אם היה סובר כך למעשה, כמובן שהיה מביא זאת למעלה ולא בהערה. כאשר אתה מסופק במשהו בפניני הלכה, הפתרון הוא לראות את ספר הקיצור.
האם למקלה יעמל"ס – לא ניתן לומר שאין על מי לסמוך כאשר יש פוסקים שאומרים זאת, השאלה אם כך ראוי לנהוג. התשובה היא שמכיוון שכל אישה יודעת מתי יחולו שלושת השבועות, היא יכולה להתכונן כראוי, לכן מכיוון שלדעה העיקרית אין הבדל בין גברים לנשים, כך ראוי לעשות אלא אם כן מדובר על שעת הדחק, לכן דעה זו הובאה בהערה ללא הסבר כדי לומר שיש מקום לדעה זו במקרים מסוימים או לאישה שיודעת שכך מנהג משפחתה באופן מובהק.
אין היתר, אבל כל עוד הוא עושה זאת בסתר בלא שאף אחד נותן לו אוכל, לא בטוח שכדאי להתערב. זה עניין שלו. באופן כללי דיני תוכחה אומרים שכאשר יש סיכוי שהתוכחה תועיל – יוכיח או לפחות ימחה, אבל אם אין סיכוי – אין צורך להוכיח ופעמים שיש מקום למחות. בכל מקרה אין מקום לכפות על האדם, רק להשתדל לעזור לו. אמנם אם הוא עושה זאת בפרהסיה, זה כבר לא תקין ואין מקום לאפשר זאת, במחנה צריך להישמע לכללי החברה.
מדובר במדריך קצר מאוד. אם אתה מעוניין למדריך קצר אבל קצת יותר מפורט, שמביא את כל ההלכות שיש בספרי פניני הלכה – לשם כך הוצאנו ספר קיצור לספרי פניני הלכה:
אביא לך את הפרק העוסק בהלכות שלושת השבועות, בו יש את כל ההלכות שיש בפניני הלכה, באופן מתומצת הלכה למעשה:
ח – מנהגי שלושת השבועות
ימי בין המצרים
א. שלושת השבועות שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד ט' באב, הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". לכן נהגו ישראל להימנע בימים אלו מדברים משמחים, ושלוש מדרגות ישנן: מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב, נמנעים מדברים חגיגיים ומשמחים במיוחד. מראש חודש אב, ממעטים בכל דבר שיש בו שמחה. ובשבוע שחל בו תשעה באב, ממעטים יותר בשמחה.
בילוי ונופש
ב. עד סוף חודש תמוז מותר לטייל ולנפוש במלון וללכת לבריכה. אבל טיול שיש בו משתתפים רבים, לכתחילה אם אפשר עדיף שלא לקיימו בימים אלו, כי יש בו שמחה יתרה.
ומשנכנס אב, יש להימנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה, אמנם מותר לצאת לטיול או לנופש שנועדו בעיקר לצורך לימודי או בריאותי. וכן מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות, מותר לשחות בתשעת הימים. ומי ששוחה כחלק מאורח חיים בריא, או מי שנמצא באמצע לימוד שחייה, נכון שיעשה הפסקה בשבוע שחל בו תשעה באב.
שמחה של רשות
ג. בכל שלושת השבועות אסור לנגן ולשמוע כלי נגינה, ואסור לערוך אירועים שיש בהם שמחה יתרה. לפיכך אסור להשתתף במסיבות, ערבי שירה וחוגי ריקוד. וכן אסור להשתתף בקונצרט אפילו שמנגנים בו מוזיקה עצובה.
ד. כאשר מקיימים אירוע תרבותי, מותר להשמיע בו נגינה עצובה לזכר ירושלים אפילו בתשעת הימים. וכן מותר ללמוד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, הואיל ואין בזה שמחה, וטוב שילמדו ניגונים עצובים. וכן מותר לקיים חוג אירובי עד סוף חודש תמוז, מפני שעיקרו לצורך התעמלות, וישתדלו להתאים מוזיקה שאינה שמחה.
ה. מותר לשמוע שירים שאינם שמחים דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים עד סוף חודש תמוז, מפני שאין בשמיעה כזו חגיגיות כשאינה בקול רם. ומראש חודש אב מותר לשמוע רק שירים עצובים.
שמחה של מצווה
ו. עד סוף חודש תמוז מותר לשיר ולרקוד ולהשמיע מוזיקה שמחה בסעודות מצווה, כסעודת ברית מילה, פדיון הבן ושבע ברכות.
כך הדין גם במסיבת בר או בת מצווה שנערכת ביום הכניסה למצוות. כאשר קשה לקיים את המסיבה ביום הכניסה למצוות, נכון שבר או בת המצווה יעשו בתחילת האירוע סיום של מסכת או ספר חשוב, וכך יוכלו לקיים את השמחה עם מוזיקה או נגנים כפי שרגילים בכל השנה. בדיעבד ניתן לסמוך על סיום שיעשה אחד הקרובים, ובלית ברירה ניתן לסמוך על דרשת בר או בת המצווה.
משהגיע חודש אב, אין להשמיע מוזיקה בשום שמחה, ומותר לשיר בפה ולרקוד מעט במעגל.
נישואין ואירוסין
ז. מנהג יוצאי אשכנז ותימן וחלק מיוצאי ספרד (בא"ח ומנהג מרוקו) שלא להתחתן בכל שלושת השבועות, ויש מיוצאי ספרד שנוהגים להימנע מנישואין רק בתשעת הימים (שו"ע).
ח. לכל המנהגים אין לקיים מסיבת אירוסין גדולה בכל שלושת השבועות, ומסיבה ביתית רגילה מותר לקיים עד סוף חודש תמוז ללא מוזיקה, ובתשעת הימים מותר רק להורי החתן והכלה להיפגש ולקבוע את תנאי החתונה. מותר לרווקים להיפגש בתשעת הימים לשם נישואין, גם אם המפגש משמח אותם.
תספורת וגילוח
ט. רבים מיוצאי ספרד נוהגים שלא להסתפר רק בשבוע שחל בו תשעה באב (שו"ע), ונמנעים מלספר גם קטנים שלא הגיעו לחינוך. ויוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד (האר"י ומנהג מרוקו וג'רבא) לא מסתפרים בכל שלושת השבועות, ורק לצורך קטנים שהשיער מפריע להם, או לכבוד ברית מילה, מותר במקום הצורך לאבי הבן, לסנדק ולמוהל להסתפר עד שבוע שחל בו תשעה באב. חתן בר מצווה ראוי שלא יסתפר בימים אלו, מפני שהוא יכול להסתפר לפני י"ז בתמוז, אבל מותר לאביו להתגלח לקראת סעודת בר המצווה עד שבוע שחל בו תשעה באב.
י. לדעת רבים גילוח בכלל תספורת, ויש סוברים שמותר להתגלח משום שבימינו זהו מעשה שגרתי שמגמתו הסרת ניוול. למעשה, כל אחד ינהג כאביו, שלא לפגוע בכבודו. ולמי שאין מנהג, עדיף שיימנע מגילוח במשך השבוע (במקום הפסד ניתן להקל), ויתגלח לכבוד שבת עד סוף חודש תמוז, ובשבוע שחל בו תשעה באב לכל המנהגים אסור להתגלח.
יא. מותר לגזור את השפם אם הוא מפריע לאכילה, ומותר לאישה לספר את השיער שהחל לצאת מכיסוי הראש ולהוריד שערות כדי להסיר גנאי.
יב. מותר לגזוז ציפורניים בשלושת השבועות, ובשעת הצורך גם בשבוע שחל בו תשעה באב.
שהחיינו
יג. אין לקנות בכל שלושת השבועות דברים שצריך לברך עליהם 'שהחיינו', משום שלא מתאים בימים אלו לברך ברכה זו. אבל דברים שלא מברכים עליהם 'שהחיינו' מותר לקנות עד סוף חודש תמוז, כגון גרביים וגופיות (עי' בהלכות ברכות יז, ב-ה). גם הנוהג לברך על בגד חדש בזמן הלבישה ולא בזמן הקנייה (כפי המנהג הרווח), מותר לקנותו בלא ללובשו. וכן מותר לבני זוג לקנות רהיט, שהואיל והם שותפים בו, ברכתו 'הטוב והמטיב'. ומשנכנס אב ממעטים במשא ומתן משמח, ולכן גם כשלא מברכים על הקנייה 'שהחיינו', יש להימנע ממנה (להלן, טז-כ).
יד. מותר לברך 'שהחיינו' על פרי חדש בשבתות של ימי בין המצרים, אבל על בגד חדש יש יותר שמחה ולכן מותר לחדש אותו ולברך עליו רק בשבתות שלפני ראש חודש אב.
טו. נזדמן לידו בלא כוונה דבר שמברכים עליו 'שהחיינו' ולא ניתן לדחות את הברכה, מותר לברך, כגון מי שנולדה לו בת, או מי שברית המילה או הפדיון של בנו יוצאים בשלושת השבועות, וכגון הפוגש חבר ששמח לראותו ולא ראהו שלושים יום, או מי שנזדמן לידו פרי חדש ואין לו אפשרות לדחות את אכילתו לשבת.
משא ומתן
טז. ממעטים בתשעת הימים במשא ומתן של שמחה. כלומר, אין קונים דברי מותרות משמחים, כגון תכשיטים, בגדים ורהיטים, גם באופן שאין מברכים עליהם 'שהחיינו'. וכן אסור להזמין אצל חייט בגד חדש.
יז. טוב למעט גם בקניית דברים שאינם משמחים, ולכן הרגיל אחת לכמה שבועות לערוך קניות גדולות של מזון, טוב שיבצע את הקנייה לפני או אחרי תשעת הימים.
יח. לצורך מצווה מותר לקנות דברים משמחים שלא מברכים עליהם 'שהחיינו', כגון תפילין (אבל השמח בטלית, ציצית או ספר קודש חדש, צריך לברך 'שהחיינו', כמובא בהלכות ברכות פרק יז).
יט. אדם שנפלה לידו הזדמנות לקנות דבר משמח במחיר מיוחד, ויש חשש סביר שאם ימתין עד לאחר תשעה באב יפסיד אותו, רשאי לקנותו בתשעת הימים, וטוב שיתחיל להשתמש בו לאחר תשעה באב.
כ. מותר לסוחרים העוסקים בדברי מותרות משמחים, כתכשיטים ובגדים, לשאת ולתת בעסקיהם בתשעת הימים, כדי שלא ייגרם להם הפסד גדול באיבוד לקוחותיהם. ומי שיכול לסגור את חנותו בלא הפסד משמעותי, צריך לסוגרה בתשעת הימים.
בשר ויין
כא. מנהג יוצאי אשכנז שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בכל תשעת הימים, ולמנהג רוב יוצאי ספרד מותר לאכול בשר ולשתות יין בראש חודש אב. ולמנהג עולי תימן, רק בסעודה מפסקת שלפני צום תשעה באב נמנעים מאכילת בשר ושתיית יין (דין עשירי באב, להלן י, מד-מו). לכל המנהגים עדיף שלא לתת בשר ויין גם לקטנים שלא הגיעו לחינוך.
כב. כל סוגי הבשר בכלל האיסור, אבל דגים מותרים. נוהגים להחמיר גם בתבשיל שנתבשל בו בשר, כגון מרק ותפוחי אדמה שבושלו עם בשר, אבל מותר לבשל מאכלים בסירים בשריים.
כג. בכלל איסור יין כלול גם מיץ ענבים, אך שאר משקאות חריפים מותרים, וכן מותר להטעים תבשילים בחומץ יין ולאכול מיני מאפה שעירבו בעיסתם יין, אבל לכתחילה אין לערב יין בעיסה בתשעת הימים.
כד. אדם שחולה מעט, ואכילת בשר או שתיית יין מועילה לו, רשאי לאוכלם. וכן דין יולדת בתוך שלושים יום ללידתה, או מינקת שצריכה לכך כדי להרבות את חלבה.
כה. בסעודות מצווה מותר לאכול בשר ולשתות יין. ויש מחמירים לעשות בשבוע שחל בו תשעה באב את סעודת המצווה ללא בשר, כדי שבלא ספק יוכלו להזמין מספר אנשים כפי שרגילים להזמין בכל השנה.
כו. בשבתות שבתוך תשעת הימים אוכלים בשר ושותים יין, וכן הדין כאשר תשעה באב חל בשבת ונדחה ליום ראשון, שאין אבלות בשבת. וכן מותר לטעום את תבשילי הבשר שמכינים לכבוד שבת, כדי לשפר את טעמם. ובשר או תבשיל בשרי שנותר משבת, ישמור במקפיא עד לאחר תשעה באב אם לא יתקלקל על ידי כך. במוצאי שבת מותר למבדיל לשתות מהיין שהבדיל עליו, ועדיף להבדיל על מיץ ענבים.
נטיעה של שמחה
כז. אסור בתשעת הימים לנטוע נטיעות שנועדו לנוי, כגון עצי נוי ופרחים. אבל מותר להשקות ולגזום את גינות הנוי, ולהמשיך בטיפול השוטף. נטיעה שנועדה לצורך ממשי מותרת, לפיכך מותר לנטוע עצי פרי, וכן מותר לאדם שמתפרנס מגידול שיחי נוי ופרחים, לשותלם במשתלה כדי למוכרם.
בניין של שמחה
כח. מותר בתשעת הימים לבנות בתים, אבל אסור להרחיב דירה או מרפסת בלא שיהיה בכך צורך חיוני. וכן אסור לאדם לסייד ולצבוע את קירות ביתו, או לעשות שיפוצים שנועדו לנוי או למותרות שאין בהם צורך הכרחי, כמו החלפת ארונות, וילונות ותריסים, אלא אם כן עיקר המטרה לצניעות. וכאשר דחיית עשייתם לאחר תשעת הימים עלולה לגרום להפסד גדול, מותר לעשותם.
מותר לבצע סיוד וצביעה של בתים שעומדים למכירה, אם הדחייה לאחר תשעת הימים תגרום לעיכוב הבנייה, כי אין מדובר בבית של יהודי מסוים שיש לו בכך שמחה.
כט. לצורך מצווה, כגון בניית בית כנסת, מותר אף לסייד ולצבוע, ולהתקין וילונות ותריסים. וכל דבר שהוא לצורך רבים, כגון בית ספר, נחשב צורך מצווה לעניין זה.
ל. אין להיכנס בתשעת הימים לדירה חדשה, קנויה או שכורה. אבל אם עיכוב הכניסה יגרום להפסד גדול, מותר להיכנס.
כיבוס
לא. למנהג יוצאי אשכנז ומקצת יוצאי ספרד אסור לכבס בכל תשעת הימים, ולמנהג רוב יוצאי ספרד אסור לכבס רק בשבוע שחל בו תשעה באב. בכלל האיסור גם גיהוץ בגדים וכיבוסם בכיבוס יבש.
לב. מותר לנקות כתם מקומי בעזרת חומר ניקוי, ועדיף לעשות זאת בעודו לבוש. ומי שהתלכלכו כל בגדיו באופן שאינו יכול לצאת בהם, מותר לכבס בגד אחד.
לג. במקום הצורך מותר לכבס בגדים ומצעים של ילדים שרגילים ללכלך את בגדיהם, משום שאין בכיבוס למענם צד של שמחה.
לד. בכלל איסור כיבוס גם לבישת בגד מכובס, ושימוש במגבת מקלחת מכובסת. וכן אסור לפרוס מצעים מכובסים על המיטה, או מפה מכובסת על השולחן. ולכבוד שבת חזון (השבת שלפני תשעה באב) גם האשכנזים נוהגים ללבוש בגדי שבת מכובסים, ומי שלא נותר לו בגד שבת מגוהץ, מותר גם לגהצו.
לה. בגד מכובס שלא לבש אותו לפני זמן האיסור כשעה ויותר, יניחו על הרצפה למשך זמן מה, או ידרוך עליו מעט, וכך לא ייחשב מכובס.
לו. מותר ללבוש בימים אלו תחתונים וגרביים מכובסים ולהחליף מגבות ידיים שנזדהמו, משום שאין בהחלפתם תענוג אלא הסרת מיאוס. וכאשר לא נותרו מהם נקיים, מותר אף לכבסם. וכן בבתי חולים מותר להחליף את המצעים ולכבס את בגדי החולים, ובבתי מלון מותר להחליף את המצעים והמגבות לקראת האורחים החדשים.
לז. אין לובשים בימי החול של ימים אלו בגדים חגיגיים כבגדי שבת, אפילו אם אינם מכובסים. יוצאי ספרד נוהגים כך בשבוע שחל בו תשעה באב, ויוצאי אשכנז מב' אב. לכן במוצאי שבת צריך להסיר את בגדי השבת. אבל לקראת ברית מילה, מותר לאב ולאם ללבוש בגדי שבת, וכן לקרובים להורים בדרגה ראשונה, וכן למוהל ולסנדק (בתשעה באב עצמו ילבשו בגדים מכובדים אך לא בגדי שבת). ולכבוד פדיון הבן, כך דין האב, האם והכהן.
לח. המתפרנס ממכבסה, רשאי להפעילה עד שבת חזון. ומי שמכבס עבור בתי חולים ובתי מלון, מותר לעבוד גם בשבוע שחל בו תשעה באב.
רחצה
לט. נהגו ישראל שלא ליהנות מרחצת הגוף בימים אלו, ומי שיש לו ריח רע או שחש צער בלא להתרחץ, יתרחץ במים פושרים כפי הצורך בלבד. כך נוהגים יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד בכל תשעת הימים. וחלק מיוצאי ספרד נוהגים כך רק בשבוע שחל בו תשעה באב. הנוהגים לטבול במקווה, ישתדלו שהמים לא יהיו חמים (דין שחייה בבריכה, לעיל ב).
תפירה
מ. אסור לתפור ולסרוג בגדים חדשים וכיפות בתשעת הימים, אבל מותר לתקן בגדים ישנים. ומי שפרנסתו מתפירת בגדים או הכנת בדים, ואם לא יעשה זאת כל תשעת הימים יהיה לו הפסד משמעותי, יכול להקל. קורס תפירה עדיף לבטל בתשעת הימים, ובשעת הצורך אפשר לקיימו, ובלבד שלא יעסקו בתפירת בגדים חדשים אלא יתקנו בגדים ישנים, או יעשו תרגילי תפירה על בדים שאין בהם צורך.
דין עם נוכרי
מא. המליצו חכמים למי שיש לו דין עם נוכרי, שישתמט ממנו בחודש אב ובפרט בתשעת הימים, מפני שאז רע מזלם של ישראל, והוא עלול להפסיד בדינו.
שבת חזון
מב. אין סממני אבלות בשבת חזון, שאין אבלות בשבת, מלבד מנהג יוצאי אשכנז שקוראים חלק מפסוקי ההפטרה ופסוק אחד מפרשת דברים במנגינת איכה. בשבת שבע ברכות או בר מצווה מקיימים את הסעודות כמקובל. וכן הנוהגים לערוך סעודת 'שלום זכר' כשנולד בן, יקיימו אותה כרגיל.
תשעה באב שחל ביום ראשון
מג. כאשר תשעה באב חל בשבת או ביום ראשון, לא חלים באותה שנה מנהגי האבלות של שבוע שחל בו תשעה באב, כי כבר במוצאי שבת מתחיל צום תשעה באב. לפיכך למנהג יוצאי ספרד מותר לכבס בכל השבוע שלפני שבת חזון, ולמנהג רבים מהם מותר גם להסתפר בשבוע זה. אמנם לעניין גילוח, ראוי לכולם להחמיר שלא להתגלח בשבוע שלפני תשעה באב, כדי להיכנס לתשעה באב כשסימן האבלות ניכר בפנים.
האיסור הוא רק בתשעת הימים, כלומר מראש חודש אב, כפי שמובא בפניני הלכה זמנים.
אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:
מראש חודש אב אסור לאדם לסייד ולצבוע את קירות ביתו, או לעשות שיפוצים שנועדו לנוי או למותרות שאין בהם צורך הכרחי, כמו החלפת ארונות, וילונות ותריסים. וכאשר דחיית עשייתם לאחר תשעת הימים עלולה לגרום להפסד גדול, מותר לעשותם.
התורה מציבה לנו בתחילת פרשת קדושים ייעוד אדיר שמלווה באחריות אדירה:
"דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם…",
הייעוד הזה מתפרט לכל תחומי החיים: למשפחה- "איש אמו ואביו תיראו…"; לזמנים של התקדשות- "..ואת שבתותי תשמרו"; להתרחקות מדמיונות כזב- "אל תפנו אל האלילים ואלוהי מסכה לא תעשו…"; לצדקה וחסד- "ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט, וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם…"; ליושר והגינות: "לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו…לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר"; ליחסים תקינים ואוהבים בין אדם לחברו- "לא תקלל חרש ולפני עור לא תיתן מכשול…לא תעשו עול במשפט לא תישא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך, לא תלך רכיל בעמיך לא תעמוד על דם רעך, לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא, לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך"; לשמירה על הבריאה והטבע: "את חוקותיי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך…", ועוד.
ביום חמישי ציינו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, וצריך להתבונן ביושר מה הייתה מגמתו של היטלר יימח שמו וזכרו? מדוע הוא רדף את היהודים? זוהי שאלה שלא מרבים לדון עליה. אנשים לוקחים את השואה למקום של שנאת זרים, של גזענות פשוטה שעוסקת בגזעים חזקים וחלשים, אך זו לא הייתה סיבת רדיפתו הנוראית של היטלר ימ"ש את היהודים.
היטלר אכן האמין בתורת הגזע, הוא האמין שהחזק שורד ושלטובת העולם ניתן וצריך לזרז את ההליכים – להשמיד את החולים בגוף ובנפש, את הנכים, את העמים הנחותים. וכך הוא כתב: "אני לא באתי לעולם הזה בשביל לעשות את בני האדם טובים יותר, אלא כדי להשתמש בחולשותיהם, ההצלחה היא המדד היחיד של המוסריות". אך לא זה הרקע לרדיפת היהודים.
היהודים בעיניי היטלר ימ"ש הם עם חזק בעל יכולת הישרדות נדירה: "אין כמעט עם בעולם שאינסטינקט ההישרדות מפותח בו יותר מאשר בזה הנקרא 'עם הבחירה'. איזה עם עבר מכשולים רבים יותר מהעם הזה והצליח להימלט מהאסונות הכבדים ביותר של האנושות מבלי להשתנות? איזה רצון נוקשה ואינסופי לחיות ולשמר את המין ניכר מעובדות אלה".
אז למה להשמיד אותם, אם הם חזקים ועוצמתיים כל כך? התשובה היא שהיטלר ימ"ש ראה בצורה בהירה את הבשורה האדירה שעם ישראל מביא לעולם, את הטהרה והקדושה, את המוסר והיושר, את הצדק והחמלה, הוא ראה איך עם ישראל הופכים את העולם למקום קדוש, כי הם קדושים, וזה לרשעותו היה הדבר הנורא ביותר שיכול להיות. וכך הוא כותב: "אני משחרר את בני עמי מחזיון שווא שנקרא 'מצפון ומוסר' כי שני מומים הטילה היהדות בבני אדם: בגוף על ידי המילה, ובנפש על ידי המצפון, שאינו אלא המצאה יהודית".
היהודים הביאו לעולם תיקון התאווה הגופנית ותיקון הנפש על ידי מוסר אלוקי – זהו התפקיד האדיר שלנו, והרשעים לא יכולים לסבול את זה.
ביום השואה צריך ללמוד פרשת קדושים, להזכיר מה ייעודנו, על מה נשחטנו, ואיזו בשורה אדירה יש לנו להביא לעולם.
הרשעים כדוגמתו של גדול הרשעים, היטלר ימ"ש, יודעים שזהו המאבק האמיתי בעולם, אם נצליח (ובוודאי שנצליח, כי ה' איתנו) הרי שזוהי סופה של הרשעות: "המאבק על השליטה בעולם הוא ביני לבין היהודים, כל השאר אינו אלא מראית עין כוזבת". המאבק הוא האם יש מצפון ומוסר או שתפקידנו להיות חיות אדם. "אמנם כן ברברים אנו, תואר כבוד הוא לנו".
גם כשהבין שהנאצים הולכים לקראת תבוסה, הוא לא התייאש והנחה את אנשיו בצוואתו הפוליטית לעשות הכול כדי להספיק להשמיד, להרוג ולאבד כמה שיותר יהודים: "יותר מכול, אני משביע את מנהיגי האומה ואת הכפופים להם לשמירה קפדנית על חוקי הגזע ולהתנגדות חסרת רחמים למרעיל האוניברסלי של כל העמים, היהדות הבינלאומית".
תפקידנו מתחדד ביום השואה בו אנו נזכרים על מה אנו נרדפים. מתוך כך אנו מתקדמים ליום הזיכרון – לנופלים על הקמת המדינה – וזוכרים על מה המלחמה, ומתוך כך מתחדדת ההבנה ביום העצמאות מה מטרת ומגמת מדינתנו: מדינת ישראל יסוד כסא ה' בעולם, מגדלאור של מוסר, של קדושה וטהרה, זהו תפקידנו – קדושים תהיו!
