שאלת הבגדים הצנועים
כאב לתשע בנות, וביניהן נערות ונשים צעירות, למדתי ששאלת הצניעות בלבושי הבנות נעשתה בזמן האחרון כאובה. במשך מספר שנים, קובעי הטון באופנה העולמית 'הרשו' ללבוש חצאיות ארוכות. אמנם לא תמיד זה נחשב הכי 'אין', אבל במסגרת הפלורליזם הפוסט-מודרני ניתנה רשות ללבוש חצאיות בכמה אורכים, והדתיות – תוך ויתורים מסוימים – יכלו להסתדר. בחסות הסובלנות הזמנית הזו אף התפתח הסגנון המיוחד של המתנחלות עם החצאיות הארוכות לוחכות הרצפה – קצת שאנטי עם נגיעות עדכניות. קו שמשדר פשטות איכותית, עם כביכול הבטחה לעצמאות ייחודית.
אלא שלאחרונה החצאיות הארוכות ממש יצאו מהאופנה. האנשים הקובעים בענף גמרו והחליטו שארוך זה 'אאוט', והדתיות במבוכה. מצד אחד יש מחויבות לריבונו של עולם ולתורתו הקדושה, ומנגד – איך אפשר להמרות את צו האופנה. איך יוכלו להראות את פניהן ברחוב לאחר שבכל רשתות הטלוויזיה וכלי התקשורת החילוניים הועברו רמזים חד משמעיים של כוהני האופנה המובילים ולפיהם "ארוך זה כבר לא זה", ומי שממשיכה ללבוש ארוך היא ממש "לא בעניינים". ובכל החנויות הנחשבות אין יותר חצאיות ושמלות ארוכות.
שלושת מעגלי הצניעות
לקראת יום הכיפורים נכון לברר את ערכה של הצניעות, שבאה לידי ביטוי בשלושה מעגלים:
- בחיים האישיים.
- באהבה שבין בני הזוג.
- בערכי האומה.
חטא אישי
הצניעות נועדה להדגיש את הצד הרוחני-הנשמתי שבאדם, ומנגד הפריצות שמה את הדגש על הצדדים הגופניים-חומריים. לפני חטא אדם הראשון התהלכו אדם וחוה עירומים בגן עדן, כי עדיין לא נכנס בהם יצר הרע, ולא היה בזה שום פגם. אולם לאחר החטא והופעתו של יצר הרע, נעשה האדם מוגבל, והוא אינו יכול לעמוד על משמעותו הרוחנית בלא התבוננות מעמיקה. וככל שהוא חושף יותר את הצדדים החיצוניים שבגופו, כך הם מתגברים עליו וחוסמים את יכולת ההתבוננות הרוחנית.
לטווח הקצר נראה כאילו הפריצות מסייעת לגילוי עוצמת החיים, שכן החשיפה יוצרת גירוי וריגוש מיידי. אבל מי שמביט יותר לעומק ויותר לטווח ארוך, מבחין ללא ספק שדווקא הצניעות מגלה את העוצמה הפנימית שבחיים, את הקדושה, ומתוך כך גם הצדדים החומריים מתברכים ומתעלים.
אין לנו התנגדות לחומריות ולגוף, להיפך – לכל תחום יש ערך ומקום. אבל מי שאינו שומר על הצניעות, חוטא בעל כורחו בהדגשה יתירה של החומריות על פני הרוחניות. וזאת משום שהרוחניות מטבעה נסתרת, וכדי לעמוד על טיבה של הנשמה, יש להעמיד את הגוף במקומו הראוי לו, ולא להבליטו ולהופכו לעיקר. ורק לאחר שהרוחניות הועמדה על מקומה המרכזי, ניתן להתבונן בצניעות בצדדים הגופניים שבחיינו, ולהפיק מהם את מלוא עוצמת החיים, בלי שהדבר יפגע בנשמה.
האהבה
האהבה שבין בני הזוג היא יסוד החיים, הקדושה, השמחה והגאולה. לא כאן המקום להאריך בכך, רק נזכיר שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" שעליה אמר רבי עקיבא שהיא "כלל גדול בתורה" יכולה להתקיים בשלמות רק בין בני הזוג.
הצניעות, בנוסף לכך שהיא מעמידה את היסוד הרוחני שבאדם על מקומו החשוב, היא גם שומרת על קדושת הנישואין. ידוע לכל שפריצות חמורה מרסקת את המשפחה. אולם צריך לדעת שכל חוסר צניעות, ואפילו קל, פוגע במשפחה. האהבה צריכה להיות מופנית אל בן הזוג, כי רק איתו האהבה יכולה להופיע בשלמות. כל איבוד של כוח האהבה כלפי אנשים אחרים, הוא על חשבון האהבה בבית – דבר שפוגע הן בבן הזוג והן בילדים ובחינוכם.
האהבה איננה דבר חיצוני שתיכף ומייד אפשר לעמוד על מלוא עומקו. אמנם כבר בתחילה היא מסעירה, אבל ישנם עוד רבדים עמוקים שהולכים ונחשפים שלב אחר שלב. האהבה של מי שאינו קשור לכללי הצניעות היא בדרך כלל אהבה קצרה, שרק היופי הפרוץ והתאווה החיצונית מחזיקים אותה. וממילא כאשר השלב הראשון מגיע לידי מיצוי – אין יכולת להתחדש ולהגיע לרובד עמוק יותר, והזוגיות הופכת למשמימה, מתסכלת ומאכזבת. כביכול היופי החיצוני הבטיח חיים טובים ומאושרים לנצח נצחים, ועתה לא נותר כמעט כלום. וחוזרים לחפש ריגושים ותקווה בחוץ.
אבל מי שמדריך את חייו על פי כללי הצניעות ההלכתיים, מדגיש תחילה את הנשמה, ומתוך כך הוא מתייחס לצדדים הגופניים ביראה ובחרדת קודש, משום שהם מבטאים רבדים עמוקים לאין סוף, שהיופי החיצוני הוא אחד מכלי הביטוי שלהם. והאהבה הולכת ומתחדשת, בשילוב נכון של נשמה וגוף, מרובד לרובד, מעומק לעומק, עד אין קץ.
מידת ישראל צניעות
הצניעות ושמירת קדושת המשפחה היא מיסודות היהדות. את הציווי הכללי שבתורה (ויקרא יט, א) "קדושים תהיו" מפרש רש"י: "הוו פרושים מהעריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה". ועוד נאמר לגבי איסור עריות (ויקרא יח, כד): "אל תיטמאו בכל אלה, כי בכל אלה נטמאו הגויים".
גם כשהיינו משועבדים לאומה המצרית, שאמרו עליה חז"ל (תו"כ אחרי פ"ט) שלא היתה כמוה אומה שטופה בתאוות זימה ובגילוי-עריות, לא נסחפנו אחרי מנהגיהם של המצרים ושמרנו על הצניעות.
תכונת הצניעות, המוטבעת בעם הישראלי לדורותיו, היתה התשתית לכל ההישגים הרוחניים הכבירים של עם ישראל, ולכן התורה מדגישה את ערך הצניעות והקדושה.
בחוקתיהם לא תלכו
וזהו שנצטווינו (ויקרא יח, ג): "ובחקותיהם לא תלכו". והכוונה שלא ללכת במנהגי הפריצות או עבודה זרה של הגויים, מפני שהליכה זו מטשטשת את האופי הייחודי שלנו.
הצניעות אם כן שומרת על עצמאות מחשבתנו ועל חירות רוחנו. הלא יצאנו לחירות משעבוד מצרים כדי לקבל את התורה הקדושה ולגלות את אורה בארץ ישראל, ולהביא מתוך כך תיקון וגאולה לעולם. ואיך נמעל בשליחותנו המקודשת ונכניס את עצמנו מרצון לעול תרבות הגויים, בהיגררות חסרת טעם אחר אופנה שנקבעה בנכר.
ערך היופי
חשוב להדגיש: יש ערך לכך שאדם יופיע באופן נאה ומכובד, ובפרט אישה שנטייתה ליופי תלבש בגדים יפים ומתאימים, שמכבדים את צלם האלוקים שבה, כי ההופעה החיצונית היא חלק ממלוא האישיות השלמה, שבאה לידי ביטוי גם ביופי. אך כדי שיופי זה לא יזלוג לכיוונים שליליים, ישנן הגדרות הלכתיות ששומרות עליו במסגרת הראויה.
על רמאות עצמית
ויש שטוענות בתוקף רב שבאמת הן אוהבות ורוצות את הבגדים הללו מתוך בחירתן וטעמן, ורק במקרה יצא שזו המודה כעת. והראייה לכך שהן בכלל לא מושפעות מהמודה, שכך הן מרגישות בתוכן גם בעת שהן עומדות לבדן מול הראי. ובכלל לא חשוב להן להראות יפות בעיני מישהו אחר, אלא הכי חשוב להן להיראות יפות בעיני עצמן, ללבוש דבר שידגיש את היופי הפנימי שלהן.
והן לא שמות לב לכך שכל מושגי היופי שלהן נעים ונדים על פי רוחם של בתי האופנה הגדולים שבמערב, שמסיבות כלכליות מגייסים אומנים ומעצבים כישרוניים כדי לחדש מעת לעת קו אופנתי. תחילה הם מלבישים בקו החדש שחקניות ודוגמניות ושאר מפורסמות, ובמשך מספר שבועות נותנים לשאר הנשים להתבונן בהן ולקנא. מיד לאחר מכן מתחילים בייצור רחב של בגדים בקו הזה, וכמובן גובים עליהם מחיר גבוה, בהתאם ליוקרה שבחידוש. תוך שבועות ספורים המפעלים השונים מנסים בזריזות רבה לחקות את הקו החדש, כדי שגם הם יספיקו לרכוב על הגל ולמכור בגדים ביוקר. אמנם לא ביוקר כמו בתי האופנה המובילים, אבל בהחלט במחיר גבוה בהרבה ממחיר הבד והייצור. וכך משתלבים האינטרסים הכלכליים של בתי האופנה היוקרתיים עם אלו של המפעלים הגדולים. ובארץ מתחילות נשים להתמרמר שבגלל שהן במזרח התיכון הבגדים הנכונים עוד לא הגיעו לכאן, אבל תיכף אפשר להשיג אותם בכיכר המדינה, ואח"כ בעוד חנויות. בשלב הזה מגיעות הדתיות החדשות, ומתוך חירות מוחלטת מגיעות למסקנה המקורית, כי בדיוק אלה הבגדים שהן עצמן תמיד רצו ללבוש. ורק נותרה דילמה מה עושים עם ההתנגשות שנוצרה בין הדת למצפון האסתטי.
מילא כשאדם יודע שהוא נגרר. אבל כאשר משערות ראשו ועד ציפורני רגליו כולו גרור, ובעודו נסחב הוא טוען שהכול נעשה מתוך חופש מוחלט ותפישה מקורית, הרי שהוא "חקיין עלוב", והסיכוי שיתפקח בלא מכה חזקה על הראש – זעום.
תימהון מהסלון
אחר כך יושבים אנשים בסלון ושואלים מדוע מר נתניהו נכנע ללחץ הבינלאומי. מדוע אינו מעז לומר שיש לנו זכות מלאה על ארץ ישראל כפי שכתוב בתנ"ך, ועלינו ליישב אותה למלא אורכה ורוחבה.
אם דתיות וחרדיות אינן מוצאות עוז בלבבן לשמור על כללי ההלכה בניגוד לקו שהכתיבו מעצבי האופנה, ואפילו חנויות שקמו עבורן, עם הבטחה לעצמאות, אינן מצליחות להיות נאמנות להלכה; אם חייל אינו מעז להיות נאמן לתורת ישראל מול פקודה לגרש יהודים או להפר את כללי הצניעות; אם ממליצים לרבנים להיות חכמים ולא להיות צודקים ולדבר רק על מה ששר הביטחון ובג"ץ ומעצבי דעת הקהל מרשים להם לדבר; אם מחנכים אינם מעיזים לדבר על צניעות מאימת הליברליות הפמיניסטיות – איך ירצו שמר נתניהו יעז לחרוג ממה שמעצבי דעת הקהל הבינלאומית מרשים לו לומר?
אבינו מלכנו הרם קרן ישראל עמך, אבינו מלכנו הרם קרן משיחך.
