הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

יחסי אישות בתחילת הנישואין

בעזה"י אני מתחתן עוד מעט אחד הדברים שהכי היו קשים לי ברווקות היה נושא של שמירת נגיעה ברוך ה' עמדתי בו בהצלחה. אני רוצה לדעת האם מחמת זה שבביאה ראשונה הכלה נאסרת מותר להקל שהאישה תוציא לבעלה זרע ביד או כל דרך אחרת שלא תיגרום לנו להאיסר זה ממש יעציב אותי אם נצטרך על ההתחלה לשמור נגיעה

התשובה מובאת בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ח – יש אומרים שעדיף להזדרז בקיום בעילת המצווה, למרות שעל ידי כך הכלה תיטמא. אולם על פי הניסיון נראה שההדרכה הנכונה כיום היא לדחות את בעילת המצווה לסוף שבעת ימי המשתה, כדי שהחתן והכלה יוכלו להרבות בשמחת אהבתם. ובינתיים יקיימו חיבור על ידי מגע קל של האיבר באזור פתח הנרתיק, באופן שהזרע ייצא בלא שום לחץ של האיבר על הבתולים.

כדאי מאוד לחתן ולכלה ללמוד לפני החתונה ואחריה את שני ספרי פניני הלכה – טהרת המשפחה ושמחת הבית וברכתו. אם אין לכם את הספרים, אפשר לקרוא אותם דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-05 07:52:05

אישות

איך אפשר לקיים אישות לפי ההלכה אם הבעל משקל כבד ואשה אינה יכולה לסבול המשקל ?

שלוש אפשרויות: 1. שהבעל לא ישכב על אשתו, אלא יתמוך בגופו בעזרת שתי ידיו. 2. שהאישה תשכב מעל בעלה.  3. שהבעל יחדור לנרתיק מאחורי האישה כשהוא עומד.

בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו סוף פרק ב מבואר שאמנם יש אומרים שנכון שהחיבור ייעשה באופן שהאיש למעלה והאישה למטה, פנים מול פנים. אמנם מצד הדין כל התנוחות מותרות, ובתנאי שהדבר ייעשה ברצון שניהם. ובחיבור שמקווים שממנו יהיה הריון, עדיף שיתחברו באופן המובחר. וכן כאשר אין רצון מצד אחד מבני הזוג לשנות, עדיף שלא לשנות. (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-11-29 18:58:22

1. ספר תורה. 2. תנ"ך בשירותים

1. אספתי תרומות לכתיבת ספר תורה וכנראה אשאר עם עודף. מה אפשר לעשות ביתרה? 2. לאחרונה אני רואה פרסומים על תכשיטים שמשולב בהם רבוע קטן, בגודל כמה מ"מ שמודפס עליו כל התנ"ך. משהו כמו מיקרופילם. האם אפשר להכנס עם זה לשרותים? תודה

  1. או לעטר את ספר התורה בכתר יפה, או במשהו אחר. או לתת את התרומה לישיבה המתאימה לרוח התורמים.
  2. מצד הדין מותר להסתובב עם תכשיט כזה, אבל כיון שאסור להיכנס איתו לשרותים בלא שום כיסוי, כגון להכניסו מתחת החולצה, או לשים אותו בתוך התיק, ויש חשש סביר שההולכת עם תכשיט כזה תשכח לכסותו כל פעם כשנכנסת לשירותים, עדיף שלא ללכת איתו אם הכתב שעליו אינו מכוסה באופן קבוע. סיבה נוספת להחמיר בזה היא משום שיש אומרים שצריך שני כיסויים.

    סוגיה זו מבוארת בפניני הלכה ליקוטים א פרק ו סעיף ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

    ו – אין להיכנס לבית הכסא עם כתבי קודש

    מכבודו של ספר התורה המקודש, הכתוב בדיו על הקלף, שלא יכנסו עימו לבית הכסא או לבית המרחץ, ואפילו אם הוא עטוף בכמה כיסויים ונתון בתוך התיק שלו (שו"ע יו"ד רפב, ד).

    השאלה מה דין כתבי קודש מודפסים, האם מותר לאדם להיכנס לשירותים כאשר בכיסו סידור קטן או ספרון קודש או חידושי תורה שכתב על דף?

    תשובה: כיוון שדין סידורים וספרי קודש מודפסים אינו חמור כדין ספר תורה הכתוב בדיו על הקלף, מותר להיכנס עמהם לשירותים כשהם מכוסים בכיסוי אחד. וכיוון שהסידור מונח בכיס, הרי שהכיס מכסה אותו, ומותר להיכנס עמו לשירותים. וזאת בתנאי שהספר נכנס לתוך הכיס ואינו נראה כלפי חוץ.

    ויש מחמירים שרק אם הסידור או ספר הקודש עטוף בשני כיסויים מותר להיכנס עמו לשירותים. כלומר, יש להכניס את הסידור או ספר הקודש לתוך שקית ניילון או נייר, וכשהוא בשקית מניחים אותו בכיס, ועל ידי כך הוא מונח בתוך שני כיסויים. אמנם העיקר כדעה המקילה, הואיל ובנוסף לכך שלדעת רוב הפוסקים די בכיסוי אחד, יש סוברים שכריכת הסידור נחשבת לכיסוי, וממילא עם הכיס עצמו יש שני כיסויים.

    לגבי חידושי תורה שכתובים על נייר, גם החוששים לדעה המחמירה, רשאים להקל ולהיכנס עמהם לשירותים כשהם בכיס, מפני שאין בהם שמות קדושים, וגם הכתב שבו הם כתובים אינו ככתב אשורי שכותבים בו ספר תורה.

    ביאור הסוגיה:

    לגבי סידורים וחומשים ושאר ספרים שיש בהם שמות קדושים, רוב הפוסקים סוברים שדי לכסותם בכיסוי אחד כשנכנסים לשירותים, וכך דעת מ"א או"ח מג, יד, שאם הם בתוך כיס מותר להיכנס עימם לשירותים. וכ"כ הרדב"ז ח"ג תתקמ"ח, וכ"כ ברכי יוסף יו"ד רפב, ו, עפ"י שבות יעקב ח"א פב, שכמו שמותר להיכנס בקמיעים מכוסים בעור לשירותים, כך מותר אם הם מכוסים בבגד, וכתב שכך דעת מהריק"ש בשם הרדב"ז. וכ"כ ר"ש איגר בהגהתו שם. וק"ו אם הם כתובים באותיות רש"י או כתב אחר שאינו אשורי. גם המ"ב או"ח מג, כה, כתב כדעה עיקרית, שמותר להיכנס לשירותים עם כתבי קודש המכוסים בכיסוי אחד. אמנם הזכיר דעות מחמירים שצריך שני כיסויים. לפי זה, הרוצה להחמיר, כשלוקח בכיסו סידור או ספר קודש אחר, יכסנו בכיסוי אחד, וכיס הבגד יהיה הכיסוי השני.

    אמנם יש עוד צד להקל, שיש סוברים שכריכת הספרים נחשבת לכיסוי, וכ"כ בכף החיים או"ח מ, יד, בשם חסד לאלפים רמ, ח (בעניין תשמיש המיטה בחדר שיש שם ספרים, שצריך שני כיסויים). אמנם לדעת הפמ"ג מ, א"א ב, ושו"ת אהל יוסף ב, כריכת הספר אינה נחשבת לכיסוי, וצריך שני כיסויים אחרים. בנוסף לכך יש עוד סברה להקל, שכתב כה"ח או"ח מ, טז, שיש אומרים שספרים מודפסים אינם קדושים כל כך, ומספיק להם כיסוי אחד (לעניין תשמיש המיטה בחדר שהם נמצאים). הספק לעניין ספרים הנדפסים נובע משתי סיבות, א' שיש בהדפסתם פחות כוונה, ב' אותיות הדפוס שונות מהכתב האשורי שכותבים בו את ספר התורה. (עי' בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו ב, יז).

    מכל מקום לעניינינו, אם יניח את הסידור או החומש בכיסו, לדעת כמה פוסקים ייחשב הדבר כשני כיסויים, האחד הכריכה, והשני כיס הבגד. (אם מעל הכיס לובשים סוודר או חליפה, הרי שזה כיסוי נוסף). וזאת בנוסף לדעת רוב הפוסקים שסוברים שדי בכיסוי אחד. ועוד, שיש סוברים שגם במקום שצריך שני כיסויים לספרי קודש, אם הם מודפסים די בכיסוי אחד. לכן מן הדין מותר להיכנס לשירותים עם סידור שיש לו כריכה והוא מונח בתוך כיס. ולעניין חידושי תורה הכתובים על נייר, גם המהדרים שרוצים לחשוש לדעת המחמירים רשאים להקל, מפני שאין בהם שמות קדושים, והכתב העגול שלנו שונה לחלוטין מכתב אשורי שכותבים בו ספר תורה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-02 16:15:41

שטיפת כלים בשבת

האם מותר בשבת בצהריים לשטוף כלים אחרי הארוחות? ביום יום אנחנו לא משאירים כלים בכיור וזה לא נעים לנו להשאיר ככה את הכלים.

אם נשאר עוד לפחות שעתיים עד צאת שבת – מותר. אם לא נשאר שעתיים – זה נראה כהכנה משבת לחול כדי להקל על השטיפה של מוצ"ש.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-01 13:49:49

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת משפטים – אוי למתעלל בחסרי ישע

אחרי שקיבלנו בפרשה הקודמת את התורה, ממשיכה התורה בפרשתנו לתאר את מעמד הברית בו ישראל מקבלים את התורה, ואומרים 'נעשה ונשמע'. מעשרת הדיברות, שהם עשרת הכללים הגדולים והמופלאים של חיינו, עוברת התורה לתאר בפירוט את החיים השלמים של עם החי על פי התורה: את יחסי האנוש, את סדרי המשפט ואת עקרונות המוסר, הצדק והיושר, הטוב והחסד שעומדים בבסיס החיים של עם ה'.

פרשת השבוע הציבורית, שלא מניחה את הדעת ולא חולפת כשאר החדשות, עסקה בהתעללות בקשישים חסרי ישע. לכן נעסוק בדברנו היום בכמה פסוקים בפרשתנו העוסקים בדיני היתום והאלמנה:

"כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אותו כי אם צעוק יצעק אלי, שמוע אשמע צעקתו. וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים"

חמש שאלות פשוטות מעלה הרב חנן פורת (מעט מן האור) על פסוקים אלה:

  1. האם איסור עינוי נוגע רק ליתום ולאלמנה או שמא חל על כל אדם?
  2. התורה עוברת מלשון רבים ללשון יחיד וחוזרת לרבים: "לא תענון… אם ענה תענה… והרגתי אתכם". מה המשמעות של המעברים הללו?
  3. התורה נוקטת בכל הפרשייה בלשון כפולה: "ענה תענה"; "צעוק יצעק"; "שמוע אשמע". מה באה התורה לומר בכפילויות אלה?
  4. מדוע הדין האלוקי תלוי בצעקת המתענה: "כי אם צעוק יצעק אלי- שמוע אשמע"? האם לא מגיע עונש למענה גם ללא צעקת המתענה?
  5. מדוע צריכה התורה להוסיף "והיו נשיכם אלמנות ובינכם יתומים", הרי זו תוצאה ישירה וברורה ל"והרגתי אתכם בחרב"?

רש"י בפרשתנו (על פי דברי המכילתא פר' יח) מבאר: "כל אלמנה ויתום לא תענון'- הוא הדין לכל אדם, אלא דיבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כוח דבר מצוי לענותם". מדבריו עולה שאין שום איסור מיוחד באלמנה ויתום, וחומרת איסור העינוי שלהם היא כחומרת איסור העינוי אצל כל אדם.

לעומתו הרמב"ם (הל' דעות, פ"ו ה"י), שודאי מסכים שיש איסור עינוי על כל אדם, אלא שהוא סובר שיש איסור חמור הרבה יותר באלמנה ויתום:

"חייב אדם להזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאד ורוחם נמוכה אע"פ שהן בעלי ממון אפילו אלמנתו של מלך ויתומיו מוזהרים אנו עליהן שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון והיאך נוהגין עמהן לא ידבר אליהם אלא רכות ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד ולא יכאיב גופם בעבודה ולבם בדברים קשים ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו כל המקניטן או מכעיסן או הכאיב להן או רדה בהן או אבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשה וכל שכן המכה אותם או המקללן"

דברים אלה של הרמב"ם אכן עולים מפשט הפסוקים, וסברתם מובנת מאוד. הכאב הנפשי של אותם תשושי כוח גדול לעין ארוך מכאבו של אדם רגיל. אותם מסכנים התלויים בחברה, שאין להם בעולמם אלא היחס שהם מקבלים מהחברה, שאין להם משענת יציבה להישען עליה, פגיעה בהם אנושה ועמוקה יותר מפגיעה בסתם אדם. אפילו לפני הפגיעה מצבם הנפשי מעורער ולא יציב – וכלשון הרמב"ם "נפשן שפלה למאוד ורוחם נמוכה".

האדמו"ר מקוצק מאיר את כאב האלמנה והיתום מצד נוסף, ואגב כך עונה על שאלתנו השלישית:

"מה טעם הוכפלו שלושה פעלים בפסוק? מפני שהעינוי ליתום ולאלמנה מעורר בלבם גם את ייסורי יתמותם ואלמנותם. לבו של היתום בוכה בקרבו ואומר: אילו היה אבא חי, לא היה האיש פוגע בי, ואף האלמנה בוכה ואומרת: אילו היה בעלי חי ודאי היה מגן עלי. לכן אמרה תורה: 'אם ענה תענה אותו' – דע לך כשאתה מענה יתום ואלמנה – עינוי כפול אתה מענה. וממילא צעקתם כפולה: 'צעק יצעק'. לפיכך, 'שמע אשמע' ואעניש בכפליים" (רבי אריה לוין בספרו של שמחה רז 'צדיק יסוד עולם' בעמ' 209).

כאב היתום והאלמנה הוא כפול. הם כואבים על הפגיעה והדבר מעורר בהם שוב את כאבם המתמיד על יתמותם ואבדנם.

אחרי שהבנו את החומרה הנוראה של העינוי של תשושי כוח, של אנשים שאיבדו את הקרובים להם ביותר, ואת משענתם ויציבותם, ואנו מבינים את הרשעות והאכזריות של הפוגע בהם, חשוב לומר שישנה אחריות ציבורית גדולה להגן ולשמור על אותם תשושי כוח שאינם יכולים להגן על עצמם, מפני פגיעתם של אנשים חסרי לב. וכך מסביר ה'אבן עזרא' את המעבר מלשון יחיד לרבים וחזרה:

"לא תענון'- בלשון רבים, כי משפט הרואים העינוי והחרישו, כמשפט המענה. על כן כתוב 'אם ענה תענה' (היחיד המענה בפועל) 'והרגתי אתכם' (הרואים בעינוי ומחרישים)".

וכך כותב הרש"ר הירש בלשון נוקבת וחריפה:

"אוי לה למדינה שבה סובלים אלמנות ויתומים, ואפיחלו נציגיו הרשמיים של הציבור אינם עומדים לימינם: 'יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם' (ישעיהו א, כג). אוי ואבוי אם לא נשאר להם 'כי אם' לצעוק אלי. חייכם שאני אשמע צעקתם ואביא פורענות על החברה, המביאה את החלשים שבה לידי כך שלא נותר להם אלא לפנות אל ה'".

בכך מתורת השאלה הרביעית, מדוע הדין תלוי בצעקת היתום והאלמנה? כיוון שאם הם נאלצים לצעוק כי אין מי שמשגיח, שומר ומטפל, הרי שעל כך יהיה הדין החמור, וכל החברה כולה תענש".

והעונש יהיה מידה כנגד מידה, שבניו יהיו יתומים ואשתו אלמנה. ובכך מתורצת הקושיה החמישית.

דברים אלה הינם תביעה נוראה וחמורה לכולנו, ועוד יותר על נציגי הציבור, לקחת אחריות מלאה שבמדינת ישראל לא יהיו תשושי כוח שנפגעים פיזית או נפשית. חובה עלינו להשקיע כל מאמץ ולשים זאת בעדיפות עליונה, כי יסוד החסד והטוב הוא יסודם של ישראל, כפי שאנו רואים בפרשתנו.

הביטוי המעשי לכך שקיבלנו תורה הוא פרשת משפטים, הוא תיקון ענייני החברה והמוסר.

מי יתן ונזכה שלא רק שתשושי הכוח לא יפגעו אלא שנזכה לשמחם, לתמוך בהם, לאמץ אותם אל ליבנו ולתת להם כוח ועוצמה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן