שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הכנת תה בשבת

שלו לרבנים. באתר לגבי בישול תה בשבת נכתב שאפשר להערות על תיון מכלי שני. לא מובא מהיכן הפסיקה הזו והאם מדובר בהיר משום ספק ספיקא. בהרחבות על כך לא נאמר דבר אלא רק שמותר לשים תיון בכלי שלישי שהמים כבר בכלי השלישי. לכאורה לפי ר"ת בתוס' להערות מכלי שני נחשב כלי שני(לא בהכרח אלא כך פסק שלערות מכלי ראשון נחשב כלי ראשון). אשמח לדעת מה המקור שאפשר לערות מכלי שני על גבי תיון או האם יש טעות באתר, תודה וחג שמח.

אין טעות. אכן בעבר היה כתוב בפניני הלכה להתיר הכנת תה רק בכלי שלישי, אבל לאחר בירור נוסף של הסוגיה, ראינו שהחשש לספק קלי הבישול שייך רק בכלי שני, בו יש גם חשש של מחזי כמבשל. אבל בעירוי מכלי שני אין צורך לחשוש למחזי ולא לקלי הבישול, אלא אם כן יודע שהדבר קל לבישול. לכן הרב תיקן זאת בספר כפי שכתוב במהדורה האחרונה של פניני הלכה – "הרוצה להכין תה או קפה שחור, צריך לעשות זאת בכלי שלישי, ובכלל זה גם אם מערים את המים החמים מכלי שני. כלומר יערה את המים החמים לכוס אחת (שהיא כלי שני), וממנה יערה את המים לכוס שבה נמצאת שקית התה או הקפה, והיא כלי שלישי."

וכן בספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

"כלי שלישי לא מבשל, ומותר ליתן בו כל מאכל ומשקה שאינם מבושלים. ואף עירוי מכלי שני אינו מבשל את רוב המאכלים והמשקים, ומותר לערות על כל מאכל ומשקה נוזל רותח מכלי שני, אלא אם כן יודע שהוא קל מאוד לבישול. לכן המכין קפה שחור או תה, יכול לערות עליהם מים רותחים מכלי שני, וכן הרוצה להכין מנה חמה של אטריות, קוסקוס או מרק, יכול להכינם בעירוי מכלי שני (את הקוסקוס יערבב בשינוי, ולא יכין מנה חמה של אבקת פירה. להלן יב, ה-ט)."

ההסבר מובא שם בהערות. אתה יכול לפתוח את האתר של פניני הלכה, שם מובאת תמיד המהדורה האחרונה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-12-15 08:56:04

הדלקת נרות ועבודה

העבודה שלי נגמרת ב21:30 ואבא שלי מדליק בצאת הכוכבים. אני ספרדיה. האם לומר שאני לא יכולה לעבוד את עד מאוחר. זה לא זה תקין אצלנו, אבל אם כך צריך לעשות, זה מה יש.

אין צורך לצאת מוקדם. הפרש השעות גדול מאוד בין אם תצא מהעבודה כדי להגיע לבית בצאת הכוכבים. אם זו העבודה והמעסיק לא רואה בעין יפה את העניין ששבוע שלם תלך כל כך מוקדם, תצא י"ח בהדלקת אביך, ותשמע את הברכות בזום, או שתכוון לא לצאת בהדלקתו ותדליק בבית כשתגיע.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

למנהג יוצאי ספרד, גדול הבית מדליק את הנרות עבור כולם. ילדים שגם רוצים להדליק חנוכיה, למנהג רבים לא יברכו, ולדעת הרב מרדכי אליהו רשאים לברך עד גיל מצוות. ואם גם לאחר מכן ירצו להדליק בברכה, ואביהם מסכים לכך, יוכלו לסמוך על דעת הרב שלום משאש שסובר שכל אחד רשאי לכוון שלא לצאת בהדלקת גדול הבית ולהדליק בעצמו בברכה.

כל היוצא ידי חובת הדלקת נרות בהדלקת אחר, כגון אישה שיוצאת בהדלקת בעלה, ובני בית שיוצאים בהדלקת אבי המשפחה, צריכים לכתחילה להיות נוכחים בהדלקת הנרות ולכוון לצאת ידי חובה בברכת 'שעשה ניסים' ו'שהחיינו'. ואם אינם יכולים להיות בביתם בעת ההדלקה, ישתדלו להשתתף בהדלקת נרות במקום אחר כדי לשמוע את הברכות, ובשעת הצורך ישמעו ויראו את ההדלקה בעזרת טלפון נייד.

מי שלא הספיק להדליק עד השעה תשע, ישתדל להקדים את הדלקתו כמה שיותר, ובדיעבד יכול להדליק כל הלילה עד עמוד השחר. וכיוון שמדליק לאחר הזמן שבו אנשים רגילים לחזור מהעבודה, יכול לברך רק אם יש אדם שיראה את נרותיו, כגון אחד מבני ביתו, או שיש סבירות גבוהה שיעבור אדם ברחוב. לא הדליק נרות כל הלילה, הפסיד את המצווה של אותו יום, ולמחרת ידליק כרגיל.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-12-14 15:37:46

יהודה ותמר

1. לו יהודה אכן היה מוציא להורג את תמר, האם על פי דיני התורה הוא היה רוצח? הרי לא היתה תמר אשת איש אלא אלמנה? 2. האם יהודה עבר על איסור דאורייתא (אמנם בשגגה) כשבא על כלתו? 3. מה ההסבר המוזר שיהודה לכאורה ייבם את תמר, הרי ייבום הוא רק באשת אח ולא בכלה? הרי כלה וצרתה אינן מתייבמות. 4. שאלות 2 ו3 הן במידה והם קיימו את מצוות התורה והתורה הייתה גלויה להם, אך אם רק דנו עצמם על פי שבע מצוות בני נח, עניין הייבום לא קיים. אך האם בא על כלתו נכלל באיסורי עריות עליהם מצווים בני נח, האם הציווי הוא רק בחיי הבן? בנוסף לגבי שאלה 1 האם מדין בני נח היה צריך להורגה? 5. גם אם הייתה חייבת מיתה, הרי היתה כאן הוכחה ראייתית שזינתה, שנכנסה להריון, אך לא היו שני עדים על מעשה הזנות עצמו? 6. האם כשנודע הדבר ויהודה לא הרגה זו היתה פרוטקציה? 7. האם יהודה התחייב מיתה על פי התורה כשבא על כלתו? רק מכיוון שזה היה בשוגג לא נהרג על ידי בית דין? תודה

  1. ההורג בטעות אדם שלא חייב מיתה, הרי שהוא רוצח בשוגג.
  2. לא היה בזה כל איסור בזמנו. אם היה עובר איסור, לא היתה יוצאת מהאיסור הזה שושלת המלוכה של עם ישראל.
  3. לפני מתן תורה כך היה נהוג.
  4. התורה איך שהיא מוצגת לנו היום, לא היתה גלויה להם. מה שהם ידעו זה שבע מצוות בני נח, ועוד מסורות ותקנות שהם תקנו לעצמם. הרי יעקב מתחתן עם שתי אחיות, שזה הרי ודאי אסור לנו אחרי מתן תורה.
  5. 6. למה שיהרוג אותה, היא היתה בסדר גמור.
    7. ודאי לא התחייב מיתה, הרי יצא מהביאה הזו פרץ שממנו יצא זרע המלוכה.

    בברכה
    https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-12-14 13:16:47

יש לך שאלה?

פרשת תולדות | לקבל את הנהגת ה' בפועל

הרבה מדברים על אמונה, אבל איך נבחנת אמונה בפועל? – אחד המבחנים לאמונה בפועל זה שהדברים לא הולכים כמו שאתה מתכנן, שהדברים משתבשים, איך אתה מתנהל?

בפרשת השבוע אנו מוצאים את יצחק אבינו, בדיוק במצב הזה, הוא רוצה לברך את עשו, אבל בפועל מחשבתו לא יוצאת אל הפועל, והוא מברך את יעקב, יכול היה יצחק להגיב בכמה אופנים, אבל בפועל תגובתו היא מופלאה:

וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.

וכך נדרשים הדברים במדרש:
"ויחרד יצחק חרדה גדולה". כתיב: "חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בה' יְשֻׂגָּב"…חרדה שהחריד יעקב ליצחק, שנאמר: "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד", "יתן מוקש" – בדין היה לקללו, אלא: "ובוטח בה' ישוגב" – שברכו ואמר: "גם ברוך יהיה".
"ויחרד יצחק חרדה גדולה", זהו שאומר הכתוב: "חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב", חרדה שהחריד יעקב ליצחק, ראוי היה שיקללנו. ומי גרם לו שברכו? "בוטח בה' ישוגב".
כלומר, מפרש המדרש, לעיתים האדם נחרד, כי משהו מאד משמעותי בחייו השתבש, לא קרה כפי רצונו, יש אפשרות שהוא יקלל, שהוא יכעס ויתרגז, אבל אם הוא בוטח בה', הוא יקבל את המציאות האלוקית ויגלה בה את הטוב והברכה.

הגדיל לעשות הרד"ק, שסובר שיצחק אפילו לא באמת נחרד, אלא באופן מיידי קיבל את ההנהגה האלוקית, ומה שכתוב שנחרד, זה היה רק חיצוני, כדי שעשו לא יחשוב שאביו יצחק עשה בכוונה:

"ויחרד – הראה חרדה גדולה בעצמו בפני עשו, כדי שלא יחשוב עליו עשו כי בכוונה עשה יצחק מה שברך את יעקב והיתל בו".

ומעמיק מאד בדברים השפת אמת על הפרשה, בתחילה מביא השפת אמת כדרכו את דברי המדרש:

"אתה מוצא שלשה דברים ברשותו של אדם, ושלשה אינם ברשותו, אלו שברשותו, הפה והידיים והרגלים, הפה אם מבקש האדם לומר טוב או רע אומר, אם רוצה אדם לדבר נבלה מדבר, ואם רוצה לעסוק בתורה עוסק, הידיים אם רוצה לעסוק בהם במצווה בצדקה מתעסק, ואם רוצה לשפוך בהם דם שופך אין לו מי יכריחנו. והרגלים אם רוצה לילך לבית הזנות, או רוצה לילך לבית הכנסת, אין לו מי יכריחנו, ושלשה אינם ברשות האדם, ואלו הם האף והעיניים והאזניים, האף עובר בשוק במקום ע"ז ומריח קטורת של ע"ז שלא בטובתו, והעיניים עובר בשוק במקום ע"ז ורואה עבירה שלא בטובתו והוא מתחייב, האזניים עובר אדם בשוק ואין כוונתו לשמוע בזיונו ושומע הכרחי. ואף הפה שהוא ברשותך אף הוא אינו ברשותך…להודיע אפילו אותם שברשותו של אדם אינם ברשותו…".

ומבאר השפת אמת:

"במדרש כי יש איברים שהם ברשות האדם ואם האדם זוכה גם הם אינם ברשותו רק ברשות ה' יתברך, כמו שהיה ביצחק אף שטעה לברך עשו לא עלתה בידו. והוא על ידי מסירות נפשו באמת אליו יתברך כמו יצחק בעקידה, אם כן רוצה באמת שלא להיות ברשות עצמו 'ורצון יראיו יעשה', וכן בכל אדם כפי קבלת מלכות שמים בכל יום בבוקר בלב שלם להיות בטל באמת כל הרצונות לרצונו יוכל לפעול שלא יצא מרשות ה' יתברך כלל".

עד עכשיו הבנו שגם אם הדברים לא התרחשו על פי התוכנית שלנו, מי שמאמין מקבל את רצון ה' בשמחה.

אבל השפת אמת כדרכו, משנה לנו לגמרי את המחשבה וההבנה – "יש איברים שהם ברשות האדם ואם האדם זוכה גם הם אינם ברשותו רק ברשות ה' יתברך" – אם זוכים אז האברים הם לא נשלטים על ידי אלא אני מכוון על ידי הקב"ה! – יצחק אבינו מן הסתם, חשב והתלבט רבות, וקיבל החלטה לברך את עשו, ואז הוא מתכונן ופועל למימוש החלטתו, החלטה שאנו יודעים שהיא החלטה לא נכונה, אבל הקב"ה 'רגלי חסידיו ישמור', והוא דואג שפיו של יצחק בחסד ה',  לא יהיה ברשותו, אלא יעשה את רצון ה'.
איך זוכים לחסד המופלא הזה, מי שרוצה ומוכן לשחרר את השליטה שלו, כמו יצחק שמסר את נפשו בעקידה, הוא יזכה לחסד הזה, שהקב"ה יכוון וינחה אותו.

והשפת אמת מגלה לנו שכל אחד יכול לזכות לכך – "בכל אדם כפי קבלת מלכות שמים בכל יום בבוקר בלב שלם להיות בטל באמת כל הרצונות לרצונו יוכל לפעול שלא יצא מרשות ה' יתברך כלל", ככל שהאדם יקבל עליו עול מלכות שמיים, הוא יזכה יותר ויותר להכוונה אלוקית, שלעיתים יקרו דברים לא על פי התוכניות שלו.

אך השפת אמת לא מסתפק בכך אלא מעמיק אפילו יותר וכותב:
"ונראה שזה עצמו הטעם שעשה כן ה' יתברך שיהיה הברכה ליעקב על ידי מרמה ולא נתן בדעת יצחק לברכו. רק שיהיה הברכה בביטול כל רצונו לה' יתברך כי אדם המברך בנו אף צדיק גמור יש לו נגיעה מצד שהוא בנו. ולכך היה כאן שלא יהי רצון יצחק לברך את יעקב. וכמו שכתב בזוהר הקדוש שיתברך מה' יתברך בלבד…".

הברכה תפעל באופן הטוב ביותר, כאשר היא תהיה כולה לשם שמים, אך שהאדם מברך את בנו, יש לו נגיעות אישיות, אך אם יצחק מברך לא את מי שהוא רוצה, אז הברכה היא לגמרי על פי הקב"ה ולא על פי דעתו של האדם.

החיים שלנו מלאים בתכנונים ומלאים אפילו יותר בבלתמי"ם (אירועים בלתי מתוכננים), איך אנו מקבלים את מה שלא מתוכנן, איך אנו מקבלים את הדברים שהם מתרחשים הפוך ממה שרצינו, האם אנחנו פתוחים לקבל את ההכוונה האלוקית? האם אנחנו מוכנים לקבל את הברכה והטוב לא בדרך שחשבנו? זה ישנה הרבה מאד את חיינו!

יהי רצון שנזכה שהקב"ה יכוון אותנו לעשות את רצונו, את הטוב האמיתי, גם אם זה אומר שזה הפוך ממה שאנו חשבנו!

 

 

 

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן