כפי שהתבאר בסעיפים קודמים, בתהליך העלאת הניצוצות מתגלה במציאות עניין שלא ראו קודם לכן. פעמים רבות החידוש מרתיע ומאיים, כמו כל דבר שאינו מוכר. נוצר חשש שיאבדו הדברים הישנים שהיו מוכרים בעבר. על כן בסעיף זה הרב קוק עוסק בשאלה כיצד להתמודד עם גילויים מחודשים, כיצד ליצור עולם נפשי שיקלוט לתוכו את הניצוצות החדשים מבלי לאבד את הישן והמוכר אלא יתרחב ויתעמק באופן הרמוני.
הרב קוק ממשיל גילוי דברים חדשים במציאות, שינוי של ערכים ותפיסות, לטלטול של דרכים, שגורם לאדם לראות מקומות ומצבים שונים. אדם שעובר ממקום למקום פוגש אנשים מסוג שונה, נופים, קשיים וסכנות שלא הכיר בעבר ועליו לדעת כיצד להתמודד איתם. הדרך מזמנת הפתעות. ממילא הדבר גורם לדלדול המצב הרוחני, שכן האדם נצרך להתעמת עם בעיות לא מוכרות, שאין לו תשובה מן המוכן עבורן. הוא מאבד במידה מסוימת את הביטחון העצמי ואת התחושה שהוא מבין ויודע כיצד להתנהל בעולם מבחינה רוחנית. במצב כזה צריכים לתקן בדרך אומץ וגבורה, ולא בדרך פחדנות ועצבנות. אין לברוח אל המצב הישן ולהתעלם מן החדש, במנוסה של פחדנות מן הסכנות האורבות בו. לעיתים אדם מתמודד עם שינויים על ידי בריחה לתוך עצמו, בהתכנסות והתבדלות ככל האפשר מן המציאות. אולם מבחינה פסיכולוגית להתכנסות זו יש מחירים כבדים של בדידות ודיכאון, ועל כן היא איננה פתרון. גם אין לנקוט בדרך של עצבנות, המבוססת על עצביו של האדם, שגורמים לו תחושות איבה כלפי החידושים ומעוררים אותו להכריז עליהם כאויבים. עיסוק במלחמה תמידית, חירוף וגידוף, גורם אף הוא לתוצאות קשות; והוא אינו משנה את המציאות לעומקה, כך שהקושי נותר. אדם נמצא כל חייו בדרך, החיים משתנים גם נגד רצוננו. לפעמים השינוי מתחולל באופן ניכר ולפעמים השינויים פחות מורגשים, אך הם מתרחשים תדיר. על כן לא ניתן ולא יעיל לברוח מהם או לנהוג כלפיהם בכעס. יש להתאזר באומץ, לא להסתתר אלא להיות קשוב ופתוח, ועם זאת גם לנקוט בגבורה, לא להתמוסס בתוך המציאות החדשה. נדרשת תודעה עצמית ברורה שכפי שהאדם אינו צריך לאיין את המציאות כך גם אסור שהיא תאיין אותו. מתוך שיקול דעת עמוק יש לברור את הדברים שנראים נכונים וצודקים, לעשות את השינויים הנצרכים ולתקן – הן תיקונים בתוך עצמו והן תיקונים במציאות. כך אדם שב לאיזון רוחני בריא עם המציאות, בתנועה מתמדת של תיקון והתעלות.
כי הדלדול שבא על ידי פגישות שונות לא בא מסיבה שלילית לבד, כי אם מפני הרשמים החדשים שהתפרצו לבוא אל הנפש בחיפזון, ואלה דחו את הרשמים הישנים מדוחק המקום. הרשמים החדשים – מושגים, ערכים, תפיסות או מנהגים, מתגלים באופן שלילי רק כאשר הם מגיעים בהתפרצות וחיפזון, וממילא דוחקים את הרשמים הישנים. וככל שרשמים אלה יותר מיוחדים ושונים מן הישנים, כך יותר מתבלטת ומקשה על הנפש השלילה שהם שוללים את הרשמים הישנים. אך כאשר הרשמים נקלטים בדרך איטית, ניתן ביתר קלות להכיל ולעבד אותם, ולתת להם את מקומם כמעט מבלי להפריע למהלך החיים הרגיל. בתקופה המודרנית הדברים אינם מתנהלים באופן זה. בתקופת חייו של הרב קוק השינויים הטכנולוגיים הרבים התרחשו במהירות, ועוד יותר מכך בתקופתנו. בעשורים האחרונים אף מקובל אצל חברות מסחריות שהן מאטות את קצב הייצור באופן מלאכותי, שכן מבחינה מסחרית לא משתלם לעשות שינויים כה תכופים. מהירות השינויים היא עצומה וכמות המידע שכל אדם יכול להיחשף אליו תוך שניות מכל קצווי תבל גורמים להתערערות היציבות. לדבר זה יש השלכות מרחיקות לכת על הזהות החברתית והלאומית, על מוסד המשפחה ועל המצב הרוחני והמוסרי של האנושות כולה. העולם המערבי של היום הוא הכובש הגדול ביותר בהיסטוריה – לא על ידי צבא ומלחמה, אלא דרך הרשת, הטלוויזיה והקולנוע. התרבות המערבית משנה את כל התפיסות המקובלות מן העבר. אז עולה השאלה כיצד להתמודד עם שינויים אלה, מה עם הרשמים הקודמים, מסורת האבות, ערכי האמונה, הלאום והמשפחה הישנים, האם אבד עליהם הכלח? נוצרת מבוכה גדולה. והאתגר הגדול הוא להתמודד באופן נכון עם שינויים אלה. לא לטבוע בתוך השפע העצום של האפשרויות והגירויים, ומנגד לא לנסות להתעלם, לברוח או רק להילחם בהם באופן שאינו מושכל.
וכשמחזירין את הישנים למקומם מתוך רצון שלא להתמוסס מול גלי ההתחדשות, צריכים להיזהר שלא לטשטש את הצורה של הרשמים החדשים. אין לאמץ עמדה של שמרנות קיצונית. לא לנסות למחוק את הרשמים החדשים, שכן הדבר לא אפשרי. אפשר לכל היותר לטשטש את צורתם, לעשות להם דמוניזציה ולהתייחס אליהם כאויב ושטן. אך זה לא נכון, שכן זה לא התוכן העצמי שלהם. יש לברר את הדברים בדרך של לימוד והתעמקות, כדי לדעת את משקלם וערכם. וזה אי־אפשרי כי־אם על ידי תשובה של גדולה בלא שום קטנות. קטנות בתשובה היא למשל הנטייה להגדיר פרט מסוים אחד כשורש כל החטאים. פרט שיכול אמנם להיות חשוב ומרכזי, עד שעלולים לטעות שהוא כולל את הבעיה כולה, כי בו היה הקלקול, ואם הוא יתוקן הכל יסתדר לטובה. יש התולים את כל תופעת החילון של העידן המודרני בקרב עם ישראל, באי־הקפדה על שירי קודש והתלהבות בתפילה או דברים מעין אלה. יש שתולים את החילון בפרטים יותר חשובים. אך כל אלה הם תופעות של קטנות בתשובה. תשובה של גדולה היא כאשר אדם חותר ליסודות העמוקים ביותר של הווייתו, כאשר הוא חוקר מהי מהות האדם כנברא בצלם אלוהים, וממילא מהי מהותו האישית ביחס לזה. הניסיון לענות על שאלות עומק אלה בכל ההיקף שלהן הוא תשובה של גדולה, שממנה ייגזר כבר עיצוב אורח החיים וההתנהלות הפרטנית בפועל.
האר"י רואה את כל תולדות ההוויה בכלל ותולדות ישראל בפרט, בין שני קטבים, אותם הוא מכנה: 'שבירת הכלים' ו'תיקון הכלים'.[97] תיקון טוב אינו שחזור הכלי למצב בו הוא היה בתחילה, אלא בניינו מחדש באופן כזה שהוא לא יישבר שוב כאשר יושפעו לתוכו אורות גדולים יותר ויותר, ללא גבול – מה שגרם לשבירת הכלים בראשונה. הכלי צריך להיות גמיש כך שיוכל להתרחב. אותה התאמה אורגנית היא התיקון הגדול המיוחל. זהו שינוי מהותי בכלי – לא עוד גבולות קשיחים שיישברו כאשר הכלי יתמלא, אלא התרחבות ללא גבול, תשובה תמידית.
והכל מתחזק ומתאמץ, גם האורות וגם הכלים, והכלים מתרחבים, ונעשה מקום להרשמים החדשים עם הישנים. נוצרים קשרים חדשים ביניהם. זהו דבר חשוב בכל התחומים, ביחס לבריאות הגוף והנפש, וכמובן גם מבחינה רוחנית: ככל שהאדם יכול לקלוט יותר מן החידוש ולקשור אותו עם עולמו הקודם, מבלי לבטל אחד מהם, על ידי חשבון נפש עמוק שיביא אותו לשורשי הווייתו – הוא יוכל לפרוח מחדש ולהתגדל אפילו מתוך משברים עמוקים שיוצרים שינויים. מאמצי ההתחדשות שומרים על הבריאות, החיוניות ויכולת ההתרחבות, בכל תחומי הקיום. לכן אמרו חז"ל: "זקני עם הארץ – כל זמן שמזקינין, דעתן מיטרפת עליהן" (משנה קנים ג, ו), שכן הם אינם עוסקים בתורה, אינם לומדים ומתחדשים, ועל כן גם מה שהם יודעים הולך ומתנוון. כל החידושים מאיימים עליהם, או שהם לגמרי מתמוססים בתוכם מבלי לשמור על עצמיותם הייחודית. מנגד – "אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין, דעתן מתישבת עליהן" (שם). זקני תורה אלו תלמידי חכמים, הנקראים "תלמידים" תמיד, משום שהם תמיד עוסקים בלימוד והתחדשות, קישורים בין הרשמים הישנים לרשמים החדשים, שמפרים אותם ומחיים אותם. אצלם החדש והישן אינם דוחקים זה את זה, אלא בונים יחד קומה נוספת ומרחיבים את הכלים. זהו יסוד התיקון.
