רביבים

קדושת הזמן וקדושת הארץ

המנהג להכריז על ראש חודש בשבת שלפניו ● בגלל חטא העגל אין איסור מלאכה בראש חודש ● מנהג הנשים להימנע ממלאכה בראש חודש

שבת מברכים 
נוהגים בשבת שלפני ראש חודש להכריז אימתי יהיה ראש חודש, ולברכו שיחדשהו הקב"ה עלינו ועל כל עמו ישראל לטובה ולברכה (אור זרוע, שיבולי הלקט). ויש בזה גם זיכרון מסוים לקידוש החודש, שהיה נעשה בעבר על ידי בית הדין (ראבי"ה). ולכן נהגו להזכיר את זמן המולד. ונהגו לעמוד בעת ברכת החודש, זכר למצוות קידוש החודש, שהקהל היה נוהג לעמוד בפני בית הדין בעת קידוש החודש (מ"ב תיז, א, אג"מ או"ח א, קמב). יש מקומות שנהגו בהם שהרב אומר את ברכת החודש, זכר לקידוש החודש, שאב בית הדין היה מכריז על החודש.

ומכריזים על החודש בשבת, מפני שאז כל הקהל נמצא בבית הכנסת, וישמעו מתי יחול ראש חודש. ועוד, שכל הימים מתברכים משבת, ואף הקדושה של ראש חודש נובעת מתוך השבת שלפניו, ועל כן מברכים באותה שבת את החודש, שבשבת זו מתחילים להרגיש חגיגיות מראש החודש שעומד לבוא.

מדוע מותר לעשות מלאכה בראש חודש 
מותר לעשות מלאכה בראש חודש. ואמנם מתחילה היה ראוי להיות איסור מלאכה בראש חודש, כמו בחול המועד. שכן הכלל הוא, שככל שהיום קדוש יותר כך הוא מיועד יותר לעניינים שבקדושה, ויש לצמצם בו את העיסוק במלאכה. שבת, שהיא המקודשת ביותר – כל מלאכה אסורה בה. דרגה למטה משבת – יום טוב, שכל המלאכות אסורות בו חוץ ממלאכת אוכל נפש. דרגה למטה מזה – חול המועד, שנאסרו בו חלק מהמלאכות. ואף ראש חודש היה ראוי להיות במעלת חול המועד, אלא מפני שחטאו שנים עשר שבטי ישראל בחטא העגל, איבדו ישראל כנגד זה את מעלת שנים עשר ראשי חודשי השנה. 

מעלת הנשים בראש חודש
אבל הנשים, שלא חטאו בחטא העגל ולא הסכימו לתת את נזמיהן לעשייתו, נתן להן הקב"ה את שכרן בעולם הזה "שהן משמרות ראשי חודשים יותר מן האנשים". ונתן להן שכר לעולם הבא, שהן עתידות לחדש את נעוריהן כמו הלבנה שמתחדשת, שנאמר: (תהלים קג, ה): "המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי" (פרקי דרבי אליעזר מה). נמצא אם כן שהנשים קולטות יותר את קדושת ראש חודש, ולכן נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש (טור ושו"ע או"ח תיז).

ואמנם בזמן שהיו מקריבים את קרבן המוסף במקדש, היו גם גברים שנהגו להימנע ממלאכות גדולות בראש חודש, אלא שאין למנהגם תוקף, מפני שחטאו בחטא העגל. אבל הנשים שלא חטאו שייכות יותר לקדושת ראש חודש, ויש תוקף למנהגן. 

מאיזו מלאכה הנשים נמנעות
לפיכך צריכה כל אשה למנוע את עצמה מאיזו מלאכה בראש חודש – למשל תקפיד שלא לסרוג בו – כדי שיהיה לה היכר בין יום רגיל לראש חודש. ובוודאי שלא תתכנן לעצמה עבודות גדולות בראש חודש. 
והמהדרות נוהגות להימנע מהמלאכות שאסורות בחול המועד, ובכלל זה אינן תופרות וסורגות ומתקנות דברים בבית. אבל לבשל, לאפות ולגהץ מותר כמו בחול המועד. גם לכבס במכונה מותר, מפני שאין בזה כמעט טרחה. ואם הכיבוס נועד לצורך לבישת בגדים בראש חודש עצמו, אף לכבס ביד מותר. 

ומלאכה שאשה עושה לצורך פרנסתה מותרת אף למנהג המהדרות, מפני שאם תיעדר מעבודתה באופן קבוע בראש חודש תאבד את מקום עבודתה. ואף כשאין חשש שיפטרוה, אם הכסף נחוץ לה או שייגרם למקום עבודתה נזק אם לא תבוא, מותר לה לעבוד.

ישיבות ההסדר
כידוע, משך שירותם הצבאי בפועל של חיילי ישיבות ההסדר הוא כששה עשר חודש, ושל קציני ההסדר כשלוש שנים. בעקבות זאת נשאלתי: מדוע בני ישיבות ההסדר משרתים פחות זמן משאר החיילים? מה הצדק בכך?
תשובה: הלוואי וכל חיילי צה"ל היו משרתים במסגרת ישיבות ההסדר. ללא ספק הצבא היה אז טוב יותר. היו פחות בעיות מוסריות במחסומים, פחות הטרדות מיניות, פחות השתמטות משירות ביחידות קרביות ופחות השתמטות משירות במילואים.

הלא הציבור הדתי-לאומי על כל גווניו מהווה כעשרה אחוז מכלל הציבור, ואילו ביחידות המילואים המשרתות בפועל הוא מונה כארבעים אחוז. היכן הם כל השאר? הם לא למדו תורה, ולכן ככלל המוטיבציה שלהם לשרת את עמם ומולדתם פחותה. כמובן שישנם רבים שמתנדבים לשירות מילואים, ויש להעריכם על כך, אלא שרובו הגדול של הציבור החילוני מוצא דרכים להשתמט, וכך יוצא שעשרה אחוז מהציבור תורמים ארבעים אחוז מסך חיילי המילואים. 

זה לא קורה לבד, זה בזכות לימוד התורה. הלוואי וכל חיילי צה"ל היו לומדים בישיבות ההסדר, ואזי משירות של שנה וחצי היתה התועלת רבה לאין ערוך. אם כבר צריך לשאול להפך: מדוע הציבור החילוני אינו עוסק יותר בלימוד התורה הקדושה. מדוע השמיט עצמו מהמשכת המסורת הנפלאה שלנו, שעליה מסרנו את נפשנו במשך דורות.

כתבים חרדים עוקרים מצוות מהתורה
בעקבות הצטרפות מפלגת 'יהדות התורה' לממשלת ההתנתקות, והביקורת שהוטחה בהם עקב כך מצד נאמני ארץ ישראל, יצאו כמה כתבים חרדים לעקור את מצוות יישוב ארץ ישראל מהתורה. אמנם עטפו את דבריהם בביטויים של יראת שמיים, אולם אחרי הכל נמצאו מחציפים פנים לעקור מצווה מהתורה. כאילו אותם היהודים שגרים בגוש קטיף אינם מקיימים מצווה מהתורה, וכאילו אין איסור לעוקרם ממקומם ולהחריב את יישוביהם (טוענים שעיתונים אלו מפוקחים על ידי רבנים מורי הוראה, ותימה היאך הסכימו לכך).
מכל מקום כדי למנוע טעות, מצאתי צורך להזכיר שאלה ותשובה שנתפרסמה בגיליון רבני יש"ע מס' 30 (טבת תשנ"ו).

שאלה מעמנואל שבשומרון
בקיץ תשנ"ה פנו נציגים של 'שלום עכשיו' לתושב עמנואל שבשומרון, והציעו לו לערוך רשימה של תושבים המוכנים להתפנות מבתיהם תמורת פיצוי. אותו תושב התפתה לדבריהם והחל לערוך רשימה. סערה גדולה התעוררה ביישוב עמנואל. יש שצידדו שמותר על פי ההלכה לאותו תושב לערוך רשימה כזו, והרוב הגדול טען שהדבר אסור. רופא המקום ד"ר יעקב פז, תושב קדומים, הפנה את השאלה לרבו הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, רב שכונת רמת אלחנן בבני ברק, והרב זילברשטיין העביר את השאלה לחותנו הגאון המפורסם הרב יוסף שלום אלישיב שליט"א. לפי דיווחו של ד"ר פז, לאחר תשובת הרב נרגעו הרוחות, והכל קיבלו למעשה את תשובת הרב. וזהו נוסח התשובה מפי הרב אלישיב כפי שכתב הרב זילברשטיין:
תשובת הרב הגאון יוסף שלום אלישיב
למכובדנו הדגול ד"ר פז הי"ו
שלום רב
מכתבך הגיעני, ובו השאלה המצערת בדבר אנשי השמאל הבאים ליחידים הגרים בשטחים, ומציעים להם תשלומים על מנת שיעזבו את בתיהם, והממשלה תוכל למוסרם לערבים, עפ"י הסכם השלום. האם מותר ליחידים למכור בתיהם לאנשי השמאל היהודים, או שמא גם בזה יש לאו של "לא תחנם", לא לתת חניה לנוכרים בארץ ישראל?
דעת מורי חותני הגאון רי"ש אלישיב נ"י היא כדלהלן: בין שמוכר קרקע ישירות לנכרי, או שמוכר לישראל – והמטרה היא למוסרו לנכרי, שניהם אסורים. אלא שהיה אולי מקום לומר, שאם בין כך תמסור הממשלה בקרוב את השלטון לערבים, והיהודים ייאלצו לעזוב בתיהם בגלל הסכנה, אולי מותר כבר כעת למכור את הרכוש, כדי לא להפסיד ממון? אולם דעת מורי חותני היא, שמכיוון שברור שהממשלה תפצה כל אחד שייאלץ לנטוש את אדמתו, אם כן אין כל היתר להקדים את האיסור ולמכור כבר כעת, טרם נעשה מצב של סכנה לגור במקום. ולכן אסור כעת למכור. ואנו תפילה ששומר ישראל ישמור שארית ישראל ואל יאבד ישראל.
בצער ובכבוד רב 
(הרב) יצחק זילברשטיין

הוויכוח על הכניסה לממשלה
אמנם אין להכחיש שיש וויכוח בין גדולי הרבנים אם אסור או מותר להשתתף בממשלה שמתכוונת לעקור יישובים מארץ ישראל, אולם מוסכם על כולם כי עצם עקירת יישובים הוא איסור תורה. כמו כן ברור שאין לשמוח לאיד ולבזות את המתיישבים שהממשלה זוממת לעקור.

שליחות לחו"ל ומצוות ישוב הארץ 
סיפר לי המחנך הרב יונה גודמן (מזכ"ל בנ"ע לשעבר) כי נתן שיעורים לאברכים שהיו מועמדים לצאת לשליחות לחו"ל במסגרת 'הכוללים הציונים' (שתרומתם עצומה). שם נשאל מה צריך לענות למשפחה שמתלבטת אם לעלות לארץ למרות שיצטרכו לרדת ברמת חייהם, כי בחו"ל הם מרוויחים יותר כסף.
ר' יונה התפלא על השאלה: הלא זוהי בדיוק המצווה לעלות לארץ. אם ירוויחו בארץ יותר כסף, אין צורך במצווה. את המצווה צריכים לקיים למרות שירוויחו פחות. הוא אמר לשואלים שאם יש להם התלבטות בשאלה זו, מוטב שלא ייצאו לשליחות וילמדו היטב את משמעותה מצוות יישוב הארץ.

נזכרתי בדברי הרב חיים שטיינר שליט"א (ר"מ בישיבת מרכז הרב), שכבר שנים מתריע על כך שהפסקנו לעסוק במצוות יישוב הארץ, שאמרו עליה חכמים שהיא שקולה כנגד כל המצוות (ספרי דברים ראה נג).

כפי הנראה אנחנו אוהבים לחדש ולהתחדש, ואחר שבמשך שנים רבות הציבור עסק במצוות יישוב הארץ, נדמה היה שהדברים נדושים וכבר אין מה להוסיף ולהעמיק בהם. עלינו לחזור ולהעמיק במצווה הזו, שהיא אחת המצוות המרכזיות של הדור שלנו. ומתוך לימודה וקיומה נזכה במהרה לגאולה שלמה

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

עוד ברביבים

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן