חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

דיני מלכות

בס״ד שלום כבוד הרב, עד כמה חשובה ההקפדה על החוק המדיני, הרי גם יש אנשים דתיים שעוסקים בכביש, או מעסיקים בשחור (מנקות וכו) חברה שלי (גם שומרת מצוות) הציעה להסיע אותי 2 דקות לבית בשעה שכבר נגמר לה המלווה יום (כלומר הייתה צריכה מלווה לילה לנהיגה והייתה בלי) האם צריך להקפיד גם על כאלו דברים שהם חוק או לא? תודה רבה

שאלה טובה. עניין זה מובא בפניני הלכה העם והארץ פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ספר המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:

דינא דמלכותא דינא

א. לכל התקנות וחוקי המדינה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, יש תוקף הלכתי המחייב כל אחד (גמרא גיטין י), כגון תשלומי מיסים ושמירה על חוקי התנועה והבנייה, בין אלו שנתקנו על ידי הממשלה ובין אלו שנתקנו על ידי הנהלת העיריה או היישוב. אלא אם כן מדובר על חוק שסותר את ההלכה.

אמנם כאשר מדובר מקרה צדדי שאינו נאכף על ידי הרשויות, וגם אם יראה אותו שוטר למשל, לא יעשה לו דבר, כגון מי שלא עובר במעבר חצייה בשעה שתיים בלילה בתוך המושב, וכגון מי שנוסע על מאה וחמש במקום שהתמרור מראה על מאה – הדבר מותר.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 14:37:30

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

יש לך שאלה?

מעלת הבושה – פרשת בלק

הרב גור גלון

משפיל גאים

בפרשת השבוע אנו לומדים על ההתמודדות של עם ישראל מול בלק ובלעם – התמודדות של "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" באופן החריף והעמוק ביותר, שכן בהתמודדות זו עם ישראל כלל לא מודע למלחמה הגדולה המתנהלת מולו.

ננסה להתבונן בדרכי המאבק האלוקי שנעשה אל מול בלק ובלעם.

כשמתבוננים בפרשה, ניתן לראות שה' לא מעניש את בלעם בצורת ענישה רגילה: בלעם לא נהרג אלא רק מתבזה ומושפל, ביזיון שהולך וגדל ככל שאנו מתקדמים בסיפור. הביזיון מתחיל בכך שאתונו מצליחה לראות את מה שהוא לא מצליח לראות, הוא מאבד שליטה על אתונו – ביזיון גדול בעיניו – כפי שאמר לאתון "כי התעללת בי" (וכפירוש רש"י שם "לשון גנאי וביזיון"). לאחר מכן ממשיך בלעם ומתבזה כשפעם אחר פעם הוא נכשל במשימתו לקלל את ישראל. יתרה מכך, בלעם מאבד שליטה על מעשיו ומברך את ישראל, בניגוד לרצונו  (וכמדומה שאין ביזיון גדול יותר לאדם מאיבוד השליטה על חייו ומעשיו). בסוף הפרשה בלעם משולח בבושת פנים, כדברי בלק אליו: "ברח לך אל מקומך", (כשהמדרש מבאר שמדובר בקלון).

נראה לומר שהמאבק הגדול מול מואב והריחוק שיש לעם ישראל מהמואבים, כפי שצווינו, "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'… לעולם", הינו מפני שמואב מייצגים את אחת התכונות הנוראות והמדאיגות ביותר שישנן – העדר הבושה, ובגלגול אחר שלה – עזות הפנים.

מואב – עז פנים

ראשיתו של מואב הינה בעזות, כפי שמבטא שמו – ילד שבא מאביו שלא כדרך כל הארץ. אמנם מעשיה של אמו, ביתו של לוט, מוגדר כמצווה שהרי היא רצתה להציל את האנושות, אך הפרסום של המעשה המכוער, של גילוי העריות בינה לבין אביה, מעיד על עזות פנים והעדר בושה.

גם בלעם מוגדר ע"י חז"ל כאדם הפורץ גדרות עולם, כפי שמביא רש"י על הפסוק "וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו…  אם תאמר מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע? כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות לומר אילו היו לנו ניבאים חזרנו למוטב. העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם, שבתחילה היו גדורים בעריות וזה נתן להם עצה להפקיר עצמן לזנות".

על פי רש"י, בלעם פורץ את גבולות הנורמה. ייתכן שלהרבה אנשים ישנן מחשבות סוטות מדרך הישר, אך כיוון שאנשים ניחנו במידת הבושה, הם מוותרים על מימוש אותן הפנטזיות. אך לא כן בלעם. בלעם, לא מתבייש לבוא על אתונו. בנות מואב אינן מתביישות לצאת ערומות (ע"פ חז"ל) למחנה ישראל, ומנסות לשכנע את בני ישראל לעבוד לבעל פעור – עבודה זרה שעניינה ביטול כל רגשות הבושה (כפי שכותב הרש"ר הירש). גם האדם עז הפנים מתבייש בבית הכיסא, כאשר הוא נתקל בפסולת היוצאת מגופו.  לעומת זאת בעבודה הזרה של פעור הופכת עשיית הצרכים לטקס מכובד.

עבודת הפעור אומרת שאל לו לאדם להתבייש בצד הבהמי שלו, אל לו לאדם להתבייש בצדדים המגעילים שבו, אל לו להתבייש בעצמו כלל.

חז"ל אומרים שבלעם כה האמין בעזות פנים וחוצפה, שאף מול הקב"ה הוא פועל בחוצפה, ובמידה מסוימת מצליח, שהרי הקב"ה אומר לו לא ללכת עם שליחי בלק, והוא בחוצפה אומר לשליחי בלק לחכות וללון אצלו עוד לילה, כי אולי ישנה הקב"ה את דעתו. ועל כך אומרים חז"ל "חוצפה – אפילו כלפי שמיא – מהניא".

החברה המואבית, עם כן, היא חברה מכוערת שמעריצה את עזות הפנים, את מי שיודע לא להתבייש ולפרוץ את כל הגדרים האנושיים.

ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים

אצל עם ישראל לעומת זאת, הבושה הינה חלק מתכונות היסוד, כפי שאומרים חז"ל שישראל הינם "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים". הבושה עומדת בבסיס העולם, שהרי המילה הראשונה בתורה הינה 'בראשית' שאותה דורשים חז"ל "ירא בושת". גם התכונה הבסיסית של האמונה הינה יראת השמים, האדם מבין שיש גדרים וגבולות ויש משהו למעלה ממנו שממנו הוא בוש.

כל תכונת התשובה, התיקון וההתקדמות תלויה בכך שלאדם תהיה את תכונת הבושה. חז"ל מעידים שבזכות שמשה רבנו היה ביישן הוא זכה לקבל תורה – בזכות "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלוקים" זכה משה "אל תמונת ה' יביט".

גם באל"ף בי"ת שלנו, שהם יסודה של התורה, יש רמז לדבר, שכן אחת מצורות הקריאה של האל"ף בי"ת (על פי הגמרא בשבת קד.) הינה א"ת ב"ש- כלומר, 'אתה תתבייש'.

לכן המלחמה עם בלעם והעונש שהושת עליו הם להשפיל ולבזות אותו, וזאת כדי לנסות ולעורר את הרגש הבושה. אין אמונה ואין קבלת עול שמים ומצוות ללא בושה.

אדם שזוכה לפתח בקרבו את רגש הבושה מתבייש כל אימת שהוא רואה רע בעולם, אפילו אם הוא לא עשה אותו. זו בושה למין האנושי שיש בקרבו חיות טרף שרוצחות ילדים בדם קר. ישנם עמים וחברות שמהללות רוצחים, גאות במעשים נפשעים ונתעבים, זוקפות שלוש אצבעות וחשות תחושות שמחה וניצחון כאשר נרצחים ילדים, הנימוקים שלהם לגנות רצח של ילדים הוא נימוק פוליטי, שמי שעושה כאלו מעשים בעת הזאת פוגע בעם שלהם. לעומתם עם ישראל הוא עם שמתבייש בכל מעשי הרשע שנעשים, מתבייש שיש בעולם יצורי אנוש המתנהגים כחיות.

יהי רצון שנזכה שיתקיים מה שכתוב "עז פנים לגהינם ובושת פנים לגן עדן".

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן