ביאורי אורות

מאת הרב זאב סולטנוביץ'
כריכת הספר מידות הראיה

ב. מה שהאדם יכול לתקן טוב הוא שיחשוב בזה ואל יתרשל מתיקונו, ומה שאין בידו לתקן אל יתעסק בו תדיר, ויקיים דאגה בלב איש יסיחנה מדעתו, ויעסוק בתיקון נפשו ובתיקונו של עולם, בבהירות שכלית רוממה, עד כמה שידו מגעת. ויתקיים בו גול אל ד' מעשיך ויכונו מחשבותיך.

תיקון, פסקה ב

ב. מה שהאדם יכול לתקן טוב הוא שיחשוב בזה ואל יתרשל מתיקונו, ומה שאין בידו לתקן אל יתעסק בו תדיר, ויקיים דאגה בלב איש יסיחנה מדעתו, ויעסוק בתיקון נפשו ובתיקונו של עולם, בבהירות שכלית רוממה, עד כמה שידו מגעת. ויתקיים בו גול אל ד' מעשיך ויכונו מחשבותיך.

בתפיסה של אידאליזם מוסרי קיצוני, האדם רוצה לשאוף לתיקון כולל ומלא, שלא יותיר פגם וחיסרון קל. אחרת – לא שווה דבר: "או הכל או כלום". אחד הבתים המפורסמים בהמנון המהפכנים הסוציאליסטיים, 'האינטרנציונל', הוא:

"עולם ישן עדי היסוד נחרימה, מגב כפוף נפרוק העול,
את עולמנו אז נקימה, לא כלום מתמול, מחר – הכל"
(בתרגום אברהם שלונסקי).

אולם לרוב, רק את תחילת המשפט עושים בהצלחה מרובה. חורבנות נוראיים מתחוללים על ידי מהפכנים אידאליסטיים, והם לא בונים במקום זאת עולם חדש טוב יותר. כמובן שכוונה זו להיטיב עם העולם באופן מהפכני וכולל היא טובה ויפה, אך מבחינת שיקול הדעת והפעלת הכוח יש להכיר בענווה במגבלות היכולת וגבולות המציאות. המאמץ לעשות דברים שלא ניתן לעשותם הוא רעה כפולה – גם לא משיגים את הרצוי וגם מבזבזים את הכוח לריק במקום להוסיף טוב.

על כן מציע הרב קוק: מה שהאדם יכול לתקן טוב הוא שיחשוב בזה ואל יתרשל מתיקונו. אף אם נדמה לו שזהו דבר של מה בכך ושאין בו צורך חיוני. גם תרומה של פרוסת לחם לאדם רעב היא מצווה חשובה, אף שבעוד מספר שעות הוא שוב יהיה רעב וזקוק לצדקה. אידאליסט קיצוני מבטל את ערכה: צריך לשנות את העולם בכללו כך שלא יהיו עניים, ואילו סיוע מקומי וזמני לעני אחד אינו מתקן את בעיית העוני מבחינה מהותית! אולם עד שהבעיה תתוקן מבחינה מהותית, אותו עני עלול לגווע ברעב. על כן יחד עם השאיפה והמחשבה כיצד לגרום לתיקון כולל שבזכותו יחדל אביון מקרב הארץ, יש לתת צדקה, הגם שהיא תיקון זמני וקטן.

ומה שאין בידו לתקן אל יתעסק בו תדיר, שכן על ידי כך יתרשל ויזניח את מה שכן בידו לתקן, אף שזהו תיקון פחות גדול. ויקיים דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יסיחנה מדעתו כדרשת חז"ל על הפסוק "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" (משלי יב, כה) – "ישֹחנה מדעתו" (יומא עה, א) ולא ייתן לה להטרידו ולהשתלט על מחשבותיו. דאגה שלא מסיחים אותה מן הדעת ואי אפשר לפותרה מבחינה מעשית, מעיבה על הכל ומונעת מן האדם לפעול ולהוסיף טוב כראוי לו. ויעסוק בתיקון נפשו ובתיקונו של עולם, בבהירות שכלית רוממה. השכל אינו מכיר בגבולות ואילוצים, אדם יכול לשוטט במחשבתו בעבר ובעתיד ובכל קצוות תבל. אין לו גבול. אולם טווח הפעולה הוא מוגבל: עד כמה שידו מגעת. עם כל כמה שבמחשבתו האדם יכול לנסוק לגבהים, עליו לרכז אותה לפעולות האפשריות, לא להגות במה שאינו מסוגל. כמובן, ראוי לעסוק בחזונות גדולים ותיקונים מהפכניים, אך רק באופן כזה שיקדם את החזון – היכן שידו של האדם מגעת. מחשבה שאין לה כל אחיזה בעולם המעשי רק מעכבת את האדם. אל לו לאדם להקטין את עצמו, ועם זאת, אל לו להתפתות לעסוק במה שאינו בכוחו. ויתקיים בו גֹּל אֶל ד' מַעֲשֶׂיךָ וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ (משלי טז, ג). אחרי שעשית את שלך, את כל מה שידך מגעת, בטח באלוהים שישלים את כוונותיך הטובות.

אנו רוצים לתקן עולם במלכות שד־י. דרך התיקון היא בכך שכל אחד ירחיב את הטוב כמה שהוא יכול, במעשיו, לימודו ומידותיו, לפי כישוריו ונטיות נפשו שאותם עליו ללמוד ולהכיר. לכן חשוב שלא לשקוע בהזיות ודמיונות כזב על חלומות שאין כל אפשרות לקדם, אלא להביט במציאות בעין פקוחה ולתקן כמה שאפשר לתקן, באופן ריאלי, גם תיקון הנראה שאין בו משמעות רבה. לכל יש משמעות, גם אם לא גלויה. וכל התיקונים הפרטיים במידות ובנפש יצטרפו יחד לגאולה שלמה.

אולי יעניין אותך

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן