חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

כשרות

אני עובד במקום שלא שומרים תורה ומצוות. אין כשרות במקום מדובר בדיוק מוגן. הם מחממים אוכל בשבת. האם יש היתר כל שהוא לאכול במקום? ואם כן מה אפשר לאכול. המוצרים עצמם כשרים.

אפשר לאכול אוכל שלא בישלו או חיממו אותו שם, כגון ירקות ופירות, לחם קנוי, גבינה וכדומה.

כמו כן, אפשר לחמם במקרוגל או בתנור שלהם אוכל שלך כשהוא סגור בתוך קופסה או לפחות מכוסה, ובלבד שמונח על משטח נקי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 00:43:48

שלב איסור קירבה בלידה

ממתי אסור לי לגעת באשתי כשמתקרבת ללידה האם מהצירים? ירידת מים? או מאחרי הלידה

עניין זה נמצא בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ט. אביא לך את הדברים מתוך חוברת הקיצור לפניני הלכה – זוגיות ומשפחה, שיצא בקרוב:

מאימתי היולדת נטמאת

ח. מעת שיצא ראשו של התינוק או רוב גופו, גם אם לא יצא עימו דם, היולדת נטמאת מהתורה בטומאת לידה. אבל לפני הלידה, אף אם ראתה כתמי דם על בגד צבעוני או על תחבושת הגיינית או על נייר טואלט, אינה טמאה (לעיל ב, ז). אמנם אם ראתה דם רב, נטמאת. ועדיף שלא תבדוק את עצמה בבדיקה פנימית, כדי שלא תיכנס לספק.

ט. בדקה המיילדת את שיעור פתיחת צוואר הרחם והופיע דם מועט על הכפפה; אם ברור לה שמקור הדם מפציעת צוואר הרחם שנעשה רגיש מאוד לקראת הלידה – היולדת טהורה. ואם היא מסופקת אולי הדם מהרחם – היולדת טמאה.

י. הפרדת קרומים (סטריפינג) מדופן הרחם לזירוז הלידה הגורמת ליציאת דם בעקבות פציעת הרחם, אינה מטמאת כל זמן שלא החל לזוב דם רב.

יא. ירידת מים שאין בהם דם, אינה מטמאת. וכן אם יצא מצוואר הרחם 'פקק הרחם', כל שאין בו צבע דם – טהורה. ואם יש בו צבע דם, יש מחמירים, והרוצים להקל רשאים.

עזרת הבעל ליולדת

יב. נטמאה האישה לפני הלידה, ויש הכרח לתמוך בה בכניסתה לאמבולנס או בהליכתה לבית החולים – אם אין שם אישה שיכולה לעזור לה, בשעת הדחק יכול בעלה לעזור לה (לעיל ג, יג).

יג. משנטמאה האישה אסור לבעלה להסתכל במקומות המכוסים שבגופה (לעיל ג, ה). לפיכך אם היא רוצה שבעלה יהיה איתה בחדר הלידה, נכון להקפיד שעד תחילת הלידה תהיה מכוסה, והבעל יעמוד למראשותיה, כך שגם כשיבדקו אותה, המקומות המכוסים שבגופה לא יתגלו בפניו.

ובעת הלידה עצמה, כאשר אין אפשרות להסתיר את המקומות המכוסים, המחמירים נוהגים לצאת מהחדר או לעבור אל מעבר לווילון. ויש שנשארים ליד היולדת תוך הקפדה לעמוד באופן שלא יראו את המקומות המכוסים.

יד. נכנסה היולדת לחרדה קשה, ודורשת שדווקא בעלה יאחז בידה לשם תמיכה רגשית בשעת הצירים הכואבים והלידה – יש להקל (לעיל ג, יג-יד).

לאחר הלידה

טו. לאחר הלידה מצווה ליולדת ולבעלה להודות לה' בברכת תודה; על לידת בן יברכו "הטוב והמטיב", ועל לידת בת "שהחיינו" (עי' בהלכות ברכות יז, לג-לה).

טז. על היולדת ומשפחתה לשים לב למצבה הגופני והנפשי, וליצור לה תנאים נוחים כדי שתוכל להתאושש לאחר הלידה על ידי שינה מרובה ככל האפשר, שכן בלעדיה הדכדוך המצוי בתקופה זו עלול להפוך לדיכאון.

יז. כאשר היולדת סובלת מדכדוך שאינו עובר, יש לפנות לרופא משפחה כדי לקבל תרופות קלות על מנת להקל על הדכדוך ולמנוע התדרדרות. ובמצב חמור יותר שהגיע לדיכאון, חובה להיעזר בתרופות חזקות יותר שניתנות על ידי פסיכיאטר. במצב זה אין להתמהמה או להסתפק בטיפולים אלטרנטיביים, הואיל ומדובר במחלה מסוכנת.

יח. לאחר שייפסק הדימום מרחמה של היולדת, בין אם היתה זו לידה טבעית או ניתוח קיסרי, תעשה הפסק טהרה ותספור שבעה נקיים ותטבול. ואם לאחר שתיטהר תראה שוב דם, תחזור על תהליך הטהרה ככל אישה שראתה דם וסת.

יט. אם אירע מקרה נדיר שיולדת נקבה הצליחה לסיים שבעה נקיים לפני תום שבועיים מלידתה, תמתין עד סיום ארבעה עשר יום ורק אז תטבול. ואם ילדה בניתוח קיסרי, יכולה לטבול מיד בסוף השבעה נקיים (דין 'דם טוהר' מהתורה מבואר בפניני הלכה, סעיף ח).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 00:46:30

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה:

הנאה ממלאכה שעשה באיסור ביום טוב

אף שבשבת במקרים מסוימים אסור ליהנות מפעולה שנעשתה באיסור (שבת פרק כו), ביום טוב יש אומרים שבדיעבד מותר ליהנות מפעולה כזו. והכל מסכימים שאם המלאכה שנעשתה באיסור היא מלאכה שהותרה לצורך אוכל נפש, אף שלא נעשתה באופנים המותרים, מותר ליהנות ממנה.

הנאה ממלאכה שעשה באיסור בחול המועד

כח. העושה במזיד מלאכה אסורה בחול המועד, אסור לכל ישראל ליהנות ממנה עד סוף החג אף אם יש בדבר הפסד, ולאחר החג מותר ליהנות ממלאכתו. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממנה בחג (ועי' בהלכות שבת כו, א-ז).

כט. שוגג הוא רק מי שחשב שהיה מותר לו לעשות מה שעשה, אבל אם לא היה בטוח שהדבר שעושה מותר בחול המועד ולמרות זאת עשה אותו, נחשב מזיד.

 

הלכות שבת:

כו – מעשה שבת ולפני עיוור

הנאה ממלאכה שנעשתה בשבת

א. איסור תורה שנעשה במזיד על ידי יהודי שעבר גיל מצוות, אסור לו עצמו ליהנות ממעשיו לעולם, ולכל ישראל מותר ליהנות ממעשיו רק במוצאי שבת. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת, ובמקום הצורך מותר ליהנות אף בשבת עצמה. אבל אם קטף פירות, צד דגים או חלב פרה בשוגג, אסור ליהנות מהם בשבת אף במקום הצורך, כי הם מוקצה.

ב. איסור מדברי חכמים שנעשה במזיד, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת. ואם עשה את האיסור בשוגג, מותר ליהנות ממעשיו אף בשבת עצמה (דין קטן מבואר בפרק כד, ה. ודין גוי בפרק כה, י-יא).

ג. גדר מזיד ושוגג: חילוני שיודע שאולי הדבר שעושה אסור בשבת, נחשב מזיד ולא שוגג. וכן דתי שלא בטוח שהדבר שעושה מותר בשבת, נחשב מזיד. עשה את האיסור כמתעסק, כגון שנשען על קיר ובטעות גרם להדלקת האור, כיוון שלא היתה לו שום כוונה להדליק את האור, אין איסור ליהנות ממה שעשה. אבל מי שהדליק את האור בהיסח הדעת, כפי שהוא רגיל להדליק במשך כל השבוע, נחשב כשוגג ולא כמתעסק.

ד. כאשר אסור ליהנות מהאיסור בשבת, מותר לעשות מה שהיה יכול לעשות לפני כן בדוחק, אף שכעת ניתן לעשותו ביתר קלות (כמבואר בפרק כה, יא). אבל מה שלא היה יכול לעשות – אסור, כגון לקרוא ספר חול לאור החשמל, או להתחמם ליד התנור, או ליהנות משמיעת שיר. וכשלא נוח לצאת מן המקום, אין חובה לצאת, הואיל והודלקו בניגוד לרצונו והוא אינו רוצה ליהנות מהם. ואם אפשר, יפתח את החלון כדי שלא ליהנות מהחימום.

היתרים

ה. נעשה דבר שיש אומרים שהוא מותר, אף שלמעשה נוהגים להורות כדעה המחמירה, בדיעבד מותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת, אפילו אם נעשתה במזיד. דוגמאות: חיממו על הפלטה מרק קר; עירו על שקית תה ישירות מהמיחם; ביררו פסולת מאוכל סמוך לסעודה. וכן הדין כאשר נעשתה מלאכה בזמן תוספת שבת, או בזמן בין השמשות של כניסת השבת.

ו. איסור שנעשה במזיד אך לא שינה דבר בגוף החפץ, כגון שהביאו מאכלים ברכב, או שהעבירו חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, בשעת הדחק אפשר ליהנות מהם בשבת. ואם אפשר היה להגיע בהיתר אל החפץ, כגון שהביאו אוכל ברכב מבית הנמצא מספר רחובות משם, ניתן להקל בשעת הצורך. אבל כאשר הנאתו תגרום שימשיכו לחלל שבתות בעתיד, אין ליהנות מהאיסור.

ז. כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:36:04

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת בלק – בלי חללים

הדברים שאכתוב השבוע הם ע"פ דבריו של הרב אליעזר קשתיאל, אשר מילאו את חדרי לבבי עד שחשתי שאין לי אפשרות לכתוב דבר אחר.

הבקשה של בלק מבלעם היא – "ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה…כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר". אך לאחר מכן הבקשה משתנה ובלק מבקש לקב (אותיות בלק), במקום לאור – "הנה העם היוצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה נא קבה לי אותו"; ולכה קבה לי את העם הזה"; "מה אקוב לא קבה א-ל"; "…לקוב אויביי לקחתיך והנה ברכת ברך…" ועוד.

על משמעות המילה לקוב כותב רש"י: "קבה לי – זו קשה מארה לי, שהוא נוקב ומפרש", הנקיבה היא להגיע לשורש הדבר, נוקב ומפרש.

ומרחיב את הדבר הרש"ר הירש:

"כדרך שפירוש 'נקב' הוא: לעשות חור, כן פירוש 'קבה' הוא, כנראה: לקדוח חור עד שהחפץ ייעשה חלול, ולפיכך 'קב' הוא מידת נפח, שיעור המקום שגוף תופס בחלל, ולפיכך, אם פירוש 'נקב' הוא לפגוע בדברים' הרי זה פירוש 'קבה' להטיח בו דברים עד שייעשה חלול כולו, ליטול כל תוכנו…".

בלעם בעל העין הרעה, רוצה להראות שבעצם היסוד חלול, ריק, שעם ישראל אמנם נראה כמלא בערכים, באידאלים, בקדושה ובטהרה, אבל בעצם אם נתבונן לעומק נגלה שהכול חלול וחסר.

כך ניתן לבאר את הגמרא שמסבירה שהמומחיות של בלעם הייתה לזהות את הרגע בו ה' זועם, הרגע שעולה הקול – "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו", אותו הרגע בו נראה שאין יסוד, שהכול חלול בפנים.

אך אצל עם ישראל הכול מלא, אין חללים, אותם הימים שבלעם רוצה לקלל את ישראל והוא מחפש את החללים, את הריקנות ואת החלל, הוא לא מוצא. "מה אקוב לא קבה א-ל?" – הוא מביט על הקצוות, על ה"ריקנים", שבישראל וגם הם מלאים מצוות וקדושה כרימון. הוא מביט לבתים הפרטיים, אולי שם מאחורי הדלת, שהאנשים משוחררים, והם בביתם, תתגלה האמת – אך 'מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל…". "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל"- הכול מלא קדושה, הכול מלא בטהרה.

מול עיננו בביהמ"ד בישיבת הר ברכה, מעל ארון הקודש, בולטות אותיות של זהב -'בכל דרכיך דעהו' – כדברי הרב קוק זצ"ל:

"מרכז החיים של נשמת ישראל במקור הקודש היא. דרך אמת ואמונה נולדנו ובה אנחנו מתגדלים. אין בנו ערכים פרודים, האחדות שוכנת בנו ואור ד' אחד חי בקרבנו. הדינים, דיני תורת אלוקים חיים מציינים אותנו מכל עם ולשון. הקודש הוא פועל בקרבנו פנימה, שאיפות חיינו הכלליות אליו הן הולכות. יש נטיפות של קדש בכל עם ולשון, אבל ערכי החיים כולם אינם צומחים מזה. לא כן בישראל. "בכל דרכיך דעהו", שהיא פרשה קטנה שכוללת כל גופי תורה, שיוצאת אל הפועל ביחידי סגולה, נחלת הכלל היא באמת. כל שאיפת החיים וכל חפץ החיים, הקנין ותשוקותיו, העשר והכבוד, הממשלה וההתרחבות בישראל, ממקור הקדש הם נובעים. על כן המשפטים הם קדש קדשים בישראל"

אין לנו חללים, ריקנים, הכול נובע מתורת ה'.

המשפטים המדריכים את כל אורחות החיים, ממלאים את כל חיינו בקדושה, ובחיבור אל ה'. לכן ר' יהודה בן בבא מסר נפשו שיהיו דיינים סמוכים, כי עניינה של הסמיכה שהדיין היושב ומדריך את המציאות העכשווית מחובר עד משה רבנו בסיני, וכך כותב הרב קוק זצ"ל:

"על כן המשפטים הם קודש קודשים בישראל, ועל כן הסמיכה, שהיא נושאת שם אלוקים עליה, היא כל כך נחוצה לנו, היא כל כך אופית לתכן לאומנו. והרשעה היונית הסורית הרגישה בחוש העיוור שלה את ערך הסגולה הגדולה הזאת וגזרה על הסמיכה, ור' יהודה בן בבא מסר את נפשו עליה".

חז"ל מעידים שכאשר תפסו הרומאים את ר' יהודה בן בבא הם לא הסתפקו בהריגתו אלא התעללו בו – 'עד שנעצו בו שלוש מאות לונביאות (חניתות) של ברזל ועשאוהו ככברה', מה העניין? ניתן לומר שבחמתם רצו להראות שיש גם בתורה חללים.

כשבלעם לא מצליח לחשוף את הריק והחסר בישראל, הוא פונה להראות זאת דרך פיתוי ישראל לחטוא עם בנות מואב, מה שיוכיח את הריקנות הפנימית. ואכן יש מי שמתפתה. אלא שפנחס רוצה להראות שהחלולים לא שייכים למחננו ואין להם מקום, והביטויים שהתורה משתמשת מחזירים אותנו מיד לסוגיית הנקיבה – "ויבוא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל…' – מלחמה בחלולים, מלחמה ביוצרים חללים בעם ישראל.

עם ישראל הוא העם המלא, כפי שאנו מכונים בתפילת אב הרחמים – עם עמוסים. "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה" – ומבאר רש"י: 'שהן עומדין משינתם שחרית הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין, לא ישכב בלילה על מיטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו כיצד קורא את שמע על מיטתו ומפקיד רוחו ביד המקום בא מחנה וגייס להזיקם הקב"ה שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים" – עם ישראל הוא העם המלא, וסופו של הנביא בחיצוניותו, וקוסם בפנימיותו, הוא ליפול חלל-חלול: "ודם חללים ישתה" – נתנבא שאין משה מת עד שיפיל מלכי מדין חללים וייהרג בלעם עמהם שנאמר: "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם".

יהי רצון שנזכה שכל חיינו יהיו מדובקים ביראתו יתברך!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן