שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

ברכות

מילקשייק עם תמרים ברכה ראשונה שהכל ברכה אחרונה מברכים גם על העץ?(היו יותר מכזית תמרים) אשמח להסבר ולמקורות

אם ברכה ראשונה היתה שהכל, זה אומר שלפי כללי עיקר וטפל החלטת ששאר המרכיבים עיקר והתמרים טפל, אז גם ברכה אחרונה מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-04-14 07:05:32

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

באור פניך יהלכו

פרטי הטובה

פרשתנו נפתחת בפסוקים "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר, שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות…".

ועולה השאלה, מדוע הפירוט הרב של המקום והזמן המדויק בו התבצע מניינם של בני ישראל, הרי לכאורה הפרטים הללו אינם מוסיפים דבר?

המדרש (במדבר רבה א,א) עונה על שאלה זו.

"כך הן הרשעים, מה כתיב בהם? 'והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו', ולפי שהן חשוכין הקב"ה מורידן לשאול שהיא חשוכה ומכסה עליהם את התהום שהוא חושך שנאמר 'וחושך על פני תהום' (ועל כך נאמר 'משפטיך תהום רבה')". אבל אצל הצדיקים נאמר "צדקתך כהררי אל' צדקה שאתה מביא על העולם מפורסמת כהרים הללו… כיצד? כיוון שחרבה ירושלים בתשעה באב חרבה, וכשמראה ליחזקאל הוא מראה לו בעשרים לחודש, למה? שלא לפרסם באי זה יום חרבה. אבל מי שהוא בא לגדל ישראל מפרסם אי זה יום, אי זה מקום, אי זה חודש, איז זו שנה, אי זו איפטיאה (לאיזה מניין שנים)".

ממדרש זה עולים שני יסודות הנוגעים לשאלתנו.

במחתרת ימצא הגנב

הראשון קשור למעשיהם של צדיקים לעומת מעשי הרשעים. מעשיהם של הרשעים נעשים בחושך. גם הרשע יודע ומרגיש בתוכו ובליבו כי הוא איננו בסדר ומעשיו לא טובים. כאשר אדם צורך סמים לדוגמה או עושה כל מעשה שלילי אחר, הוא משתדל לעשות זאת בהצנע, באופן שאנשים אחרים לא יראו. חוסר המחויבות לחברה ולציבור והתחושה שאין אף אחד שרואה ומבחין, היא הנותנת את הלגיטימיות המזויפת לעשיית הרע.

לעומת זאת הצדיקים יודעים וחשים כל הזמן שיש מי שרואה אותם. "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים". הצדיקים קשורים במחשבתם ובמעשיהם לציבור ולחברה. לכן הם עושים רק מעשים שיקדמו את הציבור והחברה.

החושך גורם לנו לראות את הדברים באופן מעוות, הוא נותן מקום לדמיון ולהזיה. לכן החושך, ההסתרה, הסודות והפחדים הפנימיים שאף אחד לא משתף בהם את רעהו, הם אחד המקורות המרכזיים לערעור חוסנו ויציבותו של האדם. מאידך, הגילוי, החשיפה והשקיפות מסייעים לעשיית הטוב ומקטינים את הדמיונות המעוותים.

הקדוש – קיים

היסוד השני הוא, שה'אור' הוא דבר מציאותי וחיובי, ואילו החושך הוא רק העדר- מיעוט של אור- ללא כל ממשות. במעשיהם של הצדיקים ישנה הארה, יש בהם התקדמות חיובית וממשית. הטוב הוא הבונה והיוצר, המפתח והמקדם. לעומת זאת לרע שבעולם אין כוח ליצור ולבנות רק לעכב למנוע את התקדמות הטוב,.

לצערנו, גם במציאות חיינו הכללית והפרטית אנו רואים שיש מי שמעכב את הבניה, ולעיתים אף הורס בניינים קיימים, ולעומתו יש מי שחותר כל הזמן לבנות עוד ועוד, בכל המובנים.

בחיינו הפרטיים מתבטאים הדברים בכך, שאנו טובים מאוד בלתת ביקורת להסביר מה ומי לא טוב, לא ראוי, לא מתוקן וכו', אבל מתקשים מאוד לבנות ולפתח וליצור את המציאות המתוקנת, הטובה והנכונה.

נתחזק בימים אלו לעסוק בטוב, לעשות ולפעול רק דברים שלא נתבייש לספר עליהם, ומתוך כך נזכה שילכו ויבנו בניינים טובים וממשיים בעם ישראל.

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן