ביאורי אורות

מאת הרב זאב סולטנוביץ'

אהבה, פסקה א

הרצי"ה קוק היה אומר שבנוסף להסבר הפשוט לכך שמידת אהבה קודמת בספר למידת אמונה – שכך יוצא בסדר הא'-ב', יש לַדָּבָר משמעות עקרונית: אהבה היא מצב נפשי ראשוני שעל גביו צומחת אמונה. אמנם, בלי אמון בסיסי לא ניתן לפתח אהבה, אך בלי תכונת האהבה, לא ניתן להיפתח לאמונה. כאשר יש לאדם יחס בסיסי של רצון להיטיב, לגרום אושר, עונג ומוטיבציה, הוא יכול גם להעמיק את מידת האמון ולפתח את כל המידות הטובות. כך בכל סוגי האהבות. ועל כן התגברות הנטייה להיטיב למושא האהבה, גורמת גם להתגברות האמונה בו ולכלל הנטייה המוסרית בנפש.

נקודת המוצא של היחס כלפי המציאות צריכה להיות האהבה. אהבה לכל, בלי חלוקה בין חלקי המציאות השונים, הטובים והרעים, הרחוקים והקרובים. בנוסף, האהבה צריכה להיות מלאה, לא חסרה, לא תלויה בדבר – שאם הוא יתבטל תתבטל האהבה (אבות ה, טז). והאהבה צריכה להיות בלב, באופן אמיתי וכן, מתוך הזדהות אישית ולא רק כהחלטה שכלית והצהרה חיצונית בלבד. אמנם, זוהי משימה קשה ביותר ליישום. אך מכיוון שהאהבה צריכה להיות התשתית הראשונית של הכרת המציאות, היא יכולה להיות מוחלטת וטוטלית, ללא כל שיעור והבחנה. לאחר מכן, ככל שמתמקדים יותר בפרטי המציאות, האהבה מתמיינת ומשנה את פניה ביחס לפרטים שונים. כך האהבה גם מוציאה מתוכה מידות שונות שחלקן אפילו נראות כסותרות אותה – כמו תוכחה, שנאה ועונש, שגם להן יש מקום במקרים מסוימים. אך הכל נובע מתוך האהבה העקרונית והבסיסית.

כיצד ניתן לחוש באהבה זו? יסוד קיום העולם הוא האהבה. ריבונו של עולם לא היה חסר דבר גם קודם בריאת העולם. על כן הוא לא ברא את העולם מתוך הכרח והוא אינו משגיח עליו מתוך צורך או אינטרס מסוים. מה שהביא לבריאת העולם והענקת חיים לכל היצורים בו, הוא רצון חופשי – אהבה. אולם העולם מוגבל ועל כן קיימים בו גם פגמים וחסרונות. ניתנה בחירה חופשית לאדם והוא עושה גם עוולות ופשעים. משום כך דווקא האהבה מגלה צורך בענישה ותוכחה. אהבה אינה רק חלוקת מתנות ומילוי גחמות. מקור כל ההנהגות האלוהיות השונות בעולם הוא האהבה: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ" (משלי ג, יב). האדם נברא בצלם אלוהים, ועל כן הוא יכול וצריך לחשוף בתוך נפשו נקודה ראשונית זו של יחס אלוהי למציאות. לכן בנקודת האהבה האדם יכול להתעלות לקרבת אלוהים, כאשר יאהב את הבריאה כולה, כאלוהיו.

במחשבה פשוטה נדמה שהאדם ביסודו אדיש למציאות, ובמהלך חייו נוצרות לו מערכות יחסים עם אנשים שונים, גם אהבה. כאשר תינוק נולד הוא אוהב רק את אימו שמספקת לו מזון והגנה. ככל שהוא מתבגר הוא יוצר יותר קשרים חברתיים ומרחיב את מעגל האהבה שלו. יש שמרחיקים לומר יותר מכך – אדם ביסודו שונא את כולם באופן עקרוני, לאו דווקא שנאה פעילה. לפני שנולד הייתה חלוקה מסוימת של משאבי העולם, המרחב, האוויר, המזון; וכאשר הוא נולד נוסף פֶּה להאכיל, עוד מתמודד בתחרות. בתוך שדה הקרב של העולם, האדם חובר לאחד כנגד האחר, יוצר קשרים ובריתות ומשתף פעולה עם אנשים שונים לצורך הישרדותו – אך ממד התחרות הוא יסוד הקיום. על כן קביעתו של הרב קוק כאן, שהאהבה היא תשתית היחס הראוי למציאות, היא חידוש גדול. מתוך יחס כזה למציאות נוצרת תפיסה אחדותית שאינה תמיד מודעת, שהיחיד יוכל לִזכות באושר רק אם כולם יזכו באושר. רק הרמוניה והשלמה הדדית תאפשר לכל אחד מפרטי המציאות להגיע למלוא סיפוקו. לכן בסיס הראייה החיובית על כל חלקי המציאות אינו נעלם גם אחרי ההתמיינות, שינוי היחס המעשי לחלקי המציאות השונים.

האהבה צריכה להיות מלאה. זהו לא עניין של רשות ומותרות, אלא צורך מוסרי יסודי. השאלה הגדולה היא כיצד אפשר לשמור אהבה זו במשך החיים, על כל מורכבויותיהם ובעיותיהם. איך אפשר לאהוב יחד עם הצורך להתמודד עם הרע, להיאבק בו ולהתגבר. זו תפיסה מורכבת שאיננה מוותרת על גדרי המוסר והתביעה ליושר והגינות, מחד, אך גם איננה מוותרת על נטיית האהבה היסודית, מאידך. גם בתוך מלחמה יש לזכור שהכל צריך להיעשות לטובת המציאות. מבחינה מסוימת גם לטובת האויב, שטוב לו אם יגברו עליו. אפילו על אדם שפל, שחטא במזיד כך שהסנהדרין נאלצת לגזור עליו עונש מוות, לאחר שעבר את כל משוכות ההתרעה והאזהרות, מזהירה התורה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) – ופירשו חז"ל: "בְּרוֹר לו מיתה יפה" (סנהדרין מה, א). הרצי"ה קוק היה מצטט את גולדה מאיר,[4] שאמרה בהיותה שרת החוץ: "לעולם לא נוכל לסלוח לערבים על שאילצו את בנינו ללמוד להרוג". כמובן שכאשר צריך להילחם ולהרוג באויב זהו דבר מוסרי וחיוני, אך עם זאת, זהו הכרח ולא האידאל. בָּנֵינוּ שבאו לבנות ולנטוע נאלצו לקחת נשק ולהרוג. הרצי"ה היה משבח מאוד את גולדה מאיר על דבריה אלה שמשקפים עמדה נפשית מורכבת, העולה גם מדברי הרב קוק פה.

[4] גולדה מאיר (מאירסון), ה'תרנ"ח-ה'תשל"ט (1898-1978). ראש ממשלת ישראל הרביעית, כיהנה בתקופת מלחמת יום הכיפורים.

אולי יעניין אותך

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן