הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

יחסי אישות בתחילת הנישואין

בעזה"י אני מתחתן עוד מעט אחד הדברים שהכי היו קשים לי ברווקות היה נושא של שמירת נגיעה ברוך ה' עמדתי בו בהצלחה. אני רוצה לדעת האם מחמת זה שבביאה ראשונה הכלה נאסרת מותר להקל שהאישה תוציא לבעלה זרע ביד או כל דרך אחרת שלא תיגרום לנו להאיסר זה ממש יעציב אותי אם נצטרך על ההתחלה לשמור נגיעה

התשובה מובאת בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ח – יש אומרים שעדיף להזדרז בקיום בעילת המצווה, למרות שעל ידי כך הכלה תיטמא. אולם על פי הניסיון נראה שההדרכה הנכונה כיום היא לדחות את בעילת המצווה לסוף שבעת ימי המשתה, כדי שהחתן והכלה יוכלו להרבות בשמחת אהבתם. ובינתיים יקיימו חיבור על ידי מגע קל של האיבר באזור פתח הנרתיק, באופן שהזרע ייצא בלא שום לחץ של האיבר על הבתולים.

כדאי מאוד לחתן ולכלה ללמוד לפני החתונה ואחריה את שני ספרי פניני הלכה – טהרת המשפחה ושמחת הבית וברכתו. אם אין לכם את הספרים, אפשר לקרוא אותם דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-05 07:52:05

אישות

איך אפשר לקיים אישות לפי ההלכה אם הבעל משקל כבד ואשה אינה יכולה לסבול המשקל ?

שלוש אפשרויות: 1. שהבעל לא ישכב על אשתו, אלא יתמוך בגופו בעזרת שתי ידיו. 2. שהאישה תשכב מעל בעלה.  3. שהבעל יחדור לנרתיק מאחורי האישה כשהוא עומד.

בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו סוף פרק ב מבואר שאמנם יש אומרים שנכון שהחיבור ייעשה באופן שהאיש למעלה והאישה למטה, פנים מול פנים. אמנם מצד הדין כל התנוחות מותרות, ובתנאי שהדבר ייעשה ברצון שניהם. ובחיבור שמקווים שממנו יהיה הריון, עדיף שיתחברו באופן המובחר. וכן כאשר אין רצון מצד אחד מבני הזוג לשנות, עדיף שלא לשנות. (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-11-29 18:58:22

1. ספר תורה. 2. תנ"ך בשירותים

1. אספתי תרומות לכתיבת ספר תורה וכנראה אשאר עם עודף. מה אפשר לעשות ביתרה? 2. לאחרונה אני רואה פרסומים על תכשיטים שמשולב בהם רבוע קטן, בגודל כמה מ"מ שמודפס עליו כל התנ"ך. משהו כמו מיקרופילם. האם אפשר להכנס עם זה לשרותים? תודה

  1. או לעטר את ספר התורה בכתר יפה, או במשהו אחר. או לתת את התרומה לישיבה המתאימה לרוח התורמים.
  2. מצד הדין מותר להסתובב עם תכשיט כזה, אבל כיון שאסור להיכנס איתו לשרותים בלא שום כיסוי, כגון להכניסו מתחת החולצה, או לשים אותו בתוך התיק, ויש חשש סביר שההולכת עם תכשיט כזה תשכח לכסותו כל פעם כשנכנסת לשירותים, עדיף שלא ללכת איתו אם הכתב שעליו אינו מכוסה באופן קבוע. סיבה נוספת להחמיר בזה היא משום שיש אומרים שצריך שני כיסויים.

    סוגיה זו מבוארת בפניני הלכה ליקוטים א פרק ו סעיף ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

    ו – אין להיכנס לבית הכסא עם כתבי קודש

    מכבודו של ספר התורה המקודש, הכתוב בדיו על הקלף, שלא יכנסו עימו לבית הכסא או לבית המרחץ, ואפילו אם הוא עטוף בכמה כיסויים ונתון בתוך התיק שלו (שו"ע יו"ד רפב, ד).

    השאלה מה דין כתבי קודש מודפסים, האם מותר לאדם להיכנס לשירותים כאשר בכיסו סידור קטן או ספרון קודש או חידושי תורה שכתב על דף?

    תשובה: כיוון שדין סידורים וספרי קודש מודפסים אינו חמור כדין ספר תורה הכתוב בדיו על הקלף, מותר להיכנס עמהם לשירותים כשהם מכוסים בכיסוי אחד. וכיוון שהסידור מונח בכיס, הרי שהכיס מכסה אותו, ומותר להיכנס עמו לשירותים. וזאת בתנאי שהספר נכנס לתוך הכיס ואינו נראה כלפי חוץ.

    ויש מחמירים שרק אם הסידור או ספר הקודש עטוף בשני כיסויים מותר להיכנס עמו לשירותים. כלומר, יש להכניס את הסידור או ספר הקודש לתוך שקית ניילון או נייר, וכשהוא בשקית מניחים אותו בכיס, ועל ידי כך הוא מונח בתוך שני כיסויים. אמנם העיקר כדעה המקילה, הואיל ובנוסף לכך שלדעת רוב הפוסקים די בכיסוי אחד, יש סוברים שכריכת הסידור נחשבת לכיסוי, וממילא עם הכיס עצמו יש שני כיסויים.

    לגבי חידושי תורה שכתובים על נייר, גם החוששים לדעה המחמירה, רשאים להקל ולהיכנס עמהם לשירותים כשהם בכיס, מפני שאין בהם שמות קדושים, וגם הכתב שבו הם כתובים אינו ככתב אשורי שכותבים בו ספר תורה.

    ביאור הסוגיה:

    לגבי סידורים וחומשים ושאר ספרים שיש בהם שמות קדושים, רוב הפוסקים סוברים שדי לכסותם בכיסוי אחד כשנכנסים לשירותים, וכך דעת מ"א או"ח מג, יד, שאם הם בתוך כיס מותר להיכנס עימם לשירותים. וכ"כ הרדב"ז ח"ג תתקמ"ח, וכ"כ ברכי יוסף יו"ד רפב, ו, עפ"י שבות יעקב ח"א פב, שכמו שמותר להיכנס בקמיעים מכוסים בעור לשירותים, כך מותר אם הם מכוסים בבגד, וכתב שכך דעת מהריק"ש בשם הרדב"ז. וכ"כ ר"ש איגר בהגהתו שם. וק"ו אם הם כתובים באותיות רש"י או כתב אחר שאינו אשורי. גם המ"ב או"ח מג, כה, כתב כדעה עיקרית, שמותר להיכנס לשירותים עם כתבי קודש המכוסים בכיסוי אחד. אמנם הזכיר דעות מחמירים שצריך שני כיסויים. לפי זה, הרוצה להחמיר, כשלוקח בכיסו סידור או ספר קודש אחר, יכסנו בכיסוי אחד, וכיס הבגד יהיה הכיסוי השני.

    אמנם יש עוד צד להקל, שיש סוברים שכריכת הספרים נחשבת לכיסוי, וכ"כ בכף החיים או"ח מ, יד, בשם חסד לאלפים רמ, ח (בעניין תשמיש המיטה בחדר שיש שם ספרים, שצריך שני כיסויים). אמנם לדעת הפמ"ג מ, א"א ב, ושו"ת אהל יוסף ב, כריכת הספר אינה נחשבת לכיסוי, וצריך שני כיסויים אחרים. בנוסף לכך יש עוד סברה להקל, שכתב כה"ח או"ח מ, טז, שיש אומרים שספרים מודפסים אינם קדושים כל כך, ומספיק להם כיסוי אחד (לעניין תשמיש המיטה בחדר שהם נמצאים). הספק לעניין ספרים הנדפסים נובע משתי סיבות, א' שיש בהדפסתם פחות כוונה, ב' אותיות הדפוס שונות מהכתב האשורי שכותבים בו את ספר התורה. (עי' בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו ב, יז).

    מכל מקום לעניינינו, אם יניח את הסידור או החומש בכיסו, לדעת כמה פוסקים ייחשב הדבר כשני כיסויים, האחד הכריכה, והשני כיס הבגד. (אם מעל הכיס לובשים סוודר או חליפה, הרי שזה כיסוי נוסף). וזאת בנוסף לדעת רוב הפוסקים שסוברים שדי בכיסוי אחד. ועוד, שיש סוברים שגם במקום שצריך שני כיסויים לספרי קודש, אם הם מודפסים די בכיסוי אחד. לכן מן הדין מותר להיכנס לשירותים עם סידור שיש לו כריכה והוא מונח בתוך כיס. ולעניין חידושי תורה הכתובים על נייר, גם המהדרים שרוצים לחשוש לדעת המחמירים רשאים להקל, מפני שאין בהם שמות קדושים, והכתב העגול שלנו שונה לחלוטין מכתב אשורי שכותבים בו ספר תורה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-02 16:15:41

שטיפת כלים בשבת

האם מותר בשבת בצהריים לשטוף כלים אחרי הארוחות? ביום יום אנחנו לא משאירים כלים בכיור וזה לא נעים לנו להשאיר ככה את הכלים.

אם נשאר עוד לפחות שעתיים עד צאת שבת – מותר. אם לא נשאר שעתיים – זה נראה כהכנה משבת לחול כדי להקל על השטיפה של מוצ"ש.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-01 13:49:49

יש לך שאלה?

אש תמיד

הרב גור גלון

תורה כללית – האש שבוערת

בפרשתנו אנו מוצאים ציווי מיוחד "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה…. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". בפסוקים אלו מודגש כי על האש לבעור תמיד, ולא לכבות – אף לא לרגע.

הזוהר הקדוש דורש את האש בפסוקים אלו במספר אופנים: אש התורה, אישו של יצחק, ואש השכינה.

וזו לשונו:

"דא אורייתא דאתמר בה 'הלא כל דברי כאש נאום ה'. 'לא תכבה'- ודאי דעבירה אינה מכבה תורה אבל עבירה מכבה מצווה… אבל לגבי מארי תורה לית ליה כבייה עולמית"(ח"ג כח:); "ר' חייא אמר 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'- דא אישו דיצחק דכתיב 'הנה האש והעצים', והינו אש תמיד תקיימא תדיר" (שם ל.);"שכינתא קדישא דעלה אתמר 'אש תמיד תוקד על המזבח…" (תיקוני זוהר תקונא כט עג.).

כאמור, שלושה פירושים מפרש הזוהר בכוונת האש בפסוק: אש התורה, אישו של יצחק, ואש השכינה. ונראה שיש לחבר את שלושת הפירושים. השכינה, שכשמה כן היא- הקדושה השוכנת בתוך ישראל- והיא מתגלה ונחשפת על ידי מסירות נפש (המיוצגת על ידי יצחק) על התורה.

אלא שעולה שאלה יסודית- מהי אותה התורה שעליה יש למסור את הנפש? מהי אותה התורה ששום עבירה לא תכבה אותה? מה ההבדל בין תורה למצווה- הרי לכאורה התורה הינה דיני המצווה.

הכתוב אומר "כי נר מצווה ותורה אור". המצווה היא נקודה, פרט, נר בודד. לעומת זאת התורה הינה האור, המבט הכללי העולה מכל הפרטים והעניינים.

האש עליה יש למסור את הנפש היא האש של התורה הכללית, הלאומית, תורת עם ישראל.

כנוס את כל היהודים

לעיתים, ישנה מציאות מעוותת של אנשים ששייכים רק למצוות, רק לפרטים הקטנים, ולא לתורה. זוהי המציאות בפרס, בימי מרדכי ואסתר.

היהודים בפרס שמרו על כל המצוות, נזהרו מ"סתם יינם" ודיקדקו בענייני כשרות, אך שכחו את הייעוד הגדול של עם ישראל כאומה המקימה ממלכה בארצה, שבמרכזה ניצב בית המקדש, כאומה שהיא אור לכל העמים.

מסיבה זו, לא היתה ליהודים בפרס בעיה להיכנס ולאכול בסעודתו של אחשוורוש הרשע, בעודו לובש את בגדי הכהן הגדול ומשתמש בכלי המקדש. הם אמנם דרשו כי המאכלים יהיו בהשגחת "הבד"ץ", אך את הגאולה ואת הייעוד הם שכחו.

זו גם הסיבה בגינה היהודים בפרס, למרות הקפדתם במצוות, לא ניצלו את ההזדמנות המופלאה שגלגל לידם הקב"ה בהצהרת כורש, לעלות לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש.

הם שומרו מצוות אבל לא היו מחוברים לתורה. לעומתם, מרדכי הבין שצריך לזקוף את קומתם של ישראל, להזכיר להם את ייעודם וגאולתם, את כוחם ותפקידם. זו גם הסיבה שמרדכי לא כרע ולא השתחווה.

'קדושת הלוי' (רבי לוי יצחק מברדיצ'ב) מבאר שמרדכי היה פטור מלכרוע ולהשתחוות להמן, שכן הציווי היה רק כלפי עבדי המלך, ומרדכי היה משרי המלך. אלא שמרדכי טרח ללכת ולהדגיש בפני כל הסובבים אותו, שגם לו היה צריך להשתחוות – הרי שלא היה עושה זאת, "כי הגיד להם אשר הוא יהודי". ומדוע עשה זאת? בכדי לזקוף את קומתם של ישראל, להזכיר להם את האור הגדול, את התורה.

ואכן עם ישראל הבין את הדבר, "לך כנוס את כל היהודים". היהודים התכנסו כדי לגלות את כוחם כעם. עד שבסוף המגילה זכינו ש"ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר". 'אורה' זו התורה.

אחדות הפורים

היהודים חזרו אל האש הפנימית, הרוח, שלא נמצאת אצל היחיד, אלא בתוככי בית המקדש, על המזבח. את אותה הרוח הבוערת תמיד, שאסור לה שתפסיק לבעור, עליה נדרשת מסירות הנפש- רוח השכינה השוכנת באומה.

שום עבירה, חמורה ככל שתהיה, אין בכוחה לכבות את האש של השייך בנפשו למסירות הנפש על עם ישראל, הביטוי והגילוי של השראת השכינה בעולם.

בימי הפורים אנו מסירים את הדעת, 'עד דלא ידע…', אנו שולחים משלוחי מנות ונותנים מתנות לאביונים, סועדים ושמחים יחד, בכדי לחשוף את אותה הנקודה המאחדת את העם. ביום הזה אנו לומדים שהכל מתחיל ממקום עמוק יותר מידיעתנו והבנתנו. אנו מבינים שיש נקודה עמוקה יותר מכל הבנה וידיעה, והיא נקודת השכינה שבתוכנו – בתוך כל אחד ואחד מאיתנו, אפילו אם חלילה הוא נראה ארור כהמן. לנקודה זו אנו מנסים להתחבר בכל כוחנו בפורים.

יהי רצון שנזכה שליהודים תהיה אורה של תורת אמת ו"אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו". אמן.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן