באופן טבעי אדם מפחד מן המקור האלוהי, האינסופי, שברצונו ממית ומחייה, משפיל ומרומם ללא כל מגבלה. זהו פחד שעלול לשתק ולהחליש את האדם, אך מתוך העמקה בו ניתן להגיע גם לרבדים יותר נעלים, של אהבה ויראת הרוממות. לכן צריכים להבין את הפשטיות של יראת־שמים, את הרובד הפשוט של היראה, ולא להשאירה כרגש בלבד, גם אם הוא רגש חזק שמונע מן האדם לחטוא. זעזוע הנפש שנוצר מן העמידה אל מול הגדולה האלוהית האינסופית, שאדם חש שהוא מתאפס לעומתה, מתאזן בהכרה כי אלוהים גם מעוניין באדם, בטובתו והתפתחותו. שתי הנחות אלה מביאות את האדם לתשובה, היפתחות כלפי שמים. ועדיין, כל זאת עדיין בגדר פשטיות, שכן אלו דברים פשוטים וידועים. לא קוראים אותם בספרים נסתרים או שומעים בחבורות סוד. הכל כתוב במפורש בפסוקי התנ"ך.
מתוך הבנת הרובד הפשוט של היראה, יש להתנהג על פיה בקניין עצמי. לא כהתנהגות המוכתבת על ידי אחרים, אלא מתוך בחירה אישית. רק מתוך אותו רצון עצמי בדבר, יכולים להתעלות לרבדים נעלים יותר: ומזה יפתחו פתחים לעניינים הנשגבים, בכל הערכים שלהם. כאשר אדם ירצה ביראה כפי שהוא מבין אותה בפשטות, הוא יעמיק וינסה להבין יותר את מהותה הפנימית – מהי משמעותה של ההשגחה האלוהית וכל־יכולתה, מהי משמעותן של קרבת אלוהים ואהבה כלפיו ומה מביא אליהן. כך אדם הולך ומתפתח וחוקר גם עניינים נשגבים, שמעבר ליראה הפשוטה.
וירגיש שהם הם מפתחות החיצוניות, שעל ידם מגיעים להפנימיות. חז"ל מדמים את יראת־השמים למפתחות עבור דלתות חיצוניות, ואת התורה למפתחות עבור דלתות פנימיות (שבת לא, ב). מתוך הכרה שיראת־שמים היא כמפתחות עבור הדלתות החיצוניות, שרק על ידן יוכל האדם להיכנס לדלתות הפנימיות יותר – מובן שיש להעמיק במשמעותה של יראת־שמים, שכן רק באופן זה ניתן להתעלות לדלתות הפנימיות. וגם כאשר נכנסים לדלתות הפנימיות אין לזנוח את הדלתות החיצוניות. אדם לא זורק את המפתחות של דלתו החיצונית אחרי שנכנס לעומק ביתו. היראה לדרגותיה השונות חיונית תמיד, רק שצריך לשים לב שלא להסתפק במשמעותה הפשטנית, וכך ניתן להתעלות בה לדרגות נשגבות.
והם מיישבים גם כן לבו של אדם להבין עסקי העולם יחד עם עיונו בעניינים נשגבים ונאצלים. המושגים הפשוטים שביראה מאפשרים לאדם להתנהל כראוי בעסקי העולם, להבין את הצרכים הפשוטים של עצמו ושל זולתו. העיסוק בעניינים נשגבים, בתובנות עמוקות על הקשר עם המקור האלוהי, עלול לגרום לאדם תחושת גאווה וזלזול בחיים הפשוטים, וכך הוא מאבד את כל המעלות שהשיג. לכן חשוב שלא לעזוב את הרובד הפשוט של יראת השמיים, שישמור מניכור כלפי המציאות הפשוטה. הדברים משלימים זה את זה, לא ניתן להתעלם מן הפשטות כמו שלא ניתן להתעלם מן הגוף וצרכיו הפשוטים ומן החברה ודרישותיה הפשוטות. באופן זה ניתן להתעלות יותר ויותר, בלי שיתעוררו באדם גאווה וניכור מן המציאות, שיורידו אותו מהשגותיו הרוחניות.
