ברוך ה', אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ואנו זוכים בשמחה גדולה להתחיל מבראשית, הפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית שבה האדם עובד את ה', מסתיימת במפח נפש גדול, מי שיוזם את עניין, שהוא קין, הקב"ה לא מעוניין במנחתו, ואחיו, הבל, שהולך בעקבותיו ושמנחתו מתקבלת ברצון, נרצח עקב כך, על ידי אחיו, שיזם את כל העניין.
וכך מספרת התורה:
"ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה', והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן. וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה, וייחר לקין מאד, ויפלו פניו… ויאמר קין אל הבל אחיו, ויהי בהיותם בשדה, ויקום קין על הבל אחיו ויהרגהו".
ובאמת יש לשאול, מדוע לא מקבל ה' את מנחתו של קין, הרי הוא זה שיזם את ההודיה לקב"ה, לכאורה תסכולו של קין מוצדק מאד, מדוע שעה ה' לקרבנו של אחיו ודחה את הקרבן שלו?
רש"י על פי דברי חז"ל כותב: "מפרי האדמה – מן הגרוע", ומבאר השפתי חכמים: "דקשה לרש"י דהיה לו לכתוב מראשית פרי האדמה, כמ"ש אצל הבל מבכורות צאנו ומחלביהן", כלומר קין הביא מן הגרוע ואילו הבל טרח להביא את הטוב ביותר.
אלא שדווקא דברים אלו, מעוררים שאלה עצומה, מדוע קין מביא מן הגרוע? הרי כמו שאמרנו ומפורש בפסוקים הוא היוזם, ומדוע יביא מן הגרוע? ועוד יש לשאול, נניח שהוא חשב משום מה שטוב להביא מן הגרוע, מה האכזבה הכל כך גדולה מכך שה' לא מקבל את קורבנו, אם היה טורח להביא מהטוב ביותר והקב"ה לא מקבלו, התיסכול, הצער והכעס מובנים, אך שאתה מביא מן הגרוע למה יש להצטער ולכעוס כל כך?
ויותר מכך, הקב"ה מנחמו ומדריכו:
"ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך? – הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו"
כלומר, אומר ה' לקין, נכון טעית, ולא נבחרת, אבל אתה יכול לתקן, אם תיטיב את מעשיך ותנהג כראוי, גם אתה תהיה אהוב, רצוי ומקובל, ואם לא תיטיב, דע לך שיש בעולם, כוחות שליליים, הכוחות האלו, אם לא שולטים בהם יכולים להביא את האדם לחטא, אך באמת כוונת הכוחות האלו, שאתה האדם תשלוט בהם ותשתמש בהם לעשות טוב ולהביא ברכה, ויש ביכולתך לשלוט בכוחות האלו.
ולמרות הכול קין לא מקבל ולא מתנחם, וצריך לנסות להעמיק ולראות מה מחשבתו של קין.
הציור השטחי של קין, כמנוול שלא איכפת לו מעבודת ה' וודאי איננו נכון, ראשית, הוא יזם את הבאת המנחה, שנית, הקב"ה מדבר איתו מנחם אותו, כך שהוא וודאי ראוי ליחס, ושלישית, עצם העובדה שקין כל כך מתוסכל מן הדחייה של הקב"ה יש בה כדי ללמד לכאורה על אדם החפץ בקרבת ה'. הוא אינו מזלזל בדחייה הזאת, היא כואבת לו עד מאד!
הרב קוק (אורות ישראל ותחייתו, פסקה טו), מבאר את הדברים בעומק נפלא, קין רוצה להתקרב לה', אבל שתי דרכים יש כדי להתחיל במסע האינסופי להתקרב לה',
הדרך האחת היא, להוריד את ה' אלינו, לומר שה' איתנו למרות כל הקילקולים, למרות כל התאוות והתועבות, ה' איתנו בכל מקרה, הוא אוהב אותנו כפי שאנחנו, הוא מקבל אותנו באהבה ללא גבול וללא סייג, עלינו רק להכיר בגדולתו ובמלכותו רבת החסד והאהבה, והוא יאהב אותנו כפי שאנחנו.
סוג עבודת ה' הזאת, באה ומבקשת מה' לרדות אלינו, לקבל אותנו, אנו לא רוצים ואולי לתפיסה זו גם לא מסוגלים להשתנות, אז שהקב"ה שהוא כל יכול, יוותר וירד אלינו.
הדרך השנייה היא שאנחנו נתאמץ להתעלות ולדבוק עד כמה שאפשר במידות האלוקיות, לא שה' ילך אחרינו, אלא שאנו נלך אחרי ה', אמנם כבר שאלו חז"ל איך יכול האדם ללכת אחרי ה', אך ענו:
"ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: אחרי ה' אלהיכם תלכו? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה, מה הוא מלביש ערומים, דכתיב: ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים; הקב"ה ביקר חולים, דכתיב: וירא אליו ה' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים; הקב"ה ניחם אבלים, דכתיב: ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, אף אתה נחם אבלים; הקב"ה קבר מתים, דכתיב: ויקבר אותו בגיא, אף אתה קבור מתים".
דרך זו, דורשת מאמץ עצום, עמל גדול, דרך זו דורשת אמון באדם, שהוא יכול להתעלות, שיש לו כוחות עצומים, שיש בתוכו 'חלק אלוה ממעל', נשמה שניתנה בו שהיא טהורה, ויש בכוחו בעבודה גדולה לחשוף את הנשמה הזאת.
קין בחר בדרך הראשונה, הדרך הקלה, שלצערנו רבים בוחרים בה.
זו הייתה תקוותו של קין. הוא ביקש ליצור קרבה, אבל קרבה כזו שאינה תובעת ממנו להשתנות. הוא ביקש מהקב"ה לקבל אותו כפי שהוא, ללא שינוי, ללא עמל וללא עבודה, עם כל רע והרשע, עם הקנאה, התאווה והכבוד, עם הגאווה והרשע.
ושהקב"ה לא שועה אל מנחתו, הוא מגלה שכך אי אפשר להתקרב לה', וזה כואב לו וחורה לו מאד, ואילו הדברים שהקב"ה אומר לו, אתה יכול להשתנות, אתה יכול להיות טוב, אתה יכול לשלוט בכוחות השלילים – 'ואתה תמשול בו'!
אך קין לא מאמין ביכולת להשתנות, ולא רוצה לעשות את המאמצים הנדרשים לכך!
בפשט הכתובים לא התבאר כיצד ידע קין כי קרבנו נדחה, רש"י מתאר כי אש ירדה מן השמים וליחכה את מנחתו של הבל, אך הרב קוק מפרש את הדברים באופן אחר, הוא טוען שקין יודע בעומק ליבו כי הקב"ה לעולם לא יקבל אותו כמות שהוא, אין צורך באש אלוהית שתכריע בין הקרבנות, בליבו פנימה יודע הרשע כי אין קרבנו רצוי לפני ה' – "כה סובבת והולכת היא הקינות הרשעה, החפצה שתיטב בעיני ה', שה' ישעה אליה ואל מנחתה, ובחובה יודעת היא היטב כי מאס ה' בה ופניה נופלים וחרה לה מאד וכעסה אגור בתוכה…".
הרב חרל"פ, בפירושו לפרקי אבות (פרק ראשון משנה ז), מגדיר את ההבדל היסודי שבין יהדות לנצרות. תמצית דבריו היא כי היהדות מבקשת מן האדם להיות יותר אלוקי ובכך להידבק בה', בעוד הנצרות ביקשה מה' להיות יותר אנושי, ובכך הניחה לאדם מכל התביעות המוסריות – גם ה' הוא בן אנוש, גם הוא בעל חולשות. זהו גם סוד ההבדל ביחס לאדם החוטא. הנצרות מסתפקת בווידוי, משעה שאדם יודע כי הינו רק בן אדם ומוגבל הרי כבר נמחל לו, שהרי אין ציפייה אמתית ממנו להתעלות, אך התורה אינה מסתפקת בווידוי, היא תובעת קבלה לעתיד ותשובה – רק מעת שיכריע האדם לנוע כלפי מעלה יהא קרוב באמת לבוראו.
אנו נמצאים בתחילת המסע השנתי, אחרי ימים רבים של הכנה רוחנית, אך בסופו של דבר המסע יוכרע בבחירה יום יומית להתאמץ, לעמול ולהתקדם, לשאוף בכל הכוח למעלה, להאמין שאפשר לתקן, שניתן להתקדם, שאפשר להיות יותר קרובים לה', על ידי תיקון המידות, המחשבות והמעשים.
זהו הלימוד הכל כך חשוב שאנו למדים מיד בתחילת התורה, כי הלימוד הזה הוא היסוד לכל מה שנעשה כיחידים וכציבור.
שנזכה לבחור שוב ושוב בדרך הטובה, ולא בדרך הקלה, ונקדם את העולם ואת עצמנו עוד צעד אחד, לתיקון במלכות שדי!
