הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

יחסי אישות בתחילת הנישואין

בעזה"י אני מתחתן עוד מעט אחד הדברים שהכי היו קשים לי ברווקות היה נושא של שמירת נגיעה ברוך ה' עמדתי בו בהצלחה. אני רוצה לדעת האם מחמת זה שבביאה ראשונה הכלה נאסרת מותר להקל שהאישה תוציא לבעלה זרע ביד או כל דרך אחרת שלא תיגרום לנו להאיסר זה ממש יעציב אותי אם נצטרך על ההתחלה לשמור נגיעה

התשובה מובאת בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ח – יש אומרים שעדיף להזדרז בקיום בעילת המצווה, למרות שעל ידי כך הכלה תיטמא. אולם על פי הניסיון נראה שההדרכה הנכונה כיום היא לדחות את בעילת המצווה לסוף שבעת ימי המשתה, כדי שהחתן והכלה יוכלו להרבות בשמחת אהבתם. ובינתיים יקיימו חיבור על ידי מגע קל של האיבר באזור פתח הנרתיק, באופן שהזרע ייצא בלא שום לחץ של האיבר על הבתולים.

כדאי מאוד לחתן ולכלה ללמוד לפני החתונה ואחריה את שני ספרי פניני הלכה – טהרת המשפחה ושמחת הבית וברכתו. אם אין לכם את הספרים, אפשר לקרוא אותם דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-05 07:52:05

אישות

איך אפשר לקיים אישות לפי ההלכה אם הבעל משקל כבד ואשה אינה יכולה לסבול המשקל ?

שלוש אפשרויות: 1. שהבעל לא ישכב על אשתו, אלא יתמוך בגופו בעזרת שתי ידיו. 2. שהאישה תשכב מעל בעלה.  3. שהבעל יחדור לנרתיק מאחורי האישה כשהוא עומד.

בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו סוף פרק ב מבואר שאמנם יש אומרים שנכון שהחיבור ייעשה באופן שהאיש למעלה והאישה למטה, פנים מול פנים. אמנם מצד הדין כל התנוחות מותרות, ובתנאי שהדבר ייעשה ברצון שניהם. ובחיבור שמקווים שממנו יהיה הריון, עדיף שיתחברו באופן המובחר. וכן כאשר אין רצון מצד אחד מבני הזוג לשנות, עדיף שלא לשנות. (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-11-29 18:58:22

1. ספר תורה. 2. תנ"ך בשירותים

1. אספתי תרומות לכתיבת ספר תורה וכנראה אשאר עם עודף. מה אפשר לעשות ביתרה? 2. לאחרונה אני רואה פרסומים על תכשיטים שמשולב בהם רבוע קטן, בגודל כמה מ"מ שמודפס עליו כל התנ"ך. משהו כמו מיקרופילם. האם אפשר להכנס עם זה לשרותים? תודה

  1. או לעטר את ספר התורה בכתר יפה, או במשהו אחר. או לתת את התרומה לישיבה המתאימה לרוח התורמים.
  2. מצד הדין מותר להסתובב עם תכשיט כזה, אבל כיון שאסור להיכנס איתו לשרותים בלא שום כיסוי, כגון להכניסו מתחת החולצה, או לשים אותו בתוך התיק, ויש חשש סביר שההולכת עם תכשיט כזה תשכח לכסותו כל פעם כשנכנסת לשירותים, עדיף שלא ללכת איתו אם הכתב שעליו אינו מכוסה באופן קבוע. סיבה נוספת להחמיר בזה היא משום שיש אומרים שצריך שני כיסויים.

    סוגיה זו מבוארת בפניני הלכה ליקוטים א פרק ו סעיף ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

    ו – אין להיכנס לבית הכסא עם כתבי קודש

    מכבודו של ספר התורה המקודש, הכתוב בדיו על הקלף, שלא יכנסו עימו לבית הכסא או לבית המרחץ, ואפילו אם הוא עטוף בכמה כיסויים ונתון בתוך התיק שלו (שו"ע יו"ד רפב, ד).

    השאלה מה דין כתבי קודש מודפסים, האם מותר לאדם להיכנס לשירותים כאשר בכיסו סידור קטן או ספרון קודש או חידושי תורה שכתב על דף?

    תשובה: כיוון שדין סידורים וספרי קודש מודפסים אינו חמור כדין ספר תורה הכתוב בדיו על הקלף, מותר להיכנס עמהם לשירותים כשהם מכוסים בכיסוי אחד. וכיוון שהסידור מונח בכיס, הרי שהכיס מכסה אותו, ומותר להיכנס עמו לשירותים. וזאת בתנאי שהספר נכנס לתוך הכיס ואינו נראה כלפי חוץ.

    ויש מחמירים שרק אם הסידור או ספר הקודש עטוף בשני כיסויים מותר להיכנס עמו לשירותים. כלומר, יש להכניס את הסידור או ספר הקודש לתוך שקית ניילון או נייר, וכשהוא בשקית מניחים אותו בכיס, ועל ידי כך הוא מונח בתוך שני כיסויים. אמנם העיקר כדעה המקילה, הואיל ובנוסף לכך שלדעת רוב הפוסקים די בכיסוי אחד, יש סוברים שכריכת הסידור נחשבת לכיסוי, וממילא עם הכיס עצמו יש שני כיסויים.

    לגבי חידושי תורה שכתובים על נייר, גם החוששים לדעה המחמירה, רשאים להקל ולהיכנס עמהם לשירותים כשהם בכיס, מפני שאין בהם שמות קדושים, וגם הכתב שבו הם כתובים אינו ככתב אשורי שכותבים בו ספר תורה.

    ביאור הסוגיה:

    לגבי סידורים וחומשים ושאר ספרים שיש בהם שמות קדושים, רוב הפוסקים סוברים שדי לכסותם בכיסוי אחד כשנכנסים לשירותים, וכך דעת מ"א או"ח מג, יד, שאם הם בתוך כיס מותר להיכנס עימם לשירותים. וכ"כ הרדב"ז ח"ג תתקמ"ח, וכ"כ ברכי יוסף יו"ד רפב, ו, עפ"י שבות יעקב ח"א פב, שכמו שמותר להיכנס בקמיעים מכוסים בעור לשירותים, כך מותר אם הם מכוסים בבגד, וכתב שכך דעת מהריק"ש בשם הרדב"ז. וכ"כ ר"ש איגר בהגהתו שם. וק"ו אם הם כתובים באותיות רש"י או כתב אחר שאינו אשורי. גם המ"ב או"ח מג, כה, כתב כדעה עיקרית, שמותר להיכנס לשירותים עם כתבי קודש המכוסים בכיסוי אחד. אמנם הזכיר דעות מחמירים שצריך שני כיסויים. לפי זה, הרוצה להחמיר, כשלוקח בכיסו סידור או ספר קודש אחר, יכסנו בכיסוי אחד, וכיס הבגד יהיה הכיסוי השני.

    אמנם יש עוד צד להקל, שיש סוברים שכריכת הספרים נחשבת לכיסוי, וכ"כ בכף החיים או"ח מ, יד, בשם חסד לאלפים רמ, ח (בעניין תשמיש המיטה בחדר שיש שם ספרים, שצריך שני כיסויים). אמנם לדעת הפמ"ג מ, א"א ב, ושו"ת אהל יוסף ב, כריכת הספר אינה נחשבת לכיסוי, וצריך שני כיסויים אחרים. בנוסף לכך יש עוד סברה להקל, שכתב כה"ח או"ח מ, טז, שיש אומרים שספרים מודפסים אינם קדושים כל כך, ומספיק להם כיסוי אחד (לעניין תשמיש המיטה בחדר שהם נמצאים). הספק לעניין ספרים הנדפסים נובע משתי סיבות, א' שיש בהדפסתם פחות כוונה, ב' אותיות הדפוס שונות מהכתב האשורי שכותבים בו את ספר התורה. (עי' בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו ב, יז).

    מכל מקום לעניינינו, אם יניח את הסידור או החומש בכיסו, לדעת כמה פוסקים ייחשב הדבר כשני כיסויים, האחד הכריכה, והשני כיס הבגד. (אם מעל הכיס לובשים סוודר או חליפה, הרי שזה כיסוי נוסף). וזאת בנוסף לדעת רוב הפוסקים שסוברים שדי בכיסוי אחד. ועוד, שיש סוברים שגם במקום שצריך שני כיסויים לספרי קודש, אם הם מודפסים די בכיסוי אחד. לכן מן הדין מותר להיכנס לשירותים עם סידור שיש לו כריכה והוא מונח בתוך כיס. ולעניין חידושי תורה הכתובים על נייר, גם המהדרים שרוצים לחשוש לדעת המחמירים רשאים להקל, מפני שאין בהם שמות קדושים, והכתב העגול שלנו שונה לחלוטין מכתב אשורי שכותבים בו ספר תורה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-02 16:15:41

שטיפת כלים בשבת

האם מותר בשבת בצהריים לשטוף כלים אחרי הארוחות? ביום יום אנחנו לא משאירים כלים בכיור וזה לא נעים לנו להשאיר ככה את הכלים.

אם נשאר עוד לפחות שעתיים עד צאת שבת – מותר. אם לא נשאר שעתיים – זה נראה כהכנה משבת לחול כדי להקל על השטיפה של מוצ"ש.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-01 13:49:49

יש לך שאלה?

פרשת וארא – למה הרעותה? – דבר תורה לפרשת השבוע

הפרשה מתחילה בתוכחה שאומר הקב"ה למשה רבנו, "וידבר אלוקים אל משה" ומפרש רש"י ש"דיבר איתו משפט" (אלוקים זהו שם הרומז על מידת הדין, וכן 'דיבור' רומז על דיבור קשה). "ויאמר אליו אני ה'", ומפרש רש"י "נאמן לשלם שכר למתהלכים לפניי" (ה' הוא שם הרומז למידת הרחמים והחסד, וכן 'ויאמר' רומז על דיבור רך). וכיוון שאני ה' אזי "לא לחינם שלחתיך כי אם לקיים דבריי שדיברתי לאבות הראשונים".

התוכחה האלוקית שאומר הקב"ה למשה מופיעה אחרי שאלתו הקשה של משה לקב"ה, בפרשה הקודמת, "ויאמר, אדנ-י למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך".

מעבר לתוכחה האלוקית כבר בסוף פרשת שמות מופיע תשובה למשה רבנו "ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו". וחז"ל מוצאים כאן רמז שהקב"ה אומר למשה "עתה תראה" (עכשיו תראה)- כלומר דווקא את יציאת מצרים תזכה לראות אולם את הניצחון על שבעת עממים לא תזכה לראות (מובא ברש"י שם).

הקב"ה ממשיך לבאר למשה שהוא עומד לזכות למה שלא זכו האבות, שהם לא זכו לראות במילוי השבועה ואילו הוא זוכה להתגלות שם ה' בצורה שלמה יותר, שיהיה נראה לעין כל מילוי ההבטחות והשבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

לא זאת בלבד, אלא הקב"ה מגלה למשה גם את המהלך השלם על חמשת שלביו "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים… והבאתי אתכם אל הארץ… ונתתי אותה לכם מורשה…".

יש להבין מהי בדיוק הטרוניה של משה רבנו, הרי הקב"ה אמר לו מיד בתחילת שליחותו "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצריך להלוך… והכיתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם"

מסביר מחבר הספר 'שם משמואל' שכשמשה רבנו שואל את הקב"ה 'למה זה שלחתני?' כוונתו לשאול: "אם עוד לא הגיע זמן הקץ, מדוע ממהר הקב"ה לשולחו לפני פרעה?", שהרי ציפה משה רבנו שמרגע בואו לפני פרעה יתחיל שיפור הדרגתי במצבם של ישראל ואע"פ שאמר לו הקב"ה שהדבר ייקח זמן ציפה משה רבנו שיהיו לדבריו השפעה.

אלו דברי מדרש תנחומא: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, שמך חיים ורפואה לכל באי עולם ובשמך הרע לעם הזה, מה יעשו אותם הנתונים בתוך הדימוס?". כלומר, אומר משה: "הרי אני דיברתי בשמך" וכל פעם שאדם מדבר בשם ה' הדבר מביא ברכה לעולם, ואיך ייתכן שבשמך מצבם של ישראל הורע?

מוסיף ה'שם משמואל' לבאר שמשה רבנו בענוותנותו סבר שהאשם הוא בו, ועיקר שאלתו היא 'למה זה שלחתני?'- למה שלחת אותי? הרי כפי הנראה כשאני מבטא את דבר ה' בעולם הדבר פוגם, וכשפוגמים בדבר גדול כמו דבר ה' בעולם אכן מופיעה רעה בעולם, שככל שדבר גדול ועליון יותר כך כאשר פוגמים בו הפגם גדול יותר.

זו לשונו:

"והיינו דמשה רבנו עליו השלום שכינה מדברת מתוך גרונו, וכתיב "כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו", כי דיבורו של הקב"ה עושה רושם… כן היה צריך הדיבור להיות עושה רושם לטוב בלב פרעה, וגדולה מזה איתה בספרים הקדושים אשר אף בצדיקים הגדולים נמצאת מידה זו אשר בדיבורם עושים רושם להכניע לב עושי רשעה ולהטותם לדרך ה' יתברך, ואין צריך ליתן שום טעם וליפות הדברים בביטויים שונים רק כשאומר הדרך הישרה לעשות כן דיבורו עושה רושם ונכנס בלב השומע… ואם לא ישלחם…מכל מקום יכנסו הדברים ויכשכו בתוך מעיו ויקל עולו מעליהם במקומם אף שלא ישלחם, ועל כל פנים שוב לא ירהב עוז בנפשו להרע עוד יותר, אלא ודאי הוא מחמת שהוא אינו ראוי לשליחות הזאת… על כן חשב שנפגם הדיבור בעברו בתוך פיו ואיבד את כוחו…"

תשובת הקב"ה למשה שאכן יש ברכה גדולה וקידוש ה' גדול בסירובו של פרעה הרשע לשלח את ישראל. וזה לשונו: "כי לעומת גודל סירובו של פרעה וגסות רוחו ועזות פניו, כן לעומתו יגדל קידוש ה' שיהיה מוכרח להיכנע אחר עשר המכות… זהו קידוש ה' יותר מאשר לא היה כל כך מסרב ומעיז פניו בראשונה, היה מקום לדורות הבאים לומר עליו 'פתי יאמין לכל דבר'… וזהו פירוש הכתוב 'כי ביד חזקה ישלחם', היינו שאיננו נדרש השילוח מארצו לבד אלא שיהיה על ידי יד חזקה שבזה יתקדש שם שמים עוד יותר. ומעתה נסתרה מחשבת משה רבנו עליו השלום שהיה מתמה מאין ולמה היתה כזאת, הלא כתיב 'כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם..'", אדרבה זה עצמו הוא אשר חפצתי, כי זהו הצורך ושפיר עשה הדיבור אשר שלחתיו ולא שב אלי ריקם כלל".

נמצאנו למדים מדברים אלו את יסודות התורה ממש, שגם כאשר אנו רואים שבעקבות פעולתנו הטובה והקדושה ישנה ירידה והחשכה צריך להבין שכפי הנראה הדבר יוביל לטוב גדול יותר ולקידוש ה' גדול יותר, שזו מגמתנו ומטרתנו.

לכן התשובה שמשה רבנו מקבל היא שאצלו עתיד להגלות שם ה' בצורה עליונה יותר, שכל האבות לא התגלה אצלם אלא שם שד-י שהוא התגלות הקב"ה בדרך הטבע, ואילו אצל משה רבנו עתיד להתגלות השם המיוחד שהוא מעל ומעבר לטבע. ודווקא לשם כך ישנה כעת ירידה זמנית ו"עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע"

יהי רצון שכבר בדורנו ובזמננו נזכה לראות כיצד מתוך הירידות מופיעה מדרגת קידוש ה' כפי שלא הופיעה מיום בריאת העולם.

נ.ב.

בחרנו להביא מדברי ה'שם משמואל' של האדמו"ר מסוכאטשוב, רבי שמואל ברנשטיין, שסיפרו המופלא הוא סיכום תורתם של אביו ה'אגלי טל' ושל האדמו"ר מקוצק, בהרחבה ובגאונות עצומה, כיוון שיום ההילולא שלו חל בכ"ד בטבת (יום שישי).

ויהי רצון שנזכה ללמוד מתורתו המאירה ולקיים את הדרכתו שכנגד גלות אדום שמכוונת כנגד המרה השחורה, שכיוון שבגלות זו נלקחה מאיתנו החיות והשמחה, נזכה ללמוד תורה בחיות ושמחה ולתקן את הפגם. וזה לשונו: "וכמו המרה השחורה היא הסתלקות החיות, כן בגלות אדום אין איתנו לא נביא ולא חוזה ואין לנו שיור רק התורה הזאת, שהתורה היא נותנת חיים לבעליה רק באותו אופן שהוא יושב ושונה, וכמו שרמזו חז"ל (תדב"א רבה פ' י"ח) 'כל היושב ושונה הקב"ה שונה כנגדו', כנגדו דווקא, אם הוא לומד בחיות ורגש הנפש כן היא נותנת לו חיי הנפש".

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן