים מכאבי ראש או כאבי עין (כעין מיגרנה) שהדיבור קשה עליהם (נדרים מא, א). ואין להיכנס לחדרם של חולים שעלולים להתבזות בפני המבקר, כגון חולים שסובלים ממחלת מעיים (שולחן ערוך שלה, ח).

חוכמה ורגישות

מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות, כי לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו. לפעמים דברים ששימחו חולה אחד, יגרמו צער לאחר. לפיכך, צריך המבקר לנהוג בחוכמה וברגישות, שנאמר: "אשרי משכיל אל דל" (תהילים מא, ב). ובכל מקרה של ספק, עדיף למעט בדברים ולקצר את הביקור. שכן עיקר מגמת הביקור לכבד את החולה, להביע כלפיו אהדה ולהקל בכך מחוליו ומהרגשתו הרעה.

במיוחד צריך להזהיר מבקרים חסרי רגישות, שלא יפטפטו בטיפשות כפי שהם רגילים. לא יעלו מזיכרונם חולים שחלו באותה מחלה ונפטרו, ולא ידברו על מחלוקות ועלבונות שמסעירים את החולה. ולא יאמרו לחולה דברי ביקורת על ילדיו שנראים למבקר כעסוקים מדי במשפחתם ובעבודתם ומזניחים את החולה, או יתלוננו על האוכל הלא טוב שמגישים לו. אלא יחשוב המבקר רבות לפני שידבר, ואם יחשוב שאכן ראוי לומר דברי ביקורת לבני משפחתו של החולה, יתייעץ עם הידידים הקרובים שלהם על הדרך הנכונה לאומרה.

כמו כן צריך להיזהר שלא לפגוע בחולה ובבני משפחתו בהבעת ביקורת על בית החולים, על הרופא או על השיטה הטיפולית שהם בחרו. ואף שכוונת המבקר לטובת החולה, בפועל בביקורת זו הוא מעציב אותם. בכלל זה גם ייזהר שלא להציע להם לפנות לרופא פרטי יקר שמחירו נמצא מעל ליכולתם הכספית. כללו של דבר, על המבקר להיות חכם ורגיש, ורק כשהוא בטוח שהחולה או בני משפחתו מעוניינים בעצה נוספת, יציע להם אותה בעדינות מרובה.