ביאורי אורות

מאת הרב זאב סולטנוביץ'

ענוה, פסקה ה

ה. אי אפשר להשיג השגה ברורה כי אם על ידי ענוה.

לכל נושא לימודי, חפץ או אדם, שרוצים להבין באופן מלא, יש לגשת בפתיחות נפשית וללא דעות קדומות. זוהי ענווה. העניו מאפשר לעצמו ללמוד את הדברים בשלמותם, שכן אין מה שיחסום את העמקתו, שיציב לו גבול. דעותיו האישיות, תפיסות העולם שלו ותחושותיו, אינן עוצרות את התקדמותו כאשר הוא מעמיק לחדור לשורשי הדברים. מה שאין כן הגאוותן, שהשגתו מטושטשת, שכן הוא מצמיד לתופעות הנגלות לו תוויות שונות, מקטלג ומצמצם בכך את השגתו, על פי דעותיו, צרכיו ואישיותו. הוא אינו ניגש לסוגיה הנלמדת מתוך סקרנות טהורה, אלא מתוך ידיעותיו ונטיותיו, שאליהן הוא מנסה להתאים את מה שהוא לומד. לא להפך. רק ענוותן, המודע לעצמו ולמורכבות שבנפשו, מסוגל לנטרל את אישיותו והנחות היסוד שלו כאשר הוא לומד, כך שלא יפריעו לו להבין את הדברים בבירור.[142]

[142] הרצי"ה קוק הפנה בהערותיו לדברי המהר"ל, נתיב הענוה פ"ח: "ואמר כי נמשלה התורה בג' משקין, מה אלו ג' משקין אין עומדים אלא בפחוּת שבכלים. וביאור דבר זה כמו שאמרנו, כי אלו ג' משקין לכך עומדים בפחוּת שבכלים, כי צריך שלא יהיה אל הכלי איכות מה, שאם יש אל הכלי איכות מה, כגון שהוא כסף, אשר יש לו איכות מה, וכן הזהב יש לו איכות אינו פשוט, לכך האיכות שבכלי משנה את היין ומתקלקל. אבל צריך שלא יהיה להכלי איכות כלל כמו החרס ואז אין משנה היין. וכך צריך שיהיה הנושא את התורה פשוט, ואם אינו פשוט, רק הוא בעל גאוה שאינו פשוט ומוגבל בחשיבות שלו, אין ראוי אל התורה שהיא שכל נבדל פשוט. כי בעל האיכות אינו נושא רק לדבר המתייחס אליו במה שהוא בעל איכות זה, לא אל הדבר הנבדל הפשוט…". ועי' מסכת כלה פ"ג, תדא"ז א ח.

אולי יעניין אותך

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן