Search
לוגו ישיבת הר ברכה
Search
Close this search box.


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

קניית מקרר

שלום אני צריך לקנות מקרר בימים הקרובים ראיתי שבמקררי סמסונג יש מנגנון שבת מובנה. האם אני יכול לסמוך על כך או לוודא שהדגם הספציפי מאושר על ידי אחד המכונים שמאשרים מקררים? הבנתי שככלל מקררי סמסונג מאושרים על ידי הרב הלפרין מהמכון הטכנולוגי להלכה ומצד שני הבנתי שמשמרת השבת אינה מאשרת את סמסונג ושהרב הלפרין אינו מקפיד על ניתוק חיישנים האם ניתן לסמוך על המקררים המאושרים על ידי המכון הטכנולוגי להלכה של הרב הלפרין למרות שאינם מקפידים על ניתוק חיישנים?

מותר, שכן ברגע שאין שום דבר בולט, כגון אור שנדלק, או שינוי טמפרטורה על הצג – מותר להשתמש במקרר זה בשבת גם אם יש בפנים חיישנים שפועלים, שכן כל פעולה שנעשית בקרבי המנוע ואינה ניכרת, אינה מלאכה, כפי שמובא בפניני הלכה פרק ט הערה 2 (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת יצא ספר קיצור לכל הפסקים המובאים בפניני הלכה – https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

פעולה שאינה דרך מלאכה כלל – מותרת. לפעמים מלאכה שנעשית בדרך של פסיק רישא מותרת לגמרי הואיל ואינה כדרך מלאכה כלל, וזאת כאשר לא ניכר כלל הקשר שבין פעולת האדם לתוצאה האסורה, ואף התוצאה האסורה אינה ניכרת. כגון לחתוך אשכולית או להוציא ממנה בכפית, למרות שנסחט ממנה מיץ (להלן יב, 15), וכפי שכתב במפורש בבית יוסף (שכ, י) לעניין שבירת קרח תוך התזת רסיסי מים. וכן לעניין מילוי מים קרים בכלי מתכת לוהט, שאם אין כוונה לצרוף את הכלי – מותר (בית יוסף שיח, יב, בשם המגיד משנה יב, ב; ועי' שו"ע שיט, ח, ונשמת אדם יח, ב, ובהרחבות ט, ה, ט-י; כ, ז, ב). וזה יסוד ההיתר לפתוח דלת מקרר שעובד על תרמוסטט, ודלת חדר שיש בו חימום על תרמוסטט, שהואיל ופתיחת הדלת אינה כדרך מלאכה, ולא ניכרת המלאכה הנגרמת מכך – מותר (להלן יז, ח). יסוד זה למדנו ב­כל המלאכות הנוגעות לאכילה, שכדרך מלאכה אסור וכדרך אכילה מותר (להלן בורר יא, ב, וטוחן יב, א-ב). מנגד, כאשר תוצאת המלאכה ניכרת מאוד, נוטים לכתחילה להחמיר אפילו בפסיק רישא דלא ניחא ליה בשני דרבנן (להלן יח, 2).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-17 10:03:17

הלכות שבת – מספריים ופותחן

מתי מותר להשתמש במספריים בשבת? האם מותר להשתמש בפותחן כדי לפתוח קופסת שימורים בשבת?

  1. כל דבר שמותר לחתוך אותו בשבת, מותר להשתמש לשם כך במספריים, כגון לחתוך אריזה של שקית אוכל, או מבגד חדש את חוט הפלסטיק עם התווית של בית החרושת.
  2. מותר להשתמש בפותחן בשבת. אביא לך את דין פתיחת אריזות מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

פתיחת אריזות

כד. מותר לפתוח כדרכן קופסאות שימורים ושקיות מאכלים, וכן לעשות פתח נוח לשקית החלב, שהואיל והן נועדו לשימוש חד פעמי עד שיסיימו את תכולתן, הן בטלות למאכל שבתוכן ואין להן חשיבות של כלי.

כה. מותר לקרוע גם אריזות חד פעמיות שיש בהן דברים אחרים הנצרכים בשבת, כגון אריזת מתנה ואריזת בגד. ובאריזות שעוד ישתמשו בהן מספר ימים באופן נוח, כאריזות טיטולים וממחטות נייר, טוב לעשות פתח גרוע מהמקובל בימות החול. והקורע מעטפה שיש בה מכתב שצריך לשבת, כיוון שיש לה יותר חשיבות, יקרע דרך קלקול באופן שלא ניתן להשתמש בה יותר.

כו. מותר לפתוח פקקי שעם עם חולץ פקקים, וכן פקקי פלסטיק, מפני שעוד לפני פתיחתם הראשונה, היו מוכנים לגמרי, וממילא בפתיחת הבקבוק בפעם הראשונה לא נעשים כלי חדש. והרוצה להקל גם בפקק מתכת, רשאי, ויש מחמירים לפתוח אותו מערב שבת, או לזורקו לאחר פתיחתו, כיוון שרק לאחר הצמדת המתכת לבקבוק במפעל, קיבל הפקק צורת הברגה, וממילא בפתיחת הבקבוק בפעם הראשונה נעשה לכלי חדש.

כז. מותר לפתוח לשונית של פחית שתייה ממתכת ולהפריד גביעי פלסטיק, והרוצה להחמיר ימזוג את המשקה לכוס או יפריד את הגביעים לפני שבת. וכן הדין לגבי קריעת שקית מאכל או שקית ממחטות נייר במקום הניקובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-16 13:48:17

תכשיטים ושעון הוצאה בשבת לגברים

האם הגברים היו נכללים מקודם בהאיסור של הוצאת תכשיטים או לא? ומה הדין עכשיו בכלליות לגבי תכשיטים לגברים בהוצאה בשבת? ומה הדין ספציפי לגבי לילך בשעון לגברים? האם גם פה יש מחמירים ומקילים?

  1. מחלוקת כפי שמובא בשו"ע שא, ט
  2. מותר, קל וחומר מדין נשים.
  3. מותר
  4. כמעט בכל דבר יש מחמירים ומקלים. לשם כך נועדו ספרי ההלכה, כדי להכריע.אביא לך דינים אלו מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

    האסור והמותר בטלטול ברשות הרבים ובכרמלית

    ד. אסור ללכת ברשות הרבים או בכרמלית עם מאכל בפיו או דבר שמחזיק בידו או שנמצא בכיסו. אבל בגדים ונעליים, כובע ושעון, טפלים לגוף ומותר ללובשם. ואף מותר ללבוש בגד שאינו מתאים לעונתו, כגון מעיל בקיץ. וכן מותר ללבוש שני זוגות גרביים ושתי חולצות, גם אם עושה זאת כדי להעבירם לחברו. וכן מותר להתעטף במפה, שמיכה או מגבת כדרך לבוש, או להוציא מטפחת על ידי כריכתה סביב הצוואר כצעיף. והרוצה להקל, רשאי לצאת עם כיסוי ניילון מיוחד שנועד להגן על המגבעת מהגשם, למרות שעיקר ייעודו להגן על הכובע ולא על הגוף.

    ה. כל מה שרגילים לחבר לבגד מותר לצאת בו, כגון כובע שמחובר למעיל, תווית המפעל וכפתורי הרזרבה של הבגד, לולאה שתולים בה את הבגד אף שנקרעה בצד אחד. וכן הדין בדברים שרגילים לחבר לבגד כדי לקשטו, כגון כפתורים שבחפתי החליפות, ונוצה שמחוברת לכובע או לבגד.

    ו. אסור לצאת בלבוש רופף שעלול ליפול, שמא יטלטל אותו ד' אמות. אבל בכיפה מותר לצאת, מפני שאף אם תיפול לא יטלטלנה ד' אמות, כיוון שאין ללכת ד' אמות בלא כיסוי ראש. לגבי תכשיטים המנהג להקל ולא לחשוש שתסירם להראות לחברתה. וכן לגבי כפפות המנהג להקל, אך לכתחילה רצוי להחמיר, שמא יתחמם ויורידם.

    ז. מותר לצאת בדברים המשמשים את הגוף, כגון פלסטר ותחבושת המונחים על פצע כדי לרפאו או להגן עליו, צמר גפן באוזן כואבת, פלטה ליישור שיניים, מכשיר שמיעה ומשקפי ראייה. אבל אסור לצאת במשקפי שמש, שמא יורידם ויטלטלם כשיגיע לצל. אמנם הצריך להרכיבם גם בצל מפני חולשת עיניו, מותר לצאת בהם. וכן הדין כשהם מחוברים על ידי ציר למשקפיים רגילים, ובמקום מוצל מגביהים אותם בלא להסירם.

    ח. מי שלא יכול ללכת ללא מקל, כגון חיגר או עיוור שאינו מכיר את המקום שהולך בו, נחשב המקל כנעליו. אבל מי שיכול ללכת בלא המקל, למרות שהדבר קשה לו מאוד, אינו רשאי לצאת בו. וכן דין נכה שמרותק לכיסא גלגלים, נחשב הכיסא כנעליו ומותר לו להניעו בידיו ברשות הרבים, אבל אסור לאדם אחר להוליך אותו. ולצורך מצווה או לצורך גדול, מותר לבקש מגוי שיוליך אותו בכיסאו. גם ילד אסור לשאת בעגלה או בחיקו במקום שאין בו עירוב.

    ט. הנצרך לצאת עם מפתח לרשות הרבים, ישתמש בו כאבזם לחגורה. כלומר, ישחיל את המפתח על שרוך, ויקשרנו בקשר עניבה, ויחגור עצמו בו כך שהמפתח ישמש כאבזם.

    י. הנצרך לצאת מביתו עם תעודת זהות או תרופה, אם יוצא לצורך גדול או למצווה, יכול להוציאם בשינוי תחת כובעו או בתוך חולצתו באופן שלא יפלו (לעיל ט, יא). ונכון שילך ברציפות מרגע שיוצא מרשות היחיד עד שמגיע לרשות היחיד, בלא לעמוד כלל ברשות הרבים.

    יא. במקום שאינו מוקף עירוב ויש צורך ביטחוני שיהיו אנשים שצמודים לנשק ולטלפון נייד, מותר לצאת עמהם לתפילות ושמחות וכדומה, אך לא לטיול. את הטלפון יישאו לכתחילה בשינוי, ואת הנשק יישאו בלא שינוי מפני הסכנה שבנטילתו בשינוי (דיני הוצאה בבעלי חיים, לעיל כ, א-ד).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-15 23:13:08

הכשרת מכשיר נינג'ה

האם וכיצד ניתן להכשיר מכשיר "נינג'ה" חלבי שבטעות הונח בתוכו על המגש המחורר – לחימום קל כריך עם פרוסת בשר יבש. במגש נגע רק הלחם. ומשהוצא התבררה תכולתו. בתודה וברכה אברהם רוזנטל

כמו הכשרת תנור – לנקות ולחמם את המכשיר על החום הגבוה ביותר, וכשהוא מגיע לחום זה להשאירו כך עשר דקות.

דין תנור מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

תנור אפייה

כז. רבים נוהגים שלא להשתמש בתנור אחד לבשרי ולחלבי, אמנם הרוצה להשתמש בתנור אחד לשני המינים, רשאי, ובתנאי שתהיה תבנית לכל מין, ויקפיד להכשיר את התנור בין האפיות על ידי חימומו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה מרגע הפעלתו, ונוהגים גם לנקותו לפני כן.

כח. לא הכשיר את התנור לפני האפייה של המין השני – המאכל כשר, והתנור צריך הכשרה. וגם אם בטעות אפה בשר על התבנית החלבית, אם היתה נקיה לגמרי – המאכל כשר, והתבנית צריכה הכשרה על ידי הפעלת התנור. וכן אם אפה בבת אחת מאכל בשרי ומאכל חלבי בתבניות שונות – המאכלים כשרים, והתנור והתבניות צריכים הכשרה.

כט. כאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים, רבים נוהגים להכשירו לפני כן. והרוצים להקל, רשאים לאפות את המאכל בלא הכשרת התנור, ולכתחילה ישתמשו בתבנית פרווה (לעיל, יד).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-16 05:57:29

ניקוי אסלה בשבת

האם מותר בשבת להשתמש במברשת אסלה ?

כן, שהרי מברשת זו עשויה משערות שאינן בולעות ואינן נסחטות, כמו מברשת שיניים, שכן אינך מעוניין בניקוי המברשת אלא בניקוי השיניים או האסלה, והוי דרך לכלוך. אביא לך דין זה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

עץ, פלסטיק וניילון:

יג. רהיטי עץ וכלי פלסטיק שאינם בולעים לכלוך, מותר לנקות ולשפשף במים ובחומר ניקוי. וכך הוא דין עדשות מגע, מוצץ ופטמת בקבוק. אמנם בגד גשם ומפה העשויים מיריעות פלסטיק וניילון, אף שעשויים מקשה אחת ואינם בולעים, הואיל ומשמשים כבגדים ומפות, מותר לשטוף ולשפשף קלות בלבד, אך לא בחוזקה כדרך כיבוס.

יד. בגד, מפה או גרביונים העשויים חוטים סינטטיים (פוליאסטר), אסור לנקותם בעזרת מים, כיוון שבין חוטי הפלסטיק נבלע לכלוך שיוצא על ידי המים, הרי זה כדרך כיבוס האסורה.

טו. מותר להשתמש על ידי מים במברשות לניקוי שיניים, כלים ואסלה, ומותר לאחר השימוש לנקותם במים, כיוון שאין שערותיהם צפופות, אך לא יסחטם כיוון שנראה ככיבוס.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-15 18:22:01

יש לך שאלה?

ללכת עם התורה

ספר במדבר – ספר הדרך

השבת אנו מתחילים את ספר במדבר, הספר שהרצי"ה היה מכנה 'ספר הדרך'.

ישנם מצבים שונים בחיי האדם: ישנו מצב של 'בשבתך בביתך' וישנו מצב של 'בלכתך בדרך' – וספר במדבר עוסק בהתהלכות בדרך.

ובאמת, כל חיינו הינם 'בדרך'. אנו מצווים ללכת ולצעוד, לעלות ולהתקדם כל ימי חיינו. "צדיקים אין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר: 'וילכו מחיל אל חיל".

ולכן גם התורה ניתנת במדבר. התורה- מלשון 'לתור', לתור אחר ה'. כלומר, ללכת, לחפש ולהתבונן אחר הגילוי האלוקי בעולם. והתורה ניתנת במדבר, במקום של הדרך. המוכנות ללכת הליכה אינסופית היא מה שמשבח ה' בפי נביאו ירמיה "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".

וכך נקבעה גם צורתו של החג מתן תורה, חג השבועות, לדורות. אנו מגיעים אל היום הזה מתוך הליכה, "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'"

מתוך ההתקדמות וההליכה היומיומית, שמתבטאת בספירה, מתוך התהליך והתנועה אנו מגיעים ליום החמישים, ואז מקריבים מנחה חדשה לה'- כי רק מי שמוכן ללכת, לצאת מהמקום הקבוע והנוח, הוא שזוכה לגלות ולחשוף דברים חדשים, הוא הזוכה להקריב מנחה חדשה.

והתורה ממשיכה להתחדש יום יום, שעה שעה. וכך מתארת התורה את יום בואנו למדבר סיני "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני". ומבאר רש"י ש"לא היה צריך לכתוב אלא 'ביום ההוא' מהו 'ביום הזה' שיהיו דברי תורה חדשים עליך, כאילו היום ניתנו".

ביום השלישי, בהווה

ולכן גם ההגעה למדבר היא בראש חודש, ביום ההתחדשות. התורה מציינת באופן מיוחד שההגעה למדבר סיני, למקום קבלת התורה, התרחשה "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים".

וחז"ל בגמרא (שבת פח.) המשיכו את הדגשת השלוש ואמרו "בריך רחמנא דיהיב אוריאן תליתאי לעם תליתאי, על ידי תליתאי, ביום תליתאי, בירחא תליתאי.." {ברוך ה' שנתן תורה משולשת (תורה נביאים כתובים) לעם משולש (כהנים, לוויים וישראלים), על ידי שלישי לבטן (משה שנולד אחרי אהרון ומרים) ביום השלישי לפרישה, בחודש השלישי}.

ונראה מה עניינו של היום השלישי. מסביר המהר"ל (תפארת ישראל, פרק כה), שהיום השלישי מייצג את הזמן ההווה, הוא המחבר בין העבר לעתיד. ההווה כולו התקדמות וזרימה, הוא עובר כהרף עין.

במידה מסוימת כותב המהר"ל שההווה איננו זמן. אי אפשר לתפוס את ההווה או להצביע עליו. ומאידך, זהו הזמן היחיד בו אנו חיים, פועלים, קיימים ונמצאים.

התורה שייכת להווה, היא החיים, היא המציאות, והיא הדבר היחיד שקיים בעולם באמת. וכך גם לפני כל קריאה בתורה אנו אומרים את הפסוק "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום"- אתם החיים בהווה, ביום הזה.

עולם ישן עדי יסוד נחרימה

בספר יצירה כתוב על החודש סיוון כך: "המליך אות ז' בהילוך וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם תאומים בעולם וסיוון בשנה…". האות המיוחדת לחודש סיוון היא אות ז', ועניינה של אות זו, כפי שכותב מרן הרב זצ"ל בריש מילין, כפול: מחד, האות ז' מייצגת מלחמה, מלשון כלי זין, ומאידך, האות ז' מייצגת הזנה.

וביאור העניין הוא שכדי שתהיה אפשרות לקבל תזונה חדשה, שפע חדש, יש צורך בחורבן הסדר הקודם, בהרס ההבנות והתפיסות הישנות. לכן הר סיני, בו ניתנת התורה, נקרא 'סיני', מלשון שנאה- יש צד מסוים שממנו יוצאת שנאה לכל העולם. והוא מכונה גם 'הר חורב'- שממנו יוצא חורבן לכל העולם.

התורה מציבה רף חדש לעולם, רף שדורש להרוס ולאבד את כל הסדרים הישנים כדי שנוכל לקבל סדרים חדשים.

ולכן כשישראל קיבלו תורה פרחה, מחד, נשמתם והם הגיעו למוות וחידלון, ומאידך, באותו רגע הם גם קיבלו נשמות חדשות והתעטרו בכתרים עליונים. וכך קרה גם בעולם כולו: מחד העולם כולו השתתק ונדם, ומאידך הכל התמלא בריח בשמים חדש ובפריחה חדשה ומלבלבת.

לכן בחודש הזה האות שולטת היא האות ז', והיא מומלכת על ידי הילוך, כפי שכתבנו בתחילת דברינו, בהליכה וצעידה מתמדת. הצעידה שלנו היא אינסופית כיוון שמגמתנו היא תאומים- מגמתנו היא שיהיה תיאום והתאמה בין הקב"ה לבין העולם, מגמתנו היא שכל מתרחש וקורה כאן בעולם יהיה מתאים לאידיאלים האלוקיים, למידות העליונות- וזה מה שמיוצג במזל תאומים.

וכיוון שמגמתנו היא להדבק ולהתחבר לאינסוף, ממילא ברור שדרכנו והליכתנו היא אינסופית.

להדבק

מנהג ישראל בחג השבועות הוא ללמוד כל הלילה, כדי לומר שאין סוף לרצוננו. באמת, לו יכולנו לא היינו ישנים לרגע, לא היינו מתחשבים בעתיד, אלא חיים כל רגע ורגע בהווה כדי להדבק בקב"ה, לקלוט את התורה האלוקית ולהופיע אותה בעולם. בשבועות אנו מבטאים שאין מחר, יש היום והוא כולו מוקדש לתורה, תפילה ועובדת ה'.

יהי רצון שנזכה שהחג הזה ימלא את ייעודו ונזכה לתורה חדשה ולמנחה חדשה ומתוכו בכל יום ויום יהיו בעינינו דברי התורה כחדשים.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן