איסור כתובת קעקע

אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד • האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף • איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה • עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה • המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש • אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו • כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

כתובת קעקע

שאלה: האם הקעקועים שאנשים עושים כיום בכל העולם הם הקעקועים שאסורים מהתורה? אולי הקעקועים שהתורה אסרה הם של עבודה זרה אבל לנוי מותר? והאם מותר לעשות קעקועים על ידי גוי?

הגדרת האיסור

תשובה: אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד, שנאמר: "וכתובת קעקע לא תיתנו בכם אני ה'" (ויקרא יט, כח). ככלל יש לעור שתי שכבות, החיצונית (אפידרמיס) מורכבת מתאים שמתחלפים ונושרים בתוך כמה שבועות, ולכן כל עוד הצבע חודר רק לשכבה החיצונית הוא ילך וידהה. לעומת זאת בשכבה הפנימית (דרמיס), הצבע נשאר לכוד בתוך תאים שאינם נושרים. ולכן, אף שבמשך הזמן גם התאים ששם מתחלפים, מכיוון שהם אינם נושרים, הצבע נשאר באותה רקמה, וכך הוא נותר לאורך שנים, ורק כעבור שנים רבות הוא דוהה מעט.

הקעקוע האסור נעשה בעבר על ידי חיתוך העור והכנסת צבע דרך מקום החיתוך, וכך כאשר העור התרפא והתאחה, נותר הצבע לכוד בעומק העור לתמיד. כיום עושים זאת על ידי ניקוב העור בנקבים דקים שדרכם מכניסים את הצבע לעומק העור. האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף (רמב"ם עבודה זרה יב, יא; שפתי כהן יורה דעה קפ, ב).

האיסור ליהודים גם על ידי נוכרי

לנוכרי אין איסור לקעקע את גופו, וגם ליהודי מותר לקעקע בגופו של נוכרי (נודע ביהודה תניינא אבן העזר קלה). אבל אסור מהתורה ליהודי לבקש מנוכרי לקעקע את גופו (לבוש יורה דעה קפ, ב; שפתי כהן ד; גר"א ג).

כל צורת קעקוע אסורה

לדעת רבי שמעון, האיסור מהתורה הוא לכתוב שם או צורה של עבודה זרה דווקא, שבכך הקעקוע מבטא את שעבודו של האיש המקועקע לעבודה זרה. אבל בצורות אחרות אין איסור מהתורה אלא רק מדברי חכמים (מכות כא, א, לפי רוב המפרשים ובהם: תוספות גיטין כ, ב "כתובת"; תוספות רא"ש שם; ר"י מלוניל שם כא, א).

מנגד, לדעת תנא קמא, כל צורת קעקוע אסורה מהתורה והעושה אותה חייב מלקות. ודעת רובם המכריע של הראשונים, שהלכה כתנא קמא (רמב"ם עבודה זרה יב, יא; יראים שלח; אורחות חיים דיני פאת הראש והזקן ד; מאירי מכות יג, א; ריטב"א מכות כא, א; רבנו ירוחם תולדות אורח חיים יז, ה. וכן עולה מעוד ראשונים רבים).

טעם המצווה

איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה, ואנו מקיימים אותו מתוך אמונה בה' שנתן לנו את חוקיו כדי לזכות ולרומם אותנו.

עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה (רמב"ם עבודה זרה יב, יא; ספר החינוך רלג). גם כאשר כתובת הקעקע אינה קשורה לעבודה זרה מסוימת יש בה איסור הקשור לעבודה זרה, שכן האמונה בה' מקשרת את האדם לאור אין־סוף, ולכן על ידי האמונה בה' הוא נעשה בן חורין, משוחרר מכל שעבוד לרעיון או ערך מוגבל. מה שאין כן עבודה זרה, שמצמצמת את האמונה לערך מסוים בלבד (פניני הלכה אמונה ומצוותיה ב, ב).

ואף מי שמקעקע על גופו אחד משמות ה', עובר באיסור תורה. כי גם שם ה' אינו מבטא את עצמות ה' אלא רק את הופעתו (פניני הלכה חפצי קודש יא, א). והחוקק שם קדוש על בשרו, מקבע את עצמו לאחת מהופעות ה' ומתנכר למקור האין־סופי, ומצמצם בכך את האמונה בה', לעשותה כעבודה זרה (עין רש"ר הירש ויקרא יט, כח).

קלקול צלם אלוקים

בנוסף לכך, האדם נברא בצלם אלוקים, וגופו, כפי שבראוֹ אלוקים, משקף רעיון זה, והמקעקע בו צורה, מקעקע את צורת הגילוי האלוקי (רקנאטי ויקרא יט, כח; רדב"ז מצודת דוד עב). כלומר, במקום שהגוף ישקף את ערכו העצמי של האדם כבריאה אלוקית, הוא מקעקע ומשפיל את עצמו להיות בסיס ואמצעי לצורות שונות.

הקעקוע מונע התחדשות

עוד בעיה ישנה בקעקוע. האדם שנברא בצלם אלוקים צריך להיות קשור למקור החיים ומתוך כך להתחדש ולהתעלות תמיד כל ימי חייו. והמקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש. וזו הטומאה שהקעקוע גורם, שהוא משעבד את האדם לצורה מסוימת, שאוטמת אותו מלהתקשר למקור החיים ולקבל מה' השראה אין־סופית.

לשעה נראה למקעקע שהוא מוסיף דבר שנותן לגופו משמעות ויופי, אולם בהמשך הקעקוע מונע אותו מלהיפתח לדברים חדשים. ואף הדברים הישנים שלו נחלשים ומתפוגגים.

האם מצווה להסיר קעקוע?

שאלה: אדם שחטא בזדון או בשגגה ועשה לעצמו קעקוע, האם מצווה שיסיר את הקעקוע?

תשובה: איסור התורה הוא לקעקע את הגוף, כמו שנאמר: "וכתובת קעקע לא תיתנו בכם" (ויקרא יט, כח), אבל אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו. וגם חכמים לא קבעו שמצווה להסירו.

עם זאת צריך לדעת שבעבר היה קשה מאוד להסיר כתובת קעקע, וכאשר עבדים שהשתחררו רצו להסיר כתובת קעקע שסימנה את היותם עבדים, הם היו צריכים לחתוך את עורם ולהסיר את החלק שבו הצבע, או לעשות בו כוויה או להשתמש בחומרים צורבים מאוד כדי לנסות למוסס באמצעותם את הצבע תוך פגיעה בעור. פעולה זו הייתה כרוכה בכאבים איומים, והותירה אחריה צלקת גדולה, ולעיתים אף גרמה למוות בעקבות זיהום. ואחר הכול, פעמים שעוד נותר חלק מהכתובת על העור. לכן עבדים רבים ששוחררו העדיפו להשאיר את הכתובת על בשרם ולא להיכנס לצער ולסיכון שבניסיון להסירה. ולכן מובן שחכמים לא העלו אפשרות של הסרת הקעקועים תוך סיכון נפשות וסבל נורא.

האם מצווה להסיר קעקוע באמצעות ניתוח

בעת החדשה, לפני כמאה וחמישים שנה, למדו הרופאים לנתח בהרדמה תוך הקפדה על סטריליות למניעת זיהומים, ובעקבות זאת לפני כשבעים שנה אנשים עשירים בארצות המערב כבר נהגו להיעזר בניתוחים פלסטיים לצורך נוי, וכבר ניתן היה להסיר קעקועים בניתוח בלא סיכון משמעותי. בעקבות זאת התעוררה שאלה, האם מי שיש לו קעקועים מצווה שיסירם?

תשובת הפוסקים הייתה שאומנם יש ערך בהסרת הקעקוע, וכפי שלמדנו מדברי המנחת חינוך שאסר להסיר קעקוע בשבת, כי יש בכך תיקון (מוסך השבת לב, מוחק ד). אך הורו שמצד הדין אין איסור להישאר עם הקעקוע, ולכן אין חובה להסירו. כך הורו הרב שלמה זלמן אורבך (מובא בשבט הקהתי ה, קנד; שנדפס בתשנ"ח) והרב אלישיב (חשוקי חמד פסחים עה, ב, תשס"ו). וכן כתב בשו"ת להורות נתן (ח, עב, תש"נ), רבבות אפרים (ח, שו, תשנ"ח) ובמראה הבזק (ה, עח, תשס"א). ואומנם לשורדי השואה האיומה הורו שלא יסירו את המספר שקעקעו הנאצים יימח שמם על זרועם, כי יש בכך זיכרון למעשה הרשעים, וקידוש השם שיהודי שעבר את השואה ממשיך את חייו (שו"ת ממעמקים ד, כב, תשל"ו).

המצאת הלייזר

הלייזר הומצא בשנת תש"כ (1960), ובמשך הזמן למדו להסיר באמצעותו קעקועים. מכוונים את קרני הלייזר אל חומרי הצבע הלכודים בעור, ועל ידי כך בסדרת טיפולים מפרקים את חומרי הצבע לחלקיקים קטנים שהגוף מפנה בהדרגה מהעור עד שהקעקוע נעלם.

הסרת קעקועים באמצעות קרני לייזר כרוכה בכאב גבוה מהכאב שבעשיית הקעקוע, אבל אין מדובר בכאבים שקשה מאוד לסובלם. ככל שצבעי הקעקוע כהים יותר, כך נדרשים בדרך כלל פחות טיפולים להסרתם, שכן הצבעים הכהים קולטים יותר את קרני הלייזר שמפוררות אותם. בפועל, הסרת קעקוע אורכת כיום בממוצע כעשרה טיפולים, ומחירה יכול להגיע לפי עשרה ויותר ממחיר עשיית הקעקוע.

הטיפולים להסרת קעקוע באמצעות לייזר החלו לפני כשלושים שנה. אך רק לפני כעשרים שנה, החל משנת תשס"ה לערך, החלו הטיפולים להסרת קעקוע להיות נפוצים בארץ, ומשנת תשע"ה חלה קפיצת מדרגה באיכותם. כך שתשובות הרבנים שכתבו שראוי להסיר את הקעקוע אבל אין מצווה בכך, התייחסו לניתוח שכרוך בסבל רב וסיכון מסוים והשארת צלקת.

נכון להתאמץ להסיר את הקעקוע בלייזר

לפיכך להלכה ולמעשה נראה שלאחר שניתן להסיר את הקעקוע עם לייזר, נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא. ומי שאינו טורח להסירו, משמע שאינו מתבייש בו, וראוי לאדם להתבייש בעבירה שעשה בגופו. לכן גם כאשר הקעקוע במקום נסתר, נכון לאדם להתבייש בו ולהסירו. ובמיוחד כאשר הוא מסמל ערכים לא טובים. אומנם אם קעקע שם ה' אסור להסירו (ובעת שנכנסים לשירותים או בעת הרחצה צריכים להסתירו כדי שלא לפגוע בכבודו).

אם הקעקוע ניכר, נכון להסירו גם כדי למנוע חילול השם, שלא יטעו לחשוב שהוא גאה בחטאו, וכדי למנוע מאנשים אחרים לרצות לחקות אותו. ייתכן שאם הייתה בימי חכמים אפשרות להסיר קעקוע עם קרני לייזר, היו קובעים שחובה להסירו. אולם למעשה, מכיוון שלא נקבע שחובה להסיר את הקעקוע, אין בכך חיוב גמור אלא שכך נכון לעשות. בכל אופן, אדם שמתקשה להסיר את קעקועיו, אינו צריך להתעכב מלהתקרב לתורה עקב כך.