חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

בין שני גויים – דבר תורה לפרשת תולדות

בפרשת השבוע אנו קוראים על תאומים- יעקב ועשו. מחד תאומים דומים אחד לשני, מאידך אנו יודעים שישנו הבדל עמוק בין עשו ליעקב.

הדמיון ביניהם מופיע עוד כשהם בבטן אמם. חז"ל מעידים שיעקב ועשו היו מפרכסים לצאת. כלומר, כבר בתחילת דרכם, הם היו בעלי כוחות רצון אדירים, שאיפות גדולות ונכונות להשקיע מאמצים גדולים על מנת להשיג את יעדם. יחד עם זאת, כבר בנקודת ההתחלה מתבלט ההבדל הגדול בין השניים. עשו מפרכס לצאת לבתי עבודה זרה ואילו יעקב מפרכס לצאת לבתי כנסיות ובתי מדרשות.

הן יעקב והן עשו בעלי רצון אדיר להנהיג ולשלוט. אצל יעקב הדבר מתבטא בכך שהוא קונה את הבכורה וכבר בלידה ידו אוחזת בעקב עשו, ואצל עשו הדבר מתבטא הן ביציאתו ראשון מבטן אמו והן בצערו הנורא ובכיו הגדול כאשר יעקב לוקח ממנו את הברכה- דבר שמביא לידי זעם וכעס כל כך גדולים עד שהוא חפץ להרוג את אחיו.

אלא שגם כאן הדבר בו חפץ עשו אינה מה שחפץ יעקב. וננסה לעמוד על שורש ההבדל שבין יעקב לעשו.

עשו מוגדר בתורה כאיש ציד. איש ציד הוא אדם שמסתובב בעולם ומנסה לקחת לו את הדברים בהם הוא חפץ. הוא איש היודע לנצל את העולם לצרכיו. חז"ל כותבים שעשו לא צד רק חיות אלא גם נשים, וכפי שאומר רש"י (בראשית כו,לד) "כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם". יתר על כן, חז"ל דורשים על הפסוק (כה,כח) "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" שעשו היה צד גם את אביו, וכדברי רש"י במקום "שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו", "שואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות".

הציד, לעומת כל מקצוע אחר כדוגמת רעיית צאן ועבודת האדמה, הוא מקצוע שרק לוקח ולא נותן, רק מנצל ולא מפתח. זהו מקצוע לא יצרני. הציד מייצג את המחלה האנושית הגדולה והחריפה ביותר- האגואיסטיות.

ואמנם התורה אומרת שעשו לא היה רק איש יודע ציד אלא גם 'איש שדה'. אבל חז"ל מפרשים, כפי שמביא רש"י "כמשמעו, אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות".

לעומתו, יעקב אבינו הוא איש תם, ומבאר רש"י שיעקב לא בקיא בכל המהלכים של עשו. הוא אינו יודע לרמות ולשקר. בנוסף להיותו 'איש תם' יעקב אבינו גם 'יושב אהלים' – כלומר, על פי הפשט, הוא היה רועה צאן (כפי שכותב הרשב"ם, וכפי שאנו מוצאים שיעקב עסק ברעיית צאן במשך שנים רבות בבית לבן הארמי).

רעיית הצאן הינה הפעולה ההפוכה למלאכת הציד. רעיית צאן הינה שיעבוד לעולם בכדי לפתחו ולהרבותו. הדבר חריף במיוחד אצל יעקב שבתחילה רועה את צאן אביו, לאחר מכן רועה את צאת לבן, אך את צאנו הוא אינו רועה. יעקב מייצג את הדמות שמסורה כל כולה לפיתוח העולם ויישובו. לכן גם מבארים חז"ל שכאשר יעקב מגיע לשכם, הוא מתקן שם מטבע, שווקים ומרחצאות.

גם אם נלך על פי המדרש שהכוונה שיעקב היה 'יושב אהלים' שהוא היה יושב באהלים של שם ועבר ועוסק בתורה, כוונתו של יעקב הינה להיות סולם שמחבר שמים וארץ. יעקב הוא איש תם, איש שלם, איש שנותן לעולם את משמעותו וערכו, על ידי שהוא עוסק בתורה ובחיים גם יחד, תוך שהוא עצמו מהווה סולם- "והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו"- ביעקב (נפש החיים).

לכן גם מובן שעשו נאלץ כל הזמן לרדוף אחר החומר, כי החומר לא מעוניין בו. זוהי דרכו של הצייד, לנסות באלימות ובתחבולות לתפוס את הבורחים ממנו. לעומת זאת ביעקב כל העולם רוצה להידבק, כפי שמבטאים זאת חז"ל במדרש שאפילו האבנים רבות על מי יניח הצדיק את ראשו.

בחיצוניות אפשר אולי היה להתבלבל שהרי, למשל, עשו היה מכבד את אביו. אלא שבאמת כל כוונתו הייתה לזכות בברכות (ואולי גם בירושה). עשו כן מחפש רוחניות- הוא רוצה עבודה זרה – אך כל מהותה של העבודה הזרה הינה לשעבד אליך ואל רצונותיך כוחות רוחניים כדי שתוכל לקבל מהם שפע. לעומת זאת יעקב מכבד את אביו ואת אמו לא כדי לקבל תמורה אלא כדי לתת. יעקב, רוצה לעבוד את ה' ואומר מראש שהוא מסתפק בלחם לאכול ובגד ללבוש ותו לא.

עומק ההבדל שבין יעקב לעשו הוא ההבדל בין איש נתינה והשקעה לאיש לקיחה וניצול.

זהו הזיהוי הפנימי של יהודי, יהודי הוא נותן, יהודים הם לא ציידים הם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים, כפי שמתאר זאת הרב קוק (אורות ישראל ד) 'עצמות החפץ של היות טוב לכול, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל'.

כל אחד צריך לשאול את עצמו, המניע את חיי הוא כוח הנתינה או רצון הלקיחה, ואהבת לרעך כמוך הוא הכלל הגדול ביותר בתורה, כי הוא קובע את מי אני עובד כאן בעולם, את האגו שלי, או את ה' 'הטוב ומטיב לרעים ולטובים'?, אלו שאלות שחייב אדם בכנות ובישרות לענות עליהם!

יהי רצון שנזכה להיות בני יעקב.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן