תלמידי אברהם אבינו ותלמידי בלעם הרשע
חז"ל במסכת אבות עומדים על ההבדל בין בלעם הרשע לאברהם אבינו: "כל מי שיש בו שלושה דברים הללו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלושה דברים אחרים הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה- תלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה- תלמידיו של בלעם הרשע…".
ראשית יש לשים לב לכינויים שזוכים שני האישים אליהם מתייחסת המשנה. אברהם מכונה 'אבינו' ואילו בלעם מכונה 'הרשע'. הביטוי 'אבינו' מלמד על היות אברהם היוצר והמחולל את היצירה הגדולה בהיסטוריה- יצירת עם ישראל. המילה 'אב' שמתחילה באחד ומסתיימת בשניים, מרמזת על היצירה והריבוי. "אבות מכלל דאיכא תולדות". לעומת זאת הביטוי 'רשע' בו כונה בלעם, הוא ההפך, שאמנם גם עניינו הוא ריבוי אלא שכאן מדובר בריבוי של דברים שהולכים לקראת כליונם. ולכן ה'אב' מופיע בראשית האותיות ואילו ה'רשע' בסופם.
לכן, גם לאברהם אבינו וגם לבלעם הרשע ישנם תלמידים, אלא שתלמידיו של אברהם אבינו צועדים אל עבר הבניין והנצחיות, ואילו תלמידיו של בלעם הרשע צועדים לאבדון.
וכפי שמופיע בסוף המשנה שלעיל "מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע? תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין העולם הבא, שנאמר 'להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם מלא', אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת, שנאמר 'ואתה אלוקים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ואני אבטח בך".
וננסה להתבונן מעט בתכונות היסודיות שאחת מהן מובילה לבניין עולמי והשנייה מביאה לכיליון סופי,ונראה מהם המידות המיוחדות לאברהם אבינו ומהם המידות המיוחדות לבלעם הרשע.
עין טובה ועין רעה
המידה הראשונית והיסודית ביותר של אברהם אבינו היא העין הטובה. והראשונים פרשו בדבר כמה פירושים אך נראה שכולם עולים לעניין אחד. הרמב"ם פירש שעין טובה הכוונה היא למי שמסתפק במה שיש לו, רש"י פירש שהכוונה למי ששמח בתורת חברו ורבינו יונה פירש שהכוונה למי שיש בו את מידת הנדיבות.
וכאמור, כולם עולים לעניין אחד- שאדם ששמח ומרוצה בחלקו ממילא לא מקנא באחרים, ולא עוד, אלא שהוא גם מוכן לתת משלו לאחרים. וכך מצינו אצל אברהם אבינו, שכאשר מלך סדום רוצה לתת לו את שלל המלחמה בה ניצח אברהם, אומר לו אברהם "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך"- כלומר, אברהם איננו רוצה לקבל שום דבר מבחוץ, ולהפך, הוא מוכן להשאיר את השלל שמגיע לו לאחרים. ובאבות דרבי נתן הביאו את הפסוק "ואל הבקר רץ אברהם" להראות על נדיבותו ושמחתו בנתינה. ועוד הביאו את הפסוק "וייתן לו (למלכי צדק מלך שלם) מעשר מכל"- וכפי שכותב המגן אבות "שהיה אברהם שמח בטובתם של בריות ומהנה אותם מנכסיו".
וניתן לומר שיסוד הכל הוא שהאדם רואה את הטוב בכל דבר, מכיר בחסד האלוקי שבכל דבר, וממילא הוא גם מלא בשמחה ועונג ורוצה להפיץ את השמחה והעונג בעולם כולו.
לעומת העין הטובה, העין הרעה- שהיא מקבילה למידת הקנאה (ארברבנאל ועוד)- עניינה שהאדם רואה את הרע בכל מקום. זה מתחיל בכך שהאדם מרגיש שלו עצמו רע ושהוא עצמו חסר, ומתוך כך הוא מרגיש שלאחרים יש יותר ממנו – דבר שמביא אותו לקנא בהם. ואין צריך לומר שהוא אינו מוכן לתת משלו לאחרים.
רוח נמוכה ונפש שפלה
המידות הבאות שנביא משתלשלות מתוך המידות של עין הטובה ועין הרעה.
מידת הרוח הנמוכה, שהיא מידתו של אברהם, עניינה הוא שהאדם הנו עניו וצנוע, שמתוך שרואה הוא את חסדי ה' וטובתו, מתמלא האדם צניעות וענווה כלפי החסד האלוקי העליון. ומתוך כך זוכה האדם לנפש שפלה ומתרחק ופורש מן התאוות- וכל זאת מפני שכולו מלא ברצון האלוקי מתוך הכרת הטובה הגדולה שזוכה לה.
ואילו מידותיו של בלעם הרשע הינם גאווה- כיוון שהאדם מרגיש שרק הוא יכול לדאוג לעצמו, שכן הוא אינו רואה את הטוב האלוקי שניתן לו. וממילא, כיוון שהדגיש את עצמו ואת הצרכים הרבים שזקוק להם הוא מתמלא בתאוות- וזוהי מידת הנפש הרחבה.
מה הקשר בין התלמידים?
רבי מאיר חדש בספרו 'אור מאיר' מנסה לענות על השאלה ששאלו רבים מן המפרשים, מה כוונת התנא בשאלתו 'מה בין תלמידי אברהם אבינו לתלמידי בלעם הרשע?', הרי לכאורה היה מקום לשאול, מה בכלל הקשר ביניהם, שהרי תלמידי בלעם הרשע הם גויים עוברי עברות ומלאים בעבירות, ואילו תלמידי אברהם אבינו הינם יהודים כשרים וצדיקים העוסקים בתורה ובמצוות?
ולכן מבאר רבי מאיר חדש שהתנא בא לחדש שגם בתוכנו, בתוך יושבי בית המדרש ישנם, הן מתלמידי אברהם והן מתלמידי בלעם. וכיוון שהדבר תלוי במידות, אלו אינם דברים חיצוניים שניתן לראותם אלא אלו הם דברים פנימיים שקשורים לשאיפות ולרצונות האמיתיים של האדם.
ייתכן כי שני אנשים המקיימים תורה ומצוות ויושבים באותו הספסל בבית הכנסת, האחד- תלמידו של אברהם- מלא בהודאה והכרת טובה, השמח בשמחת ובהצלחת חבריו ומלא ברצון לתת ולהעניק. והשני- תלמידו של בלעם הרשע- מלא באנחות ותלונות, ביקורת וקנאה, וכל רצונו הוא לקבל ולקחת.
לכן מחדד התנא ומלמד התנא מהן מידות שמתוכן זוכים להיות 'אב' ומהם המידות שמתוכן זוכים להיות 'רש'.
שלמה המלך מגלה לנו ש"טוב עין הוא יבורך", וחז"ל מבארים שהוא לא רק מבורך אלא גם יברך. היכולת של אדם לברך אחרים ושברכתו תתקיים היא בכך שמידותיו נקיות וממילא גם כל רצונו אינו פונה אלא לרצון ה' שהוא להיטיב לעולם, ולכן, כיוון שרצונו להיטיב הטבה שלמה, וזהו רצון ה'- וממילא רצונו מתקיים.
וכך כותב מרן הרב זצ"ל "ההתאחדות העליונה היא התאחדות שכל האדם ורצונו עם כל היקום, בכלליו ובפרטיו. ההתאחדות עם הענין האלוקי עושה פעולה זו במילואה, ואין כל פלא שהצדיקים הדברים בה', רצונם הוא פועל בהויה, ותפילתם עושה פירות".
יהי רצון שנזכה לראות בעין הטובה האלוקית המשקיפה עלינו, לראות את הטוב בכל מקום, לרצות את הטוב, לזכות בטוב ולהשפיע טוב.
