הפרשה מתחילה בתוכחה שאומר הקב"ה למשה רבנו, "וידבר אלוקים אל משה" ומפרש רש"י ש"דיבר איתו משפט" (אלוקים זהו שם הרומז על מידת הדין, וכן 'דיבור' רומז על דיבור קשה). "ויאמר אליו אני ה'", ומפרש רש"י "נאמן לשלם שכר למתהלכים לפניי" (ה' הוא שם הרומז למידת הרחמים והחסד, וכן 'ויאמר' רומז על דיבור רך). וכיוון שאני ה' אזי "לא לחינם שלחתיך כי אם לקיים דבריי שדיברתי לאבות הראשונים".
התוכחה האלוקית שאומר הקב"ה למשה מופיעה אחרי שאלתו הקשה של משה לקב"ה, בפרשה הקודמת, "ויאמר, אדנ-י למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך".
מעבר לתוכחה האלוקית כבר בסוף פרשת שמות מופיע תשובה למשה רבנו "ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו". וחז"ל מוצאים כאן רמז שהקב"ה אומר למשה "עתה תראה" (עכשיו תראה)- כלומר דווקא את יציאת מצרים תזכה לראות אולם את הניצחון על שבעת עממים לא תזכה לראות (מובא ברש"י שם).
הקב"ה ממשיך לבאר למשה שהוא עומד לזכות למה שלא זכו האבות, שהם לא זכו לראות במילוי השבועה ואילו הוא זוכה להתגלות שם ה' בצורה שלמה יותר, שיהיה נראה לעין כל מילוי ההבטחות והשבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
לא זאת בלבד, אלא הקב"ה מגלה למשה גם את המהלך השלם על חמשת שלביו "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים… והבאתי אתכם אל הארץ… ונתתי אותה לכם מורשה…".
יש להבין מהי בדיוק הטרוניה של משה רבנו, הרי הקב"ה אמר לו מיד בתחילת שליחותו "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצריך להלוך… והכיתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם"
מסביר מחבר הספר 'שם משמואל' שכשמשה רבנו שואל את הקב"ה 'למה זה שלחתני?' כוונתו לשאול: "אם עוד לא הגיע זמן הקץ, מדוע ממהר הקב"ה לשולחו לפני פרעה?", שהרי ציפה משה רבנו שמרגע בואו לפני פרעה יתחיל שיפור הדרגתי במצבם של ישראל ואע"פ שאמר לו הקב"ה שהדבר ייקח זמן ציפה משה רבנו שיהיו לדבריו השפעה.
אלו דברי מדרש תנחומא: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, שמך חיים ורפואה לכל באי עולם ובשמך הרע לעם הזה, מה יעשו אותם הנתונים בתוך הדימוס?". כלומר, אומר משה: "הרי אני דיברתי בשמך" וכל פעם שאדם מדבר בשם ה' הדבר מביא ברכה לעולם, ואיך ייתכן שבשמך מצבם של ישראל הורע?
מוסיף ה'שם משמואל' לבאר שמשה רבנו בענוותנותו סבר שהאשם הוא בו, ועיקר שאלתו היא 'למה זה שלחתני?'- למה שלחת אותי? הרי כפי הנראה כשאני מבטא את דבר ה' בעולם הדבר פוגם, וכשפוגמים בדבר גדול כמו דבר ה' בעולם אכן מופיעה רעה בעולם, שככל שדבר גדול ועליון יותר כך כאשר פוגמים בו הפגם גדול יותר.
זו לשונו:
"והיינו דמשה רבנו עליו השלום שכינה מדברת מתוך גרונו, וכתיב "כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו", כי דיבורו של הקב"ה עושה רושם… כן היה צריך הדיבור להיות עושה רושם לטוב בלב פרעה, וגדולה מזה איתה בספרים הקדושים אשר אף בצדיקים הגדולים נמצאת מידה זו אשר בדיבורם עושים רושם להכניע לב עושי רשעה ולהטותם לדרך ה' יתברך, ואין צריך ליתן שום טעם וליפות הדברים בביטויים שונים רק כשאומר הדרך הישרה לעשות כן דיבורו עושה רושם ונכנס בלב השומע… ואם לא ישלחם…מכל מקום יכנסו הדברים ויכשכו בתוך מעיו ויקל עולו מעליהם במקומם אף שלא ישלחם, ועל כל פנים שוב לא ירהב עוז בנפשו להרע עוד יותר, אלא ודאי הוא מחמת שהוא אינו ראוי לשליחות הזאת… על כן חשב שנפגם הדיבור בעברו בתוך פיו ואיבד את כוחו…"
תשובת הקב"ה למשה שאכן יש ברכה גדולה וקידוש ה' גדול בסירובו של פרעה הרשע לשלח את ישראל. וזה לשונו: "כי לעומת גודל סירובו של פרעה וגסות רוחו ועזות פניו, כן לעומתו יגדל קידוש ה' שיהיה מוכרח להיכנע אחר עשר המכות… זהו קידוש ה' יותר מאשר לא היה כל כך מסרב ומעיז פניו בראשונה, היה מקום לדורות הבאים לומר עליו 'פתי יאמין לכל דבר'… וזהו פירוש הכתוב 'כי ביד חזקה ישלחם', היינו שאיננו נדרש השילוח מארצו לבד אלא שיהיה על ידי יד חזקה שבזה יתקדש שם שמים עוד יותר. ומעתה נסתרה מחשבת משה רבנו עליו השלום שהיה מתמה מאין ולמה היתה כזאת, הלא כתיב 'כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם..'", אדרבה זה עצמו הוא אשר חפצתי, כי זהו הצורך ושפיר עשה הדיבור אשר שלחתיו ולא שב אלי ריקם כלל".
נמצאנו למדים מדברים אלו את יסודות התורה ממש, שגם כאשר אנו רואים שבעקבות פעולתנו הטובה והקדושה ישנה ירידה והחשכה צריך להבין שכפי הנראה הדבר יוביל לטוב גדול יותר ולקידוש ה' גדול יותר, שזו מגמתנו ומטרתנו.
לכן התשובה שמשה רבנו מקבל היא שאצלו עתיד להגלות שם ה' בצורה עליונה יותר, שכל האבות לא התגלה אצלם אלא שם שד-י שהוא התגלות הקב"ה בדרך הטבע, ואילו אצל משה רבנו עתיד להתגלות השם המיוחד שהוא מעל ומעבר לטבע. ודווקא לשם כך ישנה כעת ירידה זמנית ו"עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע"
יהי רצון שכבר בדורנו ובזמננו נזכה לראות כיצד מתוך הירידות מופיעה מדרגת קידוש ה' כפי שלא הופיעה מיום בריאת העולם.
נ.ב.
בחרנו להביא מדברי ה'שם משמואל' של האדמו"ר מסוכאטשוב, רבי שמואל ברנשטיין, שסיפרו המופלא הוא סיכום תורתם של אביו ה'אגלי טל' ושל האדמו"ר מקוצק, בהרחבה ובגאונות עצומה, כיוון שיום ההילולא שלו חל בכ"ד בטבת (יום שישי).
ויהי רצון שנזכה ללמוד מתורתו המאירה ולקיים את הדרכתו שכנגד גלות אדום שמכוונת כנגד המרה השחורה, שכיוון שבגלות זו נלקחה מאיתנו החיות והשמחה, נזכה ללמוד תורה בחיות ושמחה ולתקן את הפגם. וזה לשונו: "וכמו המרה השחורה היא הסתלקות החיות, כן בגלות אדום אין איתנו לא נביא ולא חוזה ואין לנו שיור רק התורה הזאת, שהתורה היא נותנת חיים לבעליה רק באותו אופן שהוא יושב ושונה, וכמו שרמזו חז"ל (תדב"א רבה פ' י"ח) 'כל היושב ושונה הקב"ה שונה כנגדו', כנגדו דווקא, אם הוא לומד בחיות ורגש הנפש כן היא נותנת לו חיי הנפש".
